תרצט) ואת המשכן תעשה עשר יריעות. המספר עשר משום שתיקון המשכן, המלכות, בעשרה. עשר ולא עשרה, כתוב עשר, חסר ה', ע"ס בלי השכינה, שהשכינה מקיפה עליהם מלמעלה. כי אינה באה בחשבון העשר, כמ"ש, עומד על שני עשר בקר, כיוון שכתוב עשר, אין השכינה בחשבון שני עשר, שהרי היא עומדת עליהם מלמעלה, שכתוב, והים עליהם מלמעלה. השכינה, הנקראת ים. ובאלו המקומות הרומזים על מה שחסר מהם מלמעלה, הרי השכינה יתרה על אותו החשבון, שהיא אינה בחשבון.
תש) לס"א נותנים הוספה יתרה על החשבון, והיא נגרעת במניין, כגון עשתי עשר (11), שהע' הנוספת על חשבון שתי עשר, גורעת החשבון מי"ב לי"א. שמורה על מה שחסר להם מלמעלה, שהע' הנוספת, היא עין הרע. ובכל מקום שהתווספו אותיות, הוא לגירעון. כגון, שהוסיף י' לאמנון כדי לגרוע כבודו, כמ"ש, האמינון אחיך. ובצד הקדושה גורע אות, והוא תוספת. שגורע הע' מן עשתי עשרה, ונעשה מחשבון י"א חשבון י"ב.
תשא) עוטה אור כשַׂלמה נוטה שמיים כיריעה. כשברא הקב"ה את העולם, התעטף באור הראשון שבמעשה בראשית, וברא בו השמיים.
תשב) אור וחושך לא היו יחד, כי אור מקו ימין וחושך מקו שמאל. מה עשה הקב"ה, בינה? שיתף אותם ביחד וברא מהם שמיים, ז"א. כי ז"א קו האמצעי, הכולל ומכריע ב' הקווים, ימין ושמאל, אש ומים. שמיים אותיות אש ומים, ששיתף אותם יחד, ועשה שלום ביניהם.
תשג) וכשנכללו יחד אש ומים, ופשט אותם כיריעה, כמ"ש, נוטה שמיים כיריעה, ועשה מהם אות ו' של השם הוי"ה, ז"א, זו נקראת יריעה או יריעות, כי מאות ו' התפשט אור למלכות, ונעשה יריעות, כמ"ש, ואת המשכן תעשה עשר יריעות, ע"ס שלה.