תשד) שבעה רקיעים מתפשטים וגנוזים בגניזה עליונה, בז"ס דז"א, חג"ת נהי"מ, שהחכמה מכוסה וגנוזה בהם, באור החסדים, המאיר בהם מבינה. ורקיע אחד העומד עליהם מלמעלה, שהיא תבונה. ואין בו גוון ומקום מגולה בהארת חכמה, ואינו עומד להסתכל בו. רקיע גנוז ומאיר לכל ז' הרקיעים, ומסיע אותם במסעיהם, כל אחד כראוי לו. ואינו עומד להסתכלות, אלא עומד להבנה.
תשה) מרקיע ולמעלה, למעלה מישסו"ת, אין מי שיידע ויסתכל. ויש לאדם לסתום פיו, שלא לדבר ולהסתכל בתבונה. מי שיסתכל, חוזר לאחור, שאין מי שיוכל להשיג שם.
תשו) עשר יריעות הן עשרה רקיעים, יריעות המשכן שהוא המלכות, ע"ס, העומדים להשגה לחכמי לב, כי במלכות מגולה החכמה, ולא למעלה ממנה. מי שיידע בהם מסתכל בחכמה גדולה ובסודות העולם, ומסתכל למעלה, במקום, שכל אחד מתדבק בו. חוץ משני רקיעים, העומדים בימין ושמאל, חו"ב של המלכות, הגנוזים עם השכינה.
תשז) תשעה רקיעים הם והשכינה עשירית. האם משום שכתוב עשר חסר ה' הם עשר חוץ מהשכינה? א"כ האם יש י"א ספירות בשכינה, שהיא ספירה אחת, ועומדת על ע"ס? ונודע שע"ס הן ולא י"א. אלא ודאי תשע הם, שהם תשעה ימים שבין רה"ש ליוה"כ, והיא העשירית. כעין זה, המשכן הוא עשר יריעות.
כי המלכות עלתה לבינה ונמתקה שמה, וע"י זה מאיר בה הבינה, ונקראת מפתחא, ומידת עצמה גנוזה. ואין בה אלא ט"ס כח"ב חג"ת נה"י, ומידתה עצמה חסרה. ונאמר, שכשכתוב עשר, חסר ה', הוא ע"ס בלי השכינה, כי מידת המלכות עצמה הנקראת מנעולא, חסרה במספר ע"ס שלה, וכלי הבינה משמשים במקומה. ומלכות עצמה גנוזה למעלה מע"ס שלה, בחזה דז"א. ונמצא שמידת המלכות עצמה למעלה מע"ס שלה.
ומוסיף, שמפתחא, אע"פ שהוא מבינה, מ"מ נחשבת למלכות, ונמצא שיש בה עצמה ע"ס. ומדמה זה לעשרת ימי תשובה, שיום העשירי הוא יוה"כ, בינה, ומ"מ נחשבת כמלכות, ומשלימה הע"ס. והמלכות מעצמה העומדת בנקודת החזה דז"א, אינה כלל בחשבון, משום שהיא גנוזה שמה.
תשח) עשרה רקיעים הם סוד הסודות שלא נמסר אלא לאלו שיודעים חכמה, והכול הוא בסודות רבי שמעון, שהוא גילה סוד של כל רקיע, ואלו המשמשים שמשמשים בכל אחד. שבעה רקיעים הם למעלה, בז"א, שבעה רקיעים הם למטה, במלכות, כמו למעלה. ורקיע השביעי, חסד, כולל ג"ר, ע"כ הם עשרה. שבע רקיעים הם, שבהם כוכבים ומזלות, להנהיג העוה"ז, לפי דרכו, כמו שצריך לו.