תשט) בכולם שביעי יותר חשוב, שהוא חסד. חוץ מרקיע השמיני, בינה, שמנהיג כל שבעה הרקיעים, ועומד על כולם. כתוב, סולוּ לרוכב בערבוֹת. ערבות זה רקיע השביעי, ספירה ראשונה דז"א, חסד, הכוללת כל הספירות דז"א שמתחתיה. ונקרא ערבות, משום שמעורב מאש ומים יחד, מדרום מים ומצפון אש. הרוכב בערבות הוא רקיע השמיני, בינה.
תשי) ערבות הן חסד דז"א, שנחשב לגוף ז"א, ובמקום אחר אומר הזוהר שהן נו"ה, שהם ירכיים שמחוץ לגוף.
תשיא) אלא זה כמו ערבות שבלולב, שהם נו"ה, אש הוד, מים נצח, שאינם מעורבים זה בזה, שהן ב"ס בשליטות מיוחדות לעצמן. והרקיע השביעי, חסד, כולל אש ומים יחד, בספירה אחת, כולל בתוכו ב' ערבות שבלולב ביחד ממש. ומשום שהרקיע ערבות כולל בתוכו כל ו"ס האחרות, גבורה תנהי"מ, כי העליון כולל כל התחתונים ממנו, הוא מרכבה עליונה, והקב"ה, בינה, חפץ ברקיע הזה יותר מבכל הרקיעים, וחשקו תמיד לתקן רקיע הזה ביופי העליון. וע"ז כתוב, סולו לרוכב בערבות, לאותו שרוכב בערבות. שהוא רקיע העומד על החיות, בינה, העומדת ממעל לחג"ת דז"א, הנקראים חיות.
תשיב) כתוב, ועִלזו לפניו. לפניו, שהוא בינה, הרוכב בערבות. מי שנכנס לפני רקיע הזה, צריך להיכנס בשמחה ולא בעצבות כלל, משום שהרקיע הזה גורם, ששם אינו שורה עצבות וכעס כלל, כי שם הכול בשמחה.
תשיג) וע"כ כוהן גדול העומד לפניו, לא היה נכנס לביהמ"ק אלא רק בשמחה, ולהראות שמחה, כי המקום גורם. וע"ז כתוב, עִבדו את ה' בשמחה. כי צריך שלא להראות בה עצבות.
תשיד) א"כ, מי שבצער ובדוחק, שאינו יכול לשמוח בליבו, ומתוך דחקו, יש לו לבקש רחמים לפני מלך העליון. וא"כ, לא יתפלל תפילתו כלל, ולא ייכנס בעצבות משהו, שהרי אינו יכול לשמח את ליבו ולהיכנס לפניו בשמחה. מהו התיקון שיש לאדם הזה?
תשטו) אלא כל השערים ננעלים ונסגרים, ושערי דמעות אינם נסגרים. ואין דמעה, אלא מתוך צער ועצבות. וכל אלו הממונים על השערים שוברים עיקולי הדרכים והמנעולים, ומכניסים דמעות האלו, ותפילה ההיא נכנסת לפני המלך הקדוש.
תשטז) אז מקום ההוא, המלכות, יש לה לחץ מהעצבות והלחץ של אדם ההוא, כמ"ש, בכל צרתם לא צר. וקרא, לו צר. כי צער האדם נוגע אל השכינה. ההשתוקקות של עולם העליון, ז"א, אל מקום הזה, המלכות, כזכר שחשקו תמיד אל הנוקבא. ע"כ כשהמלך, ז"א, נכנס אל המטרוניתא, המלכות, ומוצא אותה בעצבות, אז כל מה שהיא רוצה נמסר בידיה, ואדם ההוא או תפילה ההיא אינם חוזרים ריקם, והקב"ה מרחם עליו. אשרי חלקו של אדם ההוא, ששופך דמעות לפני הקב"ה בתפילתו.
תשיז) כעין זה בשבת. מי שיושב בתענית בשבת, מתוך צערו מראה עצבות. ובשבת שולט רקיע העליון, בינה, אותו הנראה בשמחה, והוא שמחה, ומשמח הכול. אדם ההוא היושב בעצבות, כיוון שרקיע הזה שולט, הוא מוציא את אדם ההוא מאותו העונש שנגזר עליו. וכמ"ש, סולו, שפירושו, תנו כבוד ורוממות לאותו, הרוכב בערבות, שהוא שמחה ומשמח הכול, שהוא הרקיע שעל החיות, בינה. בְּיה שמו, כי במקום זה נכלל שם הזה. כי הבינה נקראת י"ה. ועִלזו לפניו. שלא צריכים להראות לפניו עצבות.
תשיח) סולו לרוכב על ערבות, המשמעות בינה הרוכבת על ז"א. ביה שמו, היה צריך לכתוב, ביה הוא, אם הוא סובב על בינה, מהו שמו? אלא מקרא הזה נכתב על הסתום מכל הסתומים, עתיק מכל העתיקים, א"א, שסתום יותר מאו"א עילאין הסתומים, ועתיק יותר מהם. שלא נגלה ולא נודע כלל, כי חכמה שלו נסתמה לגמרי, ואינה מאירה למטה ממנו כלום. והוא רוכב בערבות, שהם או"א, י"ה. אם הוא רוכב בי"ה, אע"פ שסתום, האם עומד להתגלות?
תשיט) אלא, סולו לרוכב בערבות, זהו עתיק מכל העתיקים, סתום מכל הסתומים, שאינו מושג, ואינו עומד להתגלות. ובמה הוא רוכב? בערבות בי"ה, באו"א, מדרגה ראשונה שיצאה ממנו, כי או"א יצאו מא"א. וזהו שמו של סתום ההוא שאינו ידוע, כי השם שלו י"ה. ע"כ כתוב, בי"ה שמו. ולא שאו"א עצמם הוא השם שלו, אלא או"א הוא השם שלו משום אותה הפרוכת שנפרשׂה ויצאה מלפניו, המלכות שעלתה למקום בינה דראש א"א, ועשתה שם מסך ופרוכת, מקום סיום מדרגת הראש דא"א, והוציאה בינה ותו"מ דראש א"א לגוף. אבל פרוכת שמו, כי המלכות נקראת שם, וזו היא המרכבה שלו, שע"י הפרוכת הוא מתלבש באו"א, וע"כ לא נודע כלל, כי אינה מתגלה על ידיהם.
אע"פ שכלפי או"א וישסו"ת הנקראים י"ה, נבחן שהמלכות, שעלתה למקום בינה דראש א"א, ירדה משם וחזרה למקומה, וע"כ חזרו בינה ותו"מ דראש א"א, ועלו מהגוף למדרגת הראש דא"א, ולקחו עימהם אל ראש א"א, גם י"ה, שהם או"א וישסו"ת שהיו מלובשים בהם. ואז נבחן שא"א הוא, רוכב בערבות בי"ה, עכ"ז כלפי א"א עצמו וכן כלפי או"א, נבחן, שהמלכות לא זזה ממקומה ועודה מסיימת את הראש דא"א תחת החכמה, והוא נשאר משום זה בלתי מושג לתחתונים.
ונאמר, שפרוכת ההיא, מלכות שמתחת החכמה, הוא שמו, וזו היא המרכבה שלו, וע"כ לא נודע כלל, כי נשאר מלובש במלכות המסיימת שלו, אע"פ שמלכות הזו נבחנת כלפי או"א וישסו"ת, שירדה משם, והעלו או"א וישסו"ת אליו, ורוכב בהם, אינו רוכב בהם אלא ע"י שמו, שהיא המלכות שתחת החכמה, שנקראת פרוכת, וע"כ נשארו א"א ואו"א בלתי מושגים כמקודם ירידת המלכות. ונמצא, שמצד אחד מתגלה החכמה בישסו"ת ע"י שא"א רוכב בי"ה, ומצד הב' א"א עצמו ואו"א נשארו בלתי מושגים כמקודם לכן.
תשכ) וזהו שמו הגדול, או"א, עם המלכות דא"א המלובשים בהם. משום שיש שֵם, שאינו כל כך גדול כמוהו, שם הוי"ה, ז"א, אע"פ שיש בו תוספות אותיות, כי או"א נקראים רק בב' אותיות י"ה, מכל מקום הוא שמו הגדול. וע"כ בשם הזה אנו ממשיכים ואומרים אמן, שהוא נמשך ממנו, בשם הזה הולך אמן בכל זמן, כי או"א, זיווגם לא נפסק לעולם. ובשם אחר, ז"א, הנקרא הוי"ה, אינו כן. כי זיווג זו"ן נפסק מחמת חטאים של התחתונים.
תשכא) וזהו שאנו אומרים, אמן יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. כי כאשר השם הזה מיתקן, הכול הוא בשלמות, וכל העולמות שמחים. בשם הזה כלולים עליונים ותחתונים, בשם הזה כלולים תרי"ג (613) מצוות התורה, שהם כלל כל העליונים והתחתונים. הוא כלל של עולם הזכר למעלה, ז"א, וכלל של עולם הנוקבא למטה, מלכות.
ששם הגדול הזה הוא מלכות דא"א המלובשת באו"א וישסו"ת, הנקראים י"ה, שיש במלכות זו ב' פעולות, שכלפי א"א ואו"א אינה יורדת למקומה, ומאירה תמיד אור החסדים, וכלפי ישסו"ת נבחנת שבעת גדלות יורדת למקומה. שע"י כך חוזרים בינה ותו"מ דא"א אל מקומם עם או"א וישסו"ת המלובשים בהם ומקבלים ממנו חכמה, שכל המוחין דגדלות שיש בישסו"ת וזו"ן ובג' עולמות בי"ע נמשכים מזה. באופן, שהן הקטנות והן הגדלות, והן חסדים והן חכמה, כולם נמשכים משמו הגדול, שהוא המלכות דראש א"א, המלובשת באו"א וישסו"ת, כמ"ש, בי"ה שמו.
תשכב) וכל המצוות, כולן חלקים ואיברים להראות בהם האמונה, השכינה. מי שאינו משגיח ואינו מסתכל בסודות של מצוות התורה, אינו יודע ולא יוכל להסתכל, איך מיתקנים האיברים בעליון. איברי הגוף כולם מיתקנים על מצוות התורה, כי רמ"ח (248) איברים כנגד רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה (365) גידים הם כנגד שס"ה מצוות לא תעשה. ואע"פ שיש איברים גדולים ועליונים, ויש מהם קטנים ופחותים, אם נלקח אחד מהם, אפילו הקטן של האדם, הוא נקרא בעל מום. וכש"כ, אותו הגורע אפילו מצווה אחת ממצוות התורה, שהוא מטיל מום במקום שאינו צריך.
תשכג) כתוב, וייקח ה' אלקים את האדם, ויניחהו בגן עדן לעוֹבדה ולשומרה. לעובדה ולשומרה, הם קורבנות. הם מצוות התורה. לעובדה, אלו רמ"ח איברים עליונים. ולשומרה, אלו שס"ה איברים תחתונים, שס"ה גידים. העליונים הם של זָכור, ז"א. התחתונים הם של שָמור, מלכות. והכול אחד.
תשכד) אשרי הוא מי שזכה להשלים מצוות התורה. הוא גורם לאדם להשלים רוחו ונשמתו בעוה"ז ובעוה"ב. התורה מזכה לאדם לנחול ב' עולמות, עוה"ז ועוה"ב. כל מי שמשתדל בתורה משתדל בחיים, חיים בעוה"ז, וחיים בעוה"ב, וניצל מכל עונשים הרעים, שאינם יכולים לשלוט עליו. אם בהשתדלותו בתורה הוא כך, כש"כ מי שעושה מעשה, ומקיים מצוות התורה.