תתסא) איה אלוה עושׂיי, נותן זמירות בלילה. כתוב עושיי עם ש' קמוצה, לשון רבים, עושִׂי, עם ש' חרוקה היה צריך לכתוב, שהוא לשון יחיד, מי המה עושיי, שהוא לשון רבים? השם אלוה הוא שם כולל, המראה על הוא, ז"א, ובית דינו, המלכות, זהו שם שלם הכולל זכר ונוקבא, אותיות אל וה. ומשום זה כתוב עושיי, עם ש' קמוצה, לשון רבים, משום שהוא כולל ב' מדרגות.
תתסב) נותן זמירות בלילה. בלילה, משום שהמלכות, הנקראת לילה, משבחת תמיד למלך שהשלום שלו, ז"א. כמו נר, שתמיד אינו שוקט, אלא מתנענע לכאן ולכאן, כן המלכות משבחת תמיד, כדי לקבל אור שמחה העליונה דז"א מרוב השמחה שלו, המתעוררת ע"י התשבחות שמשבחת. וע"כ כתוב, הנותן זמירות בלילה.
תתסג) כל אלו הכוכבים המאירים ברקיע, כולם מודים ומשבחים להקב"ה, בכל אותו הזמן שנראים ברקיע, משום שהמלאכים העליונים, הממונים על הכוכבים, כולם מודים ומשבחים משמרות משמרות, בשלושה החלקים שהלילה מתחלק בהם.
תתסד) בלילה מתחלקים כמה צדדים. בתחילת הלילה, כשהעריב הלילה ונעשה חושך, כל אלו רוחות הרעות ומינים רעים, כולם מתפזרים ומשוטטים בכל העולם, ונפרד צד האחר, ותובע דרכי המלך מכל אלו צדדים הקדושים.
היום, שליטת ז"א, קו ימין ואור החסדים. ואז הס"א שמבחינת דינים דנוקבא בנוקבא דתהום גדול, ויונקת חיותה מהקדושה. הלילה, שליטת המלכות, קו שמאל, והארת החכמה. ואז נפרדת הס"א שמדינים דנוקבא מן הקדושה, כי ע"י הארת החכמה מתבטלים דינים דנוקבא, שהס"א הייתה דבוקה בחיסרון הזה של הקדושה, ויונקת ממנו. כשיוצא קו השמאל בשליטת הנוקבא, ואורו נחשך, שמחמת חיסרון של חסדים גם החכמה אינה יכולה להאיר ונעשה חושך. אז כל אלו רוחות הרעות ומינים רעים, כולם מתפזרים ומשוטטים בכל העולם, שיוצאים מנוקבא דתהום גדול, מחמת שכבר ניתקנו הדינים דנוקבא מכוח שליטת השמאל, הארת החכמה השולטת בחושך, ואין להם שם עוד ממה לינוק, וע"כ יוצאים משם, ומתפזרים בכל העולם, ונפרד צד האחר, שנפרדה מהקדושה, ואינה יונקת עוד, ותובעת דרכי המלך מכל אלו צדדים הקדושים, שימשיכו מהארת השמאל השולטת, שהשליטה נקראת דרכי המלך, מכל הצדדים הקדושים, מכל המלאכים.
תתסה) כיוון שס"א התעורר, כל בני העולם טועמים טעם המוות, שנופלת עליהם שינה, שהיא אחד משישים של מיתה, והס"א שולטת עליהם, אז כיוון שהטומאה נפרדה מלמעלה, וירדה ושולטת למטה, אז נבדלו ג' מחנות מלאכים לשבח את הקב"ה בג' צדדים שבלילה.
תתסו) בעוד שהם משבחים להקב"ה, הולכת הס"א ומשוטטת למטה בכל צדדי העולם. וכל עוד שהס"א אינו עובר משם אין המלאכים יכולים להתייחד בריבונם.
תתסז) הוא עניין לחכמים. מלאכים עליונים וכן ישראל למטה, כולם דוחקים את הס"א ההוא. מלאכים העליונים, כשרוצים להתייחד בריבונם, אינם יכולים עד שדוחים הס"א לחוץ. מה עושים? יורדים שישים ריבוא מלאכים קדושים ומפילים שינה על כל בני העולם, כיוון שהס"א ירדה, שדחו אותה לחוץ, ונותנים לה כל עוה"ז בשינה ההיא, אז הס"א שולטת על בני האדם, ומקבלים טומאה ממנה. חוץ מאשר בא"י לבדה, שאין הס"א שולטת שם. כיוון שהס"א נפרדה מהם, באים המלאכים לפני ריבונם, ומשבחים ומודים לפניו.
בתחילת הלילה כשקו שמאל מתחיל לשלוט, נפרדת הס"א מדינים דנוקבא שבקדושה, ונאחזת במלאכים, שימשיכו להם הארת השמאל, ויש לס"א כוח לתבוע זה מהמלאכים, להיותו דרכי המלך, כי ה' נתן כוח השליטה אל השמאל. והנה מחמת אחיזה זו, אין המלאכים יכולים לומר שירה ולהתדבק בריבונם כי אין שירת המלאכים אלא מבחינת קו השמאל הנכלל בימין בג' קווים. וכל עוד שהס"א אינו עובר משם אין המלאכים יכולים להתייחד בריבונם, כי מחמת אחיזת הס"א בהם, שהיא טוענת ששליטת השמאל הוא דרכי המלך, אין המלאכים יכולים להיפרד משליטת השמאל ולהידבק בג' קווים ולומר שירה, ולהתייחד בריבונם. מה עושים? יורדים שישים ריבוא מלאכים קדושים ומפילים שינה על כל בני העולם, שממשיכים הדינים דג"ר דחכמה, שלהיותה חסרה מחסדים מביאים את בני העולם להסתלקות כל המוחין, שזהו הנקרא שינה, אז שולטת הס"א על הישנים והיא מתדבקת שוב בדינים דנוקבא הנקראים מוות, הנגלים עם השינה. וכיוון שהס"א נפרדה מהם, המלאכים מתדבקים בג' קווים, שבהם החכמה והחסדים כלולים יחדיו, ואז אומרים שירה בג' משמרות הלילה, שהם ג' קווים.
תתסח) כעין זה, ישראל למטה, אינם יכולים להתייחד בריבונם עד שדוחים הס"א מהם, ונותנים לה חלק, במה שתתעסק, שהוא השעיר לעזאזל, ואח"כ, הם מתקרבים אל ריבונם, ולא נמצא מקטרג למעלה ולמטה.
תתסט) וזהו יתכן למטה, בבני אדם, אבל למעלה במלאכים, איזה קטרוג שייך שם, שבגלל זה יהיו מחויבים לדחות הס"א למטה? אלא למעלה, הוא משום שהס"א היא רוח טמא, והם, המלאכים, הם רוחות קדושים, וע"כ, עד שמשלחים הס"א מביניהם, אינם יכולים להתקרב אל אדונם, כי קדושה בתוך טומאה אינה מתערבת לעולם. וכן כעין זה ישראל למטה, אינם מתערבים באוה"ע עכו"ם. וב' הצדדים: העליונים, המלאכים, ותחתונים, ישראל, כשרוצים להתקרב אל המלך, דוחים את הס"א לחוץ.
תתע) וע"כ כשבא הלילה, וכשמלאכים הקדושים העליונים מסתדרים שורות שורות להתקרב אל אדונם, הם דוחים תחילה את הס"א לחוץ, ואח"כ הם באים אל הקודש.
תתעא) זה דומה, למלך שהיו לו אבנים יקרות בתיבה אחת נעולה במבצרו. ומלך ההוא היה חכם. וכדי שלא יתקרב כל מי שרוצה אל התיבה ההיא של אבנים טובות ומרגליות אשר שם, לקח בחכמתו נחש אחד חזק, וכרך אותו מסביב תיבה ההיא. כל מי שרצה לשלוח יד אל התיבה, היה הנחש מדלג עליו והורג אותו.
תתעב) אוהב אחד היה אל המלך, אמר לו המלך, בכל עת שתרצה להיכנס ולהשתמש בתיבה, תעשה כך וכך אל נחש ההוא, ותפתח התיבה ותשמש באוצרות שלי. כך הקב"ה, כרך נחש סביב הקדושה, הס"א המתקרבת אל המלאכים בעת שליטת הארת השמאל בתחילת הלילה, ובאים מלאכים עליונים להיכנס אל הקדושה, הרי הנחש שם, ויראים להיטמא בו. וע"כ הם מפילים שינה על בני האדם, שאז יורדת הס"א למטה ונפרדת מהם, והמלאכים יכולים לבוא אל הקודש ולומר שירה.
תתעג) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. עושה מלאכיו רוחות, אלו הם המלאכים העומדים בחוץ. משרתיו אש לוהט, אלו הם המלאכים העומדים בפנים. נמצא שהס"א הוא רוח הטומאה, ואלו המלאכים האומרים שירה בלילה, שהם מלאכי חוץ, הם רוח, ורוח ברוח אינם נכנסים זה בזה. רוח הטומאה ברוח הקדושה אינם מתערבים זה בזה. ומשום זה, אלו הנקראים רוח, שהם מלאכים החיצוניים, אינם יכולים להיכנס בפנים משום רוח הטומאה ההוא. והם דוחים אותה למטה. ואלו המלאכים שבפנים שהם אש, אש ההוא דוחה את טומאה ההיא שלא תיכנס לפנים. ומשום זה הכול דוחים את הטומאה לחוץ, שלא תתערב עימהם. וע"כ מלאכים עליונים משבחים להקב"ה, רק אחר שדחו את הטומאה לחוץ.
תתעד) ג' משמרות הן בלילה, כנגדן ג' מחנות מלאכים המתחלקים לשבח אל הקב"ה. וע"כ האדון של כולם הוא נרו של דוד, המלכות, שאינו שוקט לעולם, אלא תמיד היא מודה ומשבחת למלך העליון, ז"א. וע"כ כתוב, נותן זמירות בלילה.
תתעה) ולא אמר איה אלוה עושׂיי, כתוב בש' קמוצה, שהוא לשון רבים. משום שאדם נכלל ונעשה מלמעלה ומטה, כמו שהגוף בא מב' צדדים מזכר ונוקבא, כך הרוח, הרוח של אדם כלול מזכר ונוקבא, מז"א ומלכות, ועל עניין זה ניתקן האדם בחקיקותיו בגוף ורוח. ומשום שהוא כלול בעניין הזה ובמעשה הזה, מזכר ונוקבא, ע"כ כתוב, ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, שהוא לשון רבים, הסובב על ז"א ומלכות. וע"כ כתוב ג"כ, איה אלוה עושיי, עם ש' קמוצה, שהוא לשון רבים. כלומר ב' המדרגות ז"א ומלכות, שפעלו באדם.
תתעו) בלילה, בתחילת הלילה כל אלו מינים ורוחות הרעים מתעוררים בעולם, איך יכול להיות זה? הלוא מצד צפון, השמאל, יוצאים כל אלו מינים הרעים? וכשמתעורר רוח צפון בחצות לילה, הרי אז כל אלו רוחות הרעים וצדדים הרעים מתאספים מהעולם ונכנסים תוך הנקב דתהום הגדול, וא"כ בצד דרום שהוא ימין ובחינת חסד, למה משוטטים אלו מינים הרעים בתחילת הלילה שרוח דרום שולט? שהיה צריך להיות להיפך, שבתחילת הלילה, שאז שולט רוח דרום, יעברו הס"א מהעולם, ובחצות כששולט רוח צפון היו צריכים לחזור ולשלוט בעולם.
תתעז) אלא ודאי, לולא צד הדרום המעכב ודוחה את הס"א, היה הס"א מעכיר כל העולם, והעולם לא היה יכול לסבול. אבל כשהתעורר הס"א לשלוט בעולם אינו מתעורר אלא בצד רוח מערב, המלכות, שהוא שולט בתחילת הלילה, והוא אוסף את כל העולם. וע"כ הקב"ה מקדים רפואה לעולם, ע"י השינה. אשרי הם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב שהקב"ה בחר בהם מכל שאר עמי העולם.
כי כל הלילה מתחילתו עד סופו, הוא בשליטת רוח מערב, המלכות, וע"כ הוא חושך, אלא רוח המערב עצמו מתחלק לג' קווים, דרום צפון שהם ימין ושמאל, עד חצות, ומזרח שהוא קו אמצעי מחצות והלאה, וע"כ אפילו צד דרום שבו, הוא חושך בלי חסדים, ושולט בו הס"א להיותו דרום שבמערב. ועניין רוח צפון המתעורר בחצות לילה, שאז מתעוררים החסדים שבקו אמצעי, שהארת החכמה שברוח צפון מתלבש בו ומתעורר להאיר, וזה נבחן שרוח צפון התעורר. משא"כ מקודם חצות הרוח צפון חושך בלי שום אור.
תתעח) נכנסו רבי אלעזר ורבי אבא לבית. כשהתחלק הלילה, קמו לעסוק בתורה. אמר רבי אבא, עתה ודאי הוא עת רצון להקב"ה. והרי הרבה פעמים הערנו זה, שבשעה שהתחלק הלילה, נכנס הקב"ה עם הצדיקים לגן עדן, ומשתעשע עימהם. אשרי הוא מי שעוסק בתורה בעת ההיא.
תתעט) זה שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים, איך משתעשע? אלא בעת ההוא שהלילה נחלק, מתעורר הקב"ה באהבת השמאל לכנ"י, המלכות, כי אין אהבה אלא מצד שמאל. כלומר שמלביש החכמה שבשמאל בחסדים שבקו האמצעי, והחכמה נשלמת. וכנ"י, אין לה מתנה להקריב אל המלך, או דבר חשוב ויפה, אלא אלו הרוחות של הצדיקים, שהקב"ה רואה אותם מתעטרים בכמה מע"ט ובכמה זכויות שעשו באותו יום, והם נרצים לפני הקב"ה יותר מכל הקורבנות ועולות, כי הקב"ה מריח בהם ריח ניחוח שעושים ישראל.
תתפ) אז האיר האור, שאור החכמה האיר, אחר שהתלבש בחסדים דקו אמצעי, וכל האילנות שבגן העדן אומרים שירה, והצדיקים מתעטרים שם בעידונים של עוה"ב. שהם הארת החכמה, הנקראת עדן. כשהעיר אדם משנתו בשעה ההוא לעסוק בתורה, לוקח חלקו עם הצדיקים שבגן עדן. שם אחד חקוק בל"ב (32) אותיות, ל"ב נתיבות החכמה, מתעטר בצדיקים שם. והוא בצדיקים.
ל"ב נתיבות החכמה הם כ"ב (22) אותיות דז"א, וע"ס דבינה, שהן רומזות על מקור החכמה הנמשכת במלכות, שהוא מז"א שעלה למ"ן לב' קווים דבינה, והשלימם יחד, שאז שלושה יוצאים מאחד וע"י זה אחד זוכה בשלושה, בז"א, וז"א משפיע למלכות.