ה) וזאת לפָנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר, שלף איש נעלו ונתן לרעהו. אם הראשונים עשו הסכמה, לקנות כל דבר ע"י נעל, בדין התורה, ובאו האחרונים וביטלו אותו, יש לשאול, למה ביטלו אותו? והרי מי שמבטל דבר של התורה, כאילו מחריב עולם שלם. ואם זה לא היה בדין של תורה, אלא הסכמה בלבד, יש לשאול, למה דווקא נעל כאן, ולא דבר אחר?
ו) אלא ודאי בדין התורה היה, ובסוד עליון נעשה הדבר, ומשום שהראשונים היו חסידים צדיקים, היה דבר זה מגולה ביניהם, וכשהתרבו הרשעים בעולם, נעשה דבר זה באופן אחר, כדי לכסות הדברים, שהם בסוד עליון.
ז) ויאמר, אל תקרב הלום, שַׁל נעליך מעל רגליך. ולמה כאן נעל? שציווהו לפרוש מאשתו ולהתחבר באישה אחרת של אור הקדוש העליון, שהיא השכינה.
ח) ונעל, מעמיד אותו במקום אחר, שמי שלוקח אותו, מעביר את הנותן אותו, מעולם זה, ומעמידו בעולם אחר. וע"כ כל מה שנותן המת בחלום לאדם, הוא טוב. אבל אם לקח כלי מהבית, הוא רע, כגון שלקח הנעל שלו, משום, שזה מורה, שהעביר רגלו, שהוא קיום האדם, מעוה"ז, ואסף אותו לעולם אחר, אל המקום שהמת שורה בו. כי הנעל רומז על רגלו, שהוא קיומו, שכתוב, מה יפוּ פעמייך בנְעָלים בת נדיב.
ט) כשהמת לוקח אותו, מורה שמעבירו למקום המוות. אבל בזמן שהחי שולף נעלו ונותן לאדם אחר, כדי לקיים קניין, הוא עושה בגזרה של מעלה, שנגזר שהקניין יעבור מרשותו של זה לרשותו של זה. נעל של חליצה, היא נעל אחֵר כעין של מעלה.
י) כשהמת הזה מסתלק מעולם בלי בנים, בת נדיב הזה, המלכות, אינה אוספת אותו האדם אליה, והולך נע ונד בעולם, שאינו מוצא מקום, והקב"ה מרחם עליו וציווה לאחיו, שיגאל אותו, שישוב וייתקן בעפר אחר, שיתגלגל, כמ"ש, ואדם על עפר ישוב.
יא) ואם גואל הזה אינו רוצה להחיות את אחיו בעוה"ז, לייבם את אשתו, כדי שיחזור ויתגלגל בבן הנולד, צריכים לקשור לו נעל אחד ברגלו, ואישה ההיא תחלוץ אותו ותקבל אותו הנעל אצלה. ולמה נעל? משום שנעל ההוא הוא בשביל המת, שנחשב שהוא של המת, ונותן ברגל אחיו החי, והאישה היבמה מקבלת אצלה נעל ההוא, להראות שמת ההוא חוזר בין החיים ע"י מעשה זה. שהנעל רומז על היבמה, הייבום הקשור ברגל אחיו החי, כדי להביא אחיו המת בין החיים, שיתגלגל בבן הנולד.
יב) והוא בהיפוך מאותו הנעל, שהמת נוטל מן החיים בחלום, שע"י לקיחת הנעל מעביר את החי מעוה"ז לעולם האחר של המת. ועתה נעל הזה של חליצה, לוקח החי מן המת. וע"כ בנעל ההוא הולך המת בין החיים, משום שהאישה החיה, הייתה מעבירה את המת מעולם האחר אל עוה"ז בין החיים, שהיה מתגלגל בבן הנולד מהייבום. ועתה, שאינו רוצה לייבם, והאישה לוקחת אותו אצלה, להראות שהאישה עטרת בעלה, השכינה, לוקחת אותו ומקבלת אותו אצלה.
יג) וצריכים להשליך נעל ההוא על הארץ, להראות ששקט הגוף של אותו המת. והקב"ה, בשעה זו או לאחר זמן, ירחם עליו ויקבל אותו לעולם האחר. עוד, הכאת הנעל מיד האישה לארץ, בא להראות, שאותו המת ייבנה מעפר אחר של עוה"ז, כלומר, שיתגלגל. ועתה ישוב תחילה לעפר שהיה משם. ואז אישה ההיא מותרת לעשות זרע אחר.
יד) ע"כ מי שרוצה לקיים קניין, לוקח נעלו ונותן לחברו, לקיים עליו הקניין. כמ"ש, וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר. וזאת, המלכות, עמדה שלמה בכל. לפנים בישראל, כשהיו צנועים וקדושים. לקיים כל דבר, שרומז על זיווג העליון יסוד ומלכות. כי כל יסוד, דבר מלכות. כי זהו קיום. וזאת התעודה בישראל. ואין היא הסכמה בעלמא לעשות קניין עם נעל, ומדעתם עשו זה, אלא הוא קיום עליון, שיהיו מעשיהם למטה כעין הסוד של מעלה. כי רומז על זיווג יסוד ומלכות, קיום העליון.
טו) כיוון שהתרבו הרשעים בעולם, כיסו הדבר באופן אחר, שעושים קניין בכנף המלבוש. ומַלבוש ההוא הוא תיקון עליון, ז"א, וכנף המלבוש, המלכות, שנקרא כנף, שרומז על זיווג ז"א ומלכות, כמו הנעל. וכתוב, ולא יגלה כנף אביו. הרי שהאישה נקראת כנף.