כז) המשלח מעיינים בנחלים. יַשקו כל חַיתו שׂדיי. מקראות אלו אמר דוד המלך ברוח הקודש, ויש להסתכל בהם. בשעה שחכמה עליונה בטש בחקיקותיו, בעת שחו"ב העליונים הזדווגו, אע״פ שחכמה עליונה היא נסתר שבכל הנסתרות, כי בחו״ב עליונים, שהם או״א עילאין, אין הי׳ יוצא מאויר, הוא פתח ונמשך ממנו נהר אחד, מלא בשערים עליונים, שהוא בינה, ישסו״ת, שבהם יוצא הי׳ מאויר ומושפע מהם חכמה וחסדים.
כח) והמשיל עניין זה של או״א עילאין וישסו״ת, כמו מעיין ומקור המים, הממלא אגם גדול. ומהאגם נמשכים מעיינות ונחלים ונהרות לימין ולשמאל, כך או״א וישסו״ת בשביל דק אחד שלא נודע, בזיווג היסודות דאו״א עילאין, שהם בלתי נודעים, שבהם אין הי׳ יוצא מאויר, נמשך ויוצא אותו הנהר, הנמשך ויוצא מן העדן, הבינה, שיצאה מראש א"א בעת קטנות, וחזרה לראש א״א בעת גדלות, שע״י יציאה וביאה זו, הוא ממלא אותו הנחל העמוק, ישסו״ת, בדומה לאגם המים הגדול, המתמלא מהמעיין והמקור, שהם או״א עילאין. ומשם נמשכים מעיינות ונחלים לז״א ומלכות, ומתמלאים ממנו בחכמה וחסדים. כמ"ש, המשלח מעיינים בנחלים. אלו הם הנהרות העליונים הקדושים של ז״א, של אפרסמון הטהור, אוירא דכיא, שחג״ת של ז״א מקבלים, אפרסמון הטהור מאו״א עילאין. וכתוב, בין הרים יהלכון, חג״ת דז״א, הנקראים הרים. וממנו מקבלת המלכות. וז״א ומלכות שותים כאחד מאותו המעיין של נחל העליון הקדוש הנמשך ויוצא, שהוא ישסו״ת.
כט) אחר ששתו ז״א ומלכות, ישקו כל חיתו שׂדיי, כמ"ש, ומשם ייפרד והיה לארבעה ראשים. אלו ד׳ ראשים הם כל חיתו שדיי, שהם ד׳ חיות, שנא"ן, שהם המרכבה של המלכות. והם כלל של כל המחנות וכל הצבאות שבבי״ע, שאחוז בהם שׁדי, מט"ט שנקרא שדי, העליון על כולם. אל תקרא שׂדי עם שין שמאלית קמוצה, אלא שׁדי עם שין ימנית פתוחה, שמט"ט נוטל ומשלים בעצמו השם מיסוד העולם. כי השם שדי ביסוד דז"א. ומט"ט, להיותו מרכבה ליסוד דז״א, נוטל שם הזה.
ל) ישברו פראים צמאם. הם אלו שכתוב בהם, והאופנים יינשאו לעומתם, כי רוח החיה באופנים. חיה, אלו הן חיתו שדיי, שהן ארבע, וכל אחת מהן לרוח אחד מד' רוחות שבעולם, ונקראת חיה. והאופנים הם ארבע, לכל אחת ואחת מארבע החיות, וכל אחד מהאופנים אינו הולך אלא מרוח אותו החיה ההולכת עליו. כל אחד מאופנים מרוח הבחינה שכנגדו בחיות. וכאשר אלו החיות והאופנים מושקים משיקוי העליון, כל שאר צבאות אחרים מושקים ומתרווים ומשתרשים בשורשיהם. ומתאחדים אלו באלו במדרגות ידועות. כמ"ש, עליהם עוף השמיים ישכון, מבין עופיים ייתנו קול, משקה הרים מעליותיו. אלו שאר המדרגות העליונות.
לא) לאחר כל זה, שכל העליונים ותחתונים התמלאו שפע מאו״א, כתוב, מפרי מעשיך תשבע הארץ, שהיא ארץ עליונה הקדושה, המלכות. וכשהיא מתברכת, כל העולמות כולם שמחים ומתברכים. וזה בשעה שהברכות נמצאות משיקוי הנחל, המעיין, או"א, העמוק מכל. כי אין הארת החכמה שמשמאל מתגלה במלכות, שהיא השפע המיוחד לה, אלא אחר שהעליונים וכל התחתונים מתמלאים בשפע חסדים המרובים מאו״א עילאין.
לב) ובשעה שברכות, חסדים, אינן נמצאות לרדת בעולם, והמלכות מקבלת חכמה משמאל בלא חסדים, אז העולם, המלכות, יושבת בדין, ומצד השמאל מתעורר רוח ומתפשט בעולם, וכמה גדודי מלאכי חבלה נמצאים בעולם, ושורים על בני אדם. כי בעת שהחכמה בלי חסדים, כל דינים הקשים נמשכים ממנה, ואותו הרוח מטמא אותם, כמו אדם שמת ורוח הטומאה שורה עליו, כך הוא שורה למי שיתקרב אל אותו הרוח דשמאל.
לג) תסתיר פניך ייבָהלון. מפני שלא הושקו המדרגות, שתמצאנה ברכות בעולם, כי, פניך, פירושו חסדים וברכות. אז, תוסֵף רוחם יגוועון, שהתעורר רוח אחר מצד שמאל בלי ימין, ורוח הטומאה שורה על בני אדם, על אלו שמתו, ואותם שנמצאו עימהם, ועל שאר בני אדם. שרוח הטומאה מתפשט על כל העולם. והרפואה שלהם, כמ"ש, ואל עפרם ישובון. שזהו שריפת החטאת, כדי להיטהר בו . והכול היה מן העפר, ואפילו
גלגל החמה.
בעת שעוונות התחתונים גורמים שיסתלקו החסדים מהמלכות, ונעשה פירוד בין ז״א למלכות, אז נמצאת המלכות יונקת משמאל בלי ימין, כמו במצב הא׳. ואז מאיר השמאל מלמעלה למטה, שהוא רוח הטומאה, המטמא את העולם. וכל אדם הקרב אל רוח ההוא, הוא כמו מת.
ויש ג׳ בחינות:
א.אלו שמתו, הממשיכים את רוח ההוא מלמעלה למטה.
ב. ואותם שנמצאו עימהם, המקבלים אותו אחר שנמשך.
ג. ועל שאר בני אדם, אינם מקבלים אותו אלא מושפעים ממנו בלי כוונה.
והרפואה שלהם, כמ"ש, ואל עפרם ישובון. שזהו שריפת החטאת. פרה אדומה היא המשכת מצב הא׳ של המלכות עם כל דינים הקשים שעברו אז על המלכות, עד שהתמעטה ממצב הא', שחזרה לנקודה, שהוא שריפת הפרה עד שנעשית לאפר. ואז קיבלה מצב הב', ובאה עם ז״א פב"פ. והמיעוט הזה שחזרה לנקודה, נבחנת כמו עפר, הנשאר אחר העלמת הבניין. וזהו שכתוב, עפר שריפת החטאת, מה שנשאר אחר כל הדינים שעברו על מצב הא׳. ולפיכך בעת שרוח הטומאה מתפשט בעולם מחמת חטאי התחתונים, שהוא שמאל בלי ימין, כמו שהמלכות הייתה במצב הא׳, הנה כשמתעוררים עפר שריפת החטאת, הוא מבריח תכף רוח הטומאה הזה ושובר אותו ושורף אותו עד שבורח מהעולם. הרי שכל הרפואה היא, ואל עפרם ישובון, להזות עליו מעפר שריפת החטאת. ונודע שלולא התמעטה המלכות ממצב הא׳ וחזרה עד לנקודה, לא היה העולם יכול להתקיים, מחמת רוב הדינים שהיה במצב הא׳ של המלכות. והמיעוט עד לנקודה נקרא עפר. והכול היה מן העפר, ואפילו גלגל החמה, כי לולא מיעוט הזה, לא היה קיום לכל מעשה בראשית.
לד) לאחר שחוזרים לעפר, כדי להיטהר בו, יוצא רוח הטומאה ומתעורר רוח אחר קדוש, ושורה בעולם. כמ"ש, תשלח רוחך ייבָּראון, ייבראו ויירפאו ברפואה עליונה של רוח אחר. ותחדש פני האדמה, כי נטהרה, וחידוש הלבנה נמצא, וכל העולמות מתברכים. שכל זה הוא מצב הב'. אשרי חלקם של ישראל, שהקב״ה נתן להם עצה, שכולה היא רפואה, כדי לזכות לחיי עוה"ב, ויימצאו טהורים בעוה"ז וקדושים לעוה"ב. עליהם כתוב, וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.