לפדות עבד עברי

שצא) המצווה שלאחר זו, לפדות עבד עברי ואמה העברייה, לייעד אמה העברייה, לדון בקניין עבד עברי, הענֵק תעניק לו. כמ"ש, כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד. המלאך מט"ט הוא עבד ה', כולל ו"ק, חג"ת נה"י, כמספר שש אותיות שלו, שהם שישה סדרי משנה. ובהם יש לאדם לעבוד את אדונו, להיות לו עבד, להיעשות קניין כספו. כסף, ימין, אברהם, שחסד מדרגה שלו, התורה ניתנה משם.

שצב) מי שעוסק בתורה, כדי לזכות לעוה"ב, היא נקראת קניין. כספו, נקראת ע"ש עולם התענוג. קניין, ע"ש הכתוב, אל עליון קונה שמיים וארץ. והכתוב, קְנֵה חכמה, קְנֵה בינה.

שצג) אחר שקנה אותה, גאולה תהיה לו. יש שקנוי לעולם, ויש שקנוי לו שש שנים. מי שקנוי לעולם, כתוב בו, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבָדו לעולם. אין עולם אלא עולמו של יובֵל, בינה, חמישים, ק"ש, שיש בה כ"ה (25) אותיות בערבית וכ"ה אותיות בשחרית, שהם נ' (50) שערי בינה.

שצד) אחר שאדם מייחד בהם את הקב"ה, שהוא עבד שלו בעול בתפילין על ראשו, ואוזנו נרצעת, שפתוחה לשמוע ק"ש. כי שמע, שצריך להבין משמעות הק"ש, שהוא הייחוד.

שצה) שמי שהפדיון שלו תלוי בק"ש, החמישים, בינה. אין לו פדיון בגלגול ע"י אחר, כי נרצע הוא לאדונו, כאן לא כתוב, או דודו או בן דודו יגאלנו. כי בתפילה של אדם, הוא כעבד, שכתוב בו, שש שנים יעבוד, ואין עבודה אלא תפילה. שש שנים יעבוד, ג' ראשונות וג' אחרונות שבתפילת שמונה עשרה, ששליח הציבור מוציא האדם ידי חובתו, למי שאינו יודע להתפלל בהם. הרי שיש לו פדיון ע"י אחר, ששליח הציבור גואל אותו, שהצדיק חי העולם, יסוד, שליח הציבור, נקרא בהם על שמו, של האינו יודע להתפלל, בשם, בועז, צדיק, גואל קרוב, ונאמן, שמשמעותם של השמות הללו, שעוזרים ופודים את מי שאינו יכול לעזור את עצמו. שהוא הייבום והגלגול.

שצו) קרוב ה' לכל קוראיו. טוב לאדם שכן קרוב מאח רחוק, עמוד האמצעי, ת"ת. יסוד שכן קרוב, ת"ת אח רחוק, בן י"ה, שעלה למעלה לבינה, כי עולם זה עולמו של יובל, חמישים אותיות של הייחוד של ק"ש, חמישים שערי בינה. שבעוה"ז, המלכות, יכול להיות לאדם פדיון מצדיק, יסוד, שהוא שש שנים, הכולל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות של התפילה, ו' קטנה, יסוד, זהו שש שנים יעבוד.

שצז) אבל בעוה"ב, עולמו של יובל, בינה, ששם חמישים אותיות של ק"ש, אין שליח הציבור יכול להוציא ידי חובתו, משום שאין לו פדיון ע"י אחרים. משום זה, שמע, בכל לשון שאתה שומע, רק שתקרא בעצמך. משום זה, אם אין אני לי מ"י לי. אני, המלכות, מ"י, עולמו של יובל, בינה. הרמז על ק"ש, ששם אין אנ"י אלא מ"י.