שצח) כששמעו דברים אלו ראשי ישיבות שירדו עם רבי שמעון, פתחו ואמרו למשה רבנו, משה, אתה פי שכינה העליונה והתחתונה, בינה ומלכות, שבשתיהן דיבר עימך הקב"ה פה אל פה בק"ש, כמ''ש, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. כי י' דהויה ראש החרב הסובב את השפה שלך. ו' דהויה היא לשון החרב שלך. ה"ה דהויה הן שתי פיפיות בשפתיים שלך. ודאי שֵם אדונך, השכינה, מדבר בפיך. יוד הא ואו הא במחשבתך, שהוציאה אלו חמישים שערי בינה מפיך.
תורה, המוחין המתגלים מבינה בדעת לזו"ן ולבי"ע. וזה החרב, המכניעה והמשמידה את הס"א. וגילויה ע"י שיתוף המלכות בבינה, המשווה צורתן זו לזו. שבעת קטנות יש לבינה צורת המלכות, ובעת גדלות יש למלכות צורת הבינה, שמשיגה המוחין שלה. וע"כ יש לשתיהן אותה האות ה' בשם הויה, שהן בצורה אחת בפי החרב, שנבחנות לב' פיות של החרב, שהיא התורה. ובהן עיקר הכוח שבחרב, כי זולת ההשוואה לא היה שום גילוי לתורה. ונמצאות, שהן עיקר הפועלות להשמיד הס"א, כמו החוד של החרב, שהיא עיקר הפועל של החרב. וכן הן בצורה אחת בפה, ששם מקום הגילוי של המוחין ע"י הדיבור, שבינה שפה עליונה, והמלכות שפה תחתונה.
ולכן אמרו, משה, אתה פי שכינה העליונה והתחתונה, שנעשה לפה לשתיהן יחד, שזו היא האפשרות היחידה לגילוי התורה. שבשתיהן דיבר עימך הקב"ה פה אל פה בק"ש, שבפסוק שמע, יש חמישים אותיות, שהם שערי בינה, שמהם כללות כל המוחין הבאים בגילוי התורה. רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, כתוב על פה של משה. י' דהויה, חכמה המזדווגת עם שפה עליונה, שהיא בינה וה"ר דהויה, הראש של החרב, ג"ר. ו' דהויה הלשון שבפה והחרב של משה, הדעת הנמשך מזיווג י"ה, התורה. ה"ה דהויה הן שתי פיפיות בשפתיים שלך, ששפה עליונה בינה ושפה תחתונה מלכות, שהן הפועלות לגילוי המוחין, בתיקון של השוואת צורתם זו לזו. וכשניתקנה המלכות בדרך הזה היא נקראת, שם שמיים. לכן אמרו, ודאי שֵם אדונך, השכינה, מדבר בפיך, שמלכות המדברת ומגלה המוחין מהבינה. יוד הא ואו הא במחשבתך, קו האמצעי שבמחשבה, שהיא ג"ר, המוציא חמישים שערי בינה מפה משה בשמע.
שצט) שורש דברים אלו הוא תיקון המלכות בבינה, והשוואת צורתם זו לזו. משום זה אליהו מתעכב למעלה, אסור שם כבבית האסורים, ואינו יורד אליך, כי בעשירות גדולה היה יורד אליך. ואסור למעלה ואינו יורד אליך, משום שהעניות שלך היא גאולה לישראל. ומשום זה אמר משיח, עד שיבוא העני. וזהו שכתוב, ובחבורתו נִרפָּא לנו.
בסיבת המתקת המלכות בבינה, נגנזה המלכות דמדה"ד, והיא שער הנ', הנעלם מכוח הגניזה הזו. וע"כ נ' שערי בינה נמסרו למשה חסר אחד שער הנ'. וזהו עניות של משה, שאין עני אלא מדעת, שחסר לו שער הנ'. ועם גילוי אליהו מתגלה שער הנ'. כי מטעם המתקת המלכות בבינה, בחרב פיפיות, נגנזה המלכות דמדה"ד, שער הנ', ואליהו, שהוא גילוי שער הנ', מתעכב למעלה, כמו אסור בבית האסורים, ואינו יכול לרדת ולגלותו.
כי בעשירות גדולה היה יורד אליך, עשירות הדעת המגלה שער הנ'. והוא אסור למעלה, משום שהעניות שלך היא גאולה לישראל, כי לולא המתקת המלכות בבינה וגניזת המלכות דמדה"ד, לא היו זו"ן והעולמות ראויים למוחין דג"ר. ונמצא שעניות של משה, שהוא היעלם שער הנ' מחמת הגניזה, היא גאולת ישראל, שע"י כן נעשו זו"ן והעולמות ראויים למוחין דג"ר, להשפיע לישראל, שבזה תלוי הגאולה וגמה"ת. וע"כ אליהו אסור למעלה, ולא יוכל לגלות את שער הנ', מטרם שיספיקו ישראל לקבל כל המוחין, הראויים להתגלות ע"י המתקה הזו של מלכות בבינה.
וע"כ בהכרח, אליהו אסור למעלה ולא יוכל לרדת לגלות שער הנ'. שהגאולה תלויה, עד שיבוא העני, משה, משער הנ', ויגלה כל המוחין המוכרחים להתגלות. ובחבורתו נרפא לנו, כי אותו הכאב והחבורה של חיסרון בשער הנ', הוא המגלה את כל המוחין, ומרפא את ישראל מכל חסרונותיהם.
ת) נעשה לו התרה ויירד אליי, כי חשוב הוא לי מכל כסף שבעולם. והרי אני מוחל לו ומשחרר אותו ומתיר לו השבועה. ואתם ג"כ, התירו לו. ואם צריך להתרה יתֵרה מזו, נשתדל בהתרתו, שיירד אליי.