תכב) אמר רבי שמעון למשה, עכ"ז שאתה אינך יכול להסתכל בבני העוה"ב בעיניים ולא במלאכים, כש"כ בהקב"ה ושכינתו, אבל בעין השכל של ליבך אתה רואה הכול, בבני עוה"ב ובמלאכים ובהקב"ה ושכינתו המסבבים אותך. ומשום זה שלמה, שכתוב בו, ויחכם מכל האדם, אמר, וליבי ראה הרבה חכמה. בעיני השכל.
תכג) אבל בנבואה, אין רשות לנביא להסתכל בו בעין השכל, אלא בעיניים, שהוא מראה וחיזיון של העיניים. כמ''ש, במראָה אליו אתוודע. ועוד, בחֶזיון לילה. מראה היא ביום, חיזיון הוא בלילה. והכול בעיניים ולא בעיני השכל של הלב. וב' העיניים הן ב' מתווכות של הלב, שמתווכות בין היצה"ר שבלב לבין האדם, ומשמשים שלו. והוא מלך ביניהם. ומשום זה חכם, הרואה בעיני הלב, הוא טוב מנביא, שרואה בעיניים. וכן ב' אוזניים הם ב' משמשי הלב.
תכד) משום זה, הלב רואה, הלב שומע, הלב מבין, הלב יודע. ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. הרי חכמה ותבונה ודעת בלב, שבהם נעשו שמיים וארץ ותהומות, ובהם נעשה המשכן.
תכה) משה, מי שהכול כך בליבו, רואה יותר מנביא, כש"כ המחשבה שלך שאין לה סוף, ובה תסתכל בההוא שאין בו סוף, מה שלא היה לך רשות מתחילה להסתכל בעיניים. כמ"ש, וראית את אחוריי ופניי לא ייראו.
תכו) אווילי הלב הם מתים, וסומים, באלו הקליפות של הגוף. אבל אצלך אין אלו חשובים כלום. ואינם מפסיקים בינך ובין הקב"ה ושכינתו, ובין כל בני עוה"ב והמלאכים, כי כן יבוא אליך באלו החלונות של העיניים, ואוזניים, ונקבי האף, והפה. כמלך הבא בסתר לחדרי חדרים לדבר עם בנו. ומשום זה מתפללים ישראל בתפילתם, אתה חופשׂ כל חדרי בטן, רואה כליות ולב, ואין כל דבר נעלם ממך.
תכז) וזה שאמר שלמה, משגיח מן החלונות, חלונות של העיניים, האוזניים, נקבי האף והפה. בז' נקבים אלו עולה הנשמה בז' מיני בשׂמים. וכן התפילה עולה בז' מיני בשׂמים אלו, שהם, נֵרְד, כורכום, קנה וקינמון עם כל עצי לבונה מור ואוהלות עם כל ראשי בשׂמים. בזמן של התפילה עולה כך, מקוטרת מור ולבונה. הקב"ה שואל עליה, מי זאת עולה מן המדבר מקוטרת מור ולבונה. מי זאת, מצד מ"י, בינה, כלולה מז' מיני בשׂמים, חג"ת נהי"מ שלה, המאירים בריח, הארת החכמה.
תכח) ק"ש זו כלולה מחמישים שערים שבבינה, שהם כ"ה אותיות שבק"ש של שחרית וכ"ה אותיות בק"ש של ערבית. כלולים מז' ברכות. בשחר, שתיים לפניה ואחת לאחריה. ובערב, שתיים לפניה ושתיים לאחריה. והם ז"ס: הגדולה, והגבורה, והת"ת, והנצח, וההוד, כי כל בשמיים וארץ, יסוד, עד לך ה' הממלכה, מלכות. שהיא כלולה מג' בשׂמים: מקוטרת מור, כתר. לבונה, חכמה. מכָל אבקת רוכל, בינה.