תמה) קום משה, לסדר דינים בהלכות נזיקין בסדר של הויה. שהוא כמ"ש, רכב אלוקים ריבותיים אלפי שִנאָן, שהם שור נשר אריה אדם. כי מצד ימין, ששם הויה, כך בסדר ד' החיות, אדם אריה נשר שור. אשר שור, גבורה, לאחרונה. ולפי השינוי הנעשה בהם, כך התנועה והסדר של החיות. והחיות של צד האחר, הנזיקין שבשמאל, כך סידורם, שנא"ן, שהוא שור נשר אריה אדם. משום זה ההתחלה שלהם השור, קשור בד' אבות נזיקין, השור והבור והמָבעֶה וההֶבער, והסיום שלהם אדם, שהוא מועד לעולם.
תמו) אדני שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך. אדני בהפיכת האותיות היא דינא. משום שהמלכות נקרא אדני, אותיות דינא, כל הדינים בשם הזה נידונו. ונידונים בד' ובג'. בד', היא השכינה שכנגד ג' אבות, שהיא רביעי אליהם. בג' הוא עמוד האמצעי, ז"א, חג"ת, דיין אמת. דיין לדון מצד אדנ"י, מלכות, ששם דיין אמת. ומצד שם אלוקים, בינה, הוא שופט. שנאמר, כי אלוקים שופט.
תמז) הדינים הם: א. לדון בנזקי שור. ב. לדון בנזקי בור. ג. לדון בנזקי אש. ד. לדון בנזקי אדם. ה. לדון בדין ארבעה שומרים, שומר חינם, ושומר שכר, והשואל, ונושא שכר. כנגדם ארבעה דינים, דין חלוקת השותפים, דין חלוקת קרקעות, דיני עבדים ושפחות, דיני תובע ונתבע בכמה מיני תביעות של חיוב ממון, וגזל ואבדה או שמזיק לחברו, והורגו באחד מד' מיתות ב"ד.
תמח) אדון, הקב"ה באדנ"י, כי אדון מלשון דין. לדון בכל מיני דינים, לשפחה רעה כי תירש גבירתה, שממנה נמצאים כל הנזקים, שהם מלאכי חבלה, שמהם נשמות הרשעים. שנשמות הרשעים הן המזיקים שבעולם. אל אחר הוא מזיק גזלן רשע, ובת זוגו הוא סם המוות.
תמט) נזק שֶבֶת ובושת וריפוי צריכים לשלם לשכינה ובניה, שהם ישראל. שבת, ביטול תורה שהס"א ביטלה מהבנים. ריפוי, שגרמה להם להתרפא מדברי תורה. נזק, בכמה נזקים של מלאכי חבלה בעלי משחית אף וחימה. בושת, שהיו מבזים את השכינה באלילי שקר שלהם, והיו אומרים, איה אלוקיך. וכמה גזלות גזלה שפחה הרעה, שכתוב בה, גזילת העני בבתיכם.
תנ) כמה ברכות גזלה שפחה הרעה מהשכינה, בכובד המס, ובכובד כמה דינים משונים על בניה, וכמה קורבנות של ביהמ"ק שביטלה מהמטרוניתא. ובושת של המטרוניתא, שנשארה ערומה מד' בגדי זהב, המאירים מד' טורי אבן, חו"ג תו"מ, בי"ב אבנים מרגלית, שכל אחת מחו"ג תו"מ כלולה מג' קווים, והם י"ב. מעיל בכמה זגים ורימונים. וד' בגדי לבן, שבהם הייתה המטרוניתא מתקשטת לפני המלך. כמ"ש, וראיתיה לזכור ברית עולם. וגזלת הגבירה, השכינה, כמה מאכלים של הקורבנות.
תנא) שור המועָד, בעלה של השפחה רעה, נכנס לבית המלך אדונו, בארבעה אבות נזיקין שלו, עוון, משחית, אף וחימה, שכולם מועָדים לקלקל. בגופו הרביץ על הכלים, מזבח, מנורה, שולחן ושאר כלים, רבץ עליהם ושבר אותם. ובשן שלו, אכל כל הקורבנות והמאכלים של השולחן. והשאר ברגליו רמס. ובקרן שלו הרג כוהנים ולויים, הרס הכול, חילל ממלכה ושריה.
תנב) הבור, הוא נקבה הרעה, לילית, בבית שלה, בית האסורים, חטפה שפחה הרעה את המטרוניתא ובניה, ישראל, בגלות שלה, ושמה אותם בכמה שרשראות, ואסרו בניה, ידיהם קשורים לאחור. כמ"ש, היא ישבה בגויים. ולא עוד אלא, כל מכבדיה הִזילוהָ.
תנג) הקליפה הרעה, זונה, הֶבער, אש, שכתוב, ויצת אש בציון. אח"כ בא אדם בליעל, רשע, רביעי לאבות נזיקין, מָבעה, שלומדים בו, אדם מועד לעולם בין ער בין ישן, ושילח את בעירו, המחנות שלו, ואכל וכילה וקצץ כרמים ופרדסים של ירושלים, והשחית הכול.
תנד) ריבון העולם, אתה אמת ותורתך אמת, נתת לנו מצוות תפילין, שלצדיקים גמורים הוא שכר כפי מעשיהם, שהם פאר על ראשיהם. והם משמשים בזה את אביהם ואימם, זו"ן. כמו הגוף, שכל איבריו משמשים אל הראש. וכך האישה, המלכות ותפילה של יד, משמשת לבעלה, ז"א.
תנה) יש מלאכים המשמשים את הגוף ומלאכים המשמשים את הנשמה. וכמו הפרש בין גוף לנשמה, כך הפרש בין מלאכים של גוף ומלאכים של נשמה. ויש נשמה לנשמה, ומלאכים למלאכים. אלו נשמה לנשמה מאצילות, כולם אחד, אין בהן פירוד. ואע"פ שבדרך משל כל מדרגה תחתונה כלפי עליונה היא כגוף אל נשמה, משום שמקבלים אלו מאלו. וכך השכינה, אע"פ שהיא כנגד שאר האורות שבעולם הבריאה, כנשמה אל גוף, כנגד הקב"ה, ז"א, נחשבת כגוף. אבל כאן הגוף והנשמה אחד. משא"כ באדם, הגוף והנשמה בפירוד, זה חומר וזה שׂכל, זה חיים וזה מוות. אבל הקב"ה חיים, ושכינתו חיים. כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה.