תקכ) הראש של המלך ניתקן בחו"ג.
ג"ר, חב"ד, נקראים ראש. המלך, ז"א. כיוון שחב"ד אינם בקביעות בז"א, אלא בשעת התפילה, במועדים ובשבתות, אינם נחשבים לחו"ב אלא לחו"ג, ו"ק. וזה הפרש הגדול בין א"א, שג"ר שלו בקביעות, שהם ג"ר ממש, כולו רחמים, לבין ז"א, שג"ר שלו אינם בקביעות. וע"כ אפילו בזמן שיש לו ג"ר, חב"ד, נחשבים כמו חג"ת, ויש בהם דינים. ואין הזוהר מחשיב גם ת"ת, משום שאפילו בא"א אין הדעת מבחינת ראש, אלא שת"ת עלה לראש והכריע בין חו"ב, ונעשה משום זה בחינת ראש, וע"כ אין בו חידוש.
בראש ההוא דז"א תלויים שערות, שערות על שערות, שהם כל ההמשכות, שעל ידיהן מתאחדות מדרגות עליונות ותחתונות. שעל ידיהן עולה מדרגה התחתונה לעליונה, ונעשות אחת. ומהשערות נמשכים אדוני האדונים, בעלי אמת, בעלי המשקל, בעלי אנחה, בעלי בכייה, בעלי דין, בעלי רחמים, טעמי תורה, סודות התורה, טהרות, וטומאות. כולם נקראים שערות המלך. כלומר, המשכות, הנמשכות ממלך הקדוש. והכול יורד מעתיקא סתימאה, א"א.
מדרגה הראשונה, שבה עלתה ה"ת לנ"ע, וסיימה שם המדרגה, ואח"פ נפלו ממנה למדרגה שמתחתיה, שהוא צ"ב, היא מדרגת ראש הס"ג דא"ק. אמנם בראש הס"ג עצמו לא נעשה שום שינוי משהו, אלא שיצאה מדרגה חדשה של ע"ס, שנתלו בע"ס של ראש הס"ג דא"ק. והיא מכונה פרצוף השערות של ראש הס"ג, אשר החלק שנשאר במדרגה, שהם ג"ע ונ"ע, מכונים שערות ראש, והחלק שיצא ממדרגת ראש דס"ג, שהם אח"פ, שנפלו למדרגה שמתחתיה, לג"ר דנקודים, הם מכונים שערות דיקנא של ראש הס"ג.
ובעולם התיקון נתלה פרצוף השערות בראש א"א, אשר אח"פ שלו, שהם שערות דיקנא, נפלו למדרגה שמתחתיו, או"א, ומלובשים שם בעת קטנות. ולעת גדלות, שנעשה זיווג דע"ב ס"ג דא"ק, ומוריד ה"ת מפאתי הראש דס"ג דא"ק לסיום הדיקנא, והדיקנא דס"ג עולה ומתחבר בשערות הראש למדרגה אחת, אז יורדת ג"כ ה"ת מפאתי הראש דא"א לסיום הדיקנא שלו. ואז חוזר הדיקנא דא"א ועולה לשערות ראש דא"א, ומתחבר עימו למדרגה אחת.
ובשעת חזרתו הוא מעלה עימו גם או"א לראש א"א, ומקבלים שם מחו"ס דא"א. ואחרי עליית הדיקנא עם או"א לראש א"א, נמשכות אחריהם כל חצאי מדרגות שלמטה מהם, שנפלו למדרגות שמתחתיהן, ועולות בחזרה למדרגתן, שע"י זה גם כל מדרגה תחתונה, שבעת קטנות הייתה לה האח"פ מעליונה, עולה גם היא עם אח"פ אלו לעליונה. שכן ישסו"ת עולים לאו"א, ע"י אח"פ דאו"א שהיו בהם בקטנות. וכן זו"ן עולים לישסו"ת, ע"י אח"פ דישסו"ת שהיו בהם בקטנות. וכן נשמות הצדיקים עולים לזו"ן, ע"י אח"פ דזו"ן, שהיו בהם בעת קטנות. הרי שכל עליית התחתון לעליון להתאחד עימו לאחד, נעשה ע"י שערות דיקנא דא"א, שהעלו את או"א לראש דא"א. שאחריה נמשכות עליית כל תחתון לעליון.
השערות הן כל ההמשכה שעל ידיהן מתאחדות מדרגות העליונות והתחתונות לאחת. כי על ידיהן עולה כל מדרגה תחתונה לעליונה שלה, שאו"א עולים לא"א, וישסו"ת לאו"א, וזו"ן לישסו"ת, ונשמות הצדיקים לזו"ן.
וכל המוחין דאצילות ובי"ע, הקטנות והגדלות, יוצאים מפרצוף השערות שבראש א"א, ומפרצוף השערות שעל ראש ז"א, נמשכות המדרגות של נשמות הצדיקים. שנמשכים מהם אדוני האדונים, מדרגת ג"ר דג"ר, חכמה. ובעלי אמת, בינה. ובעלי המשקל, דעת, קו האמצעי, השוקל הארת ימין ושמאל שיוכלו להאיר יחד. בעלי אנחה ובעלי בכייה, שבשליטת קו השמאל בלי ימין, נמשכים ממנו דינים קשים. וכל הדבוק בו, מייבב ומיילל. ומכונים בעלי אנחה ובעלי בכייה. וכן מכונים בעלי דין. וכשקו האמצעי מייחד השמאל עם הימין, יוצא מקו אמצעי בעלי הרחמים. וכן, טעמי תורה, כמ"ש, טעמו וראו כי טוב ה'. וסודות התורה. ובעת הגדלות נמשכת מהם טהרה. ובעת הקטנות נמשכת מהם טומאה. כולם נקראים שערות המלך. המשכות, הנמשכות ממלך הקדוש. שכל מיני המשכות מז"א באים מהשערות שלו. שערות ראש דא"א הן שורש לשערות ראש ז"א.
תקכא) המצח דז"א, פקידה של הרשעים. כשמעשיהם נפקדים, והתגלה עוונותיהם, אז נקרא מצח המלך. הגבורה מתגברת בדיניה ומתפשטת בצד שלה. וזה השתנה ממצח עתיקא קדישא, שנקרא רצון.
ב' אוזניים, או"א עילאין, ג"ר דבינה. המצח הוא הדעת, המזווג לאו"א. כי שם ניתקן המסך מן הי', מלכות, שעלתה לאור הבינה, ומיעטה אותה לאויר, אור החסדים. ועל המסך הזה של י', שבתוך המצח, מזדווגים או"א עילאין, בזיווג גדול ונפלא מאוד, להשפיע אור החסדים לכל העולמות. וזיווג הזה אינו נפסק ואין דוגמתו במדרגה אחרת. ולפיכך, אין הי' יורדת מאויר דאו"א לעולם. כי אם הייתה יורדת, היה נפסק הזיווג הגדול והנפלא הזה.
וכמ"ש, כי חפץ חסד הוא. כי הוא, הבינה, חפץ בזיווג הגדול להשפיע חסדים, ואינה חפצה שהי' תרד מאויר שלה, ולהשפיע אור החכמה. וזהו אשר מצח דא"א, נקרא מצח הרצון, כי הדינים שבי' שעלתה שם, ניתקנו למסך המזווג את או"א עילאין מחמת הרצון, להשפיע לעולמות מאור החסדים, הנמשך מזיווג שאינו נפסק של או"א עילאין.
אמנם המצח של ז"א, בשעה שאינו מקבל ממצח דא"א, אין שם הזיווג הגדול דאו"א עילאין על הדינים של הי' שנכנסה באור הבינה, ונמצא שמסך הזה של י', משמש רק להעניש את הרשעים שחטאו, שלא ייהנו מאור החכמה. וע"כ נכנסה באור ומיעטה אותו לאויר.
בשעה שנגלו עוונות התחתונים ואינם ראויים לקבל אור החכמה, אז משמש המצח של המלך, להעלים מהם אור הזה, מכוח הי' שעלתה לאור אשר שם, ומיעטה אותו לאויר. הגבורה מתגברת בדיניה לדון הרשעים, ומתפשטת בצד שלה, שהדין התפשט להעלים האור מהרשעים, ולהענישם. במצח דעתיקא, שהוא א"א, ניתקן המסך הזה במצח שלו, כדי לזווג או"א עילאין בזיווג שאינו נפסק, וע"כ הי' שעלתה באור אשר שם, ונעשתה למסך, הוא לרצון גדול, שהרי עליה נעשה הזיווג הגדול דאו"א עילאין, וע"כ נקרא מצח הרצון.
תקכב) העיניים של המלך, ההשגחה על כל, ההשגחה על עליונים ועל תחתונים. וכל אלו בעלי ההשגחה של המלך, נקראים עיניים. בעיניים מתאחדים צבעים לבן אדום ירוק. ובאלו הצבעים נקראים כל בעלי ההשגחה של המלך, כל אחד לפי דרכו, וכולם נקראים צבעי העין. כמו שמתראה ההשגחה של המלך, כך מתעוררים הצבעים. השגחה של חסד לבן, דין אדום, רחמים ירוק. השגחה היא חכמה, כי השגחה מאור החכמה, כמ"ש, כולם בחכמה עשית. עיניים היא ההשגחה, חכמה. וג' גווני עיניים, ג' קווים, שאין החכמה מתגלה זולת על כולם יחד. ע"כ כל גוון הוא השגחה מיוחדת, להיותו חלק מחכמה.
תקכג) גבות עיניים נקרא המקום, שנותן השגחה לכל צבעי בעלי השגחה. גבות האלו כלפי מה שלמטה, כלפי העיניים, הן גבות, להסתכל ולהמשיך מנהר הנמשך ויוצא, בינה. מקום למשוך מנהר, להתרחץ בלובן של עתיקא, אור החסדים, מחלב הנמשך מאמא. כי כאשר הגבורה, קו שמאל, מתפשטת, והעיניים, החכמה, לוהטות בצבע אדום מרוב הדינים, להיותה חכמה בלי חסדים. אז מאיר עתיקא קדישא, הכתר, את הלובן שלו, אור החסדים, ולוהט באמא, באו"א עילאין, ומתמלאת מחלב, אור החסדים, שקיבלה מכתר, ומניקה את אלו העיניים, ומתרחצות כל העיניים מחלב של אמא עילאה, הנמשך ויוצא תמיד. שהחכמה, העיניים, מתלבשת בחסדים, רוחצות העיניים בחלב. כמ"ש, עיניו כיונים על אפיקי מים, רוחצות בחלב, יושבות על מילֵאת. שהן רוחצות בחלב של אמא, שנמשך תמיד ולא נפסק. כי זיווג דאו"א עילאין לא נפסק.
השערות, הנקראים גבות עיניים, הם כוחות הדין, הנמשכים מן המצח, ממסך של י' שבאוויר אשר שם, שעליו מזדווגים או"א עילאין בזיווג שלא נפסק, והן נתלות בסיום המצח. ולפיכך, כוחם יפה לעורר את אמא עילאה, שתשפיע החלב שלה, אור החסדים, לרחוץ בו העיניים, חכמה. ולולא השערות האלו, לא הייתה אמא עילאה משפיעה החסדים לרחיצת העיניים. ובלי חסדים אין החכמה יכולה להאיר, שזה נבחן, שהעיניים לוהטות בצבע אדום.
כי הגבות מעוררות אמא עילאה להשפיע חסדים לרחיצת העיניים, שזולת החסדים ההם, לא הייתה החכמה מאירה. נמצא, שגבות העיניים נותנות כוח ההשגחה לכל בעלי ההשגחה. נותנות כוח לחכמה להאיר, שזולתן לא הייתה מאירה. כי הן אותם הדינים שבמצח עצמו. אלא אותם שבמצח, הם לזיווג או"א עילאין. ואותן שבקעו ויצאו לחוץ, הן למה שלמטה מהמצח, בשביל העיניים.
תקכד) החוטם של המלך הקדוש, ז"א, הוא תיקון הפרצוף, כאשר הגבורות מתפשטות ומתאחדות יחד. אלו הגבורות מתאחדות ויוצאות בגבורה אחת. וכשהדינים מתעוררים ויוצאים, כל אחד מצד שלו, מתבשמים בעשן המזבח. ואז כתוב, וירַח ה' את ריח הניחוח. ומשונה חוטם דעתיקא, דא"א, שאינו צריך לעשן המזבח, כי ארך אפיים נקרא לגמרי, והארת החו"ס נקראת חוטם שלו. וע"ז העיר דוד המלך, תהילה לדוד.
החוטם, קו אמצעי המייחד ב' הקווים, ב' העיניים. כי ב' פעמים חב"ד יש בראש:
א.ב' אוזניים ומצח, חב"ד דאו"א עילאין, שהחכמה נעלמת בהם,
ב. ב' עיניים וחוטם, חב"ד דישסו"ת, שבהם מתגלה החכמה ע"י קו האמצעי, חוטם.
קו האמצעי נושא לב' מיני הדינים של מסך דחיריק, דינים דצ"א ודצ"ב. יש בו גם דינים שבקו שמאל, העליון שלו, ודינים שבעליון מוכרחים להיות בתחתון. ונמצא שיש בו ג' מיני דינים: דינים עליונים דקו שמאל מנקודת השורוק, ב' מיני דינים דמסך דנקודת החיריק. וכשמתאחדים יחד, נשלם כוחו של קו האמצעי להכריע ולייחד ב' הקווים. ומייחודם נעשה קו האמצעי, הנקרא חוטם, ומגלה החכמה. אמנם כשמתאחדים יחד, עולים כולם לגבורה עליונה, לדינים דקו שמאל, ומתבשמים שמה. אלו הדינים, נכללו בגבורה דקו שמאל, ומשם יוצאים ופועלים. ואם מתקלקל ייחודם ופועלים בפירוד, אין להם תיקון אלא ע"י עשן המזבח, העולה מהקורבנות, כי עשן הקורבן כולל האיחוד של ג' מיני גבורות, שכל אחד יוצא לצד שלו ואינם מאוחדים, ועשן המזבח מאחד אותם שוב. ואז כתוב, וירח ה' את ריח הניחוח. שמתגלה החכמה, הנקראת ריח.
וזה בחוטם דז"א, ששם מתגלה החכמה דישסו"ת, שחכמה זו אינה מתגלה, אלא ע"י תיקון הדינים, ריח. ואינה חכמה ממש, אלא בינה שחזרה להיות חכמה. אבל בחוטם דא"א, אינו צריך לתיקונים, כי בו מאיר חכמה ממש שלו, הנקרא חו"ס. ונקרא חוטם, מלשון גבול וסיום. כמ"ש, ותהילתי אחטום לך. אחטום מלשון חתימה, כמו אחתום, שמסיים ההארה, שנקראת תהילה, מלשון הכתוב, בהילו נֵרו עלֵי ראשי. והארת החוטם מכונה תהילה.
תקכה) האוזניים של המלך, הם, כאשר הרצון נמצא, ואמא מניקה אור החסדים לז"א, והארת עתיקא קדישא האירה, מתעוררות הארת ב' מוחות, והארת או"א, וכל אלו הנקראים מוחות המלך, ומתלהטים יחד. וכשמתלהטים יחד, נקראים אוזני ה'. כי התקבלה תפילותיהם של ישראל. ואז נמצא התעוררות לטוב ולרע. ובהתעוררות הזו מתעוררים בעלי כנפיים, שמקבלים קולות העולם, וכולם נקראים אוזני ה'.
יש הארת ג' מוחין חב"ד להשפעת החכמה. ויש הארת ב' מוחין חו"ב בלבדם, להשפעת החסדים. ב' אוזניים הן או"א עילאין, המשפיעים חסדים בזיווג שלא נפסק, שהם הארת ב' מוחין. ונאמר, שכאשר הרצון נמצא, ואמא מניקה, שאמא עילאה מניקה אור החסדים לז"א, והארת עתיקא קדישא האירה, כי אור החסדים נמשך מהארת הכתר, עתיקא קדישא. אז מתעוררות הארת ב' מוחות, שאז נעשה זיווג מב' מוחין להשפעת חסדים לז"א. והארת או"א, זיווג או"א עילאין, וכל אלו הנקראים מוחות המלך, חו"ב, כי רק חו"ב נקראים מוחין המלך. אבל הדעת אינו בעיקרו, אלא ת"ת שעלה והכריע בין חו"ב, וע"כ אינו מוח גמור. וכשמתלהטים יחד, נקראים אוזני ה' מב' טעמים:
א.מתפילות ישראל, שהתפללו לגילוי אור החסדים והתקבלה תפילתם ונשפעו החסדים. וע"כ נקראים אוזניים, השומעים את התפילה.
ב. כי יש שם משפט. האם המסך, שעליו נעשה הזיווג, הוא טוב או רע. כי בקטנות הוא רע, שאז הוא מעניש את הרשעים. ובגדלות טוב, שכולו רחמים. ולפיכך הם נקראים אוזניים, מלשון מאזני משפט.
ובהתעוררות הזו, בעלי הכנפיים, המלאכים המקבלים קולות העולם, העלאת מ"ן, מתעוררים ע"י הזיווג דאו"א עילאין, להעלות שמה מ"ן.
תקכו) הפנים של המלך, ז"א, הארת או"א והתפשטות שלהם על ג' נקודות חולם שורוק וחיריק. שמאירים בחולם, ומסבבים בשורוק, ולוהטים בחיריק, בראש הזה של המלך. ואז נמשך מהם עדות, הארת החכמה, המעידים במלך, ז"א. צורת המלך מכובדת מכל. בראש שורה חסד עליון וגבורה. הארת או"א מתחלקת. הארת אבא בשלושה אורות, הארת אמא בשני אורות. הרי חמישה אורות. חו"ג נכללים באור אחד. הרי שישה. מתעטר החסד ולוהט בשני אורות שהאירו. והם שמונה. והגבורה האירה באור אחד. הרי תשעה אורות. וכאשר כל האורות מתחברים יחד, הם נקראים צורת המלך. ואז כתוב, ה' כגיבור ייצא כאיש מלחמות יעיר קנאה. כי אין הארת החכמה נמשכת אלא בגבורה.
האורות דבינה עילאה, שיצאה מראש דא"א, שהוא או"א, נשלמת בג' נקודות, חולם שורוק וחיריק. תחילה יוצאת החולם, עליית המלכות לבינה, שאז מתחלקת הבינה לשני חצאים, ז"ת דבינה שנקראים אמא או ישסו"ת. כו"ח, שנשארו במדרגה, ניתקנו לג"ר, חב"ד, אע"פ שיש בהם רק אור דחסדים. ונקראים אבא או או"א עילאין. וכן התחלקו ז"ת דבינה, הנקראות אמא, לכו"ח באורות נ"ר, שנשארו במדרגה, בו"ק. ולבינה ותו"מ שנפלו למדרגת ז"א.
ביציאת נקודת החולם, שהיא עליית המלכות לבינה, התחלקה בינה עילאה לשתי מדרגות, לאבא, ג"ר דבינה, ולאמא, ז"ת דבינה. אבא ניתקן בג"ר, ג' אורות חב"ד. ונקראים ג"כ או"א עילאין. אמא בב' כלים כו"ח עם ב' אורות נ"ר, שלא ניתקנה בג"ר, מחמת שצריכה לאור החכמה. והיא נקראת ג"כ ישסו"ת. וזה החולם.
אח"כ יוצאת השורוק, שהיא ירידת המלכות מבינה למקומה עצמה, שבינה ותו"מ שנפלו מאמא, חוזרים ועולים ומתחברים במדרגת אמא, ונשלמה בחמישה כלים כו"ח ובינה ותו"מ, ובחמישה אורות נרנח"י. אמנם הבינה ותו"מ שעלו, לא התחברו בכו"ח לגמרי. אך כו"ח שנשארו במדרגה, ניתקנו לקו ימין, חסד. ובינה ותו"מ שנפלו וחזרו, ניתקנו לקו שמאל, גבורה, והשליטה לקו שמאל. ואז יצאה נקודת השורוק, והחזירה בינה ותו"מ למדרגתם, וניתקנו לקו שמאל, גבורה, וכו"ח לקו ימין, חסד, אבל בשליטת אור השמאל. ואור הימין, חסד, נעלם משם. וזה השורוק.
אח"כ יוצאת החיריק, שהיא ביאת קו האמצעי, המייחד ב' הקווים חו"ג זה בזה, ומקיים הארת שניהם, אח"כ מתעטר החסד, ע"י הכרעת קו האמצעי, ומתפשט בב' אורות, בקו ימין, חסד, ובקו שמאל, גבורה. כלומר, בכוח קו האמצעי. ובזה יש ב' בחינות:
א.אחר שהתייחדו, מאיר רק קו ימין, חסד.
ב. אחר שהתייחדו, מאיר אור השמאל בהתלבשות הימין, כלומר שאח"כ מתעטר פעם ב', והגבורה, אור קו השמאל, מאירה בהארתה ע"י התלבשות בחסד. וזה נקודת החיריק.
וכשמתחברים כל האורות הללו יחד, נקראים צורת המלך.
תקכז) השפתיים של המלך. כשהאיר אור אבא, או"א עילאין, האיר בשלושה אורות:
א.חכמה, אור חסד עליון.
ב. בינה, אור מוח המלך.
ג. דעת, שעלתה הי' באויר, היה תלוי ועומד, עד שהאיר אור אמא, ישסו"ת, שבה חזרה ויצאה הי' מאויר, וחזר האור למקומו, והאירו חמישה אורות בחמישה כלים.
תקכח) ממה האירה אמא? מהמלכות שעלתה למקום בינה, ניתקנו ב' יסודות. כי התערבו זו בזו, והמלכות שקיבלה צורת בינה, נעשתה יסוד הבינה שבאבא. ומצורת המלכות עצמה, נעשתה יסוד החכמה דאבא, הנקרא שביל. והתדבק בו כזכר בנוקבא, שהוא שער הנ' (50). ושביל חכמה דאבא, האיר בנתיב בינה דאבא, והבינה שבאבא התעברה והולידה והוציאה חמישה אורות, כח"ב תו"מ דאמא, שהיא ישסו"ת, על סדר ג' הנקודות חולם שורוק חיריק.
מאלו חמישה אורות נחקקו חמישים שערים על אורות רבים. שהם כח"ב תו"מ, שכל אחת נכללה מע"ס, חמישים הם. וכנגדם מ"ט (49) פנים טהור ומ"ט פנים טמא בתורה. נשאר אחד, שאינו בחשבון, שער הנ'. ואחד הזה האיר את הכול. שהוא השביל דאבא, שהוא משה, שגם לו לא נמסר שער הנ'. ואור דאבא, אור הג', נשאר תלוי, עד שהאיר אור אמא, נשאר תלוי גם לאחר יציאת הי' מאויר דאמא. כי באבא אין הי' יוצאת מאויר שלו לעולם. כאשר או"א מתחברים יחד ומתלבשים במלך, ז"א, הם נקראים, שפתי המלך. אבא התלבש בשפה עליונה, ואמא בשפה תחתונה. ומשום זה, גוזר דברי אמת.
תקכט) בשפתיים דז"א תלוי פתחון הפה. פה, משום שדעת גנוז בפה המלך, שנקרא ת"ת, ז"א, כי הדעת הוא התפשטות של ת"ת, ז"א, שזהו ז"א שעלה ונעשה קו אמצעי לייחד או"א. שכל האוצרות וכל הצבעים התאחדו בדעת, להיותו קו האמצעי. ודעת ההוא גנוז בפה. וממלא כל החדרים והמסדרונות, שהתפשט בחג"ת נה"י דז"א, שחג"ת נקראים חדרים ונה"י מסדרונות. וכשמתעורר האור של הדעת ויוצא, אז נקרא פה ה'. והשפתיים, שהם ב' אורות של או"א, בשעה שנפגשים באור של הדעת, מתחברים על ידו יחד, והדברים נחתכים באמת, בחכמה בתבונה ובדעת. ואז כל דברי הקב"ה נחתכים באלו חב"ד.
תקל) חב"ד מאירים בראש ז"א, בבחינת אמא, ומשם מתפשטים ומתעטרים בגופו דז"א. וכשמתחברים חב"ד בעטרה אחת, הם חיך המלך, הנמצא בתחילת הגוף. ונקרא מתיקות המלך. וע"ז כתוב, טעמו וראו כי טוב ה'. כי חוש הטעם הוא בחיך. ובחיך הזה תלויים כל אלו השליטים ושרים של המלך. שכתוב, וברוח פיו כל צבאם.
תקלא) בחיך הזה נמצא שלמות הכול, וכל האותיות הנמצאות בהם. ד' אותיות אחה"ע הן ממוצא הגרון. א', האור דעתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים, כתר. ח', אור החכמה, שאינה נמצאת ואינה מושגת, כי נסתמה במו"ס דא"א ואינה נמשכת לפרצופי אצילות, כמ''ש, לא ידע אנוש ערכה. אות ה', אור אמא, בינה החוזרת להיות חכמה, שכל החכמה שבפרצופי אצילות ממנה באה, המאירה ונמשכת ויוצאת ומשקה את כל, ומניקה את הבנים, זו"ן, עד שמגיע משחת קודש הזה וממלא את הצדיק, יסוד, שמתחבר בנוקבא התחתונה, המלכות, המתברכת ממנו, ואינם נפרדים.
ושפע דאמא הוא לבן מתוך אדום, שהשמאל, אדום, כלול בימין, לבן, כמ''ש, הר המור גבעת הלבונה. כתוב על אמא, מור אדום ולבונה לבן. ע', אור של ע' (70) פנים, הניזונים מרוח היוצא מהפה, ע' שמות של הקב"ה, ז"א, שכנגדם בארץ, כתוב, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה שׁבעים. כי יעקב אילן בארץ, כנגד ז"א, וע' נפש שלו הם ע' ענפים של האילן.
תקלב) מאלו ד' אותיות אחה"ע, מאירים ארבע אותיות גיכ"ק, ממוצא החיך. מא' של אחה"ע מאירה הג' של גיכ"ק, שהיא שכר טוב לצדיקים, שנקרא גמול, כלומר גימל, וע"ז כתוב, אז תתענג על ה'.
מאות ח' של אחה"ע מאירה הי' של גיכ"ק, חכמה, וכולה נסתמה בי', סתומה מכל צדדיה, שאין בתוכה לבן, ומשום זה לא נמצא החכמה, שכתוב, ולא תימצא בארץ החיים.
מאות ה' של אחה"ע מאירה כ' של גיכ"ק, אור ושמן המשחה, שנשפך מאמא למקום שנקרא קרן. ונקרא קרן היובל, כי קרן מלכות, ויובל בינה. מלכות, שמקבלת שפע הבינה, נקראת קרן היובל. וזהו מלכות דוד. ומשום זה אין משיחה למלכים, אלא באות כף.
תקלג) מע' של אחה"ע מאירה הק' של גיכ"ק. כמו שהע' שבעים, שיש בה ז"ס חג"ת נהי"מ, שבכל אחת ע"ס, כך ק' מאה, כי יש בה גם חב"ד, שלמות של הע"ס. משום זה בחיך נמצא שלמות הכול. וכל מי שיודע סוד הזה ונזהר בו, אשרי חלקו.
תקלד) הגוף של המלך התפשטות ספירת ת"ת, שבו מתחברים הצבעים לבן ואדום, ב' קווים ימין ושמאל, והגוף קו האמצעי המייחדם. זרועות המלך אורות חו"ג, ב' קווים ימין ושמאל, שהגוף הוא קו האמצעי המייחדם. מעיו, פנימיות, מיתקנים בדעת, הנכנס בראש ומכריע בין ב' הקווים חו"ב, ומתפשט לפנימיות ובתוך הגוף, ת"ת.
תקלה) השוקיים מתאחדים בשני אורות, נו"ה. השוקיים ושתי כליות מתחברים במקום אחד. כי שתי כליות ג"כ נו"ה, ששם מתקבץ כל המשחה, וכל השמן של הגוף. ומשם נמשכת כל שמן משחת קודש ליסוד עולם, ליסוד ממקום שנקרא עולם, והוא נו"ה. ע"כ ה' צבאות שמו, כי נו"ה צבאות.
תקלו) כל התיקונים באים להתחבר בנוקבא, עד שיסוד מקבל כל השמן משחת קודש, ושופכו אל הנוקבא, מלכות, ומתברכת ממנו, בשעה שהדינים מיתקנים למטה ומיתקנים למעלה, וכל התיקונים של המלך, שהם השם הקדוש, בחדווה בשלמות, וכולם אחד. ואז הוא שורה בתוכם, כמ''ש, אלוקים ניצב בעדת אל בקרב אלוקים ישפוט. ולפיכך נמשלו הדינים לאש: כמו האש, כשהוא מתוקן בכלים המתאימים, ממנו המאור והבישול, וכשאינו מתוקן, הוא משחית את כל. כך הם הדינים.
תקלז) וכשהדינים אינם מיתקנים למטה, כביכול, כך הוא למעלה, שכל התיקונים אינם מסודרים כך. כי אמא מסתלקת מעל הבנים, זו"ן, והבנים אינם יונקים, והיסוד אינו שופך אל הנוקבא, המלכות, וכל הדינים מתעוררים, ונחש החזק שולט. כביכול, תיקוני המלך הסתלקו מחמת הדין. כיוון שנוקבא לא התברכה, והצדיק, יסוד, אינו מקבל בשבילה, ונחש החזק שולט. אוי לעולם, היונק מהם.
תקלח) כל אלו התיקונים רבי שמעון גילה, כדי שלא יבוא בביזיון לעוה"ב. עתה צריכים להתגלות בשביל החברים, כי הם יודעים ומבינים הדברים, והרי צריכים לדעת אותם, שכתוב, וידעתם כי אני ה'. וכתוב, וידעו כי אני ה'. והרי הדברים התיישבו בליבנו. אשרי חלקינו בעוה"ז ובעוה"ב.
תקלט) ראיתי אותו בחלום, ושאלתי, כי י' של שם הויה היא חכמה. למה ה' של הויה היא בינה? אמר לי, כתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. הנהר היוצא מעדן זהו בינה, היוצא מעדן, שהוא חכמה. ומשום זה נהר ההוא, י' סתומה בתוכו, החכמה, והי' פושטת אור של הבינה למעלה, ימין, ולמטה, שמאל, זה ד'. ואח"כ הוציאה הבינה בן תחתיה, שהוא ו', קו האמצעי, ונעשתה כעין זה ה'. ומשום זה הוא י"ה, חו"ב. ואח"כ הולידה והוציאה את בן ההוא ושמה אותו לפניה. ומשום זה הוא, יה"ו, כי הו' ישבה לפניה שתניק אותו. ועל כך לומדים, ה' הייתה מתחילה ד', וכשהתחבר עימה זכר, חכמה, התעברה מבן אחד, ונקראת ה'. ואח"כ הולידה והוציאה הו' מחוץ לה, שהוא בן ההוא, ושמה אותו לפניה. וע"ז כתוב, ונהר יוצא מעדן, שהוא בינה, היוצאת מחכמה, שנקראת עדן, ממנה יצאה, כדי להשקות את הגן, המלכות, להניק אותו.
תקמ) אחזתי את ידו ונישקתי אותו בידו. אני בעידון הזה נערתי, בכיתי וצחקתי, ועברו שלושה ימים שלא אכלתי כלום, אחד מטעם השמחה, ואחד, שלא זכיתי לראותו פעם אחר. ועכ"ז בו התקשרתי תמיד, כי כאשר הלָכה מאירה לי, אני רואה צורתו המתעוררת לפניי. אשרי הם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב, עליהם כתוב, אך צדיקים יודו לשמך יישבו ישרים את פניך.