תקמד) מי שאינו שומר את חג המצות, כמי שאינו שומר אמונת הקב"ה, משום שבו אחוז שמו הקדוש העליון. כתוב, שלוש פעמים בשנה ייראה, משום שבהם תלויה האמונה, שהוא ג' קווים, שהמלכות, שנקראת אמונה, נבנית מהם.
תקמה) ייראה כל זכורך אל פני האדון ה'. כל זכורך, משום שמקבלים ברכה ממעיין של הנחל, יסוד. כל איש ישראל שנימול, צריך להיראות לפני המלך הקדוש, משום שמקבל ברכה מהמעיין של הנחל. כמ"ש, כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך. אל פני האדון ה', יסוד, שמשם נשפעות הברכות, ומקבלים הברכות. אשרי חלקם של ישראל משאר העמים.
תקמו) פעם אחת עלו ישראל לירושלים לחוג את החג, והתערבו עכו"ם עימהם. ובשנה ההיא לא נמצאו ברכות בעולם. באו ושאלו את רב המנונא סבא. אמר להם, האם ראיתם בתחילה סימן לזה, שהעלייה לא הייתה לרצון? אמרו לו, ראינו סימן, כשחזרנו משם, היו כל הדרכים נסתמים ממים, וענן וחושך היה נמצא, שלא יכלו ללכת ולחזור כל אלו שעלו שמה. ועוד, בשעה שבאנו להיראות, חשכו פני השמיים ורגזו. אמר להם, או שיש ביניכם אנשים שלא נימולו, או עובדי עכו"ם עלו עימכם. כי בשעה ההיא אינם מתברכים חוץ מבני ישראל שנימולו, ובאות קדוש הזה מסתכל הקב"ה, ומברך אותם.
תקמז) לשנה האחרת עלו, ועלו אלו עובדי עכו"ם שהתערבו עימהם, כשהיו אוכלים הקורבנות והיו שמחים, ראו אלו עובדי עכו"ם, שהיו דומים בצורתם לצורת הכותל, שהיו עצובים. השגיחו בהם. שהכול מברכים והם אינם מברכים. באו ואמרו הדבר אל הב"ד, באו ושאלו אותם: אימרו, זה שאכלתם, החלק שלכם מאיזה קורבן היה? לא היה בידיהם, כלומר שלא ידעו להשיב. בדקו, ומצאו שהם עובדי עכו"ם, והרגו אותם. אמרו, ברוך הרחמן שהציל את עמו. כי ודאי אין הברכה שורה אלא בישראל, זרע קדוש, בני אמונה, בני אמת. ובשנה ההיא נמצאו ברכות בעולם בשלמות. פתחו ואמרו, אך צדיקים יודו לשמך.
תקמח) בזכות ישראל נימולים, נכנעים אויביהם תחתיהם, ויורשים את נחלתם. כתוב, ייראה כל זכורך, זכרים הנימולים. כתוב, כי אוריש גויים מפניך והרחבתי את גבולך. שבזכות המילה, הקב"ה, שיש בו דין ורחמים, עוקר דיירים ממקומם, שהם האויבים, ומשיב דיירים למקומם, שהם ישראל. ומשום זה, ייראה כל זכורך את פני האדון ה'. הקב"ה, ת"ת, שיש בו דין ורחמים, וע"כ עוקר דיירים ומשיב דיירים. האדון, כמ"ש, הנה האדון ה' צבאות מסעף פוּרָה במַערָצה, עוקר דיירים. ויצא חוטר מגזע ישי, משיב דיירים. והכול אחד, שהדין והרחמים פועלים ביחד, ועוקר דיירים ומשיב דיירים כאחד. יש אדון, ת"ת, ויש אדון, יסוד, והכול תלוי באחד, מלכות, הנקראת אדני.