תקנא) הנה אנוכי שולח מלאך. אמרה כנ"י, השכינה, יישָקני מנשיקות פיהו. יאהבני, היה צריך לומר, ולא יישקני. אלא נשיקות הוא התדבקות רוח ברוח, שמשום זה נשיקה היא בפה, כי הפה המוצָא והמקור של הרוח. וע"כ הנשיקין הן בפה באהבה, ודבקים רוח ברוח, שאינם מתפרדים זה מזה.
תקנב) וע"כ, מי שיוצא נשמתו בנשיקה, מתדבק ברוח של הקב"ה, ברוח שאינו נפרד ממנו, וזהו שנקרא נשיקה. וע"כ אמרה כנ"י, יישקני מנשיקות פיהו, כדי להדביק רוח ברוח, שלא ייפרדו זה מזה.
תקנג) כי טובים דודיך מיין. מיין של תורה. המוחין דז"א נקרא תורה, והמוחין של הארת חכמה נקראים יין. ויין ישמח לבב אנוש, כתוב על יינה של תורה. וע"ז כתוב, כי טובים דודיך מיין. שטובים לשמחת הלב, מיין, המשמח אותי יותר מכל.
הנשיקין הן בשפתיים. ובשפתיים יש ב' בחינות:
א.שפה עליונה, או"א עילאין, המשפיעים שמה אוירא דכיא, שהוא אור החסדים, הנקרא רוח, בזיווג שלא נפסק לעולם. ובהם אין יוצא הי' מאויר שלהם.
ב. שפה תחתונה, ישסו"ת, שבהם יוצא הי' מאויר שלהם, וחזרו להיות אור החכמה, ומשפיעים שמה הארת חכמה.
ואע"פ שהארת החסדים דאו"א עילאין הוא ג"ר ממש, עכ"ז ז"א צריך להארת חכמה, ואור החסדים דאו"א אצלו רק בחינת ו"ק בלי ראש, משום החיסרון של הארת החכמה. אמנם אחר שז"א מקבל המוחין דישסו"ת, הארת חכמה, אז נעשים אצלו החסדים דאו"א בחינת ג"ר ממש, כמו שהם באו"א עילאין עצמם. כי עתה גם הוא נשלם בהארת חכמה ואין בו פגם, כמו או"א עילאין. והארת החסדים שלהם חשובים יותר מהארת החכמה שבישסו"ת, להיותם עליונים מהם והמשפיעים שלהם.
יישקני מנשיקות פיהו, כדי להדביק רוח ברוח. הארת החסדים, רוח, שבשפה עליונה, או"א עילאין. ושפה תחתונה, הארת חכמה דישסו"ת, המשלימה הרוח של שפה עליונה, שיהיה בבחינת ג"ר כמו באו"א עצמם. כי טובים דודיך מיין, מיינה של תורה, כי מתוך שמאיר שם גם שפה תחתונה, שהוא הארת חכמה מישסו"ת, הנקראת יין, נעשו טובים דודיך, שהוא הרוח משפה עליונה, כי ע"י זה נעשו החסדים בבחינת ג"ר. וזה שאומרת השכינה בזיווג דנשיקין, כי טובים דודיך מיין.
תקנד) ויישק יעקב לרחל, ויישא את קולו, ויֵבְך. כשהיה בהתדבקות הרוח בה, לא היה יכול הלב לסבול, ובכה. כתוב, ויישקהו, ויבכו. משום שלא התדבק בו רוח כלל וע"ז כתוב, ונעתרות נשיקות שונא. מי שנושק באהבה, מתדבק רוחו ברוחו, בדבקות האהבה. ומי שאינו נושק באהבה, אינו בדבקות, אלא ונעתרות, הוא עוביות, כי לא דבוק רוחו בנשיקה, ולא מתדבק בה כלל. משום זה כתוב, יישקני מנשיקות פיהו, שהוא דבקות רוח ברוח.
תקנה) כל זמן שהקב"ה הולך בישראל, מתדבק רוח ברוח. וע"ז כתוב, ואתם הדבקים בה', בכל אלו אופני הדבקות, ואינם נפרדים זה מזה. בשעה שנאמר, הנה אנוכי שולח מלאך לפניך, ידע משה שזהו פרישה מישראל. אמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
תקנו) כתוב למעלה מזה, ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך, לא תבשל גדי בחלב אימו. לא לערב דבר תחתון בעליון, שלא יינק הצד שבחוץ מהצד שבפנים. זה שבחוץ, הגדי, הוא מצד הטומאה. וזה שבפנים, אימו, היא מצד הקדושה. אימו כנ"י, המלכות, הנקראת אם. כי התפשטות המלכות היא עד הקליפות, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות. בחלב אימו, שלא יינק מצד הזה מי שאינו צריך.