תקנז) הנה אנוכי שולח מלאך לפניך . ונמצאו ישראל שהם פנימיות ודבקים בה', נמסרים תחת המלאך, שהוא חיצוניות. אמר משה, הרי קיבלתי ביטחון ממך, שלא תיפרד ממנו, שבזכות מצוות ביכורים לא תתערב חיצוניות בפנימיות . ודאי אם אין פניך הולכים, אל תַעֲלנו מזה. ובמה ייוודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך. ולא ישאל, שכתוב הזה בפרשת תישא, כי אין מוקדם ומאוחר בתורה.
תקנח) דבר זה לא אמר הקב"ה אלא מאהבת ישראל, ולהתרצות עימהם. בדומה למלך שהיה רוצה ללכת עם בנו, ולא רצה לעזוב אותו. בא בנו, והיה מתיירא לבקש את המלך שילך עימו. הקדים המלך ואמר, הרי שר צבא פלוני ילך עימך לשמורך בדרך. ואח"כ אמר, הישמר לך ממנו, כי אינו אדם שלם. אמר בנו, א"כ, או שאני אשב פה, או שאתה תלך עימי ולא אפרד ממך. כך הקב"ה, בתחילה אמר, הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמורך בדרך. ואח"כ אמר, הישמר מפניו. בו בשעה אמר משה, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה.
תקנט) במקום הזה, כשאמר הקב"ה, הנה אנוכי שולח מלאך, לא אמר משה משהו, ולא השיב דבר כנגדו, משום שכאן לא נמצא פירוד מה', כי לא נשלח המלאך אלא לשמירה. משא"כ שם כתוב, ושלחתי לפניך מלאך וגירשתי את הכנעני, כי לא אעלה בקרבך.
תקס) מתי השיב משה? בזמן שאמר, ושלחתי לפניך מלאך, שאח"כ כתוב, כי לא אעלה בקרבך. וכאן כתוב, כי ילך מלאכי לפניך, סָתם ואינו מפרש הדבר, שיאמר, כי לא אעלה בקרבך. וע"כ כתוב כאן, כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר, ואייַבתי את אויביך וצרתי את צורריך. שהכול תלוי בה'. ואין כאן פירוד, וע"כ לא השיב כאן משה.
תקסא) ואם תאמר שבשני הפסוקים הוא מלאך ממש בפירוד, עכ"ז משה לא השיב עליהם, משום שלא היה לו מקום, כי גם על הכתוב, ושלחתי לפניך מלאך, לא השיב משה תכף, אלא בזמן שכתוב, אם אין פניך הולכים תעלנו מזה, שהשיב זה על מה שכתוב, פניי ילכו והניחותי לך. כי אז היה לו מקום להשיב. כלל הכול, משה לא רצה במלאך, כי כתוב, ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדני, ילך נא אדני בקרבֵּנו.