ויַקהל משה

א) בעמלק כתוב, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שׂם לו בדרך בעלותו ממצרים. מה הטעם, שבכל המלחמות שעשו שאר העמים עם ישראל, לא היה קשה לפני הקב"ה, כמלחמה זו שעשה עמלק עימהם? אלא ודאי המלחמה של עמלק הייתה בכל הצדדים למעלה ולמטה, כי בזמן ההוא התחזק נחש הרע למעלה ולמטה בעוה"ז.

ב) כמו שנחש הרע אורב על פרשת דרכים, אף כן עמלק היה נחש רע לישראל, שארב להם על פרשת דרכים, כמ"ש, אשר שׂם לו בדרך בעלותו ממצרים. וארב הוא למעלה לטמא המקדש, המלכות, וארב למטה, לטמא את ישראל, כמ"ש, זכור את אשר עשה לך עמלק, אשר קָרְךָ בדרך.

ג) וע"כ בבלעם כתוב, וייקָר אלקים אל בלעם. וייקר, הוא לשון טומאה, מלשון מקרה לילה. והלוא אלקים הוא קודש? אלא הקב"ה הזמין לו מקום של הטומאה להיטמא בו, באותה המדרגה שהוא התדבק להיטמא בה. ובלעם חשב באלו הקורבנות שהקריב, לעלות למעלה לקדושה, מיד הזמין לו הקב"ה מקום של הטומאה. אמר לו, הרי הטומאה אליך, כמו שראוי לך. וע"כ כתוב, וייקר אלקים אל בלעם.

ד) כעין זה כתוב, אשר קרך בדרך. שפירושו, הזמין לך אותו נחש הרע למעלה, לטמא אותך בכל הצדדים. ולולא שהתחזק משה למעלה, ויהושוע למטה, לא יכלו לו ישראל. ומשום זה נטר הקב"ה שנאה ההיא לדורי דורות, משום שחשב לעקור אות הברית ממקומו. ומשום זה כתוב, פקדתי, כלומר, בפקידה, שהיא המלכות, כי שם נרמז אות ברית קודש.

ה) כתוב, ויאמר שאול אל הקֵיני, לכו סורו רדו מתוך עמלקי. קיני זה יתרו. ומי נתן בני יתרו שיהיו דירתם בעמלק, והרי ביריחו היו שורים? אלא כתוב, ובני קיני חותן משה, עלו מעיר התמרים את בני יהודה מִדבר יהודה. וכשעלו משם, שרו בתחום של עמלק. עד אותו הזמן, שבא שאול המלך. שכתוב, ויָסר קיני מתוך עמלק.

ו) כי בזמן שנמצאים רשעים, אלו החסידים והצדיקים הנמצאים ביניהם, נתפסים בעוונם. וע"כ הסיר שאול את הקיני מתוך עמלק. כעין זה, לולא אותו הערב רב שהתחברו בישראל, לא היו נענשים ישראל על חטא העגל.

ז) כתוב, וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר יִידְבֶנוּ ליבו, שכולל הכול, אפילו את הערב רב, משום שרצה הקב"ה לעשות מעשה המשכן מכל הצדדים, במוח ובקליפה. ומשום שהיו אלו ערב רב ביניהם, כתוב, מאת כל איש אשר יידבנו ליבו. לכלול אותם בין ישראל, שהם מוח. וכולם נפקדו להשתתף במשכן.

ח) אח"כ נטה מין למינו, ובאו הערב רב, ועשו את העגל, ונטו אחריהם מישראל כל אלו שמתו. וגרמו לישראל מוות והריגה. אמר הקב"ה, מכאן והלאה, מעשה המשכן לא יהיה אלא מצד ישראל בלבד. מיד כתוב, ויַקהל משה את כל עדת בני ישראל. וכתוב אחריו, קחו מאיתכם תרומה לה'. מאיתכם, ולא כמ"ש מקודם, מאת כל איש אשר יידבנו ליבו. ויקהל משה. מאיזה מקום הקהיל אותם? אלא משום שהערב רב ביניהם, היה צריך משה להקהיל אותם, ולייחד אותם מביניהם.

ט) הַקהל את העם האנשים והנשים והטף. כמו שהלאה הוא כלל של כל ישראל, אף כאן הכלל של כל ישראל. ומי הם? שישים ריבּוא (600,000).

י) כשירד משה מהר סיני, כתוב, וישמע יהושוע את קול העם בְּרֵעֹה, ויאמר אל משה, קול מלחמה במחנה. האם יהושוע שמע ומשה לא שמע? אלא עד עתה לא היה יודע יהושוע, ומשה היה יודע, וע"כ כתוב, וישמע יהושוע. ברעֹה, כתוב עם האות ה', כי הקול הזה היה בס"א, שנקרא רָעָה. ויהושוע היה פני הלבנה, המלכות, הסתכל בקול, שהיה מצד הרעה. מיד כתוב, ויאמר אל משה, קול מלחמה במחנה.

יא) שני לוחות האבנים הראשונים, שהכבידו על ידיו של משה, נפלו ונשברו, משום שפרחו האותיות מלוחות האבנים, ונשארו האבנים בלי רוח האותיות, וע"כ הוכבדו.

יב) בד' תקופות השנה, חו"ג תו"מ, מתעורר קול בד' רוחות העולם. שתקופת ניסן, דרום וחסד. ותקופת תשרי, צפון וגבורה. ותקופת תמוז, מזרח ות"ת. ותקופת טבת, מערב ומלכות. וכל אחת כלולה מכולם. בקול ההוא מתעוררת התעוררות של הס"א. והתעוררות ההיא של הס"א נכנסת בין קול לקול, בין קול דת"ת לקול דמלכות. וחשׁך האור בקול שלמטה, במלכות. ומשום שאינו מגיע האור של קול שלמעלה מת"ת, אל הקול שלמטה, למלכות, ע"כ מקדים התעוררות של הס"א, והנחש, שפיתה האישה, חוה, נכנס בין ת"ת למלכות, ולוקח אור. וקול ההוא של הס"א, הוא קול מלחמה, קול רעה. וזהו ברֵעֹה, כמ"ש, וישמע יהושוע את קול העם ברעֹה.

יג) וע"כ שמע יהושוע, ולא משה. משום שהרעה הזה לקח אור הלבנה, המלכות, שיהושוע היה נאחז בה. ומשה, שהיה נאחז בשמש, ז"א, לא שמע. וכל ישראל, חשך האור שלהם, משום הרעה ההיא שהתדבקה בהם. כיוון שמחל הקב"ה עוונם, אז כתוב, ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם, אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם. כי ערב רב ההוא עבר מהם.