נב) קחו מאיתכם תרומה לה', כל נדיב ליבו יביאֶהָ את תרומת ה' זהב וכסף ונחושת. קחו מאיתכם תרומה. היתקנו כולכם להעלות עליכם, ולשאת עליכם, את כבוד הכיסא הקדוש, המלכות, להעלות למעלה, לז"א.
נג) הפרישו מכם אלו המכובדים, אלו שרים העליונים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, להעלות תרומה זו, הכיסא הקדוש, המלכות, להתחבר באבות, חג"ת דז"א. והמטרוניתא, המלכות, אינה ראויה לבוא לבעלה, אלא באלו בתולות עלָמות הבאות עימה, ומנהיגות אותה עד שמגיעה לבעלה, ז"א.
הבתולות הן המדרגות הנמשכות מאחוריים דמלכות, והן ז' היכלות דבריאה, ז' הנערות הראויות לתת לה מבית המלך. והן כמ"ש, בתולות אחריה רעותיה מובאות לָך. כי היות שהמלכות בשעת גדלותה רק בכלים דחסדים, לפיכך היא צריכה לז' הנערות, שישלימו את הכלים דאחוריים שלה, כי הארת החכמה אינה מתלבשת אלא רק בכלים דאחוריים.
נד) כל נדיב ליבו יביאה. אלו הם ארבע מחנות מלאכים העליונים, הנמשכים מנהי"מ דמלכות, שבכללם כלולים כל י"ב המחנות. כי כל אחד מהארבע כלול מג', הם י"ב. והם היוצאים מהאבות העליונים, חג"ת, הנקראים נדיבים. כמ"ש בבאר, כָּרוּהָ נדיבי עם, האבות. כי החג"ת בנו את הבאר, המלכות, ותיקנו אותה. ונמצא שנהי"מ דמלכות הם יוצאים מחג"ת דז"א. וע"כ יש בהם י"ב כמו בחג"ת דז"א.
נה) כתוב, יביאה, ולא כתוב, יביאוה. יביאה, לשון יחיד, מורה לייחד הכול כאחד, זו"ן. לא כתוב, יביא, אלא יביאה, שמורה על המלכות, הנקראת תרומה, שיעלה אותה אל בעלה בכבוד כמו שצריך. אֶת תרומת ה'. את, בא לרבות כל אלו מחנות מלאכים האחרים, להתחבר הכול יחד. והם י"ב מחנות בכלל אחד, כמ"ש, זהב וכסף ונחושת, שהם י"ב מינים. אלו הם י"ב מחנות העליונים, שכלולים כולם יחד בכלל הארבע, הנקראות חיות הקודש. כי כל חיה כלולה מג', והם י"ב.
נו) וכל אלו עולים אל הכיסא הקדוש, המלכות, להעלות אותה למעלה להתחבר בבעלה, ז"א, כדי שיהיה הכול אחד. כדי שיימצא עימה בכבוד העליון. אז יושב מלך העליון על כיסא הקדוש, והתחברה אישה בבעלה, מלכות בז"א, להיות הכול אחד. ואז הוא שמחת הכול.
נז) כאן בתחילה מתחיל למנות זהב ואח"כ כסף, משום שהחשבון הוא מלמטה למעלה, שנמצא גבורה, זהב, קודמת לחסד, כסף. אבל כשבא לחשב מחשבון המרכבה שלמעלה, בתחילה מתחיל למנות מימין, כסף, ואח"כ משמאל, זהב. כמ"ש, לי הכסף ולי הזהב. משום שהמדובר למעלה. ובמרכבה שלמטה, במלכות, מתחיל משמאל ואח"כ מימין, כמ"ש, זהב וכסף ונחושת.
נח) וכל אלו המרכבות נקראות, נדיב לב. כמ"ש, כל נדיב לב. כל, הוא לכלול כל שאר י"ב המרכבות. לב, כמ"ש, וטוב לב משתה תמיד, שזהו הלב של הכול, וזהו כיסא הקדוש, המלכות. כל נדיב לב, שארבע מחנות הם כלל כולם, שכל אחת כוללת ג', והם י"ב. וכולם נקראים, נדיב לב. תרומת ה', זהו כיסא הקדוש. ומשום שהרימו אותו למעלה והעלו אותה למעלה, לז"א, הוא נקרא תרומת ה'.
נט) ע"כ כשראה יחזקאל החיות, שהיו מעלות את המלכות לזיווג, לא ראה המלכות הרוכבת עליהן, משום שהיא עלתה למלך העליון, ז"א, בהעלם ובסתר בכבוד העליון.
ס) וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר ציווה ה'. אלו הם שישים מקורות, חג"ת נה"י דז"א, שכל אחד כולל עשרה, המשקים את העולם, מלכות. ומהם היא מושקה. יבואו ויעשו, שיבואו לקבל מאוצר החיים, בינה. אח"כ יעשו מה שהקב"ה, בינה, מצווה אותם ליהנות העולם.
סא) קחו מאיתכם תרומה לה'. וכתוב, הלוא פָרוֹס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית. אשרי חלקו של אדם, כשעני יבוא אליו. כי עני ההוא, הוא מתנה שהקב"ה שלח לו, מי שמקבל מתנה ההיא בקבלת הפנים, אשרי חלקו.
סב) מי שמרחם על העני ומשיב לו נפשו, הקב"ה מעלה עליו, כאילו הוא ברא את נפשו. וע"כ אברהם, שהיה מרחם על כל בני העולם, העלה עליו הקב"ה, כאילו הוא ברא אותם. שכתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן.
סג) פָרוֹס, הוא לפרוס לו מפָּה בלחם ומזון לאכול. ועוד, פָרוֹס, הוא שצריכים לחתוך חתיכות לחם לפניו, כדי שלא יתבייש. ויחתוך לפניו בעין טובה. לחמך, שהלחם יהיה שלך, מכספך, ולא מגזלה, ולא מעושק ולא מגנבה. כי א"כ, אינו זכות. אלא אוי לו, שבא להזכיר עוונו. כעין זה כתוב, קחו מאיתכם תרומה, הוא להרים ולתת ממה ששלכם, ולא מעושק, ולא מגזל, ולא מגנבה.
סד) כתוב, מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים, לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם, ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל. למה כתוב, לא בחרתי בעיר, ואבחר בדוד. הרי היה צריך לומר, ואבחר בירושלים?
סה) אלא כשהקב"ה יש לו רצון לבנות עיר, מסתכל תחילה במנהיג את עם העיר, ואח"כ בונה את העיר, ומביא בה את העם. כמ"ש, לא בחרתי בעיר, עד שהסתכלתי בדוד, שיהיה רועה על ישראל. משום שהעיר וכל בני העיר כולם תלויים ברועה המנהיג העיר, אם הרועה הוא טוב, טוב לו, טוב לעיר, טוב לעם. ואם הרועה הוא רע, אוי לו, אוי לעיר, אוי לעם. ועתה הסתכל הקב"ה בעולם, ועלה ברצונו לבנות אותו, והקים תחילה את דוד. כמ"ש, ואבחר בדוד עבדי.
סו) אשרי שאֵל יעקב בעֶזרוֹ, שִׂברוֹ על ה' אלקיו. משום שיעקב לא בטח באביו ולא באימו, כשברח מפני אחיו, והלך יחיד בלי כסף, כמ"ש, כי במקלי עברתי את הירדן הזה. והוא בטח בהקב"ה, שכתוב, אם יהיה אלקים עימדי ושמרני. והכול ביקש מהקב"ה, ונתן לו.
סז) שברו על ה' אלקיו. שברו, ולא תקוותו, ולא ביטחונו. אל תקרא שִׂברו, עם ש' שמאלית אלא שִׁברו, עם שין ימנית. כי נעים להם לצדיקים לשבר את עצמם, ולהישבר שבר על שבר, והכול על ה' אלקיו. כמ"ש, כי עליך הורַגְנו כל היום. וכמ"ש, כי עליך נשאתי חרפה.
סח) כעין יעקב, שכתוב, ויַרא יעקב כי יש שבר במצרים. כי ראה השבר של הגלות, שהיה לו במצרים, ושם ביטחונו בהקב"ה. ובני יעקב סבלו השבר של הגלות, ולא השתנו מאמונת אבותיהם. והשם של הקב"ה היה רגיל בפיהם.
סט) ע"כ כתוב במשה, ואָמרו לי מה שמו מה אומַר אליהם. שסופי המילים בכתוב, לי מה שמו מה, הוא י"ה ו"ה, שהיה רגיל בפיהם. משום שהיו יודעים אותו, ולא שכחו אותו לעולם, וסבלו שבר הגלות בשביל הקב"ה. ומשום כך זכו לגאולות ולניסים ולאותות רבים.
ע) והקדושים העליונים, שסובלים שבר הגוף ממקום למקום על הקב"ה. על אחת כמה וכמה, שהם ראויים שיעשה להם ניסים וגאולות, ויזכו לחיי עוה"ב.
עא) קחו מאיתכם תרומה. בשעה שאדם שם רצונו לעבודת ריבונו, הרצון הזה עולה תחילה על הלב, הקיום והיסוד של כל הגוף. ואח"כ עולה רצון טוב ההוא על כל איברי הגוף, והרצון של כל איברי הגוף והרצון של הלב מתחברים יחד. והם מושכים עליהם זוהר השכינה לשכון עימהם. ואדם ההוא, הוא חלקו של הקב"ה. כמ"ש, קחו מאיתכם תרומה. מאיתכם הוא ההמשכה, לקבל עליכם תרומה ההיא, השכינה, שיהיה האדם חלק לה'.
עב) האם אין הדבר עומד ברשותו של האדם, הרי כתוב, כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'? אלא, כל נדיב ליבו, כל מי שירצה ליבו ימשיך אליו את השכינה. כתוב, יביאה, אע"פ שהיא בהתעלות למעלה, יביאה ממקום העליון להמשיך אותה לשכון עימו.
עג) וכשתבוא לשרות עימו, כמה ברכות וכמה עושר מביאה עימה. כמ"ש, זהב וכסף ונחושת, לא יחסר לו כל העושר שבעולם. זהו לשאר בני העולם. אבל אתם קדושים העליונים, קחו מאיתכם תרומה לה'. שיחדשו חידושי תורה להרמת השכינה.