קעד) כיוון שנכנס השבת ומדורה ההיא הסתתרה בתהום הגדול, אז כל האִשוֹת דאש קשה הסתתרו ונכנעו, כי המדורה, רוח סערה, היא שורש כל הדינים הקשים. ואפילו האש של גיהינום, והרשעים שבגיהינום, יש להם מנוחה, והכול שלמעלה ושלמטה יש להם מנוחה. כשיוצא השבת, וישראל מברכים על האש, אז יוצאות כל האשות שהסתתרו, כל אחת ואחת למקומה. וכדי שלא לעורר אש אחרת מאלו שהסתתרו, כתוב, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.
קעה) וכשנכנס השבת, הכרוז קורא בכל הרקיעים, היתקנו המרכבות, היתקנו המחנות, לפני אדוניכם. אז יוצא רוח אחד מצד דרום, אור החסד, ורוח ההוא נפרשׂ על כל אלו הצבאות והמחנות שבצד ימין, ומתלבשים בו. ורוח ההוא נקרא, לבוש כבוד של שבת. אז השולחנות שבני אדם עורכים בעוה"ז, מיתקנים בהיכל אחד, המלכות. אשרי חלקו של אדם, שעריכת שולחנו נראה שם כראוי, והכול נמצא מתוקן בלי בושה, איש לפי כוחו.
קעו) כשבא השבת, צריכים עם קדוש לרחוץ עצמם משימוש של חול, משום שבחול רוח אחר הולך ומשוטט ושורה על העם, וכשאדם רוצה לצאת מרוח ההוא, ולבוא ברוח אחר קדוש עליון, הוא צריך לרחוץ עצמו, שיִשרה עליו רוח עליון הקדוש ההוא.
קעז) כל אלו שישה ימים, חג"ת נה"י דז"א, מתאחדים בנקודה אחת קדושה, המלכות, וכל הימים התאחדו בה. ויש ימים אחרים, העומדים בחוץ בס"א, חג"ת נה"י דקליפות. ויש ימים אחרים, העומדים בפנים מעיגול הקדוש, חג"ת נה"י דמלכות, ומתאחדים בנקודה הקדושה, המלכות דמלכות.
קעח) וישראל הקדושים, וכל אלו העוסקים בקדושה, בכל ימי השבת, מתאחדים כל אלו ששת הימים שלהם, באלו ששת ימים שבפנים, חג"ת נה"י דמלכות, המתאחדים בנקודת המלכות דמלכות, ומתאחדים בה כדי לשמור אותה. וכל אלו ששת ימי השבת, הם של נקודה הנסתרת, חג"ת נה"י דמלכות. כיוון שבא השבת, אז עולה הנקודה, המלכות דמלכות, ומתעטרת ומתאחדת למעלה, וכולם נסתרים בה.
המלכות, שנקראת נקודה, מקבלת מז"א ששת ימים שבו, חג"ת נה"י. וא"כ יש בה ב' בחינות: חג"ת נה"י שקיבלה מז"א, ובחינתה עצמה. וההפרש ביניהם הוא, כי חג"ת נה"י שקיבלה מז"א, הוא אור החסדים. ובחינתה עצמה, הנקראת נקודה, הוא אור החכמה. ולפיכך ששת ימי המעשה, הם חג"ת נה"י דמלכות, שקיבלה מז"א. ושבת היא בחינת שליטת הנקודה שלה עצמה. ובחינת ששת ימי המעשה, חג"ת נה"י שלה, הם נסתרים בה, שאינם שולטים ואינם נראים, ורק המלכות מבחינתה עצמה, היא השולטת ונראית.
קעט) יש ימי חול, חג"ת נה"י דס"א, עומדים לחוץ אל העמים. ימי השבת, שהם ששת ימי השבוע, עומדים לישראל, שהם חג"ת נה"י דמלכות. וכשעולה הנקודה, מלכות דמלכות, כלומר, המלכות מבחינתה עצמה, הכול נגנז, כל ו"ס חג"ת נה"י שבה נגנזות והיא עולה. כיוון שהיא עולה, נקראת שבת.
קפ) למה נקראת בשם שבת? האם משום השביתה, כמ"ש, כי בו שבת מכל מלאכתו? אלא כיוון שעלתה נקודה זו ואורה מאיר, אז היא מתעטרת באבות, חג"ת דז"א, ואז מתחברת ומתאחדת בהם להיות אחד, ונקרא הכול שבת. כלומר, המלכות עם האבות ביחד נקראים שבת. שבת אותיות ש' בת. ש' שלושה אבות, המתאחדים בבת יחידה, המלכות. כי ג' אותיות ו' שבאות ש' רומזים על ג' אבות, חג"ת. ובת מתעטרת בהם. ואבות מתעטרים בעוה"ב, בינה. וזהו ש' בת, שיהיו הכול אחד.
אין המלכות מקבלת חכמה אלא בעלייתה מחזה ולמעלה דז"א, ששם חג"ת שלו. ויש בזה ב' מצבים:
א. כשהוא בעניין שני מאורות הגדולים. שאז קומתם שווה, באופן שאין זה צריך לזה, ואין מקבלים זה מזה, חג"ת דז"א מקבלים מקו ימין דאמא חסדים. והמלכות מקבלת מקו שמאל דאמא חכמה. ומצב הזה נבחן לאחוריים. כי החכמה להיותה לבדה בלי חסדים, אינה מאירה.
ב. כשכבר ירדה המלכות מחזה ולמטה דז"א, שאז מקבלת חסדים, ואחר שיש לה חסדים, הז"א מעלה אותה לחג"ת שלו, ששם מאיר השם ע"ב כמ"ש, וייסע ויבוא וַיֵט, ומקבלת מהם חכמה. ומצב זה נבחן למוחין דפב"פ.
וכיוון שעלתה נקודה זו ואורה מאיר, כי עולה לחג"ת אחר שאור החסדים מאיר בה, במצב ב' דפב"פ, אז היא מתעטרת באבות, חג"ת דז"א, שמקבלת מהם חכמה מהשם ע"ב שבהם. אז היא מתחברת ומתאחדת בהם להיות אחד, לא כמצב הא' דאחוריים, שהיו נפרדים זה מזה, שחג"ת היו מקבלים חסדים מקו ימין דאמא, והמלכות הייתה מקבלת חכמה מקו שמאל דאמא. אלא עתה במצב הב', היא מתחברת ומתאחדת עם החג"ת, להיות עימהם אחד.
ועתה אין המלכות עצמה מקבלת החכמה מעוה"ב, מבינה, כמו במצב הא', אלא המלכות מקבלת החכמה מחג"ת דז"א. והחג"ת מקבלים החכמה מעוה"ב, ומשפיעים למלכות. ולכן נאמר, שזהו ש' בת, שיהיו הכול אחד. שהאבות ש', והמלכות בת, מרומזים בשם אחד שבת, להורות, שהם עתה במצב הב', אחד, ולא נפרדים במצב הא'. וזהו שבת.
קפא) שבת הגדול, בינה, והיא למעלה, ששם החכמה נסתרת ואינה מגולה. למה נקראת שבת? כי נקודה, שיש בה חכמה, המכונה עיניים, נקראת בת, משום שהיא העיקר של כל העין. ג' גוונים חג"ת יש בעין. וגוון הרביעי נקודה שחורה, המלכות, ובה לבד מתגלה החכמה, הנקראת עין. ע"כ היא העיקר של כל גווני העין.
קפב) עוה"ב, בינה, היא היכל לנקודה העליונה, לחכמה העליונה. וכשהיא עומדת ולוקחת בכנפיה את האבות, לעטר אותם למעלה, אז נקראים הכול שבת. באופן, כשהאבות מתעטרים למעלה בנקודה העליונה, נקראים שבת. וכשהנקודה התחתונה, מלכות, מתעטרת באבות, נקראת שבת.
נקודה רומזת תמיד על חכמה. והרמז הוא על נקודה השחורה שבעין, הנקראת ג"כ בת עין, שהיא העיקר הראויה להיקרא בשם עין, חכמה. משום ששאר ג' גוונים שבעין, הם חג"ת, שאין החכמה, המכונה ראייה, מתגלה בהם. לפיכך יש בפרצופי אצילות ב' פרצופים המכונים בשם נקודה:
א. חכמה עילאה, או"א,
ב. חכמה תתאה, המלכות.
אמנם אע"פ שאו"א הם חכמה עילאה, אינם מגלים החכמה בפרצופם עצמם, אלא בפרצוף ישסו"ת, שנקרא בינה.
הבינה, ישסו"ת, היכל לנקודה העליונה, או"א. שאין או"א מגלים החכמה שבהם, אלא בהיכל, בינה. אמנם גם בבינה אין החכמה מתגלה, אלא על ג' קווים חג"ת, המכונים אבות. ונמצא שנקודה עליונה אינה מגלה החכמה שבה אלא לבינה, כשהיא מעטרת ומשפיעה חכמה בג' קווים שלה, האבות.
הבינה מקבלת ג' קווים, האבות, לעטר אותם בחכמה עליונה, אז נקראים הכול שבת. כי נקודה עליונה, חכמה עליונה, המתגלה על האבות, נקראת בת. והאבות עצמם נקראים ש', וביחד הם שבת. ונמצא, כשהאבות מתעטרים למעלה בנקודה העליונה, נקראים שבת. וכשהנקודה התחתונה, מלכות, מתעטרת באבות, שמקבלת חכמה, נקראת שבת. כי שבת, כולל בתוכה הארת החכמה, הנקראת בת, והארת האבות, הנקראת ש', שזה נוהג הן בבינה והן במלכות. וע"כ נקראים שניהם שבת.