קפג) נקודה התחתונה הזו, מלכות, כשעולה ונראית, כשמקבלת חכמה, הנקראת ראייה, ומתקשטת במוחין העליונים, אז כל חדווה נמצאת למעלה ולמטה, והעולמות כולם הם בשמחה. ובלילה הזה של שבת, מתפשטת הנקודה הזו באורותיה, ופורשת כנפיה על העולם, וכל השליטים האחרים עוברים, ושמירה נמצאת על העולם.
קפד) ואז מתווסף רוח הנשמה בישראל על כל אחד ואחד, ובנשמה יתרה ההוא שוכחים כל עצב וחֵמה, ולא נמצא למעלה ולמטה אלא רק שמחה. רוח ההוא שירד והתווסף בבני העולם, כשיורד, הוא מתרחץ בבשמים של גן העדן, ויורד ושורה על עם הקדוש, אשריהם כשהרוח ההוא מתעורר.
קפה) בשעה שרוח יורד, יורדים עימו לגן עדן, שישים מרכבות המתעטרים לו"ק, חג"ת נה"י. שכל אחד כולל עשר, הם שישים. וכשמגיע לגן עדן, אז כל אלו רוחות ונשמות שבגן עדן מתעטרים ברוח ההוא. הכרוז קורא ואומר, אשריכם ישראל עם קדוש, שרצון אדונכם מתעורר אליכם.
קפו) סוד הסודות הוא ליודעי החכמה. אשריהם כשרוח הזה מתעורר. רוח הזה הוא התפשטות של נקודה הזו, מלכות, ויוצא ממנה ומתפשט בעולם. ורוח ההוא, סוד השבת השורה למטה. וע"כ כתוב בו שמירה, ושמרו בני ישראל את השבת. כתוב, את השבת, לרבות רוח ההוא השורה על הכול. וצריכים לשמור אותו, משום שנמצא עם האדם. וע"כ כתוב, כל שומר שבת מֵחַללוֹ.
קפז) יש סוד אחר, רוח הזה, נהנה ביום הזה מההנאות של ישראל, ומתענוגיהם. ומשום זה צריכים לתת לו עונג במאכל ובמשתה ג"פ בג' סעודות של ג' מדרגות האמונה. ורוח הזה מקבל שמחה ותענוג באלו הסעודות של ישראל.
קפח) רוח הזה נהנה כל ששת הימים מרוח עליון של העתיק. וביום השבת, כיוון שירד ורחץ בגן עדן בלילה, הוא מתענג מתענוג הגוף בסעודת האמונה, ומתעטר רוח הזה מלמעלה ומלמטה, ומקומו בכל הצדדים, בחכמה ובחסדים, בעטרה של מעלה, חסדים, ובעטרה של מטה, חכמה.
קפט) וכיוון שנמצא עם האדם, צריכים לשמור אותו, וע"כ כתוב, ושמרו בני ישראל את השבת. שבת, נקודה תחתונה, מלכות. אֶת, רוח, התפשטות של הנקודה ההיא. כאשר התווסף קדושה וברכות מלמעלה על נקודה ההיא הואר הכול. וההתפשטות נעשה רוח המאיר מכל הצדדים, חציו מתחלק למעלה ומאיר. וחציו מתחלק למטה ומאיר. כמ"ש, ביני ובין בני ישראל. שהרוח מתחלק בינו לבין ישראל, חלק ונחלה יש לנו יחד.
קצ) החלק של מעלה, התעטר ביום ההוא מעונג העליון הקדוש. ונהנה מזיו העליון של עתיק, כתר. חלק התחתון מתעטר ביום ההוא מעונג של מטה, שנהנה באלו הסעודות שעושים ישראל. וע"כ צריכים לענג אותו במאכל ובמשתה, בלבושי כבוד, וברוב שמחה.
קצא) וכשמתעטר חלק שלמטה, ונשמר כמו שצריך, הוא עולה למעלה, ומתחבר בחלק האחר העליון. והנקודה הזו, מלכות, לוקחת הכול מהרוח, מחלק שלמעלה ומחלק שלמטה, ונכללת מכל הצדדים. ומשום שמתעטרת בשבת מלמעלה ומלמטה, כל שאר הימים, חג"ת נה"י, נותנים כוח לכל, וניתנה למלכות שליטה, מלמעלה ומלמטה. ובספרו של שלמה המלך נמצא עניין הזה, וביאר אותו רבי שמעון. אשרי חלקם של ישראל.
קצב) כתוב, כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ וביום השביעי שבת ויינפש. ויינפש, פירושו, אוי שאבדה הנפש. א"כ, היה צריך לומר, אוי לגוף, שממנו אבדה הנפש. ולמה בכתוב, ויינפש, נזכרה רק הנפש? אלא באדם יש נפש, שמקבלת ומושכת אליה רוח מערב שבת. ורוח הזה שורה בתוך הנפש ההיא ושוכן בה כל יום השבת. ואז הנפש ההיא בגדלות ותועלת יתרה ממה שהייתה.
קצג) כל נפשות ישראל מתעטרות ביום השבת, והעטרה שלהם היא רוח השוכן בתוכם. כיוון שיוצא השבת ורוח עולה למעלה, אז אוי לנפש שאיבדה מה שאיבדה, עטרה העליונה ההיא וכוח הקדוש שהיה בה. וזהו כמ"ש, ויינפש, שפירושו, אוי לנפש, שאיבדה מה שאיבדה.
קצד) עונתם של החכמים, היודעים סודות עליונים, מליל שבת לליל שבת. אבל אנו רואים שכתר התחתון, מלכות, מקבלת מז"א בזיווג של יום, ובלילה היא נותנת מזון לכל צבאותיה, כמ"ש, ותקם בעוד לילה ותיתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. לוקחת בזיווג של יום, ונותנת בלילה. הרי שאין זיווג בלילה. ואיך נאמר, שזיווג נמצא בלילה של שבת?
קצה) לילה של שבת הוא המלכות, המחלקת נשמות לכל אלו החכמים היודעים החכמה. ולא נמצא זיווג ביום אחר בשמחה שלמה בלי עירוב אחר מס"א, כמו בלילה הזה, משום שהיא מחלקת אלו הנשמות בחכמים, בצדיקים, בחסידים, כראוי. וכן בכל לילה, בחצות לילה, נמצא זיווג ז"א עם המלכות. אבל אינו שלם בכל הצדדים כזיווג של ליל שבת.
קצו) ומשום זה החכמים, שיודעים סודות, צריכים לסדר השימוש שלהם בלילה הזה, משום שבכל ימי השבת יש לנו רוח אחר, השורה על העולם. ובלילה הזה, יש לנו רוח אחר קדוש, עליון, היורד לבנים הקדושים. ורוח ההוא נושב מעתיק, הכתר, ויורד לנקודה התחתונה, לתת בה מנוחה לכל. ורוח הזה נחלק לכל הצדדים למעלה ולמטה, כמ"ש, ביני ובין בני ישראל.
קצז) וכשאֵלו החכמים יושבים ברוח הקדוש העליון ההוא, צריכים לשמש מיטתם. כי רוח הזה ממשיך אחריו למטה, כל אלו נשמות הקדושות וקדושים העליונים יורשים ברוח הזה, נשמות קדושות לבניהם כראוי.