תפה) ואל האישה אמר, הרבָּה ארבֶּה עיצבונך והֵרונך, בעצב תלדי בנים, ואל אישֵך תשוקתך. זה נוהג למעלה במלכות ונכון גם למטה, באישה הגשמית. שלאישה עליונה, המלכות, נאמר, בעצב תלדי בנים.
תפו) כאייל תערוג על אפיקי מים. חיה אחת יש בעולם, המלכות, והיא שולטת בשליטה על אלף מפתחות בכל יום. הארת חכמה המכונה אלף. והיא נקבה. ותשוקתה תמיד על אפיקי מים, לחסדים דז"א, שהחכמה שבה תתלבש בהם, לשתות ולהתרוות מצמא. כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ היא חושך וצמאה אחר אור החסדים, שנקראים מים.
תפז) אייל, זכר. תערוג, לשון נקבה, כי לשון זכר, יערוג. אבל זה זכר ונוקבא יחד, שלא להפריד אותם, ואחד הוא, שלא צריך להעלות אותם זה מזה, אלא שניהם הם ביחד. ונוקבא ההיא תערוג על אפיקי מים, והיא מתעברת מהזכר, וקשה לה, כי הוא עומד על דין. כשהמלכות מתעברת מז"א, כשמקבלת ממנו מ"ד של הנשמות, המתחברים עם מ"ן שלה לנשמה אחת, אז היא מקבלת חכמה בשביל הנשמה מקו שמאל. ונודע, בעת שהנוקבא באה תחת שליטת קו שמאל, היא קופאת, ונסתמים כל פתחיה ושעריה.
תפח) וכשמולידה, הקב"ה מזמין לה נחש אחד עליון וגדול, ונושך למקום ההוא, ומולידה. וכמ"ש, הרבה ארבה עיצבונך והרונך. משום שהיא מתחלחלת בכל יום, והיא בעצבות על מעשה העולם. בעצב תלדי בנים. הנחש העציב פניהם של העולם, שהביא עליהם המוות, ע"י הפיתוי של עצה"ד. ונזקקת אליו שיפתח הפתח שתוכל להוליד.
סתימת הרחם באה משליטת קו שמאל, שאינו מתייחד בקו ימין, וע"י קו אמצעי, המסך דחיריק, הממעט את קו שמאל מג"ר, נכנע השמאל ומתייחד עם הימין. אמנם בשביל מיעוט ג"ר של הנוקבא, נופלים תנה"י שלה לבריאה, והנחש יונק מיסוד שלה, שנפל לבריאה. באופן, שפתיחת הרחם באה ע"י נתינת רשות לנחש, לינוק מיסוד שלה. וע"כ נבחן, כמו שהנחש נושך ערוותה. והוא כדי לפתוח את רחם המלכות, ע"י החיבור שלה עם החסדים שבימין. ותיפתח מסתימתה, ותוליד את הנשמה. וכמ"ש, בעצב, ע"י יניקת הנחש מפתיחת הפתח, תלדי בנים.
תפט) ואל אישך תשוקתך, והוא ימשול בך. שמשתוקקת לז"א, שישפיע לה חסדים ותרווה מצימאונה. והוא ימשול בך, ז"א ישלוט על המלכות, משום שבתחילה הייתה גדולה כמו ז"א, והוא לא שלט עליה. ומשום שאמרה הלבנה, המלכות, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ונאמר לה, לכי ומעטי את עצמך, ומשום זה מיעטה האור שלה, והקטינה הממשלה שלה. ואין לה רשות מעצמה, חוץ אם ז"א נותן לה כוח. ונמצא שהוא מושל עליה, כמ"ש, והוא ימשול בך.
תצ) בעצב תלדי בנים. שבעצב הוא עניין הנחש. וצריכים נחש לזה, שפָּתח דרך, שיירדו כל אלו הנשמות לעולם, ואם לא היה פותח דרכים, שיירדו הנשמות למטה, לא היו שורות הנשמות בתוך האדם. כתוב, לפֶּתח חטאת רובץ. לפתח של המלכות, הנועד להוליד ולהוציא נשמות לעולם. והנחש עומד לפתח ההוא.
תצא) וכל אלו הנשמות, שצריכות לרדת בגופים קדושים, נשמות הנמשכות מקו ימין, אין הנחש עומד לפתח ההוא. כי אז אין המלכות צריכה למשוך חכמה משליטת השמאל, ואין שעריה נסתמים, שתהיה צריכה לפתיחת הנחש. ואין לנחש רשות בנשמה ההוא. ואם לא, הרי הנחש נושך, ונטמא המקום ההוא, ואין זו נשמה שנטהרה. ועליהן כתוב, בעצב תלדי בנים, זהו הנחש, שעימו מולידה נשמות ע"י פתיחתו. כי הנחש הוא על הגוף. כי הגוף נולד מזוהמת הנחש. והמלכות היא על הנשמה, שממנה נולדות נשמות. ושניהם מתלבשים זה בזה. זה אוחז בנשמה, וזה אוחז בגוף.
תצב) ועתיד הנחש הזה להוליד כל אלו הגופים, מטרם שיבוא הזמן שלו. כמ"ש, בטרם תָחִיל, יָלָדה. כי זמן של הנחש להוליד, הוא בשבע שנים, וכאן מוליד בשש שנים, מה שאין זה זמנו. ובזמן ההוא שיוליד אותם, ימות מלידה ההיא, כמ"ש, בילע המוות לנצח. וכתוב, יחיו מֵתיך נְבֵלָתי יקוּמוּן.
בשבירת הכלים ואח"כ ע"י חטא של עצה"ד ע"י פיתוי הנחש, התפזרו ש"כ (320) ניצוצי קדושה ונפלו לקליפות. וכל העבודה שלנו בתורה ומצוות לברר ש"כ ניצוצי קדושה אלו, ולהחזיר אותם לקדושה. ואז יהיה גמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח. אמנם רק רפ"ח (288) ניצוצי קדושה בלבד מוטל עלינו לברר. אבל ל"ב (32) ניצוצי קדושה אחרונים, אין אנו צריכים לברר, כי עם בירור רפ"ח ניצוצין הם נבררים מאליהם.
כי שמונה מלכים נשברו, דעת וחג"ת נהי"מ. ובכל מלך יש מ' (40) בחינות: ע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, שבכל ספירה ד' בחינות חו"ב תו"מ. ושמונה פעם מ', הרי ש"כ בחינות. ונקראים ש"כ ניצוצין. ואם נחלק אותם עשר פעמים ע"ס שבהם, נמצא שיש ע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, שבכל ספירה ל"ב בחינות. שיש בכל ספירה שמונה מלכים שבכל אחד ד' בחינות חו"ב תו"מ, שהם ל"ב. ועשר פעמים ל"ב הם ש"כ.
ואין לנו כוח לברר אלא ט"ר, שהם תשע פעמים ל"ב, שהם רפ"ח ניצוצין. אבל אותם ל"ב ניצוצין שבספירת המלכות, אין לנו כוח לברר. וגם אין צורך כלל לברר אותם. כי בהתברר הרפ"ח ניצוצין בשלמות, נבררים ל"ב ניצוצי המלכות מאליהם. באופן, שאין התיקון תלוי אלא בבירור רפ"ח ניצוצין, עד ספירת היסוד. ול"ב דמלכות נבררים עימהם מאליהם.
והגאולה וגמה"ת יהיו באלף השישי, ספירת היסוד. כי אחר שנשלם בירור היסוד, נשלמו בירורים של הרפ"ח ניצוצין, ותכף תהיה הגאולה וגמה"ת. ואין צריך לחכות עד אלף השביעי, המלכות, לברר גם ל"ב ניצוצי המלכות. כי הם מבוררים עם הרפ"ח שבאלף השישי.
והנה הגופים נחשבים לתולדות הנחש, מטעם שהם נולדו מחמת פיתוי הנחש לעצה"ד. ואם לא חטא אדם בעצה"ד, לא היה מוליד גופים. כי כדי לברר ולהחזיר כל רפ"ח ניצוצי הקדושה, שנפלו ע"י חטא עצה"ד, צריכים לגופים הרבה, ואחר שייוולדו כל הגופים ויעשו מה שצריכים, תכף יהיה גמה"ת.
ונאמר, ועתיד נחש הזה להוליד כל אלו הגופים, מטרם שיבוא הזמן שלו. כמ"ש, בטרם תָחִיל, יָלָדה. כי זמן של הנחש להוליד, הוא בשבע שנים, וכאן מוליד בשש שנים. כי לידת כל הגופים, שהם יבררו כל הניצוצין שנפלו לקליפות מחמת חטא עצה"ד, שהם ש"כ ניצוצין, וא"כ יהיה זמן הולדה שלה בשבע שנים, בספירת המלכות שבאלף השביעי, שבה נגמרים הש"כ ניצוצין. אבל, כאן מוליד בשש שנים, כלומר, באלף השישי, ספירת היסוד, מה שאין זה זמנו, שהרי בו נגמר בירור רפ"ח ניצוצין בלבד. ולא כל הש"כ. אז ייוולדו כל הגופים, ויהיה גמה"ת, שבירור ניצוצי אלף השביעי אין צורך לברר אותם כלל, כי הם מבוררים עם רפ"ח ניצוצין מאליהם. וכיוון שיגמרו רפ"ח ניצוצין לשוב לקדושה בשלמות, תכף יהיה גמה"ת.
ובזמן ההוא שיוליד אותם, ימות מלידה ההיא, כמ"ש, בילע המוות לנצח. כי כיוון שיהיה גמה"ת, הרי יתבטל וימות הנחש ומלאך המוות, שהנחש ומלאך המוות היינו הך. ונמצא שהוא מת, מחמת שהוליד כל הגופים, כמ"ש, בילע המוות לנצח. ואז יהיה תחיית המתים. כמ"ש, יחיו מתיך נבלתי יקומון.
וכיוון שלידת כל הגופים, מורה גמה"ת, א"כ איך נייחס זה לנחש, שהוא ההיפך מתיקון, והוא מלאך המוות? כתוב, והנה טוב מאוד. שמאוד מורה על מלאך המוות, שהוא טוב מאוד. כי אדה"ר, אע"פ שהיה כולו קודש מטרם החטא, מ"מ היה מחוסר שלמות. וכמו שלומדים על חטא עצה"ד, שבעלילה באת עליו. כי ע"י חטא עצה"ד, הוליד גופים הרבה, והם השלימו הכול. וע"כ מיוחס זה אל הנחש, כי לולא הנחש שפיתה אותו לעצה"ד, לא היו נולדים גופים מאדה"ר, ולא היה נשלם התיקון, הרי שיש לו יחס ישר אל גמה"ת, אלא מהלידה ההיא ימות.