תלז) אז נִדְבְּרו יראי ה', איש אל רעהו, ויקשב ה', וישמע וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו. כתוב, אז נדברו. נדברו למעלה, כל המרכבות הקדושות וכל צבאות הקדושים, נדברו זה אל זה לפני הקב"ה.
תלח) משום שאלו מילים הקדושות שאמרו, עולות למעלה. וכמה הם שמקדימים ונושאים אותן לפני המלך הקדוש, ומתעטרות בכמה עטרות באלו אורות עליונים. וכולם נדברו מלפני מלך העליון. מי ראה שמחות, ומי ראה תשבחות העולות בכל אלו הרקיעים, כשעולות מילים אלה. והמלך הקדוש מסתכל בהם, ומתעטר בהם. והן עולות ויושבות על חיקו, ומשתעשע בהן. משם, מחיקו, עולות על ראשו ונעשו עטרה. וע"כ אמרה התורה, ואהיה שעשועים יום יום. לא כתוב, והייתי, אלא כתוב, ואהיה, לשון עתיד, כלומר, ובכל זמן בכל עת שמילים העליונות עולות לפניו.
במקרא הקודם לזה כתוב, אמרתם שָווא עֲבוֹד אלקים, ומה בֶּצע כי שָמרנו משמרתו. וע"ז מסיים הכתוב, אז נדברו יראי ה', איש אל רעהו, ויקשב ה', וישמע וייכתב ספר זיכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו, וחמלתי עליהם, כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. ולכאורה הדברים תמוהים, כי באותו עת שאמרו איש אל רעהו דברי כפירה כאלו, כמ"ש, שווא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו, יאמר עליהם, אז נדברו יראי ה', איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע. ולא עוד אלא שחביבים כל כך, עד שנכתבים ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו.
אמנם הכתוב מדבר באותם הצדיקים, שזכו לתשובה מאהבה, אשר אז הזדונות נהפכו לזכויות, וככל שהעבירה הייתה יותר גדולה, נהפכה לזכות יותר גדולה. ונמצא, בעת שהצדיקים הללו היו בבחינת תוהים על הראשונות, שאמרו, שווא עבוד אלקים, שאין עוד עוון חמור יותר מזה. הרי דברי כפירה האלו נהפכו עתה, מכוח התשובה מאהבה שעשו, לזכויות גדולות, ונחשבים עתה, כמו שדיברו אז יראי אלקים איש אל רעהו דברי כפירה האלו. שהרי נהפכו לזכויות, ומכוח ההפיכה הגדולה הזו, נעשו שעשועים גדולים לפני הקב"ה.
ונאמר, נדברו למעלה, כל המרכבות הקדושות וכל צבאות הקדושים, נדברו זה אל זה לפני הקב"ה. כי אותן המילים שאמרו בעת שהיו רשעים, שווא עבוד אלקים, התעלו למעלה ע"י המלאכים והמרכבות, שהם ידעו, שאותם הרשעים יעשו תשובה מאהבה, וסופם של דברים אלו יהיו לזכויות ולאורות גדולים ולשעשועים לפני הקב"ה.
משום שאלו מילים הקדושות שאמרו, שווא עבוד אלקים, שלאחר תשובה מאהבה, נעשו קדושים, עולות למעלה, ע"י המלאכים תכף בעת שאמרו אותן. וכמה הם שמקדימים ונושאים אותן לפני המלך הקדוש, ומתעטרות בכמה עטרות באלו אורות עליונים. שעוד מטרם שעשו תשובה מאהבה, מקדימים המלאכים ומביאים המילים לפני המלך הקדוש, משום שלמעלה כבר ידוע, שיעשו תשובה מאהבה על כל מילה ומילה שאמרו.
וכל מילה תתהפך לזכות ולאור גדול, והשעשועים גדולים מאוד. שנאמר, מי ראה שמחות, ומי ראה תשבחות העולות בכל אלו הרקיעים, כשעולות מילים אלה. והמלך הקדוש מסתכל בהם, ומתעטר בהם. והן עולות ויושבות על חיקו, כי בחינת ההסתר של הקב"ה נבחן לחיקו. וכיוון שעוד לא עשו תשובה מאהבה, הרי המילים שאמרו, יושבות על חיקו של הקב"ה, בבחינת הסתר פנים. אמנם כיוון שידוע לפני ה' שיעשו תשובה מאהבה, ע"כ, משתעשע בהן, מבחינת חיקו, כי אחר שיעשו תשובה, עולות על ראשו ונעשו עטרה.
תלט) פעמיים כתוב, יראי ה', יראי ה': אז נדברו יראי ה', וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה'. יראי ה' למעלה, בעת שעושים תשובה מאהבה, הם עומדים למעלה לפני הקב"ה. יראי ה' למטה, שאח"כ יורדים למקומם לארץ למטה. ואפילו יראי ה' כבר הם למטה במקומם, אלה המילים עומדות בצורתן למעלה.
ועניין זה נמצא בספרו של חנוך, שכל המילים, שהצדיקים שבארץ מתעטרים בהן ועומדים לפני המלך, בעת שעושים תשובה מאהבה, שאז מתעטרים בזדונות שנעשו לזכויות, ועומדות בעצמן למעלה לפני המלך, והקב"ה משתעשע בהן. ואח"ז הצדיקים יורדים, והמילים נשארות עומדות לפניו, באותו צורה של ההפיכה מזדונות לזכויות, שהצדיק אמר אותם, והקב"ה משתעשע בצורה ההיא. ואח"כ נכתבו בספר זיכרון לפניו, שיעמדו לפניו תמיד בקיום.
תמ) ולחושבי שמו. שכל אלו המחשיבים דברי תורה להתדבק לאדונם בשם הקדוש, כדי לדעת אותו, שיתקן החכמה של שמו בליבם, עליהם כתוב, ולחושבי שמו. שהוא השם הקדוש.