תמא) וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כיסא. וממעל לרקיע, ברקיע שמתחת המלכות. כי ברקיע של מעלה, בינה, אין מי שיסתכל בו. אבל על רקיע התחתון, שבמלכות, כתוב עליה, וראיתָ את אחוריי. ומלמעלה מרקיע הזה עומד אבן ספיר, המלכות, מרגלית טובה ויקרה.
תמב) דמות כיסא. יש הכיסא ויש כיסא. הכיסא, עליון, בינה, גנוז שאינו מתגלה, ואין מי שיעמוד בו לדעת ולהסתכל. וע"כ כתוב כאן כיסא בלי אות ה' הידיעה, שזהו כיסא שלמטה, המלכות.
תמג) דמות כמראה אדם. כתוב, דמות, ולמה כתוב עוד, כמראה? אלא, דמות אדם, הוא סוד עליון בכבוד עליון, ז"א בהוי"ה במילוי אלֶפים, שבגי' אדם (45), שהוא צורת אדם, היושב על הכיסא, מלכות. וזה שהתווסף, כמראה, לכלול אלו צורות שבדברי החכמה, המכונות ראייה או מראה, שהחכמה נקראת כך. והם סודות החכמה העולות ומתעטרות למעלה בז"א. ואח"כ הם עומדים בצורת אדם, בצורה שהצדיקים מעטרים אותם. ובכולם משתעשע הקב"ה בעטרותיו.
תמד) ואתם חברים, הרי הקב"ה משתעשע עתה באלו המילים המתעטרות בדרך ההיא, שאמרתם. והרי קיימתם צורת אדם לפני אדונכם בצורותיכם הקדושות. כי אני, בשעה שראיתי אתכם והסתכלתי בצורתכם, ראיתי בכם שאתם רשומים באדם, וידעתי שהצורה שלכם מזומנת למעלה. וכך עתידים הצדיקים לעת"ל להיות ניכר לעיני כל, ולהראות צורת פניהם הקדושה לפני כל העולם. כמ"ש, כל רואיהם יכירום, כי הם זרע בירך ה'.
תמה) בתוך כך ראה רבי שמעון את רבי יוסי, שהיה מהרהר בדברי העולם. אמר לו, יוסי, קום השלם צורתך, כי אות אחת חסרה בך. שמשום שהרהר בדברי העולם, קרא לו יוסי ולא רבי יוסי. קם רבי יוסי, ושמח בדברי תורה, וקם לפניו. הסתכל בו רבי שמעון, אמר לו, רבי יוסי, עתה, שלם אתה לפני עתיק, וצורתך שלמה.