תג) לא תאכלו על הדָם, לא תנחשו, ולא תעוֹננו. מי שאוכל בלי תפילה, שיתפלל על דמו, הוא שקול כמנחֵש ומעוֹנן.
תד) משום שבלילה הנשמה עולה לראות בכבוד העליון, כל אחת ואחת כמו שראוי לה, ונשאר האדם בכוח ההוא שמתפשט בתוך הדם לקיים הגוף. וע"כ הוא טועם טעם המוות, שכוח הדם אינו מוכן להתעורר לכוח של הנשמה ולקבל אותה. וע"כ כשמתעורר האדם משנתו, אינו טהור, שהס"א שולט על המקום הנמצא בלי נשמה.
תה) כיוון שנטהר במים, ואע"פ שהאדם עסק בתורה, נשמה אינה מתקיימת במקומה ואינה שולטת באדם, אלא רק כוח הדם בלבד, שנקרא נפש. נפש ההיא המתפשטת תמיד בתוך הדם. וכשמתפלל האדם תפילה לעבודת ריבונו, אז מתיישב כוח הדם במקומו, ומתגבר כוח הנשמה, ומתיישבת במקום ההוא בגוף. ואז נשלם האדם לפני ריבונו, כמו שצריך הנפש למטה ודבר הנשמה למעלה.
תו) וע"כ מי שמתפלל תפילה מטרם שיאכל, העמיד עצמו כמו שצריך, והנשמה עולה על מקום המושב שלה כמו שצריך. ואם אוכל מטרם שמתפלל תפילתו, שיתיישב הדם על מקומו, הרי הוא כמנחש ומעונן, משום שזו דרכו של מנחש, להעלות הס"א ולהשפיל צד הקדושה.
תז) אדם, שאכל קודם תפילתו, נקרא מנחש, משום שהשתדל בנחש דקליפות, להגדיל כוחו ולהתגבר. וזהו כמי שעובד לאלוהים אחרים. וכן זה, עבד לכוח הדם, ולא עבד להקב"ה, להגדיל צד הנשמה, צד הקדושה.
תח) האוכל קודם תפילתו נקרא מעונן, משום שהשתדל בעוון, ולא השתדל בזכויות. כי מעוֹנן אותיות מן עָוֹן. למה האות נ' עומדת באמצע המילה, מעוֹנן, הרי היה צריך לומר לפי זה, מעוון, בלי נ' באמצע? כך הוא ודאי, שאין יכולים לשלוט בס"א, עד שמערבים בה עירוב מצד הקדושה, כחוט דק אחד. מי שרוצה לקיים דבר שקר יערוב בה דבר אמת, כדי שיתקיים שקר ההוא. וע"כ עוון, הוא דבר שקר. וכדי לקיים אותו, מכניסים בה דבר אמת. וזה היא נ' שבאמצע המילה, מעונן, בזה מקיימים השקר. וע"כ, מי שלא התפלל תפילה לפני הקב"ה על דמו מטרם שיאכל, הוא כמנחש וכמעונן.