שפה) אוי לבני העולם, שאינם יודעים ביזיון ההוא, אוי לעונש ההוא שנענשים, שכל מי שרוצה נכנס בארון לאחר מיתתו, כי אינו צריך להיכנס בארון חוץ מצדיק, שיודע בנפשו ומכיר בעצמו שלא חטא בברית ההוא, אות ברית קודש מעודו, ושמר אותו כראוי. ואם לא, אינו צריך להיכנס בארון אחר מותו, ולפגום בזה את הארון. שהפגם מגיע עד ארון הברית.
שפו) האדם צריך להתחבר באות ברית קודש, ליסוד ז"א, ולא לס"א, כי הארון הרומז על מלכות, אינו מתחבר אלא בצדיק השומר אות ברית קודש. ומי שפוגם בברית ונכנס בארון, אוי לו, שפגם אותו בחייו, אוי לו, שפגם אותו במיתתו. אוי לו מעונש זה, אוי לו שפגם אות ברית, וארון הברית הקדוש. אוי לו לאותו ביזיון, שנוקמים ממנו נקמת עולם, נקמת עוה"ז ונקמת פגם ההוא. כמ"ש, כי לא ינוח שבט הרֶשע על גורל הצדיקים.
שפז) בשעה שדנים אותו בעולם ההוא, מסתכלים במעשיו, אם היה פוגם ברית קודש, החתום בבשרו, ועתה פוגם הארון שלו, לזה, אין לו חלק בצדיקים, מסתכלים בו ודנים אותו, ומוציאים אותו מחוץ מכלל אדם. כיוון שהוציאו אותו מכלל אדם, הוציאו אותו מכלל כל האחרים, הנועדים לחיי עולם, ונותנים אותו לצד ההוא שלא נכלל באדם, לס"א, כיוון שנמסר לצד ההוא, אוי לו שמכניסים אותו בגיהינום, ואינו יוצא ממנו לעולם. כמ"ש, ויצאו וראו בפִגרי האנשים הפושעים בי. הם שנשארו ולא נכללו בכלל אדם.
שפח) והדברים אמורים רק כשלא עשה תשובה שלמה, שראויה לכסות על כל מעשיו. ועכ"ז, טוב לו שלא ייכנס בארון, כי כל זמן שהגוף קיים נידונה הנשמה ואינה נכנסת למקומה, חוץ מאלו חסידים העליונים הקדושים הראויים לעלות למעלה בגופם. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב.
שפט) משום שאין עבירה שקשה לפני הקב"ה, כמי שמשקר ופוגם אות ברית קודש. וזה אינו רואה פני השכינה. על עוון זה כתוב, ויהי עֵר בכוֹר יהודה רע בעיני ה'. וכתוב, לא יְגוּרך רָע. כי עוון זה נקרא רע.
שצ) כתוב, ויעש בצלאל את הארון. למה אלו חכמים שעשו את המשכן, לא עשו את הארון? אלא בצלאל היה במדרגת סיום הגוף, ברית קודש, ושמר אותו. וע"כ הוא עומד בנחלת חלקו, שהיא הארון שעשה, המלכות. הוא השתדל במעשה שלו ולא אחר.