רלט) כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי. ממקומו, פירושו ממקום הראוי ללכת, מחוץ לכל העיר, ואלפיים אמה שלה. כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו. וכתוב, כי המקום, אשר אתה עומד עליו. כי מקום ידוע יש למעלה, המלכות, וקוראים לו מקום, שנודע בו כבוד העליון של מעלה, המלכות. וע"כ אזהרה היא לאדם המתעטר בעטרה הקדושה שלמעלה, שלא ייצא מהמקום. שאם ייצא ממנו, הוא מחלל שבת. ולא בידיו בעבודה, ולא ברגליו, ללכת חוץ מאלפיים אמה. כל אלו הם חילול שבת.
רמ) אל ייצא איש ממקומו. זהו מקום כבוד הקדוש, המלכות, כי מחוץ ממנו הוא מקום של אלוהים אחרים. כמ"ש, ברוך כבוד ה' ממקומו. כבוד ה', הוא כבוד שלמעלה, בינה. ממקומו, זהו כבוד שלמטה, המלכות. וזה העטרה של שבת.
רמא) כתוב, הנה מקום איתי. ודאי זה מקום נסתר שלא נודע, בינה. איתי, מורה מקום שלא נגלה, מקום עליון למעלה למעלה, היכל העליון הנסתר והגנוז, בינה עילאה. אבל מקום זה שכאן, הוא מקום שלמטה, המלכות. וזהו מקום שמתפרשׂ למעלה, בבינה, ומתפרשׂ למטה, במלכות. וע"כ כתוב, אל ייצא איש ממקומו ביום השביעי.
רמב) וכתוב, ומַדוֹתֶם מחוץ לעיר את פְּאַת קֵדמה אלפיים באַמה. אלפיים אמה, משום שהמלכות המכונה עיר, ירשה ב' צדדים, ימין ושמאל, שהחכמה מלובשת בחסדים והחסדים בחכמה. והם אלפיים. כי ספירות החכמה הן אלף. והמלכות מתעטרת תמיד בב' צדדים, בין למעלה ובין למטה. כלומר, שהשכינה אינה שורה חוץ מתחום הראוי לה, שהוא ב' קווים.
רמג) כשיצא השבת, צריכים ישראל שלמטה להתעכב, להוסיף מחול על הקודש, כי יום גדול עליון הוא, וביום הזה אורח גדול ומכובד שורה עליו, הנשמה היתרה. משום זה צריך להתעכב ולהראות, שאין דוחקים האורח הקדוש להוציא אותו. אז פותחים ישראל ואומרים, והוא רחום יכפר עוון. שהוא תיקון בלילה הזה, כיוון שהדין חוזר למקומו. מה שלא היה נראה בביאת השבת, שהדין היה אז מסתלק ולא נמצא.
רמד) בשעה שפותחים ישראל ואומרים, ויהי נועם, ואתה קדוש, כל אלו רשעים שבגיהינום פותחים ואומרים, אשריכם ישראל עם קדוש, אשריכם צדיקים השומרים מצוות התורה. אוי להם לרשעים, שלא זכו לשמור התורה. אז מקדים דוּמה וכרוז מתעורר, כמ"ש, ישובו רשעים לשאוֹלה כל גויים שְכֵחֵי אלקים. וכל אלו גדודים מלאכי חבלה מענים אותם בגיהינום, ואין מי שירחם עליהם. אשריהם כל שומרי שבת בעוה"ז, ומענגים עונג השורה מלמעלה, רוח העליון.
רמה) מי ששורה בתענית בשבת, שניים מתעוררים עליו לפני מלך הקדוש:
א.רוח העליון הקדוש שצריכים לענג אותו ולא מתענג,
ב. ממונה העומד על מי ששורה בתענית, ושמו סַנְגַרְיָה.
ועולים לפני המלך הקדוש והם מעוררים עליו.
רמו) ורוח ההוא מסתלק בחיסרון מתענוג שלמטה. וכשרוח הזה אינו נשלם מלמטה, רוח אחר עליון לא נשלם. כיוון שלא נשלם למעלה ולמטה, אז ראוי האיש ההוא להיות מקולל ונענש. אלא כיוון שנשלם בזמן אחר, ע"י אותו אדם, וממונה ההוא שהתמנה על עינוי ותענית, הוא נשלם בין ממונים אחרים בתענוג העליון. ע"כ קורעים לו כל גזר דין שנגזר מאלו 70 שנים עליונות, שהם חג"ת נהי"מ.
רמז) בדומה למלך השמח במשתה שלו, וכל בני אדם שמחים עימו. ראה איש אחד יושב אסור בכבלים, פקד עליו והתירו אותו, כדי שיימצאו כולם בשמחה.
רמח) ואח"כ חוזרים אלו הממונים המענישים בני אדם, ונפרעים מהאדם על מה שנמצא בשבילו חיסרון למעלה ולמטה, מחמת שלא מתענג בשבת. התקנה שלו, שיישב תענית על תענית שלו שבשבת. כי זה ביטל עונג שבת, יבטל משום זה עונג חול.
רמט) ואם הוא מבטל עונג שבת, ומתענג בחול, הוא דומה כמי שמחשיב דבר אחר יותר ממה שמחשיב להקב"ה. כי רוח העליון קודש קודשים השורה עליו לא מענג אותו, וביטל אותו ממנו, ורוח אחר של חול, השורה אח"כ על העולם, הוא מחשיב ומענג אותו. אז חוזרים ונפרעים ממנו בעוה"ז ובעוה"ב.
רנ) משום זה צריך תענית אחר ביום ראשון מימות החול, בשעה ששורה על העולם הרוח של חול. ובזה יש לו רפואה, כיוון שלא החשיב את הרוח של חול יותר משל שבת. כמ"ש, והשיב את הגזלה אשר גזל. גזלן אינו מתחשב עם הקב"ה ואינו מתחשב עם בני אדם, ע"כ אין עונשו גדול כגנב. גנב, המחשיב בני אדם יותר מהקב"ה, יש לו עונש בעוה"ז ובעוה"ב.
רנא) היום הזה מתעטר בע' (70) עטרות, כי הוא יום השביעי, שנשלמו והתעטרו בו חג"ת נהי"מ, שכל אחד כולל עשרה, והם ע' עטרות. ושם העליון הקדוש, בינה, נשלם מכל הצדדים, מג' קווים, שהם האבות. והאירו כל המדרגות, וכולן בשמחת הברכות, ובקדושה על קדושה, ותוספת קדושה. הברכות נמשכות מבינה, והקדושות מחכמה.
רנב) הקדושה של כניסת השבת, המלכות, זוהי הקדושה של שבת בראשית, בינה, ל"ב (32) אלקים של מעשה בראשית, שהתקדשו מל"ב שבילים שבחכמה. וכן התקדשה המלכות מל"ב שבילי החכמה, וג' מדרגות של תפוחים הקדושים, ג' קווים, שבהם ג' גווני התפוח, לבן אדום ירוק, הממשיכים חכמה, קדושה. וע"כ נקראים תפוחים קדושים. ומלכות המקבלת אותם נקראת שדה תפוחים קדושים.
וצריכים להזכיר על קדושה זו, הכלל של מעשה בראשית, והמנוחה שביום השביעי, בל"ב שבילי החכמה וג' מדרגות התפוחים הנכללים בהם, שהם העדות שבמעשה בראשית. כמ"ש, ויכוּלו השמיים והארץ וכל צבאם, ויְכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. יש בעדות הזו 35 מילים, כנגד ל"ב שבילים, ושלוש מדרגות התפוחים הקדושים.
רנג) ג' מדרגות, שביעי, שביעי, שביעי, שיש בעדות, ויכולו השמיים:
עולם העליון, בינה, הנקראת שביעי מלמטה למעלה, כשמתחילים למנות מיסוד,
ועולם התחתון, מלכות, הנקראת שביעי, כשמתחילים מחסד,
וכל האמונה, היא עטרת יסוד דז"א, מלכות דז"א, הנקראת שביעי.
וג"פ אלקים שיש בעדות, ויכולו השמיים:
א.עולם התחתון, מלכות, הנקראת אלקים,
ב. פחד יצחק, גבורה דז"א, הנקרא אלקים,
ג. עולם העליון הקדוש, קודש קודשים, בינה, הנקראת אלקים.
וצריך האדם להעיד עדות זו בשמחה ברצון הלב לפני אדון האמונה. וכל מי שמעיד זה ושם ליבו ורצונו לזה, מכפר זה על כל עוונותיו.
רנד) ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו ורצה בנו. קידוש זה הוא במשקל אחד כנגד עדות האמונה, ויכולו השמיים. והם 35 מילים אחרות, כמו שיש בעדות, ויכולו השמיים, הכול ביחד עולה 70 מילים, לעטר בהם את השבת של כניסת השבת, המלכות. אשרי חלקו של אדם, המכוון רצונו לדברים אלו לכבוד ריבונו.
רנה) קידוש של יום, בורא פרי הגפן, ולא יותר. כי היום, ז"א, עומד לקדש את המלכות, כוס של קידוש. כי ביום עולים זו"ן עד או"א, שהוא קודש, ומתקדשים על ידיהם. משא"כ בלילה, שאנו צריכים לקדש את המלכות ב-70 מילים. והלילה, המלכות, אינה מתקדשת, אלא ע"י עם הקדוש למטה, בשעה ששורה עליהם רוח העליון, תוספת נשמה, ואנו צריכים לקדש אותה ברצון הלב ולכוון הדעת לכך. כי בלילה עוד לא עלו אלא עד ישסו"ת. וצריכים להמשיך הקדושה.
רנו) ויום השבת, ז"א, שעלה לאו"א עילאין, ונעשה קדוש כמוהם, הוא מקדש את המלכות, שנקראת כוס. ולא אנו. וישראל מקדשים ע"י התפילות, שחרית ומוסף וחזרת שליח הציבור, ומעלים זו"ן עד או"א. ואין צריכים עתה בקידוש לקדש אותם יותר, אלא שמתקדשים בקדושת ז"א שבאו"א, ביום הזה. אשריהם ישראל, עם קדוש, שירשו היום הזה ירושת עולם.