12. בראשית ברא אלקים את השמיים ואת הארץ. כשברא הקב"ה העולם, ברא אותו כעין של מעלה, שיהיה עוה"ז בצורת עולם העליון, מלכות. וכל אלו הגוונים של מעלה התקין אותם למטה, בעוה"ז, כדי לדבֵּק ולקשר עולם בעולם, עוה"ז במלכות.
13. כשרצה הקב"ה לברוא העולם, הסתכל בתורה וברא אותו. והסתכל בשם הקדוש, הוי"ה, כלל התורה, וקיים העולם. בג' צדדים נברא העולם, חכמה ותבונה ודעת. בחכמה, כמ"ש, ה' בחכמה יסד ארץ. בתבונה, כמ"ש, כונן שמיים בתבונה. בדעת, כמ"ש, בדעתו תהומות נבקעו. הרי שיש כולם בקיום העולם. בשלושה אלו נבנה המשכן, כמ"ש, ואמלֵא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת.
14. כל השלושה, חכמה תבונה ודעת, רמוזים במקרא. בראשית, בחכמה. ברא אלקים, בתבונה, כי התבונה נקראת אלקים. את השמיים, בדעת, כי ז"א נקרא שמיים ודעת. וכולם כתובים בעבודת המשכן. כמ"ש, אלה פקודי המשכן, החכמה, כי פקודים ומספר נמשך מחכמה. משכן העדות, תבונה, כי הארת החכמה המתגלה בישסו"ת, נקראת עדות. אשר פוּקַד על פי משה, הדעת, כי משה דעת. והכול נעשה זה כנגד זה, כי כל מה שברא הקב"ה בעוה"ז, ברא אותו כעין של מעלה. והכול נרשם בעבודת המשכן.
15. בשעה שאמר הקב"ה למשה, עשֵה את המשכן, היה עומד משה בתימהון, שלא ידע מה לעשות, עד שהראה לו הקב"ה בעין, כמ"ש, וראֵה ועשֵה בתבניתם, אשר אתה מראֶה בהר. בתבניתם, שהראה הקב"ה למשה צורת כל דבר באותה הצורה הרוחנית שלמעלה, וכל אחת מהצורות הרוחניות שלמעלה הייתה עושה צורתה בדומה לצורה הדמיונית הנעשית בארץ. ובזה ידע משה.
16. אשר אתה מראֶה בהר. המראָה שאינה מאירה, המלכות, הייתה מראה לו בתוכה כל האופנים והצורות הנעשים למטה.
17. אשר אתה מראה. אתה, הוא המראה שאינה מאירה, המלכות, שהראתה לו בתוכה כל אלו הצורות. והיה רואה אותם משה כל דבר על תיקונו, כמי שרואה בתוך מנורה של זכוכית, ובתוך מראה, המראה כל הצורות. וכאשר הסתכל בהן משה, היה מתקשה בהן. כי שם, במלכות, עמד כל דבר בצורתו הרוחנית, אלא שכל צורה הייתה משווה צורתה לצורה הדמיונית שבעוה"ז במשכן.
ונמצא, שבכל דבר היו נראות שתי צורות, הרוחנית והדמיונית. וע"כ התקשה בהן משה, שלא היה יודע איזה מהן לתפוש. אמר לו הקב"ה, אתה בסימניך ואני בסימניי. שמשה יתפוש הסימנים הדמיוניים שבכל דבר, והקב"ה תופש סימנים הרוחניים של כל דבר, ואז ישרה צורה הרוחנית על צורה הדמיונית. אז התיישב משה בכל העבודה של המשכן.
18. כשנעשתה כל העבודה, היה צריך משה למְנות הכול, כדי שלא יאמרו ישראל, שנשאר כסף וזהב, ועומד לקחת אותו. וע"כ היה צריך לספור חשבון לפני ישראל, משום שכתוב, והייתם נקיים מה' ומישראל.
19. ומשום זה כתוב, אלה פקודי המשכן, משכן העדות. כי רוח הקודש, המלכות, הנקרא משכן, היה מראה לכל, החשבון של כל זהב וכסף שנידבו ישראל. ורוח הקודש אמר, וכסף פקודי העדה מאַת כיכר. ואמר, כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש, משום שהקב"ה רצה באלו האומנים, ורצה להראות נאמנותם לפני הכול.
20. אלה פקודי המשכן. בשעה שנעשתה עבודת המשכן, היה ס"א הולך ומשוטט להשׂטין, ולא מצא עילה על אמונת האומנים, עד שהקב"ה הכניע אותו לפני משה, וס"א עשה חשבון הנאמנות בעל כורחו, והראה נאמנות שלהם לפני הכול. כמ"ש, אלה פקודי המשכן. אלה זה ס"א. וכתוב, אשר פוּקַד על פי משה.
21. אלה פקודי המשכן משכן העדות. פעמיים כתוב משכן, אחד למעלה, בבינה, משכן העדות, ואחד למטה, במלכות, משכן סתם. משכן נקרא משכן העדות. כמ"ש, שבטי יה עדות לישראל, כי שם י"ה, חו"ב, הוא עדות לישראל.
22. כעין זה כתוב, עדות ביהוסף שמו. נקרא עדות, כי שם י"ה שביהוסף, חו"ב, עדות. י"ה מעידות עדות בכל מקום, כלומר שמאירות הארת החכמה, הנקראת עדן או עדות. משום זה כתוב, משכן העדות, משכן של עדות י"ה, בינה. שע"כ נקרא משכן, על שם הקדוש י"ה. כמ"ש, ועדותי זו אלמדם. משום שמקום זה, י"ה, הוא סתום וגנוז. וע"כ כתוב, אלמדם.
23. אשר פוקד על פי משה. האם המשכן פוקד או העדות, שכתוב, פקודי המשכן משכן העדות? אלא ודאי העדות, י"ה, פוקד. משום שמיום שהסתלקו האבות מהעולם, וכל אלו השבטים בני יעקב, ונשארו ישראל בגלות, באלו הצרות נשכחה מהם הידיעה של השם הקדוש העליון, עדות, שהוא קיום שמיים וארץ, המוחין דזו"ן. כי אלו שתי אותיות י"ה, הקימו עליונים ותחתונים וכל צדדי העולם, בזה שמשפיעים להם מוחין.
24. כיוון שבא משה, נפקד ונזכר שם י"ה בעולם. וכאשר היה בסנה, שאל מיד על השם הזה, כמ"ש, ואָמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם. ושָם נפקד השם הזה על פי משה.
25. משכן העדות, אשר פוקד על פי משה, עבודת הלוויים. וכתוב, ועבַד הלוי הוא את עבודת אוהל מועד. הוא, זהו השם הקדוש, בינה. הוא, לשון נסתר. ולא לשון נוכח, כמו המלכות, הנקראת אתה. ולכן, משכן העדות, בינה, הוא עבודת הלוויים.
ועוד, עבודת הלוויים, מה שהם נושאים המשכן על כתפיהם ממקום למקום, כמ"ש, ולבני קהת לא נתן, כי עבודת הקודש עליהם בכתף יישאו. וע"כ נקרא המשכן על שמם, עבודת הלוויים.
26. והיה ביום ההוא שורש ישי, אשר עומד לנס עמים, אליו גויים ידרושו והייתה מנוחתו כבוד. והיה ביום ההוא, שהקב"ה ירבה שלום בעולם. אז יתקיים שורש עה"ח, קו אמצעי המכריע, ועושה שלום בין ימין ושמאל. ומשורש ההוא יתקיימו שאר השורשים למטה, המדרגות שבמלכות ובבי"ע, שכולם השתרשו ומתקיימים ממנו.
27. אשר עומד לנס עמים. עומד לנס ולאות לשם הקדוש הוי"ה. אליו גויים ידרושו, כי שָם הקיום, המוחין, של השם הקדוש. וע"כ אליו גויים ידרושו, לקבל משם חכמה ודעת, כמ"ש, והלכו עמים רבים ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה'. וע"כ אליו גויים ידרושו. והייתה מנוחתו כבוד. מנוחתו היא ביהמ"ק, המלכות, כמ"ש, זאת מנוחתי עדֵי עד. כבוד, שכך נקראת בזמן ההוא, כבוד ה'. שכתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה, שאור המלכות יהיה כאור ז"א. ואור החמה יהיה שבעתיים, שאור ז"א יהיה פי שבעה ממה שהיה קודם לכן.
28. והמנוחה של שורש ישי, המלכות, שנקראת כבוד ה', לא תיספר ולא תקום בחשבון לעולם, משום שכל מה שנמצא בחשבון, אין הברכה שורה שם בשלמות. וברכות שורות רק במה שלא נמצא בחשבון. ובפעם הראשונה עמדה המלכות בחשבון, שכתוב, אלה פקודי המשכן.
אור החכמה נקרא אורות דמספר או חשבון, ג"ר שבחכמה, אבל ו"ק דחכמה נקראים רק מוחין דמספר וחשבון. ונודע שע"י קו האמצעי, העושה שלום בין ימין ושמאל, התמעטו הג"ר דחכמה, שהוא מספר וחשבון. ואז שורה הברכה בה. אבל מטרם שהתמעטו הג"ר, היו נמשכים דינים מקו השמאל והאורות קפאו, ולא הייתה שם ברכה.
שורש ישי, קו האמצעי, מיעט ג"ר דחכמה מהמלכות, הנקראים מספר וחשבון. משום שכל מה שנמצא בחשבון, אין הברכה שורה שם בשלמות, כי בעת שג"ר דחכמה מאירים בקו שמאל, יש מחלוקת בין הקווים, ואין שם חסדים, ואין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים, וע"כ אין שם ברכה. אמנם אע"פ שהחכמה התמעטה ע"י קו האמצעי לו"ק דחכמה, מ"מ אי אפשר שתצא ו"ק דחכמה בחיסרון של ג"ר, אלא מתחילה צריכים להאיר כל ע"ס דחכמה בשלמות, ואח"כ מסתלקות הג"ר דחכמה ונשארים הו"ק דחכמה.
ונאמר, ובפעם הראשונה עמדה המלכות בחשבון, שמתחילה צריכה לצאת גם הג"ר דחכמה, הנקראים חשבון, כי אי אפשר שייצא ו"ק בלי ג"ר. אלא שמסתלקים תכף. ועל הפעם הראשונה כתוב, אלה פקודי המשכן. אבל אח"כ מסתלקים הג"ר ונשארה בו"ק.
29. משכן עומד בחשבון. המלכות נקראת משכן, קו שמאל, שמשם החשבון. וע"כ נצרכה לתפילת משה, קו האמצעי, המאחד ימין ושמאל, ומשרה בהם ברכות, כדי שישרה עליה ברכות. כמ"ש, ויברך אותם משה, יהי רצון שתשרה ברכה על מעשה ידיכם. וברכות אינן שורות על חשבון, עד שקשר אותו משה במשכן של מעלה, הבינה, כמ"ש, אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על פי משה. משכן העדות הוא בינה. ואם לא נעשה החשבון ע"י משה, שימעטו מג"ר דג"ר, לא יכלו הם לעשות חשבון, שכתוב, אשר פוקד על פי משה.
30. כתוב באליהו, ויהי דבר ה' אליו לאמור. קום לך צָרפתה אשר לצידון, הנה ציוויתי שם אישה אלמנה לכלכלך. מטרם שיבוא לעולם, ציווה הקב"ה, בגזרה שלו למעלה על העורבים, להביא מזון לאליהו, ולאישה ההיא שתיתן מזון לאליהו.
31. כתוב, ותאמר חי ה' אלקיך, אם יש לי מָעוג, כי אם מלוא כף קמח. כף הייתה המדידה בקמח, והיה ראוי שלא תשרינה בו ברכות, מפני שעומד במידה. אלא כתוב, כה אמר ה' אלקי ישראל, כד הקמח לא תִכְלָה וצַפַּחַת השמן לא תחסר, עד יום תתן ה' גשם. וע"כ, משום ברכה זו, שרו בהם ברכות, אע"פ שהיו במידה .
32. קוראים, תֵת ה' גשם, וכתוב, תתן ה' גשם. משום שבכל הדור לא נמצא מי שיזכה לזכות כמו האישה ההיא, וע"כ כתוב, תתן, את תיתני מטר על העולם, משום שזכותך רבה.
33. וכתוב, כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסַר, כדבר ה', אשר דיבר ביד אליהו. כי קמח שעמד במדידה, עכ"ז לא נפסקו ברכות ממנו, משום הדיבור של אליהו, שכתוב, כד הקמח לא תכלה. משכן העדות, אע"פ שעמד בחשבון, כיוון שנפקד על פי משה, כש"כ שורות בו ברכות. וע"כ כתוב, אלה פקודי המשכן, משכן העדות, אשר פוקד על פי משה.
34. כתוב, אל תקרב הלום שַׁל נעליך מעל רגליך. שהפריד אותו הקב"ה מאשתו, כדי שיתדבק בשכינה, שכתוב, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. אדמת קודש זו היא השכינה, דבקות קדושה שהתדבק משה בשעה ההיא למעלה.
35. אז קשר אותו הקב"ה בחביבות של מעלה והתמנה ממונה עליון על הבית, המלכות. שנעשה מרכבה לז"א, עליון על המלכות. והוא גוזר והקב"ה עושה. כמ"ש, קוּמה ה', שוּבה ה'. וכתוב, אשר פוקד על פי משה. על פי משה ניתקן המשכן ופקד בכל. פקודת המשכן, המלכות, הייתה ע"י משה, שכתוב, פָּקוד פקדתי אתכם. שמשה היה קול, ז"א, המוציא לדיבור, למלכות, ועשה לה פקידה לצאת מהגלות. ועתה, הצטוותה להמשיך קדושה מלמעלה למטה. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
36. ובצלאל בן אורי בן חור, למטה יהודה, עשה את כל אשר ציווה ה' את משה. בצלאל צד ימין, חסד, התקין תיקון הכול. כי יהודה היה שליט ומלך על כל שאר השבטים, ע"כ יצא ממנו מי שהתקין כל המשכן. בצלאל, בצל אל, בצילו של אל, ימין, כי החסד נקרא אל. מצד זה התקין הכול, וירש חכמה לעשות כל המלאכה.
37. ואיתו אהוליאבבן אחיסמך למטה דן. דן, מצד שמאל, דין קשה. משני צדדים אלו, ימין ושמאל, נעשה המשכן, המלכות, וניתקן בהם, להתקשר בהם, שתהיה בין ימין לשמאל.