כל ישראל ערבים זה בזה.
ערבות - זה שכל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
התורה ניתנה רק שכל אחד מישראל הסכים לקבל עליו "ואהבת לרעך כמוך".
ואהבת לרעך כמוך - לדאוג לכל אחד מהעם למלאות כל צרכיו כמו שדואג לעצמו.
אם כל האומה הסכימו, נעשו ערֵבים, שלא יחסר דבר מה לשום אזרח, אז ראויים לקבלת התורה, כי ע"י הערבות נפטר כל יחיד מכל דאגותיו לצרכי עצמו, ויכול לקיים אהבת הזולת, כי לא דואג עוד בעד קיום עצמו, כי בטוח, שכולם באהבה עומדים לדאוג בשבילו.
אי אפשר לקבל את התורה לפני יצאת ממצרים, אלא עד שנעשו לאומה, שכל אחד מובטח בכל צרכיו.
משא"כ במצריים נמצאים באהבה עצמית, ובאותו שיעור לא יכול לדאוג לחברו,
שבמידה זאת גם חברו דואג לצורכי עצמו ולא מוכשר לקיום ואהבת לרעך כמוך.
אם ישראל מקיימים את הערבות, יכולים לעשות נחת רוח לה'.
אם חלק מישראל לא רוצים לקיים את הערבות, שקועים באהבה עצמית, הם גורמים לשאר האומה גם כן להישאר שקועים בזוהמתם.
18. ערבות דומַה לשניים בספינה, שאם אחד עושה נקב בספינה תחתיו, שניהם נתבעים, ולא נותן לַאחר להתחיל ב"ואהבת לרעך כמוך", להגיע לדביקות בה', ושניהם נאבדים.
19. רבי אלעזר אומר שכל העולם נכנסים בדבר הערבות. אלא שמתחילה רק האומה ישראלית מתחילה את תיקון העולם, כי מגודל האגו לא מסכימים לפרושׁ מאהבה העצמית.
בגלל זכות אבות, שמתוך רוממות נשמתן קיימו את אהבת הזולת בלי הקדם הסולם של המעשיות, שלא הייתה להם האפשרות לקיימם כלל. ונמצא, שרק בני האומה הישראלית נכנסו בערבות.
20. אולם, גמר תיקון העולם, יהיה בהכנסת כל האנושות בדבקות עם ה'. ותפקידם של ישראל כלפי כל העולם דומֶה לתפקידם של אבותינו כלפי האומה הישראלית: מוטל על האומה הישראלית ע"י העסק באהבת הזולת להכשיר עצמם ואת אומות העולם לעבודה באהבת הזולת, להגיע לדביקות. שכל מעשה השפעה כדי לעשות נחת רוח לה' פועל להתפתחות אומות העולם, עד השיעור שיוכלו להכריע את כל אומות העולם להזדככות הרצויה, שעוברים לכף לזכות.
21. תפקיד האומה הישראלית להכשיר את העולם להזדככות מסוימת, שיוכלו לקבל אהבת הזולת כמו ישראל. וכל אחד נותן חלק בהכרעה, שכל יחיד מישראל מכריע את כל העולם כולו לכף זכות.
22. הֶרגש ההתפעלות בהשפעה לה' שווה לגמרי עם זה לחברו, אם זה ללא שכר. וכאן מתחברות אהבת ה' ואהבת חברו לאחת. ופועל בהתקדמות של אהבת הזולת בכל בני העולם. ואם לא יכול להתגבר על אהבה עצמית, מכריע עצמו ואת העולם כולו לכף חובה.
23. תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד, אולם מתוך ירידתו של טבע הבריות עד האהבה עצמית בלי מְצָרִים על כל האנושות, אי אפשר להסביר להם, שהסכימו לצאת מאגו הצר לַעולם הרחב של אהבת הזולת, מלבד האומה הישראלית, שע"י הזדככות אבות וייסורים בשעבוד מצרים, נעשו מוכשרים לחיבור "נגד ההר", "כאיש אחד בלב אחד", מפני שכל יחיד סילק את עצמו מאהבה עצמית, במגמה רק להועיל לחברו, כי רק אז הוכשרו לקבלת אור המתקן.
24. ולפיכך ניתנה התורה בייחוד לאומה הישראלית. אמנם בגלל זה נתקנה האומה הישראלית כמין מעבר, שעל ידה יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו, עד שיתפתחו להבין את השלווה שבאהבת הזולת.
25. לא ניתנה התורה לאבות, משום שהמצווה של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא הקוטב של התורה, איננה ראויה לקיימה ביחידות, זולת בהסכמה מוקדמת של אומה שלימה, וע"כ נמשך הדבר עד צאתם ממצרים, שנעשו ראויים לקיימה, ואז נשאלו מקודם, אם כל אחד ואחד מהאומה מסכים לקבל על עצמו מצווה זאת, ואחר שהסכימו לַדבר ניתנה להם התורה.
26. ה' אמר: "ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". העם אמר, "נעשה". אבל לא מבוארות העבודה ושׂכרה, שאז מסכימים.
27. ה' מציע עבודה בתו"מ ושכר. העבודה בתו"מ היא להיות כמו כוהנים: שאין לאדם שום קניין גשמי בארץ, כי ה' הוא נחלתו. ולקיים מצוות ה', ולמלא את כל צרכי הזולת, שלא ידאג לצרכי עצמו. שכל העבודה למלאות את הזולת היא כמו עבודת הכוהנים בבית המקדש, שמקרבת את האדם לה'. וכל זה בכדי להגיע לדביקות בה'.
העבודה: "ממלכת כוהנים", שזו עבודה ב"ואהבת לרעך כמוך".
השכר: "גוי קדוש", שהיא הדביקות.
28. "תהיו לי הסגולה": שעל ידיכם יעברו ניצוצי הזדככות האגו לאומות העולם, שצריך אומה אחת שתעשה סגולה מכל העמים, להביא את אומות העולם לדבקות.