כך כתוב

בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו...
והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העולם,
ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד.
והיה מהלך וקורא, ומקבץ העם, מעיר לעיר ומממלכה לממלכה...
עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם.
ושתל בלבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים...
והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם,
ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'.

רמב"ם, משנה תורה, הלכות עבודה זרה

משך אלפי שנים, השאירו לנו המקובלים אינספור כתבים. בכתביהם, הם פרסו בפנינו שיטה מסודרת, שמסוגלת להביא אותנו, שלב אחר שלב, אל עולם של נצחיות ושלמות.

"כך כתוב" הוא אוסף של קטעים נבחרים מכתביהם של גדולי המקובלים בכל הדורות, תוך שימת דגש מיוחד על כתביו של הרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם), מחבר פירוש "הסולם" על ספר הזוהר.

הקטעים סודרו על פי נושאים, במטרה להעניק תמונה רחבה ככל הניתן על כל נושא ונושא. בכדי להקל על הקריאה, נערכו שינויים קלים בפיסוק ובכתיב וכן תורגמו לעברית קטעים שנכתבו במקור בארמית ובלועזית.

אנו בטוחים שהספר ישמש כמדריך מועיל עבור כל אדם שחפץ בהתקדמות רוחנית, ויצעיד את כולנו לעבר עולם חדש וטוב יותר.

ומתוך שהבורא ית', מובן לנו שהוא שלם מעצמו, ואינו נצרך למי שהוא שיעזור לו להשלמתו, להיותו קדמון לכל דבר, א"כ ברור הוא, שאין לו שום רצון לקבל. וכיון שאין לו שום בחינה של רצון לקבל, ממילא אין לו שום בסיס להרע למי שהוא. וזהו פשוט בתכלית הפשטות.

ולא עוד, אלא שמקובל ומתיישב על לבנו בתכלית הפשטות, במושכל ראשון, שיש לו רצון להשפיע טוב אל זולתו, דהיינו לנבראיו. שזה מוכח לנו מכל הבריאה הגדולה שברא וערך לעינינו. כי בהכרח, שיש כאן בעולמנו בריות שמרגישות או הרגשה טובה או הרגשה רעה. ואיזו הרגשה שהן מרגישות, בהכרח הוא, שנגרמת להם מהבורא ית'. ואחר שידוע בבירור גמור, שאין בחוק הבורא ית' להרע, כמו שנתבאר, א"כ בהכרח שכל הבריות מקבלים הימנו ית' טובות בלבד. הרי שברא את הבריות רק כדי להיטיב להם.
נמצאנו למדים, שיש לו ית' רצון להשפיע טוב בלבד. ובשום אופן שבעולם לא יצוייר בחוקו גרם של היזק וצער, שיהיה נמשך הימנו ית'. ועל כן גדרנו אותו ית' בשם "הטוב המוחלט".

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

האדם הוא מרכז כל הבריאה.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ח

תכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא הייתה, אלא בשביל האדם.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט

כל התכלית הנרצה להבורא ית' מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט

כל סדרי הבריאה, בכל פינותיה ומבואיה ומוצאיה, ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו, שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלוקיות כמו הרגשת רעהו. הנה המעלות האלו המה כמו שלבים של סולם, ערוכים ומסודרים דרגה אחר דרגה, עד שנשלם, ומשיג את תכליתו.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו [את האדם] למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלוקיו, כמו ההרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

כוונת הבורא ית' על הבריאה מעת שנבראה, הוא להודיע את אלוקותו לזולתו. כי דבר הודעת אלוקותו, מגיע לנברא במידת שפעו הנעים, ההולך ומתרבה אליו עד השיעור הרצוי. שבזאת מתרוממים השפלים בהכרה אמיתית, להיות למרכבה אליו ית' ולדבקה בו, עד שמגיעים לשלמותם הסופית: עין לא ראתה אלוקים זולתך.

בעל הסולם, מתן תורה, ו'

מציאות האדם בנוי הוא בחכמה עמוקה לאין תכלית. כי האדון ב"ה ברא נבראים רבים וגדולים, גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם, כולם צריכים למשמרתם, שאין שום דבר לבטלה, והכול עומד על הפינה היסודית, שהוא מה שהאדון ב"ה רוצה בעבודת האדם - שיתקן הוא כל החסרונות שבבריאה, ויעלה עצמו, עילוי אחר עילוי, עד שיידבק בקדושתו ית'. והנה שם כל ענייני הריחוק ממנו ית' וכל תולדותיהם, וכל ענייני התקרב עליו וכל תולדותיהם, וכולם דברים עמוקים ועצומים מאד, והכול עומדים להתגלגל, במסיבות גדולות, להגיע אל השלמות הכללי.

הרמח"ל, דעת תבונות

אדם נוצר כדי להרים את השמיים.

ר' מנחם מנדל מקוצק

תכלית הבריאה הוא נפלא עד לאין ערך, כי ניצוץ קטן ודל, כמו נפשו של אדם, אפשר לו לעלות בהשגתו אל על יותר ממלאכי השרת.

בעל הסולם, שופר של משיח

תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך, שאין מלך בלא עם.

ר' שניאור זלמן מלאדי, ספר התניא, שער הייחוד והאמונה, פרק ז'

המטרה הסופית שלנו היא הכשרתנו לדבקותו ית', שישכון בתוכנו.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

תכלית הנשמה בבוֹאה לגוף, שתזכה, בעודה מלובשת בגוף, לשוב לשורשה ולהדבק בו ית', כמ"ש לאהבה את ה' אלוקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצוותיו ולדבקה בו.

בעל הסולם, אגרת י"ז

כל אדם מחויב להשיג שורש נשמתו.

בעל הסולם, שכל הפועל

תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו, ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה, הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'.

בעל הסולם, מתן תורה, ו'

סוד נשמות בני ישראל, הוא סוד חלק אלוקי ממעל, אשר הנשמה היא נשתלשלה ע"ד עילה ועלול, וירדה מדרגה לדרגה, עד שהיא ראויה לבוא לעוה"ז, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצוותיה, נמצאת מתעלית מדרגה לדרגה, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם, המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחינת שמותיו של הקב"ה, שהוא סוד תרי"ג פקודין.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

כל העולמות, העליונים והתחתונים, וכל אשר בתוכם, לא נבראו, אלא בשביל האדם. כי כל אלו המדרגות והעולמות לא באו, אלא כדי להשלים הנשמות במידת הדבקות שהיה חסר להם מבחינת מחשבת הבריאה. שמתחילה נצטמצמו ונשתלשלו, מדרגה אחר מדרגה ועולם אחר עולם, עד לעולם החומרי שלנו, בכדי להביא את הנשמה בהגוף של עולם הזה, שהוא כולו לקבל ולא להשפיע, כמו בהמות וחית הארץ, כמ"ש: עייר פרא אדם יוולד, שהוא בחינת הרצון לקבל הגמור, שאין בו מבחינת השפעה ולא כלום, שאז נבחן האדם להפכי גמור אליו ית', שאין התרחקות יותר מזה.

ואחר זאת, בכוח הנשמה המתלבשת בו, הולך ועוסק בתורה ומצוות, שאז משיג צורת ההשפעה כיוצרו, לאט לאט, בדרך המדרגות ממטה למעלה, דרך כל אותם הבחינות שירדו בעת השתלשלותם מלמעלה למטה, שהם רק מידות ושיעורים בצורת הרצון להשפיע, שכל מדרגה עליונה פירושה שהיא יותר רחוקה מבחינת הרצון לקבל ויותר קרובה רק להשפיע, עד שזוכה להיות כולו להשפיע ולא לקבל כלום לעצמו. ואז, נשלם האדם בדבקות אמיתי בו ית', כי רק בשביל זה נברא. הרי שכל העולמות ומלואם, רק בשביל האדם נבראו.

בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, ט'

עניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר.

בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות

דבר תכלית הבריאה מוטל על כל המין האנושי יחד, שחור כלבן וכצהוב, בלי שום הבדל מעיקרו.

בעל הסולם, הערבות, כ"ג

מטרת הבריאה הוא לאו דווקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל. ולאו דווקא אנשים בעלי כישרונות, וגיבורי כוח, היינו שיש להם כוח התגברות, אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים.

רב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים

כל בני העולם יתחברו ויוכשרו לעבודתו יתברך.

בעל הסולם, אגרת נ"ה

הקב"ה רוצה בתקנת כל העולם. ע"כ אמרו חז"ל (שבת פ"ח ב') כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשון, שמורה על הכנה שיש בתורה להשלים כל האומות.

הראי"ה קוק, מאורות הראיה לחנוכה, פ"ז

כל האנושות מתחייבת בסופה, בהכרח ובחיוב מוחלט, לבוא עד לידי ההתפתחות המופלגת הזאת, כמ"ש: כי מלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמור דעו את השם, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך. וינהרו אליו כל הגויים.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית'.

בעל הסולם, הערבות, כ'

כל אדם מחויב להשיג שורש נשמתו.

בעל הסולם, שכל הפועל

כל אדם מישראל, מובטח בסופו, שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו' עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו, כמ"ש בזוהר, כנודע.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ה

אם כל תכלית התורה וכל הבריאה, אינה אלא להרים את האנושות השפלה, עד שיהיו ראויים לאותו רוממות הנפלאה, ולדבקה בו יתברך ויתעלה, היה לו לברוא אותנו ברוממות זו, ולא להטריח אותנו ביגיעת הבריאה, התורה והמצוות!

ואפשר לתרץ, ע"פ מה שמובא בחז"ל, כל המתקיים וניזון על ידי יגיעת אחרים, מפחד (מתבייש) להסתכל בצורתו, משום שאין לו צורה אנושית. ומאחר שמתוך שלמותו יתברך, אין דבר חסר יוצא הימנו. לפיכך, כדי שנוכל להנות מיגיע כפינו, הכין לנו העבודה הזאת, וברא הבריאה בצורתה המשפלת. והעבודה היא על ידי תורה ומצוות, המרוממת אותנו משפלות הבריאה. ועל ידי עבודה זאת, נמצאנו משיגים רוממותנו על ידי קניין עצמי. וכל העונג והטוב המגיע לנו מידו יתברך הרחבה והמלאה, אנו מרגישים כמו בעלים עליו, ולא כמקבל מתנה.

בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות

כלל ראשון, מה שנודע לנו מכוונת המאציל ב"ה בזה, הוא, כי ברצותו להיטיב, רצה להמציא נמצאים שיקבלו את טובו. וכדי שיהיה הטוב שלם, צריך שיקבלוהו בזכות ולא בצדקה, שלא יהא הבושת פוגמו, כאוכל את שאינו שלו.

וכדי שיוכלו לזכות, המציא מציאות אחד שיהיה אליהם להיתקן, מה שאינו צריך הוא, ובתקנם אותו - יזכו.

הרמח"ל, כללי פתחי חכמה ודעת

זה הכלל, האלוה ית"ש מנע, כביכול, את עצמו, פירוש, שמנע את יכולתו, בברוא נבראיו, שלא לעשות אותם כפי כוחו, אלא לפי מה שרצה וכיוון בהם. ובראם חסרים, כדי שישלימו הם את עצמם, ויהיה שלמותם שכרם, בזכות מה שטרחו להשיגו. וכל זה רק ברצותו להיטיב הטבה שלמה.

הרמח"ל, דעת תבונות

תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו, ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה, הלוך ומתפתח, עד שיזכו להדבק בבוראם ית' וית'.

אולם כאן עמדו חכמי הקבלה ושאלו, למה לא בראנו מתחילה בכל אותה הרוממות הרצויה להדבק בו ית', ומה היה לו ית' לגלגל עלינו את כל המשא והטורח הזה של הבריאה והתורה והמצוות? והשיבו, כי מי שאוכל ונהנה מיגיע כפיו של חברו, מפחד הוא להסתכל בתואר פניו, כי נעשה מושפל והולך על ידי זה, עד שמאבד צורתו האנושית. ומתוך שמה שנמשך משלמותו ית' ויתעלה לא יתכן שימצא בו חסרון, לכן הניח לנו מקום להרוויח בעצמנו את רוממותנו הנרצית, על ידי מעשה ידינו בתורה ומצוות.

בעל הסולם, מתן תורה, ז'

הייסוד הראשון שעליו עומד כל הבניין הוא, שרצה הרצון העליון שיהיה האדם משלים את עצמו ואת כל הנברא בשבילו, וזה עצמו יהיה זכותו ושכרו. זכותו - לפי שנמצא שהוא מתעסק ויגע להשיג השלמות הזה, וכשישיגהו - יהיה נהנה רק מיגיע כפיו וחלקו מכל עמלו. שכרו - שהרי סוף סוף הוא יהיה המושלם, ויהיה מתענג בטובה לנצח נצחים.

הרמח"ל, דעת תבונות

אם הכוונה של בריאת העולמות, היא בשביל להנות לנבראיו, א"כ, מה היה לו ית' לברוא את העוה"ז הגשמי, העכור והמלא ייסורים? ובלי זה, ודאי שהיה יכול להנות לנשמות כמה שרוצה, כביכול, ולמה הביא את הנשמה בגוף עכור ומזוהם כזה? ותירצו על זה, שבכל מתנת חינם, נמצא פגם של בושת פנים, וכדי למנוע מהנשמות הפגם הזה, ברא את העוה"ז, שישנה כאן מציאות של עבודה, ונמצאו נהנים לעתיד מיגיע כפיהם, כי נוטלים שכרם מִשָלֵם, חלף יגיעם, וניצולים על ידם מפגם של בושה על כן.

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ו'

הטעם של הסתרת הפנים מהבריות, שהיא בכוונה גדולה, כדי ליתן מקום לבני אדם להתייגע, ולעסוק בעבודתו ית', בתורה ומצוות, מבחינת בחירה. כי אז עולה נחת הרוח לפני המקום מעבודתם בתורתו ומצוותיו, ביותר מהנחת רוח שלו מהמלאכים של מעלה, שאין להם בחירה, אלא שמוכרחים בשליחותם, כנודע.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, פ'

החסרון ההוא לא נולד, אלא מהסתר פניו של האדון ב"ה, שלא רצה להאיר פניו על נבראיו מתחילה מייד, שיהיו שלמים בתחילה, אלא אדרבה, הסתיר פניו מהם והשאירם חסרים, כי הנה אור פני מלך - חיים ודאי, והסתרו הוא מקור כל רע.

אבל כיוון שהכוונה התכליתית בהסתר הזה אינה להיות נסתר, אלא אדרבה להיגלות אחר כך, ולהעביר כל הרעה שנולדה רק מן ההסתר ההוא, הנה על כן שם לו חוק ומשפט לגלות פני טובו הנסתרים. וזה, או על ידי מעשים שיעשו בני האדם, הם המה המשפטים והתורות אשר נתן לנו, תורתו תורת אמת, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, בחיים הנצחיים, כי שכר מצווה - מצווה, הוא הארת פניו ית"ש, שהסתיר אותם מן האדם בתחילת יצירתו.

כי הנה על כן, לעמל נברא, בהיות היצר שולט בו, ורבה רעתו עליו בכל מיני חסרונות, והריחוק אשר לו מאור החיים. ומעשי המצוות מאירים עליו האור הגנוז, עד שבהשלימו חוק מצוותיו, נשלם עצמו עמהם לאור באור החיים האלה.

הרמח"ל, דעת תבונות

אם היה מגלה להם ההפלגה הנפלאה שבמהות השכר, הנה אז בהכרח שהיו משתבשים ומקבלים את עבודתו ית' על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה, שזה היה נחשב לעובד את עצמו ולאהבה עצמית, שנמצאת כל הכוונה מסורסת.

בעל הסולם, הערבות, כ"ט

האל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחוק הטוב הוא להיטיב, וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש - לברוא נבראים, כדי שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב אין הטבה. ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלמה, ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא יישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר.

הרמח"ל, דעת תבונות

בכדי שהנבראים יוכלו לקבל את הטוב ועונג, ושלא תהיה בעת קבלת התענוג בחינת בושה, לכן נעשה על זה תיקון. והתיקון הוא צמצום והסתר על אור עליון. כלומר, שמטרם שהאדם מקבל את התיקון על הרצון לקבל, שהוא בעל מנת להשפיע, אינו ניכר שום גילוי על אור עליון. והמצוות, שאנו מקיימים, שאנו היינו צריכים לטעום טעם של טוב ועונג, אין אנו יכולים להרגיש את הטעם הזה מטעם הנ"ל, שלא תהיה בחינת בושה בעת קבלת התענוג, שבגלל זה נעשה תיקון, המכונה שצריכים לכוון בעל מנת להשפיע בעת קבלת התענוג, אחרת שורה על המעשים בחינת העלם והסתר.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו קדושה וטהרה בעבודה

הכול ערוך מכל מראש, וכל נשמה ונשמה כבר נמצאת בכל אורה וטובה ונצחיותה. רק עבור נהמא דכיסופא [לחם ביזיון] יצאה הנשמה בסוד הצמצומים, עד שמתלבשת בגוף העכור, ורק בסגולתו היא חוזרת לשורשה לטרם הצמצום. ושכרה בידה מכל המהלך הנורא שעשתה, שכללות השכר הוא הדבקות האמיתי. כלומר, שהתפטרה מנהמא דכיסופא. כי כלי קבלתה נהפך לכלי השפעה, ושווה צורתה ליוצרה.

בעל הסולם, אגרת כ"ה

תחבולה האחת היא: להסתכל בסוף המעשה. כלומר, בתכלית הבריאה. כי אי אפשר להבין שום דבר באמצע מלאכתו, אלא מסופו.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ד'

השי"ת הוא הטוב המוחלט. והוא משגיח עלינו, מתוך מידת טובו השלמה, בלי שום עירוב של רע. אכן, בבחינת השגחה מטרתית. שפירושו, שהשגחתו ית', מכרחת אותנו, לקבל סדר של מצבים שונים, על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים, לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתנו, כמו הפרי היפה בגמר בישולה.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

השגחתו ית' על המציאות שברא אינה אלא בדמות של השגחה מטרתית, מבלי לקחת כלל בחשבון את סדר השלבים של ההתפתחות. כי אדרבה, דרכם לרמות אותנו ולהעתיק עינינו מלהבין את תכליתם, בהיותם תמיד במצב הפכי אל גמר מלאכתם.

ועל דברים כאלה אנו אומרים, אין חכם כבעל הניסיון. כי רק בעל הניסיון, שיש לו הזדמנות לראות את הבריה בכל מצבי התפתחותה, עד ביאתה לשלמותה, הוא יכול להרגיע את הרוחות, שלא לפחד כלל מכל אותן התמונות המקולקלות, שהבריה אוחזת בהן במצבי ההתפתחות, רק להאמין בגמר בישולה היפה והברה.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

דרכי השגחתו ית' בעולמנו, שהיא בחינת השגחה מטרתית בלבד, שאין מידת הטוב ניכרת בה כלל, מקודם ביאתה של הבריה לנקודה הסופית שבה, לגמר צורתה ובישולה. ואדרבה, דרכה להתעטף תמיד במעטפה של קלקולים כלפי המסתכלים.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

מובן לנו, מכל מערכות הטבע המוצגים לעינינו, אשר כל בריה קטנה איזו שהיא, מד' הסוגים: דומם, צומח, חי, ומדבר, הן בכללם והן בפרטם, אנו מוצאים בהם השגחה מטרתית. כלומר, גידול איטי והדרגתי, בדרך התפתחות של "קודם ונמשך". כמו הפרי על האילן, אשר מושגחת במטרה טובה לסופה, שתהיה פרי נאה ומתוקה לחיך.

וצא נא ושאל להבוטניקאי, כמה מצבים הם העוברים על הפרי הזאת, מעת שנראתה לעיניים, עד ביאתה לתכליתה, שהוא גמר בישולה. אשר כל המצבים הקודמים לתכליתה, לא די שאינם מראים לנו שום דוגמא מותאמת לתכליתה, המתוק והיפה, אלא עוד כמו להכעיס, מראים לנו את ההפכי להצורה התכליתית. דהיינו, כל שהפרי יותר מתוק בסופה, היא נמצאת יותר מרה ויותר מגונה, במצבים הקודמים של סדר התפתחותה.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

ההנהגות המקולקלות, המצויות במצבי האנושות, הן עצמן גורמות ובוראות את המצבים הטובים. וכל מצב טוב אינו אלא פרי עמלו של המצב הרע שקדם לו. אכן, ערכי טוב ורע אלו, אינם אמורים בערך של המצב לפי עצמו, כי אם על פי המטרה הכללית. אשר כל מצב המקרב את האנושות למטרה נקרא טוב, והמרחיקם מן המטרה נקרא רע.

ורק על ערך הזה נבנה חוק ההתפתחות. אשר הקלקול והרשעות המתהווה במצב נבחן לגורם וליוצר את המצב הטוב, באופן, אשר זמן קיומו של כל מצב ומצב, הוא רק זמן מסוים, המספיק לגידול קומתו של הרע שבתוכו בשיעור כזה שאין הציבור יכול עוד להימצא בו, אשר אז מוכרח הציבור להתקבץ עליו ולהרוס אותו ולהסתדר במצב יותר טוב לתיקונו של הדור ההוא.

וכן זמן קיומו של המצב החדש, נמשך ג"כ עד שניצוצי הרשעות שבו מתבכרים ונגמלים לשיעור כזה שאי אפשר לסובלו, אשר אז מוכרחים להרסו ולבנות מצב יותר נוח על מקומו. וכן הולכים המצבים ומתבררים, בזה אחר זה, מדרגה אחר מדרגה, עד שיבואו למצב מתוקן כזה, שיהיה כולו בלי שום ניצוצות רעות.

בעל הסולם, השלום

אם נשים לבנו, להשיב רק על שאלה אחת, מפורסמת מאד... והיינו, השאלה הזעומה, הנשאלת מכל בני ירד, שהיא: מהו הטעם בחיינו?

כלומר, מספר שנות חיינו הללו, העולים לנו ביוקר כל כך, דהיינו מרבית הייסורים והמכאובים, שאנו סובלים בעדם, בכדי להשלימם על אחריתם, הנה, מי הוא הנהנה מהם? או ביתר דיוק: למי אני מהנה?
והן אמת, שכבר נלאו חוקרי הדורות, להרהר בזה. ואין צריך לומר, בדורנו זה, שלא ירצה מי שהוא, אפילו להעלותה על הדעת. עם כל זה, עצם השאלה בעינה עומדת, בכל תוקפה ומרירותה, שהרי לעתים, היא פוגשת אותנו בלתי קרוא, ומנקרת את מוחנו, ומשפילתנו עד עפר, בטרם שנצליח למצוא התחבולה הידועה, דהיינו, להיסחף בלי דעת, בזרמי החיים, כדאתמול.
אכן, לפתרון חידה סתומה זו, דיבר הכתוב: טעמו וראו, כי טוב ה'.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ב'-ג'

רצוני לברר איזה דברים, פשוטים לכאורה, כלומר, אשר ידי הכול ממשמשות בהם, והרבה דיו נשפכה בכדי לבררם. ובכל זאת, עדיין לא הגענו בהם לידי ידיעה ברורה ומספקת.

שאלה א': מה מהותנו?

שאלה ב': מה תפקידנו, בשלשלת המציאות הארוכה, שאנו טבעות קטנות הימנה?

שאלה ג': הנה, כשאנו מסתכלים על עצמנו, אנו מרגישים את עצמנו, מקולקלים ושפלים, עד שאין כמונו לגנות. וכשאנו מסתכלים
על הפועל, שעשה אותנו, הרי אנו מחויבים להימצא ברום המעלות, שאין כמוהו לשבח, כי הכרח הוא, שמפועל השלם, תצאנה פעולות שלמות.

ד': לפי שהשכל מחייב, הלא הוא ית' הטוב ומטיב, שאין למעלה הימנו ית'. ואיך ברא מלכתחילה, כל כך הרבה בריות, שתתענינה
ותתייסרנה בכל ימי היותן? והלא מדרך הטוב, להיטיב, ועכ"פ, לא להרע כל כך.

ה': איך אפשר, שמהנצחי, שאין לו ראשית ואין לו תכלית, תימשכנה בריות הוות וכלות ונפסדות?

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, א'

כל חכמת הקבלה היא רק לדעת הנהגתו של הרצון העליון, על מה ברא כל הבריות האלה, ומה הוא רוצה בהם, ומה יהיה סוף כל סיבובי העולם.

הרמח"ל, דעת תבונות

מה היא חכמת הקבלה? חכמת הקבלה בכללה, היא עניין של התגלות אלוקית, מסודר בדרכיו בכל בחינותיו, ממה שנתגלה בעולמות, וממה שעתיד להתגלות, ובכל האופנים שאך אפשר לפעמים להיגלות בעולמות, עד סוף כל הדורות.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

על מה סובבת החכמה? שאלה זו כמובן עולה על כל בר דעת. וכדי לתת תשובה מספקת לשאלה זו, אתן הגדרה נאמנה ומשומרת, כי חכמה זו היא לא פחות ולא יותר, אלא סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם: גילוי אלוקותו ית' לנבראיו בעולם הזה.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

החכמה שהאדם צריך לדעת אותה: לדעת ולהסתכל בסוד אדונו, לדעת את עצמו, שיֵדַע מי הוא, ואיך נברא, ומאין הוא בא, ולאן הוא ילך, ותיקון הגוף איך מִתתקן, ואיך הוא עתיד לבוא בדין לפני מלך הכול.

לדעת ולהסתכל בסוד הנשמה. מה היא נפש זו שבו, ומאין באה, ועל מה היא באה בגוף הזה, שהוא טיפה סרוחה, שהיום כאן ומחר בקבר. להסתכל בעולם הזה, ולדעת העולם, שהוא נמצא בו, ועל מה יִתתקן העולם. ואחר זה, יסתכל בסודות העליונים של העולם העליון, לדעת את אדונו. וכל זה יסתכל האדם מתוך סודות התורה.

זוהר חדש עם פירוש הסולם, שיר השירים, תפ"ב-תפ"ג

חכמת האמת מלמדת אותנו את האחדות העולמית, את הצד של השיווי שיש למצוא בהוויה כולה עד למעלה למעלה, לדימוי הצורה ליוצרה, ואיך ללכת בדרך אורה זו בלי מכשול.

הראי"ה קוק, אורות הקודש ב', שצ"ג

כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה.

בעל הסולם, החרות

במקום שמסתימת חכמתם של המחקרים - משם מתחלת חכמת הקבלה.

רבי נחמן מברסלב, שיחות מוהר"ן, רכ"ה

עיקר הפלא שבחכמה זו, היא ההתכללות שבה, כלומר, שכל פרטי המציאות הגדולה הולכים, על ידה, ומתכללים ומשתלבים ומתייחדים, עד שבאים בדבר אחד - הכול יכול וכללם יחד.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

אין לך עוד חכמה בחכמות בעולם הזה, שיהיו העניינים מלוכדים וקשורים זה בזה, בדרך עילה ועלול, קודם ונמשך, כמו חכמת הקבלה, הקשורה מראשה עד סופה, זה בזה ממש, כמו שרשרת ארוכה. אשר ע"כ, בהעלם לנו ידיעה קטנה בינתיים, נחשכה בעדנו כל החכמה כולה, משום שכל ענייניה קשורים חזק זה בזה, ומתלכדים לאחד ממש.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

כמו שהתגלות מין החי בעולם הזה וסדרי קיומו, היא חכמה נפלאה, כן התגלות השפע האלוקי בעולם, הן מציאות המדרגות, והן דרכי פעולותיה, עושים ביחד חכמה נפלאה, הפלא ופלא, הרבה יותר לאין ערוך על חכמת הפיזיקה. משום שחכמת הפיזיקה, היא רק ידיעה מהסדרים שבמין פרטי, המצוי בעולם פרטי, והיא מיוחדת רק לאותו הנושא שלה בלבד, ואין שום חכמה אחרת נכללת בה.

מה שאין כן בחכמת האמת, עקב היותה ידיעה כללית מכללות הדצח"ם הנמצאים בכל העולמות, ובכל מקריהם וסדריהם, כאשר נכללו במחשבת הבורא ית', דהיינו, בנושאים התכליתיים, אשר משום זה, כל החכמות שבעולם, מקטנם עד גדלם, נכללים בה, באופן הפלא ופלא, על היותה משווה כל מיני החכמות השונות זו מזו, ורחוקות זו מזו, כרחוק מזרח ממערב, משווה אותם בסדר השווה לכול, כלומר, עד שסדרי כל חכמה מחויבים לבוא בדרכים שלה.

בעל הסולם, מהות חכמת הקבלה

החכמה הפנימית, אשר אין בה תרמית, ומעלתה על שאר החכמות גדולה, היא חכמת האמת, חכמת הקבלה.

ר' שמעון בר צמח דוראן, רשב"ץ, ספר תשב"ץ, חלק ב', סימן נ"ב

מתוך שחכמת הקבלה כולה מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

הבנתה של המילה "רוחניות" אינה שייכת לפילוסופיה כלל. כי איך ידונו על דבר שלא ראו ולא חשו אותו מעולם? ועל מה אדניהם הוטבעו?

אלא אם יש איזה הגדרה להבדיל ולחלק בין רוחני לגשמי, אין זה שייך, רק לאלה שהשיגו פעם דבר רוחני וחשו אותו, שהמה הם המקובלים האמיתיים, ולפיכך לחכמת הקבלה אנו צריכים.

בעל הסולם, חכמת הקבלה והפילוסופיה

אין כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרוויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו. וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה.

בעל הסולם, החרות

כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו.

בעל הסולם, אגרת י"ז

טעות גדולה היא לחשוב, שלשון הקבלה משמשת בשמות מופשטים, אלא אדרבה, היא אינה נוגעת אלא רק בממשיות... וזה חוקנו: כל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

אין מילה אחת בפי חז"ל, ואפילו בחכמת הקבלה הנבואית, שתהיה מיוסדת על בסיס עיוני.

בעל הסולם, גוף ונפש

חייבים לדעת אותה, כי מצווה היא עלינו: וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים. הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה, ולяבאמונה בלבד, אלא בדברים המתיישבים על הלב.

הרמח"ל, ספר מלחמת משה, כללים, שמ"ט

אין הקבלה משתמשת בשמות ובכינויים, זולת מבחינת הריאליות והממשיות שבהם. וזה כלל ברזל אצל כל חכמי הקבלה: כל מה שלא נשיג, לא נגדרהו בשם ומילה. וכאן צריך שתדע, שמילת "השגה" פירושה המדרגה הסופית שבהבנה. והוא נלקח מלשון: כי תשיג ידך. דהיינו, טרם שהדבר מתבהר לעיניים בהחלט הגמור, כמו שהיה תפוס בידיים, אין המקובלים מכנים אותו בשם "השגה", אלא בכינויים אחרים, כמו "הבנה", "השכלה" וכדומה.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

מהעליון ילמד התחתון. כלומר, שמתחילה צריכים להשיג את השורשים העליונים כמות שהם ברוחניותם למעלה מכל דמיון, אך בהשגה טהורה. ואחר שמשיג היטב את השורשים העליונים מדעתו, אפשר לו להסתכל בענפים המוחשיים שבעוה"ז, ולידע איך כל ענף מתייחס אל שורשו בעולם העליון, בכל סדריו בכמות ואיכות.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

כל מה שלא נשיג, איך נגדירו בשם? שכל שם, עניינו השגה, שמורה, שמושג לנו בבחינת השם הזה.

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק א', אות ה'

חכמי הקבלה צופים על התיאולוגיה הפילוסופית, וקובלים על כי גנבו את הקליפה העליונה מחכמתם, שאותה רכשו אפלטון וקודמיו היוונים, בעסקם הרבה עם תלמידי הנביאים שבישראל, וגנבו נקודות יסודיות מחכמת ישראל, והתעטפו בטלית שאינה שלהם, ועד היום הזה ישבה התיאולוגיה הפילוסופית על כסא מלכות של הקבלה, וירשה את גבירתה...

הקבלה לא תוכל להוכיח טבעה ואמיתותה, ולא תועיל לה כל מיני התגלויות שיהיה די לעולם להכירה, בטרם תתברר אפסותה וכזבנותה של התיאולוגיה הפילוסופית, שירשה את כסאה.

ועל כן, לא הייתה עוד תשועה לישראל כבעת שהתגלתה הפסיכולוגיה המטריאליסטית והכתה על קודקודה של התיאולוגיה הפילוסופית מכה ניצחת.

בעל הסולם, תכונתה של חכמת הנסתר בכללה

במקום שחכמת הפילוסופיה מסתיימת - שם מתחיל חכמת הקבלה. פירוש, כי הפילוסופים לא חקרו, כי אם עד הגלגלים, ומשם ולמעלה אין יודעים מאומה. וגם בהחכמות שמהגלגלים ולמטה, גם כן הם נבוכים מאוד, ברובם ככולם, כידוע להם בעצמם. וחכמת הקבלה מתחלת במקום שמסתיימת חכמתם, דהיינו מהגלגלים ולמעלה.

רבי נחמן מברסלב, שיחות מוהר"ן, רכ"ה

הבנתה של המילה "רוחניות" אינה שייכת לפילוסופיה כלל. כי איך ידונו על דבר שלא ראו ולא חשו אותו מעולם, ועל מה אדניהם הוטבעו?

אלא אם יש איזה הגדרה להבדיל ולחלק בין רוחני לגשמי, אין זה שייך, רק לאלה שהשיגו פעם דבר רוחני וחשו אותו, שהמה הם המקובלים האמיתיים, ולפיכך לחכמת הקבלה אנו צריכים.

בעל הסולם, חכמת הקבלה והפילוסופיה

חייבים לדעת אותה, כי מצווה היא עלינו: וידעת היום והשבות אל לבבך, כי ה' הוא האלוקים. הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה, ולא באמונה בלבד, אלא בדברים המתיישבים על הלב.

הרמח"ל, ספר מלחמת משה, כללים, שמ"ט

אולם מתוך שאינני מן אוהבי הפילוסופיה הצורתית, כי אני שונא לכל מיני מחקרים הנבנים על בסיס עיוני, וכידוע, גם רוב בני דורי מסכימים עִמי בדבר זה, כי מנוסים אנו יותר מדי בבסיסים ממין זה, שהמה יסודות רעועים, ונע הייסוד ממקומו נופל כל הבניין. לפיכך, לא באתי כאן לדבר אף מילה אחת, אלא רק מתוך ביקורת התבונה הניסיונית.

בעל הסולם, השלום

הנה כבר עבר זמנם ובטלה ממשלתם של בעלי דעות אלו [הפילוסופים], ועל זה יש להודות לחכמי הפסיכולוגיה המטריאליסטית, שבנתה אדניה על חורבנה [של הפילוסופיה] וכבשה לה דעת הציבור. וכבר הכול מכירים באפסותה של אותה הפילוסופיה, כי אינה בנויה על בסיס ממשי.

ודרך ישנה זו, עמדה לה לאבן נגף ולקוץ ממאיר לחכמת הקבלה, כי במקום שהיו צריכים להיכנע לחכמי הקבלה, ולקבל עליהם כל מיני פרישות וזהירות, קדושה וטהרה, בטרם התחילו החכמים לגלות להם איזה דבר קטן מענייני הרוחניות - הרי השיגו את אשר ביקשו בנקל, מחכמת הפילוסופיה הצורתית, שבלי כסף ובלי מחיר השקו אותם ממעייני חכמתם לרוויה, ונמנעו מלהתייגע בחכמת הקבלה, עד שכמעט נשתכחה החכמה בקרב ישראל. ועל כן, אנו אסירי תודה לפסיכולוגיה המטריאליסטית שהכתה אותה מכה ניצחת.

בעל הסולם, חכמת הקבלה והפילוסופיה

מהיום שמצאתי טעם בחכמת הקבלה, והתמסרתי אליה, התרחקתי מהפילוסופיה המופשטת וכל הנספחים האליה, כרחוק מזרח ממערב, וכל מה שאכתוב כאן, מדובר מבחינה מדעית טהורה, בדיוק נמרץ, על פי הכרה פשוטה בדברים שימושיים מעשיים.

בעל הסולם, גוף ונפש

בזמן הזה, אשר כבר הגיע דורנו לידי התפתחות והכרה, שאין בפילוסופיה המטפיזית שום תוכן אמיתי שיהיה כדאי לבלות הזמן עליו, אם כן ודאי שאסור לו למי שהוא לקבל איזה תבלין מדבריהם.

בעל הסולם, גוף ונפש

הפילוסופיה אוהבת להתגאות שהמה מבינים בעצמותו יתברך, כל בחינת השלילה. משא"כ, חכמי הקבלה שמים יד לפה במקום הזה. ואפילו שם פשוט אינם נותנים לו, כי כל מה שלא נשיג לא נוכל להגדירו בשם ומילה. כי המילה מראה תחילת השגת של מה.

אולם מהארתו יתברך במציאות, המה מדברים ומבחינים הרבה מאוד. דהיינו, בכל אותם ההארות שזכו בהם בהשגה ממש, לא פחות מהשגה מוחשית.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

והנה בעצמותו יתברך, אשר הפילוסופיה אוהבת כל כך לעסוק בו, ולהוכיח את כל חוקי השלילה הנוהגים בו, אין הקבלה עוסקת בו כלל. כי איך אפשר להגדיר מה, בדבר שאי אפשר לבוא לכלל תפיסה והשגה.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

רבים טועים ומשווים את תורתנו הקדושה לתורת המוסר. אולם זה הגיע להם משום שלא טעמו טעם הדת מימיהם. וקורא אני עליהם את המקרא: טעמו וראו כי טוב ה'.

והן אמת ששניהם, האתיקה והדת, לדבר אחד מתכוונים, שהוא לרומם את האדם מזוהמת האהבה העצמית הצרה ולהביאו אל מרומי הפסגה של אהבת זולתו.

אולם, עם כל זה, רחוקים הם אחד מהשני, כרחוק מחשבת הבורא יתברך ממחשבת הבריות. כי הדת נמשכת ממחשבותיו של הבורא יתברך, ותורת המוסר באה ממחשבות בשר ודם ומניסיונות החיים שלהם. וע"כ ניכר ובולט ההבדל שביניהם, הן בכל הנקודות שבבחינות השימושיות והן במטרה הסופית.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

הכרת הרע והטוב המתפתחת בנו ע"י תורת האתיקה בעת השימוש, יש לה יחס רלטיווי להצלחת החברה.
מה שאין כן הדת, אשר דבר הכרת טוב ורע המתפתחת בנו מתוך שימושה, יש לה יחס רלטיווי אל השם יתברך לבדו, דהיינו משינוי הצורה מהיוצר ית', עד להשוואת הצורה אליו ית' שנקראת "דביקות".

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

המטרה של תורת האתיקה היא לאושרה של החברה מבחינת ביקורת התבונה המעשית, הלקוחה מניסיונות החיים, אשר בסופו של דבר, אין המטרה מבטיחה לעוסק בה שום התעלות למעלה ממסגרת הטבע. ואשר ע"כ, המטרה הזאת עדיין לא יצאה מכלל הביקורת, כנודע, כי מי יוכל להוכיח ליחיד את מידת הטוב בעדו בצורה סופית כזו, שיהיה מוכרח למעט דמותו בשיעור של משהו, בשביל אושר החברה.

מה שאין כן המטרה הדתית מבטחת את האושר של האדם עצמו העוסק בה. כי בביאת האדם אל אהבת זולתו, אז הוא נמצא ישר בבחינת הדבקות, שהיא השוואת הצורה ליוצרה ית', אשר עמה יחד, עובר האדם מתוך עולמו הצר, המלא מכאובים ואבני נגף, אל עולם נצחי רחב של השפעה להשי"ת והשפעה לבריות.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

העסק עפ"י שיטת תורת האתיקה הנהו נתמך על יסוד של מציאת חן בעיני הבריות. ודומה דבר זה כדוגמת שכירות המשתלמת לבסוף. ובהתרגל האדם לעבודה כזו, הנה לא יוכל להתעלות גם במדרגות המוסר, כי כבר רגיל הוא בעבודה כזו, המשתלמת היטב מהסביבה, המשלמים בעד מעשיו הטובים.

משא"כ בעסק של תורה ומצוות לעשות נחת רוח ליוצרו, בלי שום קבלת פרס, הרי הולך ומטפס על דרגות המוסר ממש כפי שיעור העסק, שהריהו נעדר מכל תשלום על דרכו. ופרוטה לפרוטה מצטרפת לו לחשבון גדול, עד שקונה טבע שני, שהיא ההשפעה לזולתו, בלי שום התעוררות של קבלה עצמית, זולת להכרח קיומו בלבד.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

המקובלים בעלי השגה, הרי הם משיגים דבר שלם. כלומר, זוכים להשיג כל אותם המדרגות שישנם במציאות לבוא להשגת האדם, ואז נקרא, שהשיגו דבר שלם, ודבר שלם הזה, מכונה בשם "נשמה".

בעל הסולם, סוד העיבור - לידה

כל מקבל השפע מהשי"ת נמצא מתפאר בעטרות השי"ת, ומי שזכה להרגיש בשעת המעשה, איך שהשי"ת גם מתפאר עמו על שמצאו מוכן לקבל השפעתו, הוא נקרא מקובל.

בעל הסולם, אגרת מ"ו

חכמת האמת מותנה מכל החכמות, וכן כל החכמות מותנים ממנה, ומשום זה אין אנו מוצאים מקובל אמיתי, שלא יהיה לו ידיעה מקפת בכל חכמות העולם, כידוע, עקב היותם רוכשים אותם מתוך חכמת האמת גופה משום שהמה כלולים בה.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

עמקי הסודות האלוהיים פשוט הוא שאין להבינם בבירורם בשכל האנושי, אלא על פי הקבלה, מאנשים מופלאים, שהאור האלוהי חדר לתוך נשמתם.

הראי"ה קוק, אורות הקודש א', ק"א

הצדיקים באמת, הם יכולים לתפוס במחשבתם תכלית העולם הבא.

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, תורה י"ח

אם לא חכמים, לא ידעו אנשים תורה מה היא, ומה הן המצוות של ריבון העולם, ולא היה הפרש מרוחו של האדם אל רוח הבהמה.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת שמות, פ"ד

רזי התורה וסתריה, לא יתגלה לבני אדם בכוח עיונם החומרי, לולי ע"י שפע אלוהי, המושפע ממרום קודשו, ע"י שלוחיו ומלאכיו או ע"י אליהו הנביא ז"ל.

כתבי האר"י, עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות

הצדיקים הגדולים כוללים בנשמתם הכול: יש להם כל הטוב והרע של הכול, וסובלים ייסורים בעד הכול, ומקבלים עונג מהכול, בהופכם את הרע של הכול - לטוב.

הראי"ה קוק, אורות הקודש ג', קנ"ג

הבנתה של המילה "רוחניות" אינה שייכת לפילוסופיה כלל. כי איך ידונו על דבר שלא ראו ולא חשו אותו מעולם? ועל מה אדְנֵיהם הוטבעו?

אלא אם יש איזה הגדרה להבדיל ולחלק בין רוחני לגשמי, אין זה שייך, רק לאלה שהשיגו פעם דבר רוחני וחשו אותו, שהמה הם המקובלים האמיתיים, ולפיכך לחכמת הקבלה אנו צריכים.

בעל הסולם, חכמת הקבלה והפילוסופיה

מעלת האיש, שזכה שוב להדבק בו, שפירושו, שזוכה להשוואת הצורה עם השי"ת, עי"ז שבכוח התורה והמצוות, הפך את הרצון לקבל, המוטבע בו, אשר הוא הוא שהפריד אותו מעצמותו ית', ועשה אותו לרצון להשפיע, וכל מעשיו הם רק להשפיע ולהועיל לזולתו, שהוא השווה את הצורה ליוצרה, נמצא ממש בדומה לאותו איבר, שנחתך פעם מהגוף, וחזר ונתחבר שוב עם הגוף, שחוזר לדעת מחשבותיו של כללות הגוף, כמו שהיה יודע טרם שנפרד מהגוף.

אף הנשמה כך, אחר שקנתה השוואה אליו יתברך, הנה היא חוזרת ויודעת מחשבותיו יתברך, כמו שידעה מקודם שנפרדה ממנו, בסיבת שינוי הצורה של הרצון לקבל, ואז מקוים בו הכתוב: דע את אלוקי אבי. כי אז זוכה לדעת השלמה שהיא דעת אלוקית. וזוכה לכל סודות התורה, כי מחשבותיו יתברך הן סודות התורה.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

והנה אין בכל דור ודור, שלא נמצאו בו אנשים יחידי סגולה, ששָרתה עליהם רוח הקודש, והיה אליהו הנביא ז"ל נגלה עליהם, ומלמד אותם סתרי התורה הזאת.

כתבי האר"י, עץ חיים, הקדמת מוהרח"ו זיע"א

בואו והבינו, כמה וכמה יש לנו להחזיק טובה לרבותינו המשפיעים אלינו אורותיהם הקדושים ומוסרים נפשם להיטיב לנפשנו, שנמצאים עומדים בתווך, בין דרך הייסורים הקשים, ובין דרך תשובה, ומצילים אותנו משאול תחתית הקשה ממוות, ומרגילין אותנו להגיענו לשמי עונג, לגובה העידון והנועם, שהיא חלקנו, המוכן וממתין עלינו מכל מראש. אשר כל אחד ואחד פועל בדורו כפי עוצם אור תורתו וקדושתו. וכבר אמרו ז"ל, אין לך דור שאין בו כאברהם יצחק ויעקב.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ח'

כלל הדברים, כי גם בפשטים לא נמצא ידינו ורגלינו בלתי סעד המקובלים, ואליהם נכרע אפיים ויפתח לנו בכל אלה העיניים.

ספר החינוך, פרשת תרומה

וכבר המשיל הרמב"ם ז"ל משל אמיתי על זה ואמר, שאם שורה של אלף אנשים סומים הולכים בדרך, ויש להם לפחות פיקח אחד בראשם, הרי הם בטוחים כולם שילכו בדרך הישר, ולא יפלו בפחים ומכמורות, להיותם נמשכים אחר הפיקח שבראשם. אבל אם חסר להם אותו האחד, בלי ספק שיכשלו בכל דבר המוטל בדרך, ויפלו כולם לבור שחת.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, נ"ז

יש בחירה לאדם, בזה שילך למקום, שישנם צדיקים, ויקבל מרותם, אז הוא יקבל את הכוחות, מה שחסר לו מצד תכונתו עצמו. ויקבל זה מהצדיקים. וזה התועלת, שפיזרן בכל דור ודור, בכדי שבכל דור ודור יהיה למי לפנות, ולהתדבק, ולקבל מהם את הכוחות, שצריכים בכדי לעלות לדרגת צדיק. ועל ידי זה הם בעצמם נעשים אחר כך לצדיקים.

בעל הסולם, שמעתי, צ"ט, רשע או צדיק לא קאמר

הדרך המוצלחת ביותר למשתוקק ללמוד את החכמה, הוא לחפש חכם מקובל אמיתי, ולציית לו ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין את החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הראשונה, ואחר כך יזכה למסירתה בעל-פה, שהיא בחינה השנייה. ואחר כך לההבנה שבכתב, שהיא הבחינה השלישית. כי אז יירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, ויישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה, ולהתפתחות.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

ע"י התדבקות בתלמידי חכמים, יכולים לקבל איזה אסמכתא, היינו שרק התלמיד חכם יכול לעזור לו ולא שום דבר אחר, אפילו שיהיה גדול בתורה, גם כן נקרא עם הארץ, אם לא זכה ללמוד מפי ה'. לכן מוכרח האדם להיכנע לפני התלמיד חכם, ויקבל על עצמו מה שהתלמיד חכם יושית עליו בלי שום ויכוחים, אלא בבחינת למעלה מהדעת.

בעל הסולם, שמעתי, ק"ה, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ

ואף על גב שבעל נפש, אינו מוכן מעצמו להכיר אותו ית', עד אשר יערה עליו "רוח" ממרום, אך הוא מחוייב לתת אזניים למשמע לדברי חכמים, ולהאמין בהם בשלמות.

בעל הסולם, אגרת י"ט

חז"ל ותלמודם, הגם שנתנו לנו בקבלה, אבל המה בזה כמו עדים נאמנים, עדי ראיה, ולא עוד, אלא המה מלמדים אותנו, אותו הדרך שזכו להיות עדי ראיה, וכשנבין תהיה חכמתנו כמוהם, ויושג לנו יסוד אמיתי ממשי, ועליו בנין מפואר נצחי.

בעל הסולם, סגולת זכירה

מתוך שהיותר מפותח של הדור הוא ודאי אך היחיד, נמצא בעת שהרבים באים לידי הכרה לפטור את עצמם מהייסורים הנוראים ולקבל עליהם בחינת התפתחות, מדעתם ורצונם, שהיא דרך התורה, הנה אז צריכים ומחויבים להכניע את עצמם ואת חירותם הגופני תחת המשמעת של היחיד, ולקיים פקודותיו וסגולותיו, שיציע להם.

בעל הסולם, החרות

לעניין חיים רוחניים אין שום חוב על היחיד מצד הטבע, שיהיה מחויב מבחינת מה אל החברה. אלא ההיפך, יש כאן חוב טבעי על הרבים, להשתעבד ולהיכנע תחת היחיד.

בעל הסולם, החרות

עמקי הסודות האלוהיים, פשוט הוא שאין להבינם בבירורם בשכל האנושי, אלא על פי הקבלה, מאנשים מופלאים, שהאור האלוהי חדר לתוך נשמתם. וכשלומדים את דבריהם, בהכנה הראויה, באה ההשערה הפנימית, ומיישבת את העניינים על הלב, עד שהם דומים למושגים בשכל הטבעי הפשוט. ולעולם צריכים לצרף אל המדע הזה את כוח האמת של הקבלה, ואז נעשים הדברים מאירים ושמחים כנתינתם מסיני, לכל אחד ואחד לפי דרגתו.

כתבי הראי"ה קוק

כיון ששכל העולם הוא אחד, שמתחלק בין נשואים מרובים, נמצא, אם שניים מתלבשים בשכל אחד, הם יחשבו בנושא אחד. ואם יש ביניהם איזה היכר, הוא דווקא בגודל וקוטן. וטבע העולם, שהקטן נכנע לגדול, אם כן, אותם השוטים, שחושבים ממש אותה המחשבה של החכמים, בנושא אחד עם החכמים יחשבו, ומבלי רצונם נכנעים ומתאחדים עם החכמים, כטבע הבריאה, שבדרך הזה הולך ונתקן העולם כולו.

בעל הסולם, פרי חכם - שיחות, תענוג הקבוע ועבדות המעולה

בעת שרוב חברי האנושות, המה בלתי מפותחים, והמפותחים המה תמיד מיעוט הקטן, ואם אתה מכריע תמיד כרצונם של הרבים, שהם הבלתי מפותחים, ונמהרי הלב, נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, שהם תמיד המיעוט, לא ישמע ולא יפקד. הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור. כי לא יוכלו להתקדם אפילו פסיעה קטנה אחת קדימה.

בעל הסולם, החרות

בעניינים רוחניים, מתהפך זכות הרבים לחובתם. ויוצא החוק: אחרי היחיד להטות. כלומר, היחיד המפותח. כי דבר גלוי הוא לכל אדם, אשר המפותחים והמשכילים הם תמיד מיעוט קטן מאוד בתוך כל החברה. ונמצא כל הצלחת החברה ואושרה הרוחני - צרורה וחתומה בידי המיעוט.

ומתוך זה, מתחייבים הרבים בזהירות יתרה, לשמור בעיניים פקוחות על כל הדעות של היחידים, שלא יתבטלו מהעולם. כי עליהם לדעת בבטחה, בוודאות מוחלטת, אשר הדעות היותר מפותחות והיותר אמיתיות, אינם נמצאים לעולם ברשות הרבים השולטים, אלא דווקא ברשות החלשים ביותר, דהיינו דווקא במיעוט שאינו ניכר לעיניים. כי כל חכמה וכל יקר - דרכה לבוא לעולם בכמות מועטה. לפיכך נעשינו מוזהרים, לשמור על הדעות של כל היחידים, משום חולשת היכולת של הרוב השולט לברר ביניהם.

בעל הסולם, החרות

ספר הזוהר:

לא מצאנו שום ספר מסודר בחכמת האמת מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים שקדמוהו באותה החכמה, אינם מוגדרים בשם ביאורים בחכמה, אלא רק רמזים בעלמא, וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת.

בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים

והנה רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, הייתה נשמתו מצד אור המקיף. ולכן היה בו כוח להלביש הדברים ולדורשם, באופן שאף אם ידרשם לרבים, לא יבינם אלא מי שראוי להבינם. ולכן ניתן לו "רשות" לכתוב ספר הזוהר. ולא ניתן "רשות" לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו, לכתוב ספר בחכמה הזאת, עם היות שוודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו. אבל הטעם הוא, שלא היה בהם כוח להלביש הדברים כמוהו.

בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים

רשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה [125] המדרגות בשלמות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, נאמר, חכם עדיף מנביא. וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול, רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה [125] המדרגות.

ולפיכך אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח. כי אמרנו, שאם מדרגות המעיינים, אינן בכל השיעור של מדרגת המחבר לא יבינו רמזיו, משום שאין לשניהם השגה משותפת.

וכיוון, שמדרגת בעלי הזוהר היא בכל הגובה של קכ"ה מדרגות, אי אפשר להשיגם מטרם ימות המשיח. נמצא, שבדורות שלפני ימות המשיח, אין השגה משותפת עם בעלי הזוהר. וע"כ, לא היה יכול הזוהר להתגלות בדורות שקדמו לדורו של המשיח.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

כתבי האר"י:

לקודמיו של האר"י ז"ל לא ניתנה רשות מהשמיים לגלות ביאורי החכמה, ולהאר"י ז"ל ניתנה הרשות הזאת. באופן שאין להבחין כאן משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו, הייתה לאין ערוך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אמנם להם לא ניתנה הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה, אלא הסתפקו ברמזים קצרים, שאינם נקשרים זה בזה כלל.

מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבד. באופן אשר עיקרי החיבורים הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו, כראוי להיות, אינם אלא ספרי הזוהר והתיקונים ואחריהם ספרי האר"י ז"ל.

בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים

אמנם זה האיש האלוקי, רבנו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדנו מלוא מידתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום שנגלה חכמת חכמתו, כמעט כיום אשר ניתנה תורה לישראל. אין די מילה בשיעור פעולתו הקדושה בעדנו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתיים ובריח, ובא ופתחם אלינו... והנך מוצא בן ל"ח [38] שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו, עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ, אבירי הרועים, חברים ותלמידים, של החכם האלוקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הקדושה בייחוד.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ח'

אין שום דבר מהדעות והמחשבות שלי, שאין לו מקור בכתבי האר"י ז"ל.

הראי"ה קוק, לשלושה באלול א', מ"ו

אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו, ובדברי חכמי אמת, וביותר בכתבי הארי ז"ל הברורים.

הראי"ה קוק, אוהב ישראל בקדושה,232

בדור הזה האחרון, מי שאינו עוסק בספר הזוהר ותיקונים וכתבי מרן האר"י, שהם חיים ממש לנפש... יֵדַע נאמנה שכל תורתו שעוסק הוא משפה ולחוץ... ואין לו חיים ולא חלק בחיים.

ר' יצחק אייזיק יחיאל ספרין מקומרנה, היכל הברכה, פרשת עקב, ז'

פירוש בעל הסולם על כתבי האר"י והזוהר:

ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל, עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שניים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידיים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון, עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים.

והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשיי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנוכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בעניין זה, מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות.

בעל הסולם, אגרת ל"ט

מתוך שנתמעטה האמונה בכלל, והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט, וספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים, ע"כ נפל הפחד על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו, כי ח"ו קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק, על כהאר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש, והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים, למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, נ"ח

כל הביאורים על ספר הזוהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזוהר. וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזוהר עצמו. ובדורנו זה, זכינו לפירוש הסולם, שהוא ביאור מלא על כל דברי הזוהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזוהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר: ומלאה הארץ דעה את ה'.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלוקי האר"י ז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להיכשל בשום הגשמה וטעות. אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר העניינים בחכמה הזאת.

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א'

ומי עוד כמוני עצמי יודע, שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואין צריך לומר להבינם על שורשם. ולמה עשה ה' לי ככה? אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון העומד על סף הגאולה השלמה, ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שהוא סוד גילוי נסתרות.

בעל הסולם, שופר של משיח

כל דברי התורה הם סודות עליונים.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, נ"ח

התורה היא רוחניות.

רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן, א'

חכמת הקבלה אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי.

בעל הסולם, החרות

האמת הוא, שאין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות, וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות - הם למעלה ממקום וזמן.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת ויצא, ס"ב

חכמת הקבלה מדברת רק משורש העשיה ברוחניות ומשם ולמעלה.

רבי נחמן מברסלב, שיחות מוהר"ן, רכ"ה

סודות התורה הם מתלבשים במשלים וחידות בתורה, מטעם התפשטות התורה וירידתם מרום המעלות עד העולם הגשמי הזה.

הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, י"ד

בערך "אדם קדמון", נבהלתי לראות, איך ציירו צורה גשמית למושג "אדם קדמון" של הקבלה, שהוא רק מושג מטפיזי על דרך השכל האלוהי... וחלילה להרשות לעצמנו להגשים מושגים קדושים כאלה, אפילו בדרך לימוד.

הראי"ה קוק, אגרות א', קס"ב

אוי לאותו אדם, שאומר כי התורה באה לספר ספורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשיו ולבן וכדומה. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, נ"ח

כעין זה היא התורה. יש לה גוף, והוא מצוות התורה, הנקראות גופי תורה. גוף הזה מתלבש בלבושים, שהם סיפורים של עולם הזה. הטפשים שבעולם, אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה. ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, ס"ב

סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. להביט במה שמתחת ללבושה של התורה.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, ס'

אוי לאלו הרשעים, האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר. אשרי הם הצדיקים, המסתכלים בתורה כראוי. יין אינו יושב אלא בכד, כך התורה אינה יושבת אלא בלבוש זה. וע"כ צריכים להסתכל במה שיש תחת הלבוש. וע"כ כל אלו הספורים הם לבושים.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, ס"ד

תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת, שלא יגשימו הדברים בעניינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על: לא תעשה לך פסל וכל תמונה, ח"ו, כי אז, אדרבה מקבלים היזק במקום תועלת.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ו

כל עולם תחתון, נחתם מהעולם העליון ממנו.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

כל המציאות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, אין זה אלא משום שנמשכים ונרשמים כן מחוקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחניים.

בעל הסולם, החרות

מתוך לבוש התורה אתה נכנס אל פנימיותו. ואין לך דבר בנגלה שבתורה שלא גרם הנסתר, והוא כחותם הנחתם בשעווה שאין תוספת ואין מגרעת בחותם שאין במחתים.

הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, ס"ז

המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמנו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טפות מים.

בעל הסולם, החרות

חכמי הקבלה מצאו, אשר ד' העולמות, הנקובים בשם: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, החל מעולם הראשון, היותר עליון, הנקרא אצילות, עד העולם הזה, הגשמי, המוחשי, הנקרא עשיה, צורתם שווה זה לזה לגמרי, בכל פרטיהם ומקריהם.

דהיינו, שכל המציאות ומקריה, הנמצא בעולם הראשון, כל אלה נמצאים גם כן בעולם השני, שמתחתיו, בלי שום שינוי של משהו. וכן בכל יתר העולמות שלאחריו, עד לעולם הזה, המוחשי. ואין שום הבדל ביניהם, אלא הבחן מדרגה בלבד, המובן רק בהחומר, שבפרטי המציאות, שבכל עולם ועולם.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

כל הריבויים שבדומם, צומח, חי ומדבר שבעולם הזה, יש לו שכנגדו של כל פרט ופרט בעולם העליון ממנו, בלי שום הפרש כלל וכלל בצורתם, רק בחומר שלהם בלבד. כי החיה או האבן שבעולם הזה הוא חומר גשמי, והחיה והאבן הנמצאים כנגדם בעולם העליון, הוא חומר רוחני, שאינו תופס לא מקום ולא זמן, אמנם האיכות שבהם הוא ממש אחד.

וזהו ודאי שצריכים להוסיף כאן, עניין יחס החומר על הצורה, שזה מותנה גם באיכות הצורה כמובן. ועל דרך זה, מרביתם של הדצח"ם שבעולם העליון, תמצאם כמותם ודוגמתם ממש בעולם שבעלי העליון וכו', עד עולם הראשון ששם כבר נמצאים כל הפרטים, בגמר מלאכתם, בסוד הכתוב, וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

החומר של פרטי המציאות, הנמצאים בעולם הראשון, היותר עליון, הוא חומר היותר זך מכל התחתונים הימנו. וחומר פרטי המציאות שבעולם השני, הוא מעובה מעולם הראשון, אבל יותר זך, מכל מה שתחתיו במדרגה. ועל דרך זה, עד לעולם הזה שלפנינו, אשר החומר של פרטי המציאות שבו, הוא יותר עב וחשוך, מכל העולמות שקדמו אליו.

אולם הצורות של פרטי המציאות, וכן כל המקרים שלהם, באים בשווה, בכל עולם ועולם, הן בכמות והן באיכות, בלי שינוי של כלום.
והמשילו את זה, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הצורות, המצויות בהחותם, עוברות בשלמותן, לכל פרטיהן ודקדוקיהן אל הדבר הנחתם הימנו.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

כל עולם תחתון, נחתם מהעולם העליון ממנו. ועל כן, כל הצורות, שיש בעולם העליון, בכל כמותם ואיכותם, נעתקים במלואם, ובאים גם בעולם התחתון. באופן, שאין לך פרט של מציאות, או של מקרי המציאות, המצוי בעולם התחתון, שלא תמצא דוגמתו בעולם העליון הימנו, בצורה שוה כמו ב' טיפות של מים.

ונקראים "שורש וענף". כלומר, שאותו הפרט, הנמצא בעולם התחתון, נבחן לבחינה של ענף, בערך הדוגמא שלה, המצוי ועומד בעולם העליון, שהוא שורשו של הפרט התחתון. מפני שמשם נחתם ונתהווה פרט ההוא, בעולם התחתון.

וזהו כונת חז"ל, במה שאמרו, אין לך כל עשב מלמטה, שאין לה מזל ושוטר מלמעלה, שמכה אותה, ואומר לה: "גדל!" (השמטות הזוהר, דף רנ"א עמוד א'; בראשית רבה, פרק י').

כלומר, שהשורש, הנקרא "מזל", מכריח אותה, להיגדל ולקבל את כל תכונתו, מבחינת כמותו ואיכותו, כמשפט החותם עם הנחתם הימנו. וזהו החוק של שורש וענף, הנוהג בכל הפרטים שבהמציאות, ושל מקרי המציאות, בכל עולם ועולם, ביחס העולם העליון ממנו.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

אין לך שום מציאות בעולם התחתון, שלא יהיה נמשך ויוצא מעולם העליון ממנו. וכמשפט החותם עם הנחתם. אשר משום זה, השורש, שבעולם העליון, מטיל ומחייב את הענף שלו, שבעולם התחתון, שיתגלה בו כל צורתו ותכונתו. על דרך שאמרו ז"ל, שהמזל שבעולם העליון, המיוחס להעשב שבעולם התחתון, מכה על אותו העשב, ומכריחו להיגדל, על מתכונתו. שמתוך זה, נמצא כל ענף וענף שבעולם הזה, מגדיר היטב את הדוגמא שלו, העומד בעולם העליון.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

בהר הגשמי שלפנינו בעולם הזה הנקרא הר הזיתים, יש לו ג"כ יחס שאול בשייכות לשם הזה, שזסו"ה ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים... ולפיכך מובן שאם בעל השגה קרא שם ההר הזה ודאי שהבין שלמות הבנתו של השם הזה, ואם איזה נבזה [קרא שם ההר הזה], ודאי... שהזדמן לו איזה מקרה שראה שאדמתו יפה לזיתים או ראה שגדלים עליו זיתים מרובים וכדומה.

בעל הסולם, ספר אור הבהיר, הר הזיתים

לשון המקובלים היא שפה ממש, במלוא מובן המילה, דייקנית מאוד, הן בעניין שורש וענף, והן בעניין קודם ונמשך, ולה המעלה המיוחדת, שאפשר לדבר בשפה זו בפרטים ופרטי פרטים, בלי הגבלה. גם אפשר על ידה לגשת ישר לעניין הפרט שרוצים, בלי הצורך לקשרה עם הקודם לה, המאוחר לה.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

מצאו להם חכמי הקבלה אוצר של מילים, ערוך ומפורש לעיניהם, די ומספיק, לבחינת שפה מדוברת ביניהם, המצוינה להפליא. שיוכלו לישא וליתן זה עם זה, בשורשים הרוחניים שבעולמות העליונים. דהיינו, על ידי שמזכירים לחבריהם, רק את הענף התחתון, המוחשי, שבעולם הזה, המוגדר היטב לחושים הגשמיים. והשומעים מבינים מדעתם, את השורש העליון, אשר ענף הגשמי הזה, מראה עליו. מפני שהוא מיוחס אליו, להיותו נחתם הימנו.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

כל פרטי הוויות הבריאה, המוחשית, וכל מקריהם, נעשו להם [לחכמי הקבלה], כמו מילות ושמות מוגדרים ומוחלטים, על השורשים הגבוהים, העליונים הרוחניים. ואף על פי שבמקומם הרוחני, אי אפשר להתבטא בשום מילה והגה, להיותם למעלה מכל דמיון, מכל מקום, קנו להם זכות ביטוא שפתים, על ידי ענפיהם, המסודרים לחושינו כאן, בעולמינו המוחשי.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

כל המילות וההגה, הבאות במבטא שפתינו, אי אפשר לבאר על ידיהם, אף מילה אחת, מהעניינים הרוחניים האלוקיים, שהם למעלה ממקום וזמן המדומים. אלא, שנמצא שפה מיוחדת לעניינים הללו, שהוא "שפת הענפים", על פי הוראתם ביחסם אל שורשיהם העליונים.

אולם שפה זאת, הגם שמסוגלת מאוד לתפקידה, לישא וליתן במחקרי חכמה, עוד ביותר מהשפות הרגילות, אכן כל זה אמור, רק אם השומע הוא חכם מעצמו, דהיינו שיודע ומבין ביחסי הענפים אל שורשיהם.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

כל אלו שהשיגו את אור ה' על ידי עבודתם, ורצו שכל אלה הבאים אחריהם גם הם יהנו, ממה שהם כבר גילו, לכן נתנו שמות על כל השגה והשגה, כדי שהם יוכלו להבין את כוונותיהם והשגותיהם מה שהשיגו, ועל ידי זה יהיה שפה משותפת אחד עם השני.
רב"ש, אגרת ט'

פנימיות חכמת הקבלה, אינה אחרת, מפנימיות התנ"ך, התלמוד וההגדה. וכל ההפרש ביניהם, הוא רק בדרכי ההגיון בלבד. והדבר דומה לחכמה שהעתיקוה לארבע שפות. מובן מעצמו, שעצם מהות החכמה לא נשתנתה כלל, עקב שינוי השפה, וכל מה שיש לנו לחשוב הוא רק, איזה העתקה היא הנוחה יותר ומקובלת יותר למסירת החכמה אל המעיין.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

דע, שהשמות והכינויים והגימטריאות, המה שייכים לגמרי לחכמת הקבלה, והסיבה שהם נמצאים גם בשאר השפות [תנ"ך, הלכה, אגדה], הוא, שגם כל השפות כלולות בחכמת הקבלה. משום שכל אלה הם סברות פרטיות מיוחדות, אשר שאר השפות מוכרחות להסתייע בהם.

ואין להעלות על הדעת, שארבע שפות אלו, המשמשות להסברת חכמת התגלות אלוקית, התפתחו בזה אחר זה, בסדרי הזמן, אלא האמת שארבעתם התגלו בפי חכמי האמת ביחד... וכל אחת כלולה מכולם, שיש לשון הקבלה גם בתנ"ך כגון: עמידת הצור, ושלוש עשרה מידות הרחמים, שבתורה ומיכה, ובבחינת מה, מורגשת בכל פסוק ופסוק, וכן המרכבות, שבישעיהו ויחזקאל, ועל כולם שיר השירים, שכולו לשון הקבלה ממש. ועל דרך זה בהלכה ואגדה, ואין צריך לומר, עניין השמות הקדושים שאינם נמחקים, באים בכל השפות יחד במובן אחד.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

ומי יהין להוציא זה מלב ההמון ולברר דרכיהם, שאין השגתם שלמה גם בשני חלקי התורה, הנקראים "פשט" ו- "דרוש", אשר סדר ד' חלקי התורה, פרד"ס, לפי דעתם, שמתחילה מבינים הפשט, ואח"כ הדרוש, ואח"כ הרמז, ובסוף הכול מבינים הסוד.
אמנם מובא בסידור הגר"א ז"ל, שתחילת ההשגה מתחלת מהסוד, ואחר שמשיגים חלק הסוד שבתורה, אפשר להשיג חלק הדרוש, ואח"כ חלק הרמז. ואחר שזוכה האדם להשתלם בג' חלקי התורה האלו על בוריים, אז זוכה להשיג חלק הפשט שבתורה.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, א'

" תורת הנסתר" מרמזת, אשר השי"ת מסתתר בתורה, ועל שם זה, נקראת "תורת הנסתר".
ו-"נגלה" נקראת, משום, שהשי"ת מתגלה על ידי התורה.

ולפיכך, אמרו המקובלים, וכן מובא בסידור הגר"א, אשר סדר השגת התורה, מתחילה בסוד, ומסיימת בפשט. דהיינו כאמור, שע"י היגיעה הרצויה, שהאדם מתייגע מתחילתו בתורת הנסתר, זוכה על ידיה לתורת הנגלה, שהיא הפשט. הרי שמתחיל בנסתר, שנקרא "סוד", וכשזוכה, מסיים ב-"פשט".

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ק"ג

לזכיה גדולה אנו צריכים להבין בפשטי המקראות, להיותינו מחויבים להשיג מקודם ג' החלקים שבפנימיות התורה, אשר הפשט מלביש אותם, והפשט לא יופשט.

ולהוציא מטענת המתרשלים בהשגת הפנימיות, ואומרים בלבם: דיינו בהשגת הפשט. והלוואי שנשיג אותה, והיינו שמחים בחלקנו. שדבריהם דומים למי שרוצה לעלות על המדרגה הרביעית, בטרם שיפסוע על ג' מדרגות הראשונות.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, א'

דברי הגר"א מווילנא בסידור בברכת התורה, שכתב, שמתחילים התורה בסוד, דהיינו תורת הנגלה דעשיה, שהיא בחינת נסתר, שהשי"ת מסתתר שם לגמרי. ואח"כ ברמז, כלומר שנתגלה ביותר בתורה דיצירה. עד שזוכה לפשט, שה"ס תורה דאצילות, שנקראת פשט, משום שנתפשטה מכל הלבושים המסתירים להשי"ת.
בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קמ"ח

אי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטהרה גדולה, זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת. משא"כ בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל"ו

קל יותר להמשיך המאור שבתורה בעסק ויגיעה בחכמת האמת, מביגיעה בתורת הנגלה. והטעם הוא פשוט מאוד, כי חכמת תורת הנגלה לבושה בלבושים חיצונים גשמיים, דהיינו גניבה, גזילה ונזיקין וכדומה, אשר משום זה קשה וכבד מאוד לכל אדם לכוון דעתו ולבו להשי"ת בעת העסק, כדי להמשיך המאור שבתורה.

ומכל שכן לאיש כזה, שהוא כבד וקשה בעיון התלמוד עצמו. ואיך יוכל לזכור עוד בשעת הלימוד בהשי"ת, כי להיות העיון הוא בנושאים גשמיים, הם ח"ו אינם יכולים לבוא אצלו עם הכוונה להשי"ת בבת אחת.

ולכן מייעצו לעסוק בחכמת הקבלה, אשר חכמה זו לבושה כולה בשמותיו של הקב"ה, ואז כמובן יוכל לכוון דעתו ולבו להשי"ת בשעת לימוד, בלי טורח, ואפילו הוא קשה העיון ביותר. כי העיון בנושאים של החכמה והשי"ת הם אחד.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, כ"ב

אעפ"י שאינם מצליחים ע"י העסק בתורה הנגלית משום שאין בה מאור, והיא יבשה, מסיבת קטנות דעתם, מ"מ הרי יכולים להצליח על ידי העסק בלימוד הקבלה, משום שהמאור שבה מלובש בלבושין של הקב"ה, דהיינו השמות הקדושים והספירות, אשר בנקל היו יכולים לבוא באותה הבחינה של שלא לשמה המביאתם לשמה.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל"ה

מקודם היה די בתורה הנגלית, אבל עתה, בעקבתא דמשיחא, צריך להיות גם תורת הנסתר. כמו שאנו רואים נר דולק, וקודם שכבה, הוא מתחזק ביותר ושלהבתו עולה יותר, כמו כן מקודם לא היה היצר הרע מתגבר כל כך, והיה די בתורה בנגלה לתבלין לנגדו. אבל עתה, קודם הגאולה, היצר הרע מתגבר יותר וצריכים להתחזק גם בנסתר.

ר' שמחה בונים מפשיסחא, תורת שמחה, נ"ז

מזהירה אותנו הברייתא (חולין, כ"ד), שאין לצפות יותר מחמש שנים, ור' יוסי אומר רק ג' שנים (ע"ש בחולין, דף כ"ד), אשר די ומספיק לגמרי, לזכות בחכמת התורה.

ואם לא ראה סימן יפה בשיעור זמן כזה, לא ישטה עוד את עצמו בתקוות שוא ומפוחי כזב, אלא יֵדַע, שלא יראה עוד סימן יפה לעולם. ולכן יראה תיכף, למצוא לעצמו איזו תחבולה יפה, שיצליח על ידה, לבוא לשמה, ולזכות בחכמת התורה... שהתחבולה המוצלחת יותר ובטוחה לו, הוא העסק בחכמת הקבלה. ויניח ידו מעסק חכמת תורת הנגלה לגמרי, שהרי כבר בחן מזלו בה, ולא הצליח. ויתן כל זמנו לחכמת הקבלה, הבטוחה להצלחתו.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, כ"ג

אם נשים לב לדברי [הרח"ו] ז"ל, המה מתבהרים לפנינו כעצם השמיים לטוהר. כי מה שכתב, מוטב לו שיניח את ידו הימנו אחר שבחן מזלו בחכמת הנגלה, אין הכוונה על מזל של חריפות ובקיאות, אלא כמו שביארנו לעיל בפירוש: בראתי יצה"ר, בראתי תורה תבלין. כלומר, שעמל ויגע בתורת הנגלה, ועדיין היצה"ר בתוקפו עומד ולא נמוח כלל, כי עדיין לא ניצל מהרהורי עבֵרה... ולפיכך, מייעץ לו, שיניח את ידו הימנו ויעסוק בחכמת האמת.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, כ"ב

תשובה השבתי למשכיל אחד, ששאל על אשר כתבו גורי האר"י זכרונו לברכה, שלימוד הזוהר הוא תיקון גדול להאיר הנפש ולקדשה, והרב זכרונו לברכה נתן תיקון לבעל תשובה ללמוד חמשת דפים זוהר בכל יום, אף על גב שלא ידע מה שאומר, שקריאתה זו היא להאיר הנפש ולתקנה. ונראה כי דווקא לימוד הזוהר יש בו סגולה זו, יותר על לימוד משנה ותלמוד ומקרא, והוא פלא, במה כוחו גדול מכל התורה, אם למקרא ואם למשנה וכו', אלו דבריו.

ואני אמרתי לו, די, כי אין ספק, כי כל לימוד בתורה הקדושה נישא ורם הוא מרומם, ובפרט אם יהיה לשמה באמיתיות, ודאי בונה בשמיים מעליותיו, ומתקן העולמות ומייחד הדודים, אמנם אשר גדול לימוד הזוהר, היינו שהמקרא ומשנה והתלמוד הם מלובשים מאוד, ואינו ניכר בהם הסוד כלל, לא כן הזוהר, שמדבר בסודי התורה בפירוש, ואין פתי הקורא שלא יבין כי דבריו בעומקי רזי התורה. ולכן, להיות סתרי תורה גלויים בלי לבוש, הן מזהירין ומאירים הנפש.

החיד"א, הגדולים, מערכת ספרים, ב'

לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

אין לו להקב"ה קורת רוח בעולמו, אלא כאשר עוסקים בחכמה זו, ולא עוד אלא שלא נברא האדם אלא כדי שילמוד חכמת הקבלה.

ר' חיים ויטאל, מבוא לשער ההקדמות

חיוב המוחלט, המוטל על כל ישראל, יהיה מי שיהיה, לעסוק בפנימיות התורה ובסודותיה, שלא תושלם באדם כוונת הבריאה זולתה.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

גאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

המגמה של התגלות רזי תורה היא המטרה האידיאלית בחיים ובמציאות.

הראי"ה קוק, אורות הקודש א', קמ"ב

הגאולה הזאת לא תהיה, רק על ידי לימוד התורה. ועיקר הגאולה תלוי בלימוד הקבלה.

הגר"א מווילנה, אבן שלמה, חלק י"א, ג'

על אחת כמה וכמה שיש לנו לרדוף בכל לב ובכל נפש ובכל מאוד אחר חכמת האמונה, הוא חכמת דרך הקבלה, שהוא דרך האמת.

הבעל שם טוב, מאירות עינים, פרשת ראה

סמוך לדורות שאחר האלף שנה מהחורבן, נתגלה אור הזוהר, להגן על הדורות, ואם נזכה לעסוק בסתרי תורה כדת מה לעשות, בזכות זה תפרש ישע ישועת ישראל.

החיד"א, מערכת גדולים א', רי"ט

סתרי תורה מביאים את הגאולה, משיבים את ישראל לארצו.

הראי"ה קוק, אורות, צ"ה

דווקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות.

הראי"ה קוק, אגרות ב', קכ"ג-קכ"ה

הקב"ה מצווה אותנו שנדע השגחתו, והרי אנו רוצים ללמוד מה שיודיענו השגחה זאת. ומה שיודיענו השגחה זאת, אינו אלא חכמת האמת, שהיא העיון באלוקותו יתברך שמו. אם כן, הרי אנו רואים בלא ספק חובה ללמוד חכמת האמת.

הרמח"ל, שערי רמח"ל, מאמר הוויכוח

הצעירים לימים, או אשר ימצאו בעצמם כבדות ומיעוט חשק למאור הפנימי, עליהם החובה מוטלת לפחות, שלא לגרוע חוק דבר יום ביומו לשיעורים שעה ושתיים בכל יום לחכמת האמת, ואז בהמשך הזמן תהיה דעתם מתרחבת.

הראי"ה קוק, אגרות הראיה א', פ"ב

אין ספק שמכל דרושי העולם אין חשוב מדרישת סתרי תורה מפני שהם נוגעים באלהות, כי מציאות כל מה שנתן תורה לישראל הכוונה לדעת האלוה ולעובדו.

הרב משה קורדובירו, הרמ"ק, דע את אלקי אביך, ה'

ידוע ומפורסם הוא גודל החיוב המוטל על האדם ללמוד חכמת האמת שהיא חכמת הקבלה וסתרי התורה, כמבואר בספרים קדמונים.

ר' ברוך בן אברהם מקוסוב, עמוד העבודה, דף א'

ולו עמי שומע לי בדור הזה שהמינות גובר, היו לומדין עם תינוק בן תשעה שנים ספר הזוהר והתיקונים להגות בהם, והיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, ויתקיים.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ'

כלל העולה, שחייב אדם לידע שמו יתברך, ומי שלא ראה חכמה זו לא ראה אורות מימיו, והכסיל בחושך הולך.

ר' חיים ויטאל, אוצרות חיים, דף י"ח

מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך, יקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540], מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל.

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א

הנה נודע מפי סופרים ופי ספרים, אשר לימוד חכמת הקבלה הוא מחויב בהחלט לכל אדם מישראל. ולו למד אדם כל התורה כולה, ובקי בש"ס ופוסקים בעל פה, גם ממולא במידות ובמעשים טובים יותר מכל בני דורו, ולא למד חכמת הקבלה, הוא מחויב להתגלגל ולבוא עוד פעם בעולם הזה, כדי ללמוד רזי תורה וחכמת האמת, שזהו מובא בכמה מקומות במדרשי חז"ל.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול וראוי לפרסמו: כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

פירוש, כי כל אדם מישראל, מובטח בסופו שישיג כל ההשגות הנפלאות, אשר חשב השי"ת במחשבת הבריאה להנות לכל נברא. אלא מי שלא זכה בגלגול זה, יזכה בגלגול ב' וכו', עד שיזכה להשלים מחשבתו ית' שחשב עליו.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ה

לפנינו חיוב ההרחבה וקביעות העסק בצד הפנימי שבתורה, בכל ענייני הרוח שבה, הכוללת במובן הרחב חכמת ישראל הרחבה, שפסגתה הגבוהה היא דעת אלקים באמת על פי עמקי רזי תורה, הצריך בימינו בירור, ליבון והסברה למען יהיה הולך ומובן, הולך ומתפשט בכל שדרות עמנו.

הראי"ה קוק, אוצרות הראיה ב', 317

התורה ניתנה ללמוד וללמד, בכדי שכולם יודעים, מקטנים עד גדולים, דעת ה', וגם מצאנו בהרבה ספרי מקובלים, שמזהירים על לימוד חכמה זו שכל אדם חייב ללמוד אותה.

ר' יצחק בן צבי אשכנזי, טהרת הקודש, קמ"ז

ובעת עיקבא דמשיחא, התגברות הרע והעזות והמידות רעות, בהנהגות ראשי ערב רב, נתגלה האור הגנוז מן השמיים, ספר הזוהר והתיקונים, ואחריהם כתבי מורנו האר"י. ובזה הלימוד, מבער הקוצים והרע שבנפשו, ויזכה לדבק עצמו באור עליון, ויזכה לכל מידות טובות שבעולם.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, היכל הברכה, פרשת דברים, ר"ח

אי אפשר שכל כלל ישראל יבואו לטהרה גדולה, זולת על ידי לימוד הקבלה, שהיא הדרך הקלה ביותר, המספיקה גם לקטני הדעת. משא"כ בדרך העסק בתורת הנגלה בלבד, אי אפשר לזכות על ידה, זולת ליחידי סגולה, ועל ידי יגיעה רבה, אבל לא למרבית העם.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל"ו

הבה נקווה כי כל אחינו בית ישראל יקבעו לימוד בספר הזוהר הקדוש יחד, עשיר ואביון, קטון וגדול. ומה טוב ומה נעים, אם ישתדלו לקבוע חברות ללימוד הזוהר. ובפרט לעת כזאת, אשר ניצוצי הגאולה החלו לפרוח, עלינו להשתדל בלימוד הקדוש הזה, המסוגל לביאת משיח צדקינו.

הקדמת הרבנים לזוהר, דפוס ג'רבה

כל זמן שלא נותנים לנפש הפנימית את מזונה הטבעי, היא הולכת ונמוגה, מתדלדלת ומתנוונת, על כן... צריכים להבקיע את האור, וביד רמה לקבוע תלמוד קבוע ומסודר, חוק ולא יעבור... של התלמוד הרוחני... עד שבא אל גבול החכמה האלוקית שבמקור ישראל - חכמת האמת והקבלה וכל פרטיה.

הראי"ה קוק, אוצרות הראיה ב', 319

מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסיבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא ח"ו לתמיד, כמ"ש בזוהר, עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

וכן יש הרבה שוטים, שבורחים מללמוד רזין של מורנו האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי, בעקבות משיחא, אשר הרע והמינות גובר, היו שוקדין כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתקונים, כתבי מרן, והיו מבטלין כל גזרות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ'

מעתה מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה, וכל אחד ואחד מאיתנו, שרידי הפליטה, יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ע"א

סודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבה, מצווה גדולה לגלותם (בפסחים קי"ט). ומי שיודע לגלות ומגלה אותם, שכרו הרבה מאוד. כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דווקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל'

כלל רזי עולם, שמשום עת לעשות לה' הסכמתי לגלותם, כי השעה צריכה לכך. וגדולים וטובים ממני סבלו דיבת עם, בשביל עניינים כאלה, שלחץ אותם רוחם הטהור, בשביל תיקון הדור, לדבר דברים חדשים ולגלות נסתרות, שלא הורגל בהם השכל ההמוני.

הראי"ה קוק, אגרות הראיה ב', ל"ד

אין לה כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקיע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרוויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו. וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית - רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה.

בעל הסולם, החרות

הבנתה של המילה "רוחניות", אינה שייכת לפילוסופיה כלל. כי איך ידונו על דבר שלא ראו ולא חשו אותו מעולם? ועל מה אדניהם הוטבעו?

אלא אם יש איזה הגדרה להבדיל ולחלק בין רוחני לגשמי, אין זה שייך, רק לאלה שהשיגו פעם דבר רוחני וחשו אותו, שהמה הם המקובלים האמיתיים, ולפיכך לחכמת הקבלה אנו צריכים.

בעל הסולם, חכמת הקבלה והפילוסופיה

לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאוד, להגן ולהציל אותנו נגד כל רע. כי גילוי החכמה זאת עתה, בדורות גרועות, הוא כדי שיהיה לנו מגן עתה לאחוז בלבב שלם לאבינו שבשמיים. כי אותן דורות קודמים, היו אנשי מעשה וחסידים, והמעשים טובים היו מצילין אותן מפני המקטרגים. עתה, רחוקים אנו משורש העליון כמו השמרים בתוך החביות. מי יגן עלינו, אם לא קריאותנו בחכמה הזאת.

ר' יעקב צמח, הקדמה לעץ החיים

להפנות את הלבבות ולהעסיק את המוחות במחשבות נאצלות, שמקורן ברזי תורה.

הראי"ה קוק, ערפילי טוהר

כל התורה, בפירושיה הרוחניים כולם, צריכה היא להתעלות אצלנו.

הראי"ה קוק, אגרות ב'

ותדמו לעצמכם למשל, אם היום תמצאו איזה ספר היסטורי, שהיה מצייר לכם את הדורות האחרונים שיהיה אחר עשרת אלפים שנה, כי כמו שאנו ואתם מרגישים, בטח יספיק הלקח של הייסורים והשחיטות שיחזיר אותם למוטב בסדרים טובים.

ואנשים אלו, הרי לפניהם סדרים טובים המשמשים להם להספיק הבטחה והשאננות לכל הפחות להבטיח את חייהם היומיומית בהשקט ושלווה.

ובלי ספק, אם היה איזה חכם שהמציא לנו את הספר הזה מחכמת המדינות ומדרכי היחיד, אז היו המנהיגים שלנו ימצאו כל התרופה איך לסדר את החיים כמותם ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו, ומתבטלים היו השחיטות והייסורין הנוראים והכול על מקומו יבוא שלום.

עתה רבותי, הרי לפניכם ערוך ומוטל בארון זה הספר, שבו כתוב ומפורש כל חכמת המדינות וכל סדרי היחיד והציבור אשר יהיו בסוף הימים, דהיינו הספרי קבלה, שבו מסודרים העולמות המתוקנים שיצאו עם השלמות, כנ"ל שמהשי"ת יוצא השלמות בראשונה, אח"כ אנו מתקנים אותם ובאים לשלמות המונח וקיים בעולם העליון, היוצא מאין סוף ב"ה, בדרך: סוף מעשה - במחשבה תחילה... פתחו הספרים הללו ותמצאו כל סדרים הטובים שיתגלו באחרית הימים, ומתוכם תקבלו הלקח הטוב איך לסדר הדברים גם היום כדרכיכם בענייני העולם הזה, שאפשר ללמוד את היסטוריה העוברת וממנה אנו מתקנים את היסטוריה הבאה.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

וכבר כתב הרב רבי שם טוב בספר האמונות, כי רק על פי חכמת הקבלה תוושע יהודה וישראל תשועות עולמים, כי רק הוא חכמת אלוקית המסורה לחכמי ישראל מימי קדם ושנים קדמוניות, ועל ידה יגלה כבוד אלוקים וכבוד תורתו הקדושה.

ר' שבתאי בן יעקב יצחק ליפשיץ, סגולת ישראל, מערכת ז', אות ה'

וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות הגאולה. ובאותו הזמן תגלה לכל.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת וירא, ת"ס

אבל העיקר תדע אחי, שעיקר לימוד זה, שנתגלה בזמן הזה בכל כך בהירות ואור והתפשטות, הוא מחמת שהרע גובר מאוד, וכנסת ישראל נופלת. ובלימוד זה, נזדכך הנפש. ובאמת בעת לימוד הסודות, ובפרט ספר הזוהר והתיקונים, מאיר הנפש.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נתיב מצוותיך, בהקדמה, שביל הייחוד א', אות ד'

כל חלק התורה הנגלה, אינו אלא בחינת הכנה, שנהיה ראויים וכדאיים להשיג חלק הנסתר, אשר חלק הנסתר הוא עצם השלמות והתכלית, שעליו נברא האדם. אם כן ודאי וברור, שאם חסר מחלק הנסתר, אף על פי ששמר התורה וקיים מצוותיה בחלק הנגלה, מחויב עוד להתגלגל ולבוא לעולם, לקבל מה שראוי לקבל, דהיינו חלק הנסתר, ע"ד תרי"ג פקודין, שאך בזה נשלמת הנשמה, כמו שחשב עליה השי"ת מכל מראש.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

ומכאן תבין את היבֵשות והחשכות שמצאנו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן בכל הדורות שקדמו לנו, שהוא משום שאפילו עובדי ה' שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, נ"ז

כל גדולי הקבלה, פה אחד, צועקים ככרוכיה, שכל זמן שמסלקים מאורייתא [מהתורה] את רזיה ואינם עוסקים בסודותיה, מחריבים את העולם.

הראי"ה קוק, אגרות ב', רל"א

אני רואה שעיקר מניעת ההצלחה בכל מה שעושים לחזק את היהדות ומעמדם של ישראל בכל, הוא מפני שנזנח האור האלוקי, נזנח לגמרי מן הלב והמוח. הכול פונים עכשיו רק לתקן את החרדיות הפשוטה, כאילו יהיה אפשר להחיות את העולם בגוף בלא נשמה.

הראי"ה קוק, אגרות א', ק"ס-קס"א

יש הרבה שוטים, שבורחים מללמוד רזין של מורנו האר"י וספר הזוהר, אשר הם חיינו. ולו עמי שומע לי, בעקבות משיחא, אשר הרע והמינות גובר, היו שוקדין כל ימיהם ללמוד ספר הזוהר והתקונים, כתבי מרן, והיו מבטלין כל גזרות רעות, והיו ממשיכים שפע ואור.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ'

אוי להם לאותם אנשים, הגורמים שרוחו של משיח יסתלק וילך לו מן העולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה הם העושים את התורה ליבשה, כלומר בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת, כי מצטמצמים רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל להבין בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצווה. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ע'

זהו הטעם שרבי שמעון בר יוחאי צווח כל כך על זה, וקורא לעוסקים בפשט התורה, שהם ישנים בתרדמה, כי אינם פוקחים עיניהם כלל לראות באהבה שהקב"ה אוהב אותם, כאילו הם חס ושלום כפויי טובה אליו. ועוד, שאינם רואים ואינם יודעים דרך הקדושה כלל, ואת הדבקות בו יתברך.

הרמח"ל, מאמר הוויכוח, צ"ז

וכל זמן שהאורתודוקסיה אומרת, בעקשנות דווקא, לא, רק גמרא ופוסקים לבדם, לא אגדה ולא מוסר, לא קבלה ולא מחקר, הרי מדלדלת את עצמה וכל האמצעים שהיא לוקחת בידה, להגן על עצמה, מבלי לקחת את סם החיים האמיתי, אור התורה בפנימיותה, הם לה לא לעזר ולא להועיל, והיא מתמלאה בקצף... הדבר הגלוי ומוחש, הנגלה שבתורה ומצוות לבד, אינו יכול בשום אופן לבוא ולהביא למטרתו, בכל הדורות, וביותר בדורנו, כי אם ביחד עם התרחבותם של שורשיו המרובים הרוחניים.

הראי"ה קוק, אגרות ב', רל"ב-רל"ג

אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בלי ספק בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, ושק הושת כסותה, וכל האומות יאמרו לישראל, מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם. אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה, כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבוא בעולם.

כתבי האר"י, עץ חיים, חלק א', הקדמת מוהרח"ו זיע"א

ידוע ומפורסם הוא גודל החיוב המוטל על האדם ללמוד חכמת האמת שהיא חכמת הקבלה וסתרי התורה, כמבואר בספרים קדמונים... ותמהתי על אנשי דורנו, שהצנועים שבהם מושכין ידיהם מללמוד חכמת האמת.

ר' ברוך בן אברהם מקוסוב, עמוד העבודה, דף א'

המה... שאינם חפצים להשתדל בחכמת הקבלה, אוי להם שגורמים בזה עניות וחרב וביזה והרג ואובדן לעולם.

רבי שמעון בר יוחאי, תיקוני הזוהר, תיקון ל'

רבים חשבו כי אין ראוי להחזיק בסוד יותר מדי, מפני שתשתכח תורת המעשה, דהיינו האסור והמותר הפסול והכשר מישראל, וחס ושלום תורה זו מה תהא עליה, אם היינו כולנו מייחדים בסודות התורה... אמנם המואסים בה אינם בכלל עבדי ה'.

הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, קל"ב

הנה בלי ידיעת חכמת הקבלה הוא כבהמה, אחר שעושה המצווה בלי טעם, רק מצוות אנשים מלומדה, ודומה לבהמות האוכלות חציר, שאין בו טעם אכילת אדם. ואפילו הוא בעל עסקים גדול במשא ומתן, וטרוד הרבה, לא יפטור מעסק חכמה זאת.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, סור מרע ועשה טוב

כל המונע וחושך עצמו מלימוד הקבלה, הוא נדחה ממחיצת צדיקים, ומפסיד עולמו, ואינו זוכה לראות באור פני מלך חיים יתברך.

הרב יוסף אליעזר רוזנפלד, חוות יאיר, ר"י

אבל אם חס ושלום להיפך, שהאדם מישראל משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצווה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הרי הוא מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה חס ושלום, דבר שאין צורך בו, הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אומות העולם, וישפילו ויבזו את בני ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם חס ושלום.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

ומכאן תשובה לסכלים המתחכמים, וחכמת מה להם, הפוערים פיהם נגד העוסקים בחכמת הקבלה, האומרים עליהם, כי קול דברים הם שומעים, ותמונה אינם רואים, אוי להם ולרוע מזלם, על סכלותם והוללותם, כי לא ירוויחו מזה, רק שהם מניאים את עם ה' מעלות להר קודשו.

ר' שמעון בן לביא, כתם פז, טוב ורע הנכלל באדם

בהיותו עוסק בחכמת המשנה והתלמוד בבלי, ולא יתן חלק גם אל סודות התורה וסתריה, כי הרי זה דומה לגוף היושב בחושך בלתי נשמת אדם, נר הוי"ה, המאירה בתוכה, באופן שהגוף יבש בלתי שואף ממקור חיים, אשר זהו עניין אומרו במקום אחר ההוא, הנזכר לעיל, וזה לשונו: שהם אלו שעושים את התורה יבשה, ולא רוצים להשתדל בחכמת הקבלה.

ר' חיים ויטאל, הקדמת מוהרח"ו זיע"א על שער ההקדמות

נזר התורה היא חכמת הקבלה, אשר רוב העולם פורשים ממנה, באומרם, במה שהורשית - התבונן, ואין לך עסק בנסתרות. אתה, שלח נא ידך ואחוז בזה, אם אתה מסוגל לתורה הזאת, וממנה לא תזוע כי מי שלא טעם טעם חכמה זו, לא ראה מאורות מימיו, והולך בחושך. ואוי להם לבריות מעלבונה של התורה הזאת.

ר' פנחס אליהו בן מאיר, ספר הברית, חלק ב', מאמר י"ב, פרק ה'

ראיתי בספרי מקובלים רבים הרבה גודל העונש העצום והמר על מי שמנע את עצמו מללמוד חכמת הקבלה ועוצם השכר והעונג בעולם הבא למי שלומדה.

ר' ברוך בן אברהם מקוסוב, עמוד העבודה

ומי שלא עסק בחכמת האמת ולא רצה ללמוד אותה, בשעה שנשמתו רוצה לעלות בגן עדן דוחין אותה משם בביזיון.

ר' פנחס אליהו בן מאיר, ספר הברית, חלק ב', מאמר י"ב, פרק ה'

מדברי הגמרא: תלמיד, שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים, שוב אינו רואה. כי למה לא ראה סימן יפה במשנתו? ודאי אין זה, אלא משום חסרון כוונת הלב בלבד. ולא משום חסרון כישרון אליה. כי חכמת התורה, אינה צריכה לשום כישרון, אלא כמ"ש במדרש הנ"ל: אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי, ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, כ"ג

אם האדם נברא עם כישרונות קטנים, איך שייך אצלו לומר שיהיה תלמיד חכם? הלא המוח שלו קטן להבין דברי תורה!
על זה בא המדרש רבה (פרשת וזאת הברכה): אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו.

ופירש על זה בהקדמה לתע"ס וזה לשונו: הרי שאין צריכים כאן לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת יראת השם זוכים לכל חכמת התורה. וזהו: הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. שרק על יראת שמיים צריכים בחירה, והשאר נותן הקדוש ברוך הוא.

רב"ש, דרגות הסולם, כישרונות קטנים

מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה, להתייגע בה ולתת דעתו ולבו, למצוא בה את אור פני מלך חיים, דהיינו השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת ''אור הפנים''. וכל אדם מוכשר לזה, כמ''ש: ומְשַחַרַי ימצאוני. וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה בלבדה.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, צ"ז

מטרת הבריאה הוא לאו דווקא לאנשים יחידי סגולה, אלא שהמטרת הבריאה, שייכת לכל הנבראים, בלי יוצא מהכלל.

ולאו דווקא אנשים בעלי כישרונות, וגבורי כוח, היינו שיש להם כוח התגברות, אמיצי לב, וכדומה, אלא שזה שייכת לכל הנבראים. עיין בהקדמה לתע"ס אות כ"א, שכתב שם, בשם מדרש רבה, וזאת הברכה: אמר הקב"ה לישראל, חייכם, כל החכמה וכל התורה, דבר קל הוא. כל מי שמתיירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל התורה בלבו.

רב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים

סתרי תורה, מתוך שהם באים ממקור עליון, מחביון העז של פנימיות הנשמה, חלק אלוה ממעל, בשביל כך הם יכולים להכנס אל כל הלבבות, גם ללבבות האלה שלא באו למידה של דעה רחבה לקנין מדע רחב ועמוק. וכשהם משתמשים בכשרונם זה, שהוא הנטיה לרזי עליון, עם הידיעה בחולשה המדעית שלהם, שהיא ממלאתם ענוה, אז מביאים הם ברכה לעולם, ומגלים הם בחפצם הטהור אור גדול של דעת קדושים.

הראי"ה קוק, אורות התורה י', ה'

ישראל, הוא המייגע את עצמו לשוב לשורשו.

בעל הסולם, אגרת י"ז

זה שרוצה ללכת בדרך ה', הוא נקרא ישר-אל, שהוא בחינת ישר - לאל, היינו שכל המעשים שהוא עושה, הוא רוצה שזה יעלה ישר לאל, ולא רוצה שיהיה כוונה אחרת.

רב"ש, שלבי הסולם, מי שחיזק לבו

מילת "ישר-אל" הוא אותיות "לי ראש". היינו שמאמין, שיש לו ראש דקדושה.

בעל הסולם, שמעתי, קמ"ג, אך טוב לישראל

אלה אנשים הרוצים להגיע לאמונה שלמה, כבר נקראים "ישראלים".

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

ישראל צריכים לשתף עצמם עם ה', בהליכה שלהם, ובהקיץ שלהם.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהר, נ"א

ישראל הן סגולתו של הקב"ה, שנאמר, להיות לו לעם סגולה.

מדרש תנאים, דברים, פרק י"ד

למה ניתנה התורה לאומה הישראלית, ולא נשתתפו בה כל אומות העולם? כי האמת היא, שעניין תכלית הבריאה מוטלת על כל המין האנושי, איש לא נעדר. אולם מתוך שפלותו של טבע הבריאה, וחוזקו על הבריות, לא היה שום דרך שהבריות יוכלו להבין, להכריע, ולהסכים להתרומם ממנו, ולא היו מגלים רצון לצאת ממסגרת האהבה העצמית, ולבוא להשוואת הצורה, שהיא הדבקות במידותיו יתברך. כמו"ש חז"ל: מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'.

ומתוך זכות אבות, עמדה להם ההצלחה לישראל, שבמשך ארבע מאות שנה התפתחו והוכשרו והכריעו את עצמם לכף זכות. ונכנסו כל אחד מחברי האומה, בקבלה זו של אהבת הזולת, בהיותם אומה יחידה קטנה בין שבעים אומות גדולות, אשר כנגד כל אחד מישראל נמצאים מאה נכרים ויותר כנגדו. וכאשר קיבלו עליהם אהבת הזולת, ניתנה התורה דווקא לאומה הישראלית ולהכשרתה עצמה.

בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות

ורבי אלעזר, בנו של רשב"י, מפליג עוד יותר בדבר הערבות. ולא די לו, שכל ישראל ערבים זה לזה, אלא כל העולם נכנסים בדבר הערבות. אמנם אינם חולקים. כי הכול מודים, שמתחילה די ומספיק אומה אחת לקיומה של התורה, והיינו רק להתחלת תיקון העולם. מפני שאי אפשר היה להתחיל בכל אומות העולם בבת אחת.

כאמרם ז"ל, שסבב הקב"ה עם התורה לכל אומה ולשון, ולא רצו לקבלה. כלומר, שהיו שקועים בזוהמת אהבה עצמית, עד למעלה מחוטמם, אלו בניאוף, ואלו בגזל, ורציחה, וכדומה. עד שלא היה אפילו להעלות על הדעת בימים ההם, לדבר עימהם, אם מסכימים להיפרש מאהבה עצמיות.

ולפיכך, לא מצא הקב"ה שום עם ולשון, שיהיו מוכשרים לקבלת התורה, זולת בני אברהם יצחק ויעקב, שזכות אבותם עמדה להם. וכמו שאמרו רז"ל, האבות קיימו כל התורה, עוד בטרם שנתנה. שפירושו, שמתוך רוממות נשמתן, היה להם היכולת להשיג ולבוא בכל דרכי ה', בבחינת רוחניותה של התורה, הנובעת מדבקותו ית', בלי הקדם הסולם של המעשיות שבתורה, שלא היה להם האפשרות לקיימם כלל.

שבלי ספק, הן הזיכוך הגופני, והן הרוממות הנפשי של אבותינו הקדושים, פעל הרבה מאוד על בניהם ובני בניהם אלה. וזכותם זו עמדה להם, לאותו הדור, אשר כל אחד ואחד מחברי האומה, קיבלו עליהם את העבודה הגבוהה הזאת, וכל אחד ואחד אמר בפה מלא: נעשה ונשמע. ומטעם זה נבחרנו, מתוך הכרח, לעם סגולה מכל העמים.

ונמצא, שרק בני האומה הישראלית לבד, נכנסו בערבות הדרושה. ולא בני אומות העולם כלל, כי לא השתתפו בדבר. וזה פשוט, כי מציאות הוא.

בעל הסולם, הערבות, י"ט

כתוב, והייתם לי סגולה מכל העמים. כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

בעל הסולם, הערבות, כ"ח

היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ, ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידינו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

כנסת ישראל היא תמצית ההוויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש, בחומריותה ורוחניותה, בתולדתה ואמונתה. וההיסטוריה הישראלית היא תמצית האידיאלי של ההיסטוריה הכללית, ואין לך תנועה בעולם, בכל העמים כולם, שלא תמצא דוגמתה בישראל. ואמונתה היא התמצית המסולת והמקור המשפיע את הטוב והאידיאליות לאמונות כולן, וממילא הכוח המבקר את כל המושגים האמוניים, עד שיביאם למדרגת שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ואלוהיך קדוש ישראל, אלוהי כל הארץ יקרא.

הראי"ה קוק, אורות, קל"ח

שכל ישראל ערבים זה בזה.

סנהדרין כ"ז ע"ב; שבועות ל"ט ע"א

ויחן שם ישראל נגד ההר (שמות י"ט). ופירשו חז"ל: כאיש אחד בלב אחד.

בעל הסולם, סוד העיבור - לידה

ישראל ערבים זה לזה, היינו שכלל ישראל הוא בחינת אחת.

רב"ש, דרגות הסולם, עניין חתן וכלה

בכוח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכול מתוקן.

הרמח"ל, דרושי כ"ד קישוטי כלה

מובא במדרש תנחומא: אין ישראל נגאלין, עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא, נאום ה', יבואו בני ישראל, המה ובני יהודה יחדיו וכו'. כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה.

הבאתי את לשון המדרש בכדי שלא תחשבו שעניין "חבורה" שהוא אהבת חברים הוא עניין של חסידות, אלא זהו דרשת חז"ל, שהם ראו כמה נחוץ איגוד הלבבות, שיהיו חבורה אחת לעניין קבלת פני השכינה.

רב"ש, אגרת ל"ד

וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
כי לא ניתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצווה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב, ואהבת לרעך כמוך, בכל שיעורו.

דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.

ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: נעשה ונשמע, הרי שכל אחד מישראל, נעשה עָרֵב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת.

בעל הסולם, הערבות

בשעה שמרגיש שנשמתו נמצאת בכל כלל ישראל, בכל אחד ואחד מהם... אז הוא תמים בלי מום, ושופע עליו באמת הנשמה בכל כוחה, כמו שהופיעה באדה"ר.

בעל הסולם, שישים רבוא נשמות

ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים.

המן אמר, שדעתו הוא, שנוכל להצליח לאבד היהודים, מטעם שהם בפירוד בין אדם לחברו. על כן, הכוח שלנו נגדם, בטח נצליח, כי זה גורם פירוד בין אדם למקום, וממילא ה' לא יעזור להם, כיון שהם נפרדים ממנו.

לכן הלך מרדכי לתקן את הפגם הזה, כמו שמבואר בהכתוב, נקהלו היהודים וכו' להיקהל ולעמוד על נפשם. היינו על ידי ההתאחדות הצילו את נפשם.

בעל הסולם, שמעתי, קמ"ד, ישנו עם אחד

כולך יפה רעייתי. כל הנשמה תהלל יה. שלמות השכינה - בנשמת מלך המשיח, שהוא בת יחידה. אלא שכדי להשתלם, צריך שיהיו מתחברות בה כל שאר הנשמות, ונעשות כולם אחת בה, ואז השכינה מאירה בתיקון גדול, כי היא כלה, ואז, כולך יפה רעייתי, ואין נשאר שום מום, כי בכוח הערבות - אחד מתקן בעבור האחר, ונמצא הכול מתוקן.

הרמח"ל, דרושי כ"ד קישוטי כלה

ישראל מביאין אורה לעולם.

שיר השירים רבה, פרשה ד'

אומה שכל טובה שהיא באה לעולם, אינה באה אלא בזכותה.

בראשית רבה, פרשה ס"ו

וכאשר יושלמו בני ישראל עם דעת השלם, יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ד'

מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דבקותו ית'.

בעל הסולם, הערבות, כ'

האומה הישראלית נתקנה כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו. באופן שניצוצי ההזדככות הללו הולכים ומתרבים יום יום, כדמיון הנותן לאוצר, עד שיתמלאו לשיעור הנרצה, דהיינו עד שיתפתחו ויבואו לידי כך, שיוכלו להבין את הנועם ואת השלווה השרויים בגרעין של אהבת זולתו. כי אז יבינו להכריע את כף הזכות ויכניסו את עצמם תחת עולו ית', וכף החובה יתבער מן הארץ.

בעל הסולם, הערבות, כ"ד

ותדע, שענף הנמשך מהפנימיות המה עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללי. ויש בהם אותה ההכנה, שיכולים להתפתח ולגדול, עד שיגיעו גם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללי.

והענף הנמשך מחיצוניות הם שאר האומות, שלא הוכנו בהם אותם הסגולות, שיהיו ראויים לקבל את דרכי התפתחות התכלית בזה אחר זה, אלא שמוכשרים לקבל את התיקון בבת אחת בכל מלואו, על דרך שורשם העליון.

בעל הסולם, שפחה כי תירש גבירתה

האומה הישראלית הותקנה בזה בבחינת "מעבר", אשר באותו שיעור שישראל עצמם יוצאים מצורפין על ידי קיום התורה, כן מעבירים את כוחם לשאר האומות. וכאשר גם יתר האומות יכריעו את עצמם לכף זכות, אז יתגלה משיח ה', אשר תפקידו, מלבד מה שישלים את בני ישראל למטרה הסופית לדבקותו יתברך, כן יבוא ללמד דרכי ה' אל כל האומות. כמ"ש ונהרו אליו כל הגויים.

בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות

תחיית האומה היא הייסוד של בניין התשובה הגדולה, תשובת ישראל העליונה ותשובת העולם כולו, שתבוא אחריה.

הראי"ה קוק, אורות התשובה, י"ז, א'

תפקיד האומה הישראלית - להכשיר את העולם להזדככות מסוימת, עד שיהיו ראויים לקבל עליהם את עבודתו ית', לא פחות משהיו ישראל עצמם ראויים בעת קבלת התורה.

בעל הסולם, הערבות, כ"א

היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ, ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידינו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

הגמר של תיקון העולם, אי אפשר שיהיה, זולת בהכנסת כל באי עולם בסוד עבדותו ית', כמ"ש: והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ודייק הכתוב, ביום ההוא, ולא לפני זה. וכן כמה כתובים: ומלאה הארץ דעה את ה' וגו', וינהרו אליו כל הגוים וגו'.

אולם תפקידם של ישראל כלפי כל העולם, דומה לתפקידם של אבותינו הקדושים כלפי אומה הישראלית. דהיינו, כמו שזכות אבותינו עמדה לנו להתפתח ולהזדכך, עד שנעשינו ראויים לקבלת התורה. שלולא אבותינו, שקיימו כל התורה בטרם שניתנה, כי אז לא היו משובחים כלל משאר האומות, כמובן.

בעל הסולם, הערבות, כ'

הקומוניזם האלטרואיסטי ("דת ההשפעה לזולתו") הוא דבר נדיר לרוח האדם, ולפיכך העם היותר אציל צריך לקבל על עצמו להראות דוגמא לכל העולם.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

כל מצווה ומצווה שכל יחיד מישראל עושה כדי לעשות נחת רוח ליוצרו ולא לשום תשלום גמול ואהבה עצמית, נמצא פועל בזה איזה שיעור בהתפתחות כל בני העולם. כי אין הדבר נעשה בבת אחת, אלא בהתפתחות הדרגתית לאט לאט עד שמתרבים בשיעור גדול כזה, באופן, שיוכלו להכריע את כל בני העולם להזדככות הרצויה.

בעל הסולם, הערבות, כ'

הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאיתנו, שרידי הפליטה, יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה כל אחד ואחד מאיתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אומות העולם" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ויגיע כוח הזה, גם על כלל ישראל כולו, עד ש-"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'. וכן (ישעיה, מ"ט): והביאו בנייך בחוצן, ובנותייך על כתף תנשאנה. וז"ש בזוהר, נשא, דף קכ"ד ע"ב, וז"ל: בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ע"א

וזהו שאמרו ז"ל, בטעם הכתוב, שעל כן ברכת השלום של העולם כולו קדמה לעוז, דהיינו לגאולה, משום שלא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כלומר, כל זמן שהאהבה עצמית והאגואיזם שוררים בין האומות גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה' על צד הטהרה בדבר השפעה לזולת, כמ"ש בביאור הכתוב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, במאמר הערבות. ודבר זה אנו רואים מפי הנסיון, שהרי ביאת הארץ ובניין בית המקדש לא יכלו להחזיק מעמד ולקבל הברכות אשר נשבע ה' לאבותינו.

וזהו שאמרו, לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה, כלומר, עד כאן עדיין לא היה לבני ישראל כלי המחזיק ברכת האבות, ועל כן עוד לא נתקיימה השבועה שנוכל לרשת ברכת הארץ לנצחיות, כי רק שלום העולם הוא הכלי היחיד המאפשר אותנו לקבלת ברכת האבות, כנבואת ישעיהו.

בעל הסולם, השלום

אין דבר בעולם שישבור כוחם של עמים עכו"ם, כמו בשעה שישראל עוסקים בתורה. שכל זמן שישראל עוסקים בתורה, מתחזק הימין, ונשבר כוחם ועוזם של העמים עכו"ם... ובשעה שישראל אינם עוסקים בתורה, מתחזק השמאל, ומתחזק כוחם של העמים עכו"ם, שיונקים מן השמאל, ושולטים על ישראל, וגוזרים עליהם גזרות שאינם יכולים לעמוד בהם. ועל זה נגלו בני ישראל ונתפזרו בין האומות.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בשלח, ש"ה-ש"ו

ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרוג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל. דהיינו, כמ"ש בתיקונים, שהם גורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו.

ואחר שבעוונותינו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים, הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאיתנו, שרידי הפליטה, יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

כבר מסרתי עקרי דעותי בתרצ"ג. גם דברתי עם מנהיגי הדור, ודברי לא נתקבלו אז, אע"פ שצווחתי ככרוכיה, והזהרתי אז על חורבן העולם, לא עשה זה רושם. אבל עתה, אחר הפצצה האטומית והמימנית אני חושב שהעולם יאמינו לי, שקץ העולם מתקרב ובא בצעדים נמהרים. וישראל יהיו נכווים תחילה לשאר האומות, כמו שהיה במלחמה הקודמת. על כן, היום טוב לעורר את העולם, שיקבלו תרופתו היחידה, ויחיו ויתקיימו.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

אם חס ושלום, האדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצווה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו, אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה, שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהייתה חס ושלום, דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אומות העולם. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם חס ושלום.

ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאומות העולם, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאומות העולם, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומות העולם. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

אם [ישראל] יקבלו הדת [השפעה לזולתו בצורה של "ואהבת לרעך כמוך"] אז יתכן לבנות בית המקדש ולהחזיר כל הפאר העתיק, שזה ודאי היה מוכיח צדקת ישראל לכל הגויים על חזרתם לאדמתם. ואפילו על הערבים. מה שאם כן שיבה חילונית כיום, אינו עושה שום רושם על הגויים, ויש לחוש, אם לא ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

גאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהייתה חס ושלום דבר שאין צורך בו כלל.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

דורנו זה הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזוהר, שהוא תחילת קיום הכתוב: ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר: דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיה ל"א).

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

כל הביאורים על ספר הזוהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזוהר. וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזוהר עצמו. ובדורנו זה, זכינו לפירוש הסולם, שהוא ביאור מלא על כל דברי הזוהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזוהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר: ומלאה הארץ דעה את ה'.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

ומי עוד כמוני עצמי יודע, שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואין צריך לומר להבינם על שורשם, ולמה עשה ה' לי ככה, אין זה, אלא מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון העומד על סף הגאולה השלמה, ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שהוא סוד גילוי נסתרות, כמבואר.

בעל הסולם, שופר של משיח

שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנה... וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה. אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל, ראוי היה שמואל הקטן וכו' אלא שאין דורו זכאי לכך, ועל כן אמרתי, שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסיבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא ח"ו לתמיד, כמ"ש בזוהר, עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך, יקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540], מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל.

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א

רשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה [125] המדרגות בשלמות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, נאמר: חכם עדיף מנביא. וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה המדרגות.

ולפיכך אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח. כי אמרנו, שאם מדרגות המעיינים, אינן בכל השיעור של מדרגת המחבר, לא יבינו רמזיו, משום שאין לשניהם השגה משותפת.

וכיוון, שמדרגת בעלי הזוהר, היא בכל הגובה של קכ"ה מדרגות, אי אפשר להשיגם, מטרם ימות המשיח. נמצא, שבדורות שלפני ימות המשיח, אין השגה משותפת עם בעלי הזוהר. וע"כ, לא היה יכול הזוהר להתגלות בדורות שקדמו לדורו של המשיח.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

ונאמנה תדע אחי, כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי, דורות הללו והימים האלה. כי באותן ימים, היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים. לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים.

לא כן באלף השישי הזה, שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, כי הוא קרוב לעת קץ הימים, ושמחה של מצווה ונחת רוח גדול כעת בעיני ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד. בפרט כעת, שנדפסו כל כתבי הקודש להאר"י לוריא ז"ל, אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף טבעות מימות עולם, וכל דבריו דברי אלוקים חיים, על פי אליה הנביא, זכור לטוב, וברשותו גילה מה שגילה. ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת, כמו בנגלות ממש.

ר' פנחס אליהו בן מאיר, ספר הברית חלק ב', מאמר י"ב פרק ה'

וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תינוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות הגאולה. ובאותו הזמן תגלה לכל.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת וירא, ת"ס

דורנו זה, הוא הדור של ימות המשיח. ולפיכך, זכינו לגאולת ארצנו הקדושה מידי הנכרים. גם זכינו להתגלות ספר הזוהר, שהוא תחילת קיום הכתוב: ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר: דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיה ל"א).

אבל בשתי אלה זכינו רק בבחינת נתינה מהקב"ה. אבל אנו, לידינו, עוד לא קבלנו כלום. אלא שניתנה לנו הזדמנות בזה, להתחיל בעבודת השי"ת, לעסוק בתורה ובמצוות לשמה, שאז נזכה להצלחה גדולה, ככל המובטח לדורו של המשיח, מה שלא ידעו כל הדורות שלפנינו. ואז נזכה לזמן הקבלה של שתי אלה: שלמות ההשגה והגאולה השלמה.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

אף על פי שהקב"ה הוציא הארץ מרשות האומות, ונתנה לנו, עכ"ז אנו עוד לא קבלנוה, ואין אנו נהנים מזה. אלא שבנתינה זו, נתן לנו הקב"ה את ההזדמנות לגאולה. דהיינו, להיטהר ולהתקדש ולקבל עלינו עבודת ה', בתורה ובמצוות לשמה. ואז יבנה בית המקדש, ונקבל הארץ לרשותנו. ואז נחוש ונרגיש בשמחת הגאולה.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם, ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום. שבזה רוב הגויים תלמידינו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

אם [ישראל] יקבלו הדת [השפעה לזולתו בצורה של "ואהבת לרעך כמוך"] אז יתכן לבנות בית המקדש ולהחזיר כל הפאר העתיק, שזה ודאי היה מוכיח צדקת ישראל לכל הגויים על חזרתם לאדמתם. ואפילו על הערבים. מה שאם כן שיבה חילונית כיום, אינו עושה שום רושם על הגויים, ויש לחוש, אם לא ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

ובזה תבין מה שכתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה. וכן אמרו ז"ל, המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכוונה גדולה, להורותינו שרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף, בה צָרוּר זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, שהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכוונה שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ה'

גאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה, כמו שהייתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

מה שנגזר למעלה, שלא יתעסקו בחכמת האמת בגלוי, היה לזמן קצוב, עד שתשלים שנת הר"ן [1490]. ומשם ואילך, יקרא דור אחרון, והותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר. ומשנת ה"ש ליצירה [1540], מצווה מן המובחר שיתעסקו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא. ואחר שבזכות זה עתיד לבוא מלך המשיח, ולא בזכות אחר, אין ראוי להתרשל.

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר אור החמה, פ"א

זה זמן רב, אשר מוסר כליותיי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת, ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה, ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו היכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם, כראוי, באופיים וצביונם האמיתי.

בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים

גילוי חכמת הנסתר בהמון גדול, הוא תנאי מוקדם ומחויב לבוא בטרם הגאולה השלמה.

בעל הסולם, שופר של משיח

ובזה תבין מה שכתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה. וכן אמרו ז"ל, המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכוונה גדולה, להורותינו שרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף, בה צָרוּר זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב, שהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכוונה שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ה'

להתפשטות גדול של חכמת האמת בקרב העם, אנו צריכין מקודם, באופן שנהיה ראויים לקבל התועלת ממשיח צדקנו. ולפיכך תלויים המה התפשטות החכמה וביאת משיח צדקנו זה בזה. וכיון שכן, הרי אנו מחויבים לקבוע מדרשות ולחבר ספרים, כדי למהר תפוצת החכמה במרחבי האומה.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ה'

סודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבה, מצווה גדולה לגלותם (בפסחים קי"ט). ומי שיודע לגלות ומגלה אותם, שכרו הרבה מאוד. כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דווקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל'

כתוב, שכל אחד מהאומות יחזיק באיש יהודי ויוליכהו לארץ הקדושה, ואינו מספיק מה שיוכלו לצאת מעצמם. ותבין אמנם, מהיכן יבא לאומות העולם דעת ורצון כזאת. תדע, שהוא ע"י הפצת החכמה האמיתית, שיראו בעליל אלוקים אמת ותורת אמת. והפצת החכמה בהמון מכונה "שופר", דוגמת השופר, שקולו הולך עד למרחק המרובה, כן יתפשט הד החכמה בכל העולם, שאפילו האומות ישמעו ויודו כי יש חכמת אלוקים בקרב ישראל.

בעל הסולם, שופר של משיח

לפנינו חיוב ההרחבה וקביעות העסק בצד הפנימי שבתורה, בכל ענייני הרוח שבה, הכוללת במובן הרחב חכמת ישראל הרחבה, שפסגתה הגבוהה היא דעת אלוקים באמת, על פי עמקי רזי תורה, הצריך בימינו בירור, ליבון והסברה למען יהיה הולך ומובן, הולך ומתפשט בכל שדרות עמנו.

הראי"ה קוק, אוצרות הראיה ב', 317

תתחזק ידידי להאיר את אור חכמת הנסתר בעולם. עתה קרבו הימים, שהכול יכירו וידעו שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה.

הראי"ה קוק, אגרות א', צ"ב

השאלות הרוחניות הגדולות, שהיו נפתרות רק לגדולים ומצוינים, מחויבות הן להיפתר עכשיו בהדרגות שונות לכלל העם. ולהוריד דברים נישאים ונשגבים ממרום עוזם עד עומק הדיוטא הרגילה ההמונית, צריך לזה עושר רוח גדול ואדיר, ועסקנות קבועה ומורגלת, שרק אז תתרחב הדעה ותברר השפה, עד כדי להביע הדברים היותר עמוקים בסגנון קל ופופולרי, להשיב נפשות צמאות.

הראי"ה קוק, עקבי הצאן, נ"ד

המגמה של התגלות רזי תורה היא המטרה האידיאלית בחיים ובמציאות. המחשכים שתוכן הקודש מתכסה בהם, הם גורמים להקטין את רוח האדם, ולהזעיר את שאיפותיו, וממילא הרי הוא מתדלדל, והחברה כולה מתדלדלת בדלדולם של היחידים, האומה מתרוששת ברוחה ע"י התרוקנות הרוח של בניה.

הראי"ה קוק, אורות הקודש א', קמ"ב

מגמת החיים הוא לזכות לדבקותו מטעם תועלת השי"ת לבדו בקפדנות. או לזכות את הרבים שיגיעו לדבקותו ית'.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

הנה רשב"י חיבר ספר הזוהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהיתקנו במערה... זהו חיבור גדול ונורא המגלה עומק הסודות בבירור רב על התורה עצמה, וזהו נקרא גילוי התורה בפנימיותה.

הרמח"ל, אדיר במרום, כ"ד

רק בימי רשב"י, אחרי י"ג שנה אשר היה במערה, נפתחו שערי החכמה עליו, להאיר לכל ישראל עד קץ הימים.

הרמח"ל, אדיר במרום, י"ג

רשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה [125] המדרגות בשלמות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל נאמר: חכם עדיף מנביא. וע"כ, נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה (125) המדרגות.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

ולעולם אין כוח בנו להפשיט התורה ממלבושיה, אם לא הרשב"י ע"ה וחבריו.

הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, ט"ז

והיה רבי שמעון בר יוחאי מגלה סודות התורה, וחברים מקשיבים לקולו, ומתחברים עמו להיות בחיבור זה, כל אחד עונה חלקו. כמו שנעשית המשנה על ידי התנאים, ורבנו הקדוש חיבר סברת כולם ועשה מהם ספר המשנה.

כך רצה רבי שמעון בר יוחאי, שיחובר ספר כלול ממאמרי כל בני ישיבתו, ויהיה הספר מחובר על התורה. כי החיבורים מדברים על עניינים פרטיים, אך הזוהר הנעשה על התורה, זה נקרא הפתח הגדול של כללות התורה. והנה רבי שמעון בר יוחאי צווה לרבי אבא להיות כותב ומסדר את כל הדברים אשר ידברו החכמים בני הישיבה, בכל זמן וזמן ובכל מקום שהם, את הכול יסדר לפי סדר התורה.

הרמח"ל, אדיר במרום, כ"ד

ולזה הספר יקרא ספר הזוהר, מפני השפעת האור ההוא מהזוהר העליון. ודרך אורו, משפיעים בהשגחה אלוהית כל המתעסקים בו, שהיה אור ושפע עליון מהדעת מושפע בסודות תורה. כיוון שנשפע משם, נקרא החיבור הזה ספר הזוהר, כלומר שנשפע מהזוהר ההוא.

הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, ב'

ובגלל שעתידים ישראל לטעום מאילן החיים, שהוא ספר הזוהר הקדוש, יצאו על ידו מן הגלות.

ר' שמעון בר יוחאי, ספר הזוהר, פרשת נשא, צ'

גאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית. ספר הזוהר, הפורץ נתיבות חדשות, משים במדבר דרך, מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו, מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה.

הראי"ה קוק, אורות, נ"ז

מי שלא ראה אור ספר הזוהר, לא ראה אור מימיו.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, עטרת צבי, פרשת בהעלותך

כשעוסק בחיבור זה, מעוררים כוח הנשמות עם כוח משה רבנו. כי בהיותם מתעסקים בו, הם מחדשים האור המחודש, שנתחדש בעת חיבורו, ומזהירה השכינה ומאירה מאותו האור כתחילת חידושה אז, וכל העוסקים בה, חוזרים ומעוררים אותו התועלת ואותו האור הקודם שגילה רבי שמעון בר יוחאי וחבריו בשעת חיבורו.

הרמ"ק, אור יקר, שער א', סימן ה'

ידוע, שלימוד הזוהר מסוגל מאוד מאוד, ודע, שעל ידי לימוד הזוהר נעשה חשק, והלשון הקדוש של הזוהר מעורר מאוד לעבודת השם יתברך.

רבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, ק"ח

עוד אמר, שביקש מרבו שינצל מן הגיאות, והפציר לו מאוד על זה, ואמר לו שילמוד זוהר, ואמר לו אני לומד זוהר, השיב לו רבו: שילמוד הרבה זוהר.

הרב ר"פ מקוריץ מדרש פנחס, ל"ו, אות ע"ג

וכבר ידוע מעלת לימוד ספר הזוהר, כמו שאמר האר"י ז"ל, שלימוד יום אחד מספר הזוהר וסודות התורה הוא כנגד לימוד שנה תמימה מפשט.

הקדמת הזוהר, דפוס ליוורנו, תרנ"ב
אינו דומה חיות ותענוג לימוד הנגלה, כלימוד הזוהר והתיקונים. ואמר על עצמו, שהוא אין לו חיות ותענוג אפילו בלימוד הגמרא, כמו מן הזוהר ותיקונים.

ר' פנחס מקוריץ, מדרש פנחס, ע"ב, אות ג'

לשון הזוהר הקודש הוא מסוגל לנשמה, אף שאינו מבין כלל מה שאומר. כמשל הנכנס לחנות של בושם, אף על פי שלא לקח כלום, מכל מקום ריח טוב קלט עימו.

ר' משה חיים אפרים מסדילקוב, דגל מחנה אפרים, ליקוטים

אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו, ובדברי חכמי אמת, וביותר בכתבי הארי ז"ל הברורים... כי על ידי העסק התמידי, יגלו שערי אורה ופתחי חכמה לכל ההולך בתום בדרך ה', אשר חמדה נפשו לקרבה אל היכל מלך הכבוד, חי העולמים ברוך הוא, ועל כן יהיו ברוכים כל המתנדבים לעסוק בכמה, אפילו שעה או שתיים ביום מדי יום ביומו...
ומחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה, ויחשב כאילו עומד הוא כל היום תמיד בחצרות ה' ומשכנותיו ברזין דאורייתא [בסודות התורה].

הראי"ה קוק, אוהב ישראל בקדושה, 232

שמעוני אחיי ורעיי, החברים, המשתוקקים ומבקשי אמת, אמיתת עבודת הלב, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. נפשי תשתוחח ותדבק בספר הזוהר, כאשר ידוע מפי קדמונינו, סגולת עסק ספר הקדוש.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, סור מרע, דף ד'

חיות האדם הישראלי תלוי בספר הזוהר, ללמוד בשמחה ובנועם וביראה ואהבה, כל אחד לפי השגתו וקדושתו, וכל ישראל קדושים.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ'

כבר ידוע לכבודם מעלת לימוד הזוהר הקדוש, אשר הוא מבטל כל מיני פורענויות וגזרות קשות ורעות.

רבני ירושלים, שנת תרפ"א

כל אות ואות של ספר הזוהר וכתבי מר"ן של הרח"ו... הם תיקונים גדולים לנשמה לתקן כל הגלגולים.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ'

ודע שכל ספר הזוהר וחיוב לימודו וכו', הכול מצוות עשה, לדבקה בו ולידע שיש אלוקי מצוי, בידיעה קדושה בפרט וביחודים ואהבה ויראה ואחדות.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נתיב מצוותיך, שביל הייחוד, שביל ב', אות ג'

בניי ואחיי, תרגילו עצמכם ללמוד בדברי הזוהר והתיקונים בשקידה. ומי שלא ראה אור הזוהר, מתוקים מדבש, לא ראה מאורות מימיו, ולא טעם טעם התורה. ועוד, שהוא מטהר הנפש ומזככה, אפילו אמירה בעלמא מן השפתיים, סגולה ותיקון הנפש מאוד. ובפרט ספר התיקונים, שהם תיקוני הנפש ממש, מכל פגם וסיג וחולאת.

ר' יצחק איזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, הקדמת ספר עצי עדן

אמר מורי [האר"י] זכרונו לברכה לרב אברהם הלוי עצה טובה לעניין השגה, שילמוד בזוהר דרך בקיאות בלבד, בלי שיעמיק בעיון, ארבעים או חמישים עלין בכל יום, ושיקרא בספר הזוהר פעמים רבות.

הרב חיים ויטאל, כתבי האר"י, שער רוח הקודש

חיות אדם הישראלי תלוי בספר הזוהר ובכתבי מרן, ללמוד בקדושה ובשמחה ובנועם וביראה ואהבה, כל אחד לפי השגתו וקדושתו, וכל ישראל קדושים.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נוצר חסד, פרק ד', משנה כ'

והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. אלו הם בעלי קבלה. אלו הם המשתדלים בזוהר הזה, הנקרא ספר הזוהר. שהוא כתיבת נח, שמתקבצים בה, שניים מעיר, ושבע ממלכות, ולפעמים אחד מעיר ושניים ממשפחה, שבהם מתקיים, כל הבן הילוד, היאורה תשליכוהו. סוד התורה נקרא בן. הילוד, היינו המושג. היאורה, היינו אור התורה. תשליכוהו, כמו תשכילוהו, שכל סוד וסוד הנולד לך, תשכיל אותו לאור התורה ולנשמתה. וזה הוא האור של ספר הזוהר הזה.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת בהעלותך, פ"ח

הטעם שכתבו ז"ל כי לימוד הזוהר הקדוש נורא ונשגב מאוד... בכל התורה יש פרד"ס ובכל לימוד אינו ניכר הסוד כלל, ואדרבה, הקורא ושונה דעתו על הפשט לבד, באין מבין אם יש סוד בתורה כלל, מה שאין כן בספר הזוהר הקדוש, שהסודות הם בגלוי והלומד יודע כי ידבר נפלאות ורזי תורה והוא לא ידע, ולזה מועיל מאוד לתקן הנפש.

ר' חיים מוולוז'ין, נפש החיים, מערכת ז'

יתחדש לו בכל רגע אור חדש ממש, עד שנעשה ממש בריה חדשה, על ידי הזוהר ומר"ן האר"י.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, היכל הברכה, דברים דף י"א

להלהיב לבבות ישראל לתורה ולעבודה בחכמה הפנימיות, מתוקה מדבש ונופת צוף, מאירות עינים ומשיבות נפש, חמודה גנוזה, מתוק האור לעיניים וטוב לנפש, לזככה ולהאירה, במידות טובות ישרות, לטעום טעם אור הגנוז לעולם הבא בעולם הזה, על ידי חכמת הזוהר.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נתיב מצוותיך, בהקדמה

לימוד הזוהר... בונה עולמות. וכל שכן אם יזכה ללמוד ולהבין פירוש מאמר, יעשה בו תיקון למעלה בשעה אחת, מה שלא יעשה בלימוד הפשט שנה תמימה.

ר' שלום בן משה בוזגלו, כסא מלך, תיקון מ"ג, אות ס'

תשובה השבתי למשכיל אחד, ששאל על אשר כתבו גורי האר"י זכרונו לברכה, שלימוד הזוהר הוא תיקון גדול להאיר הנפש ולקדשה, והרב זכרונו לברכה נתן תיקון לבעל תשובה ללמוד חמשת דפים זוהר בכל יום, אף על גב שלא ידע מה שאומר, שקריאתה זו היא להאיר הנפש ולתקנה. ונראה כי דווקא לימוד הזוהר יש בו סגולה זו, יותר על לימוד משנה ותלמוד ומקרא, והוא פלא, במה כוחו גדול מכל התורה, אם למקרא ואם למשנה וכו', אלו דבריו.

ואני אמרתי לו, די, כי אין ספק, כי כל לימוד בתורה הקדושה נישא ורם הוא מרומם, ובפרט אם יהיה לשמה באמיתיות, ודאי בונה בשמיים מעליותיו, ומתקן העולמות ומייחד הדודים, אמנם אשר גדול לימוד הזוהר, היינו שהמקרא ומשנה והתלמוד הם מלובשים מאוד, ואינו ניכר בהם הסוד כלל, לא כן הזוהר, שמדבר בסודי התורה בפירוש, ואין פתי הקורא שלא יבין כי דבריו בעומקי רזי התורה. ולכן, להיות סתרי תורה גלויים בלי לבוש, הן מזהירין ומאירים הנפש.

החיד"א, הגדולים, מערכת ספרים, ב'

התורה הוא אור פשוט המתפשט ממהותו ית', שרוממותו עד אין קץ.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

התורה, היא כל שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ששייכים לנבראים.

בעל הסולם, שכל הפועל

מילת תורה הוא מלשון הוראה ומלשון מראה וראייה, דהיינו, הכרה השלמה שאינה מנחת אחריה נימה.

בעל הסולם, אגרת י"א

"תורה" הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, הכוונה להמאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב.

בעל הסולם, שמעתי, ו', סמכין בתורה

התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע, והיינו שאמרו חז"ל, המאור שבה היה מחזירן למוטב.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

המצווה ה"ס הכלי, ובו מלובש האור, דהיינו שם קדוש השייך בפרטיות למצווה הזאת, שז"ס נר מצווה ותורה אור.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

לכך נקרא המצוות מצווה, על שם הדבקות, שמדבק האדם חלק האלוקי השוכן בקרבו אל הכלל אין סוף ב"ה, מלשון צוותא.

ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל, מאור עיניים, וירא

עיקר שכר מן המצווה הוא המצווה, שהוא הדבקות האלוהי והתענוג הרוחני שבעשיית המצווה, שהיא בחינת קבלת פני השכינה. כי לולא זאת נקרא מצווה בריקנות, שהוא בלי חיות ונשמה, ואינו רק גוף המצווה, כנודע. ואינו נקרא מצווה, רק על ידי התשוקה והדבקות חלק האלוקי השוכן בתוכו אל השורש ברוך הוא, עם כל חלקי ישראל, כנודע, שבכל עבודת אלוהי, הן בדבור הן במעשה, הם בחינת גוף ונשמה, המחייה הדיבור או המעשה ההוא, שבלעדי זאת הוא בלי חיות, ולכך נקראים הרשעים בחייהם מתים, על שם שמעשיהם בלי חיות.

ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל, מאור עיניים, וירא

יש תרי"ג מצוות, אשר בכל מצווה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד איבר מיוחד בתרי"ג איברים וגידים של הנשמה ושל הגוף. ונמצא, בעשיית המצווה, הוא ממשיך לאיבר שכנגדה בנשמתו וגופו, את מדרגת האור, השייך לאותו איבר וגיד.

רב"ש, שלבי הסולם, חשיבותה של תפילת רבים

סוד תר"כ שמות של תרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן, הם בעצם ה' בחינות של הנשמה. דהיינו, נרנח"י, כי הכלים של הנרנח"י הם מתר"כ מצוות, והאורות דנרנח"י הם עצם אור תורה, שבכל מצווה ומצווה. נמצא שהתורה והנשמה הם אחד.

בעל הסולם, אגרת י"ז

האדם צריך להשתוקק לזכות לשכר מצווה, שפירושו, שעל ידי קיום המצוות יזכה להיות דבוק בהמצוֵה.

בעל הסולם, שמעתי, רכ"ז, שכר מצווה - מצווה

בזמן שיכול לכוון בעל מנת להשפיע, אז נקרא מעשה זו "מצווה".

רב"ש, שלבי הסולם, בעניין השכר המקבלים

עיקר העבודה בתורה ומצוות כראוי, מתחילה אחר שזכה האדם לתשובה מאהבה, כי רק אז אפשר לו לעסוק בתורה ומצוות באהבה ויראה כמצווה עלינו.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קל"ג

כל מצוות הכתובות בתורה או המקובלות שתיקנו האבות, אף על פי שרובם הם במעשה או בפה, הכול הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין.

ר' אברהם אבן עזרא, יסוד מורא, דף ח' ע"ב

ואלה הם דברי חז"ל (ב"ר פמ"ד) בשאלתם, וכי מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מן הצוואר או מי ששוחט מן העורף? הרי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות. והצירוף הזה, פירושו הזדככות הגוף העכור, שזוהי התכלית היוצאת מקיום התורה והמצוות כולן.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ב

אמרו ז"ל: לא ניתנו תורה ומצוות, אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצווה האחת של ואהבת לרעך כמוך, שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדבקותו ית'.

בעל הסולם, מתן תורה, ט"ו

אם כוונתו בתורה ומצוות, אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

מטרת הלימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה. ואם האדם אינו שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע להנותן התורה, הוא בחינת "גוי", כלומר שאין לו צורך לאמונה. דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל".

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

תכלית כל הבריאה היא, אשר הברואים השפלים יוכלו, ע"י קיום התורה והמצוות, לילך מעלה מעלה, הלוך ומתפתח, עד שיזכו להידבק בבוראם ית' וית'.

בעל הסולם, מתן תורה, ח'

כל התורה והמצוות אינם נתונים אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף, אשר אח"כ יזכה בגללם לשכר האמיתי, שהיא הדבקות בו ית', שהיא תכלית הבריאה.

בעל הסולם, הערבות, כ"ז

בהרגילו את עצמו לקיים את התורה והמצוות לעשות נ"ר ליוצרו, אז לאט לאט נפרש ויוצא מחיק הבריאה הטבעית, וקונה טבע שני, שהיא אהבת זולתו.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ג

השי"ת נתן לנו תורה ומצוות, שנצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

על ידי קיום תורה ומצוות, מתגלה את מטרת הבריאה, שהוא להיטיב לנבראיו.

רב"ש, שלבי הסולם, חשיבותה של תפילת רבים

סוד נשמות בני ישראל, הוא סוד חלק אלוקי ממעל, אשר הנשמה היא נשתלשלה על דרך עילה ועלול, וירדה מדרגה לדרגה, עד שהיא ראויה לבוא לעוה"ז, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצוותיה, נמצאת מתעלית מדרגה לדרגה, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם, המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחינת שמותיו של הקב"ה, שהוא סוד תרי"ג פקודין.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

יש ב' חלקים בתורה ומצוות:

א. הוא תורה ומצוות על דרכם הנגלה לעיני כל, שהם בחינת קיום המצוות ולימוד התורה על דרך תרי"ג עיטין, שסגולתם לזכך ולצרף את הגוף, ולהגדיל מעלת הנשמה, שתהיה ראויה וכדאית לקבל אור פני מלך חיים, כמו שהיתה הנשמה בשורשה, טרם מיעוטה וביאתה לגוף השפל בעולם השפל.

ב. הוא קיום המצוות ולימוד התורה על דרך תרי"ג פקודין, שהוא עניין השגת שמותיו ית', וכל שכר הנשמות.
וערך חלק הב' על חלק הא', כערך השמיים על הארץ. כי חלק הא' הוא רק בחינת הכנה. וחלק הב' הוא עצם ההשלמה ותכלית הבריאה.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

בכמה מקומות בזוהר מכנה לתרי"ג מצוות - "תרי"ג עיטין דאורייתא", ובהרבה מקומות בזוהר קורא לתרי"ג מצוות - "תרי"ג פקודין", כי מתחילה מחויב האדם בשמירת התורה והמצוות כדי לזכך גופו ולהגדיל נשמתו, ואז נמצאים אצלו התרי"ג מצוות בבחי' "תרי"ג עיטין", דהיינו עצות, איך שיזכה סוף סוף לבוא לפני המלך ולזכות לאור פניו, כי שמירת התורה וקיום המצוות מזככין אותו לאט לאט, עד שיזכה לאור פני מלך חיים, וע"ד שמובא בגמ': מה אכפת לו להקב"ה בשוחט מן הצוואר או שוחט מן העורף, אלא לא ניתנו תורה ומצוות אלא כדי לצרף בהם את ישראל. אמנם אחר שנזדכך די צרכו, וזוכה לאור פניו ית', אז נפתחו עיניו ונשמתו, וזוכה להשיג תרי"ג אורות הקדושים הנמצאים בתרי"ג המצוות, שהם סוד שמותיו הקדושים, דהיינו שבאים להשגתו, וע"י קיום כל אחת מהמצוות נוטל חלק האור המופקד בהמצווה, כי המצווה ה"ס הכלי, ובו מלובש האור, דהיינו שם קדוש השייך בפרטיות למצווה הזאת, שז"ס: נר מצווה ותורה אור, ואז נקראים אצלו תרי"ג מצוות "תרי"ג פקודין".

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

אנו צריכים לקיים את התו"מ, בכדי שזה יביא לנו לידי טהרה. שעניין טהרה, פירושו טהרת הכלים מהרצון לקבל לעצמו, שזה מכונה "לכלוך", שהוא מטעם שהוא בשינוי צורה מהבורא, שהוא כולו להשפיע. לכן מטרם שמנקים את הכלים אי אפשר לתת לתוכם שום דבר טוב, שכל דבר שיתנו בכלי המלוכלך, זה יתקלקל.

לכן מוכרחים לעצות טובות, לדברים שהם יטהרו לנו את הכלים, שזה נקרא הכשרה והכנה, בכדי שנוכל לקבל את הטוב ועונג. ובגלל זה ניתנו לנו תרי"ג מצוות, הנקראים בלשון הזה"ק בשם "תרי"ג עצות", שהן עצות לטהר עצמנו מזוהמת כלי קבלה שלנו.

וזה כמו שכותב בהקדמת ספר הזוהר (דף רמ"ב) וזו לשונו: המצוות שבתורה נקראים בלשון הזוהר בשם פקודין. ונקראים אמנם גם בשם תרי"ג עיטין (עצות). וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת הכנה אל הדבר נקרא אחור, ובחינת השגת הדבר נקרא פנים. ועל דרך זה יש בתו"מ בחינת נעשה ובחינת נשמע וכו'. וכשמקיימין תו"מ בבחינת עושי דברו, מטרם שזוכים לשמוע, נקראים המצוות בשם תרי"ג עיטין והן בחינות אחור. וכשזוכים לבחינת לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצוות בבחינת פקודין, והוא מלשון פקדון.

רב"ש, שלבי הסולם, קדושה וטהרה בעבודה

המצוות שבתורה נקרא בלשון הזוהר בשם תרי"ג פקודין, ונקרא אמנם גם בשם, תרי"ג עיטין, וההפרש ביניהם הוא, כי בכל דבר יש פנים ואחור, שבחינת ההכנה אל הדבר נקרא "אחור", ובחינת השגת הדבר נקרא "פנים". ועל דרך זה, יש בתורה ומצוות בחינת נעשה ובחינת נשמע, כמו שכתבו חז"ל (שבת פ"ח): עושי דברו לשמוע בקול דברו, בהתחלה עושי ואח"כ לשמוע, נקראים המצוות בשם, תרי"ג עיטין והן בחינת אחור, וכשזוכים לשמוע בקול דברו, נעשים תרי"ג המצוות בבחינת פקודין, והוא מלשון פקדון, כי יש תרי"ג מצוות, אשר בכל מצווה מופקד אורה של מדרגה מיוחדת, שהיא כנגד אבר מיוחד בתרי"ג איברים וגידים של הנשמה ושל הגוף.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו מחצית השקל בעבודה - א'

כבר נודע, שסוד נשמות בני ישראל ה"ס חלק אלוקי ממעל, אשר הנשמה היא נשתלשלה ע"ד עילה ועלול, וירדה מדרגה לדרגה, עד שהיא ראויה לבוא לעוה"ז, ולהתלבש בגוף הגשמי המזוהם. ואשר על ידי שמירת התורה וקיום מצוותיה, נמצאת מתעלית מדרגה לדרגה, עד שנשלמת קומתה, וראויה לקבל שכרה משלם, המוכן לה מכל מראש, דהיינו השגת התורה הקדושה בבחינת שמותיו של הקב"ה, שה"ס תרי"ג פקודין.

בעל הסולם, הקדמת ספר פי חכם

בזמן שהאדם עוסק בתורה, בשיעור השתדלותו בתורה, באותו שיעור הוא מרגיש את התרחקותו.

בעל הסולם, שמעתי, נ"ו, תורה נקרא יורה

ע"י עסק המצוות, והעבודה, לעשות נ"ר ליוצרנו, נמצא מתפתח בנו במהירות נפלאה, אותו החוש של הכרת הרע.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

כל התורה והמצוות לא ניתנו, אלא לצרף בהם את ישראל, שפירושו, לפתח בנו חוש הכרת הרע, המוטבע בנו מלידה, שבכללותו הוא מוגדר לנו בדבר אהבה עצמית שלנו. ולבוא לידי הטוב הנקי בלי בר, המוגדר בשם "אהבת זולתו", שהוא המעבר היחיד והמיוחד אל אהבת ה'.

בעל הסולם, החרות

תחילת עבודתו היא הכרת הרע, היינו שהאדם מבקש מה', שהוא ירגיש עד כמה הוא רע, הרצון לקבל. וידיעה זו, שהרצון לקבל נקרא "רע", רק הבורא יכול לתת לו להרגיש, וזה נקרא, שע"י התורה האדם יכול להגיע לידי הכרת הרע, שפירוש, להכיר עד כמה שהרצון לקבל הוא רע. ואז הוא יכול לבקש אח"כ, שיחליף את הרצון לקבל ולתת לו תמורתו את הרצון להשפיע.

רב"ש, שלבי הסולם, קדושה וטהרה בעבודה

בזמן התעסקותו בתורה, רואה את האמת, היינו שיעור התרחקותו מרוחניות, ורואה איך שהוא בריה כל כך שפלה, שאין אדם יותר גרוע מכַּדוּר הארץ.

בעל הסולם, שמעתי, נ"ו, תורה נקרא יורה

ומה האדם צריך לעשות, בכדי שיגיע לידי אהבת ה'? על זה ניתן לנו סגולה לעסוק בתו"מ, שהמאור שבה מחזירו למוטב. שיש שם מאור, הנותן להאדם להרגיש את חומר המצב של פירוד. ולאט לאט, כשאדם מכוון להשיג מאור התורה, מתרקם אצל האדם שיעור של שנאה להפירוד, היינו שמתחיל להרגיש את הסיבה, שגורם לו ולנשמתו את הפירוד וההתרחקות מה'.

בעל הסולם, שמעתי, ל"ד, יתרון ארץ בכל הוא

מהותו של התפתחות הזה, המושג ע"י העסק בתורה ומצוות, מהו?

ותדע, שהוא דבר הכרת הרע שבקרבו, אשר עסק המצוות, מסוגל לזכך להעוסק בהם, הזדככות דרגתי ואטי. אשר אַמַת המידה של המדרגות שבהזדככות, הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבו.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

כיוון שלמד תורה הרבה, זכה על ידי זה לראות את האמת, איזה מרחק יש בינו לבין השם ית'. זאת אומרת, שיעור התקרבותו ושיעור התרחקותו. וזה שאומר, שדעתו גסה עליו, דהיינו שראה את הצורה השלמה של הבעל גאה, שהוא הרצון לקבל שלו. ואז נזדמן לו לראות את האמת, שהוא בעצמו אדם מכוער ביותר. ואיך ראה את האמת? על ידי זה שלמד תורה הרבה.

אם כן, איך יהיה לו אפשרות להתדבק בו ית', כיון שהוא אדם כל כך מכוער? לכן שאל, אם כל בני אדם מכוערין כמותו, או שרק הוא מכוער, אבל שאר בני העולם אינם מכוערין? ומה היה התשובה? - "איני יודע". פירוש הדבר, שהם לא מרגישים, לכן לא יודעים. ומדוע לא מרגישים? הטעם הוא פשוט, מפני שלא זכו לראות את האמת, מפני שחסר להם תורה, שהתורה יגלה להם האמת.
ועל זה השיב לו אליהו: לך לאומן שעשאני. כיון שראה, שבא למצב, שאין הוא יכול לעלות מהמצב שבו נמצא, נתגלה אליהו ואמר לו: לך לאומן שעשאני. פירוש, כיוון שהבורא ית' ברא אותך כל כך מכוער, בטח שידע, שעם הכלים האלו יכולים לבוא לשלמות המטרה.

בעל הסולם, שמעתי, נ"ו, תורה נקרא יורה

מתוך הנועם והעידון, שאנו מרגישים בעת העבדות הטהורה להשי"ת, לעשות נחת רוח אליו, מתפתח בנו יחס רלטיווי להכיר את שפלות הניצוצים הללו של אהבה עצמית, בהיותם מפריעים לנו על דרכנו, לקבל את טעם העידון הזה של השפעה להשי"ת.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

אם יעסוק בתורה ומצוות אפילו להנאת עצמו, מכל מקום, על ידי המאור שבה, ירגיש הפחיתות והשחיתות הנוראה שיש בטבע הקבלה לעצמו. ואז יתן אל לבו לפרוש את עצמו מטבע הקבלה הזו, ויתמסר לגמרי לעבוד רק להשפיע נחת ליוצרו. ואז יפקח ה' עיניו, ויראה לפניו עולם מלא מתכלית השלמות.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו שכל עשב - יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה

לה' לא קוראים בחוזקה אלא בחשאי, מתוך הלב ומפנימיותו.

ר' מנחם מנדל מקוצק

בקשה, זהו מה שהאדם מרגיש, מה שחסר לו. זהו דווקא בלב, היינו שלא חשוב מה שהוא אומר בפה, כי "בקשה" פירושו, היינו מה שחסר להאדם, על זה הוא מבקש, וכל החסרונות של אדם אינם נמצאות בפה אלא בלב. לכן לא חשוב מה שהאדם אומר בפה, אלא ה' הוא יודע מחשבות. לכן, למעלה שומעים רק מה שהלב דורש ולא מה שהפה דורש, מטעם הנ"ל, כי אין הפה בעל חסרון, שצריכים למלאותו.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה

השי"ת שומע תפילה, ורק לתפילה שלמה הוא מחכה.

בעל הסולם, אגרת נ"ז

התפילה צריכה להיות תפילה שלמה. היינו, מעומק הלב. שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו? הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דווקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמיים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו.

בעל הסולם, שמעתי, ה', לשמה זהו אתערותא דלעילא

מאחר שמשמיים אינם נותנים חצי דבר, לכן מוכרח האדם להתפלל לה', שיתן לו עזרה שלמה. זאת אומרת שהאדם, בזמן תפילתו, שאז הוא מסדר מה שבליבו, כי תפילה היא עבודה שבלב, מוכרח האדם אז להחליט בעצמו, שרוצה שה' יתן לו רצון להיבטל אליו מכל וכל, היינו לא להשאיר תחת רשותו שום רצון אלא שכל הרצונות שבו יהיו רק לעשות כבוד שמיים.

וכשהחליט בלבו על ביטול שלם, אז הוא מבקש לה' שיעזור לו שיוציא זה מכוח אל הפועל - בבחינת כוח... וזה נקרא תפילה שלמה, היות שרצונו שה' יתן לו רצון שלם בלי שום פשרות לעצמו והוא מבקש שה' יעזור לו שיהיה תמיד עם צדקתו.

רב"ש, אגרת ס"ה

קרוב ה' לנשברי לב.

תהילים, ל"ד

מהו שה' רופא לשבורי לב. והעניין, כי ידוע, שעיקר אצל האדם הוא הלב. ש-"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שעניינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכול הולך לחוץ.

כמו כן, אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם ליכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכול יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר, אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול ליכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי.

ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד): קרוב ה' לנשברי לב. פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה' שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם.

רב"ש, שלבי הסולם, שובה ישראל עד ה' אלוקיך

אין מצב יותר מאושר בעולמו של האדם, אלא בשעה שמוצא עצמו כמיואש מכוחותיו עצמו, כלומר, כי כבר יגע ועשה כל מה שמצוייר בכוחו לעשות, ותרופה אין. כי אז, ראוי לתפילה שלמה לעזרתו ית'. שהרי יודע בבטחה, שעבודתו עצמו לא תביא לו התועלת, וכל עוד שמרגיש איזה כוח עבודה מצדו עצמו, אין תפילתו שלמה. כי היצר הרע מקדים עצמו, ואומר לו, שמחוייב קודם לעשות מה שבכוחו, ואחר כך יהיה רצוי להשי"ת.

ועל ז"א: רם ה' ושפל יראֶה וכו'. כי אחר שהאדם מתייגע בכל מיני עבודות, ומתאכזב, הוא בא לשפלות אמיתית. שיודע שהוא השפל שבאנשים, כי אין לו שום דבר המועיל בבניין גופו, ואז תפילתו שלמה, ונענה מידו הרחבה. ועל זה אומר הכתוב: ויאנחו בני ישראל מן העבודה וכו' ותעל שוועתם וכו'.

בעל הסולם, אגרת נ"ז

ע"י זה שלא יכול לצאת מהרצון לקבל לעצמו, ומרגיש שזקוק לעזרת ה', אז נולד בו הצורך, שהוא נצרך לסיוע מהבורא. ועזרתו יתברך הוא ע"י תורה, כי המאור שבה מחזירו למוטב, כלומר שמקבל כלים דהשפעה.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו הייסוד שהקדושה נבנית עליו

מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדבקות, הנקראת השתוות הצורה, שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: ניצחוני בניי. היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע.

בעל הסולם, שמעתי, י"ט, מהו שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה

יש ג' תנאים בתפילה:

א) להאמין שהוא יכול להושיע לו, אף על פי שיש לו תנאים הכי הגרועים מכל בני דורו, מכל מקום, היד ה' תקצר מלהושיע לו? שאם לא כן, הרי חס ושלום אין בעל הבית יכול להציל את כליו.

ב) שכבר אין לו שום עצה, שמה שהיה אפשר בכוחו לעשות, כבר עשה, ולא העלתה רפואה למכתו.

ג) שאם לא יעזור לו, טוב לו מותו מחייו, שעניין תפילה הוא אבודה שבלב [מלשון אבוד]. שעד כמה שהוא בבחינת אבוד כך גודל התפילה, שבטח שאין דומה למי שחסר לו מותרות, או למי שיצא פסק דינו למוות, וחסר רק הוצאה לפועל, והוא כבר כבול בכבלי ברזל, והוא עומד ומתחנן לבקש על נפשו. שבטח לא ינום ולא ישן ולא מסיח דעת אף רגע מלהתפלל על נפשו.

בעל הסולם, שמעתי, ר"ט, ג' תנאים בתפילה

כשהאדם הולך להתפלל לה', שיעזור לו, הוא צריך מקודם לעשות הכנה, ולבדוק את עצמו, ולראות, מה שיש לו ומה שחסר לו. ואז הוא יכול לדעת על מה לבקש מה', שיעזור לו. וזה שכתוב, ממעמקים קראתיך ה'. שעניין "עומק" פירושו, שהאדם נמצא בתחתית שאפשר להיות, כמו שנאמר, בשאול תחתיות, היינו שהחיסרון שלו הוא למטה, שהוא מרגיש, שהוא נמצא למטה מכל אדם.

היינו, שהוא מרגיש, שהוא כל כך רחוק מקדושה, יותר משאר אנשים. כלומר שאין אף אחד, שירגיש את האמת, איך שאין להגוף שלו שייכות לקדושה. לכן אלו אנשים שלא רואים את האמת, איך שהם מרוחקים מהקדושה, ממילא הם יכולים להיות שבעי רצון מעבודתם בעבודת הקודש. מה שאין כן הוא סובל מהמצב, שבו הוא נמצא.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר, בעבודה

יש להבין מה שאמרו חז"ל, אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קי"ט). ולפי זה, איך אפשר לאדם שיתקן מעשיו, הלוא אף פעם לא יראה שמעשיו מקולקלים וצריכים לתיקון. ולפי זה צריך האדם להשאר תמיד בקלקול.

והעניין הוא, שזה ידוע, שהאדם נברא בטבע שירצה אך להנות את עצמו. לכן כל מה שהוא לומד, הוא רוצה ללמוד מזה דרך ואופן איך שיוכל להנות. לכן אם האדם רוצה להנות, ממילא לא ילמד דברים אחרים מה שלבו רוצה, כי זהו הטבע שלו.

לכן מי שרוצה להתקרב לה' ושיוכל ללמוד דברים המראים אופנים איך להשפיע לה', הוא צריך להתפלל לה' שיתן לו לב אחר, כמו שכתוב: לב טהור ברא לי אלוקים.

היינו, כשיהיה לב אחר, שהרצון שבלב יהיה רצון להשפיע, ממילא כל מה שילמד אז יראה אופנים מדברים שמראים אך ורק להשפיע לה'. אבל כנגד הלב לא יראה אף פעם. ועל זה נאמר: והסירותי את לב האבן מקרבכם ונתתי לכם לב בשר.

רב"ש, דרגות הסולם, אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ

הנה בעת שההסתרה גברה על האדם, והגיע לידי מצב, שאין הוא מרגיש שום טעם בעבודה, ואין בידו לצייר ולהרגיש בחינת אהבה ויראה בשום אופן, ואין הוא מסוגל לעשות שום דבר בקדושה, אז אין לו שום עצה, רק לבכות לה', שירחם עליו ויעביר מעליו את המסך, מעל עיניו ולבו.

ועניין הבכיה, הוא דבר חשוב וגדול. וזה כמו שאמרו חז"ל, כל השערים ננעלו חוץ משערי הדמעות.

ועל זה מקשין העולם, אם שערי הדמעות לא ננעלו, בשביל מה צריכים בכלל שערים?... כלומר, מתי שערי דמעות לא ננעלו? דווקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז יש מקום לשערי דמעות, ואז רואים שהם לא ננעלו.

מה שאין כן, בזמן ששערי התפילות פתוחות, אז לא שייך שערי דמעות ובכיות. זה נקרא, ששערי דמעות כן ננעלו. אלא מתי שערי הדמעות לא ננעלו, דווקא בזמן שכל השערים ננעלו, אז שערי דמעות פתוחות, היות שעדין יש לו עצה של תפילה ובקשה.

וזה פירוש: במסתרים תבכה נפשי. היינו בזמן שהאדם בא לכלל הסתרה, אז תבכה נפשי, מטעם שאין לו עצה אחרת.

בעל הסולם, שמעתי, י"ח, במסתרים תבכה נפשי

אין שום דבר, קטן או גדול, מושג, רק בכוח התפילה. וכל עניין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כוחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכוחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפילה שלמה לפני יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחה והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הניסיון. ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.

ולכן, אנו מחויבים להתייגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'. והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.
ואע"פ שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפילה. ועד שם, האמן בחז"ל: לא יגעתי ומצאתי אל תאמין. וכשיגמר הסאה, יהיה תפילתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורונו ז"ל: יגעתי ומצאתי תאמין. כי אינו ראוי לתפילה מקודם זה. והשי"ת שומע תפילה.

בעל הסולם, אגרת נ"ז

עיקר העבודה היא הבחירה, היינו, ובחרת בחיים, שהיא דבקות, שהיא בחינת לשמה, שעל ידי זה זוכים להיות דבוקים בחיי החיים. ובזמן שיש השגחה גלויה, אין מקום לבחירה. ומשום זה, העליון העלה המלכות, שהיא מידת הדין, לעיניים. שעל ידי זה נעשה הסתרה, היינו שניכר אצל התחתון, שיש חסרון בהעליון, שאין גדלות בהעליון. ואז המידות של עליון מונחות אצל התחתון, היינו שהן בחסרון. נמצא שהכלים האלו יש להם השתוות עם התחתון, היינו כמו שאין חיות לתחתון, כך אין חיות במידות העליונות, היינו שאין לו שום טעם בתורה ומצוות, שהן בלי חיות.

ואז יש מקום לבחירה, היינו שהתחתון צריך לומר, שכל ההסתרה הזאת, שהוא מרגיש, היא מטעם שהעליון צימצם את עצמו לטובת התחתון. וזה נקרא, ישראל שגָלו, שכינה עימהם. שאיזה טעם שהוא טועם, כך הוא אומר. היינו שאין הוא אשם, בזה שאינו מרגיש טעם של חיות, אלא לפי דעתו, אין באמת שום חיות בהעליון.

ואם האדם מתגבר ואומר, שמה שמוציא טעם מר במזונות האלו, אינו אלא משום שאין לו הכלים המתאימים, שיוכלו לקבל את השפע, היינו משום שהכלים שלו הם לקבל ולא להשפיע, ומצטער על זה שהעליון הוצרך להסתיר את עצמו, ובשביל זה יש מקום להתחתון על לשון הרע, שזה בחינת העליית מ"ן, שהתחתון מעלה. ועל ידי זה, העליון מעלה את אח"פ שלו. שעניין עלייה, היינו שהעליון יכול להראות להתחתון את השבח והתענוג, שיש בהכלים דאח"פ, שהעליון יכול לגלות. אם כן כלפי התחתון נמצא, שמעלה ג"ע דתחתון, בזה עצמו שהתחתון רואה את מעלת העליון. נמצא שהתחתון עולה ביחד עם אח"פ דעליון.

רב"ש, דרגות הסולם, עניין שיתוף מידת הרחמים בדין

מי שלא זכה לאהבתו ית', כל מה שפעל בעבודתו בטהרת הנפש ביום האתמול, נמצא כמו נשרף כליל ביום מחר. וכל יום וכל רגע, צריך להתחיל מחדש, כמו שלא פעל כלום מימיו. ואז, ויאנחו בני ישראל מן העבודה. כי ראו בעליל, שאינם מוכשרים לעולם, שיצמח מה מעבודתם עצמם. ועל כן, היתה אנחתם ותפילתם בשלמות כראוי, ועל כן, ותעל שוועתם וכו'. כי השי"ת שומע תפילה, ורק לתפילה שלמה הוא מחכה.

בעל הסולם, אגרת נ"ז

היגיעה והעמל המתגלה בלב האדם בשעת תפילתו, היא היותר נאמנה ויותר מצלחת ומגיעה למטרתה מכל העניינים שבמציאות.

בעל הסולם, אגרת נ"ו

כל אדם שבא לייחד את השם הקדוש, ולא כיוון בה בלב ורצון ויראה, כדי שיתברכו בו עליונים ותחתונים, משליכים תפילתו לחוץ.

פירוש הסולם לספר הזוהר, פרשת בשלח, רע"ח

"תורה" הכוונה למאור המלובש בתורה. כלומר, מה שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, הכוונה להמאור שבה, כי המאור שבתורה מחזירו למוטב.

בעל הסולם, שמעתי, ו', סמכין בתורה

התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע, והיינו שאמרו חז"ל, המאור שבה היה מחזירן למוטב.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעמ"נ להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעמ"נ להשפיע.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

העיקר הוא לזכות לדבקות בה', הנקרא כלי דהשפעה, שהוא בחינת השתוות הצורה. ובשביל זה ניתנה הסגולה, תו"מ, שע"י נוכל לצאת מאהבה עצמית ולהגיע לאהבת הזולת.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא

אמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, היינו האור מתבל את היצר הרע. כלומר שהבורא נותן את הכוח שירצה לעשות את כל מעשיו לשם שמיים.

רב"ש, שלבי הסולם, מה אני בחינם, אף אתם בחינם

התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כוח ללכת נגד הטבע. כי עניין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא על ידי התורה. כמו שאמרו חז"ל, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

היות שהאדם נברא עם רצון לקבל הנאה לעצמו, המכונה רצון לקבל לתועלת עצמו. ואומרים להאדם, שהוא צריך לבטל את הרצון לקבל הזה, וצריך לרכוש כלי חדש, המכונה רצון להשפיע. אז לא כל אדם זוכה לזה, היינו שיוכל לרכוש את הכלים האלו, המתאימים שישרה בתוכם אור עליון.

ובכדי שהאדם יוכל להגיע לידי רצון להשפיע, אמרו חז"ל (קידושין ל'): בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. שדווקא ע"י התורה הוא יכול להגיע לכלים דהשפעה.

רב"ש, שלבי הסולם, חשיבותה של האמונה, שנוהגת תמיד

איך אפשר לאדם, שיבוא להשוואת הצורה הגמורה, שכל מעשיו יהיו להשפיע לזולתו, בשעה שכל הווייתו של אדם, אינה אלא לקבל לעצמו? ומצד טבע בריאתו, אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו?. .. אכן אני מודה, שהוא דבר קשה מאוד. ואין בכוחו של אדם לשנות טבע בריאתו, שהוא רק לקבל לעצמו. ואין צריך לומר, שיכול להפוך טבעו, מקצה אל קצה. דהיינו, שלא יקבל כלום לעצמו, אלא כל מעשיו יהיו להשפיע.

אבל לפיכך, נתן לנו השי"ת תורה ומצוות, שנצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

ע"י סגולה הטבעית, שבעסק התורה ומצוות לשמה.

אשר נותן התורה ידעה, כמו שאמרו ז"ל (קידושין, ל' ע"ב), שהקב"ה אומר: בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין. הרי נמצא הנברא, הולך ומתפתח ופוסע אל על, בדרגות ומעלות הרוממות, עד שמספיק לאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמית, וכל מצוותיו שבגופו מתרוממים, ועושה את כל תנועותיו רק להשפיע, באופן אשר אפילו ההכרחיות שהוא מקבל, זורם גם כן לכוונת ההשפעה, כלומר כדי שיוכל להשפיע.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ב

עיקר עבודה, מה שמוטל עלינו, בכדי שנוכל להגיע להמטרה שבשבילה נברא העולם, שהיא להיטיב לנבראיו, עלינו להכשיר את עצמינו לרכוש לנו כלים דהשפעה, שזהו התיקון, שמתנת המלך תהיה בשלמות, שלא ירגישו שום בושה בעת קבלת התענוגים.

וניתנה לנו הסגולה של תורה ומצוות בכדי להגיע להכלים האלו, שזהו מה שאמרו חז"ל (קידושין ל'), שהקב"ה אומר, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, שע"י זה הוא יאבד מקרבו כל הניצוצין של אהבה עצמית, ויזכה שכל רצונו יהיה אך ורק להשפיע נחת רוח ליוצרו.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא

ע"י זה שלא יכול לצאת מהרצון לקבל לעצמו, ומרגיש שזקוק לעזרת ה', אז נולד בו הצורך, שהוא נצרך לסיוע מהבורא. ועזרתו יתברך הוא ע"י תורה, כי המאור שבה מחזירו למוטב, כלומר שמקבל כלים דהשפעה.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו הייסוד שהקדושה נבנית עליו

אמרו חז"ל, אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין. היינו, שהתורה ומצוות מתבלין את היצר הרע, שיהיה בו טעם, שעניין יצר הרע נקרא הרצון לקבל.

ובזמן שהוא לעצמו, אין בו טעם, שעליו שורה הצמצום, ונשאר בחלל פנוי. מה שאין כן, על ידי התורה ומצוות, הוא מגיע לידי הכוונה, שהוא על מנת להשפיע, אז עם הכלי הזו, הנקרא רצון לקבל, מקבל כל הטוב והעונג.

רב"ש, דרגות הסולם, בעניין המטרה

אמרו חז"ל: בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין (בבא בתרא ט"ז).

ועניין התבלין, הוא כמו שאמרו חז"ל, הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו המאור שבה מחזירן למוטב (ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז). נמצא לפי זה, שיש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע.

רב"ש, דרגות הסולם, באורייתא אתברי בר נש

אנו רואים, שכל עיקר בריאת העולמות והנשמות, הכול היה על כוונה אחת, שהיא לתקן הכול, שיהיה בעמ"נ להשפיע, שזה נקרא דבקות, השתוות הצורה. ועל התורה אמר הקב"ה: בראתי יצר הרע, בראתי תבלין. כלומר, שאחר שהאדם קבל את התורה בבחינת "תבלין", אז יהיה יצר הרע מתוקן בעמ"נ להשפיע, כמו שכתוב בזה"ק: עתיד מלאך המות להיות מלאך קדוש.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

ובא וראה דברי פי חכם, הר"א אבן עזרא ז"ל, בספרו יסוד מורא דף ח' ע"ב, וז"ל בא"ד: ועתה שים לבך ודע, כי כל מצוות הכתובות בתורה או המקובלות שתקנו האבות, אעפ"י שרובם הם במעשה או בפה, הכול הם לתקן הלב, כי כל לבבות דורש ה', וכל יצר מחשבות מבין.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, י'

יש דעה כללית, המקובלת אצל ההמון, אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הֶכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלווה עליו, או שצריך לצאת ממנו. אם כן היה הדבר, ודאי צדקו דברי האומר שדי לנו בלימוד הנגלה לבד, בדברים הנוגעים למעשה.

אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: וכי מה אכפת לו להקב"ה למי ששוחט מן הצוואר, או מי ששוחט מן העורף, הרי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות. הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזוהר, מצווה בלא כוונה - כגוף בלא נשמה. אם כן, צריך עוד שיתלווה הכוונה אל המעשה.

בעל הסולם, מהות חכמת הקבלה

האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעמ"נ להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעמ"נ להשפיע...לכן אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה, לאו דווקא בכדי שידעו את הדינים וההלכות, שידעו איך לקיים את המצוות, אלא שיש להם עוד תפקיד נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה, מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

היבֵשות והחשכות שמצאונו בדורנו זה, שלא נשמע כמוהן בכל הדורות שקדמו לנו, שהוא משום שאפילו העובדי ה' שמטו ידיהם מהעסק בסודות התורה. אם היו לפחות עובדי השי"ת עוסקים בפנימיות התורה, והמשיכו אור שלם מא"ס ב"ה, הרי כל בני הדור היו נמשכים אחריהם, וכולם היו בטוחים בדרכם שלא יכשלו. ואם גם עובדי השי"ת סלקו את עצמם מחכמה זו, אין פלא שכל הדור נכשל בגללם. ומגודל צערי, לא אוכל להאריך בזה.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, נ"ז

העוסקים רק בלבושי התורה הינם טועים בזה מאוד, ה' ירחם עליהם ויסלח להם בגודל חסדו. וכאשר דרישת ה' נעזבת, והמון חכמי התורה איננו יודע ברובו גם את צרכה, וחכמת התורה לתכליתה נחשבת אצלם רק הוספת איזה פלפולים בהוויות של הלכה, שהם אמנם קדושים ויקרים, אבל לא הם יאירו את נשמותינו.

הראי"ה קוק, אגרות ב', קנ"ג

וזה עניין התקטנות ערך הדורות, עד שבאו לצמצום האחרון שבדורנו, שחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ימאסו. כי במצב הזה נמצאים ההמון במזג השווה, ואין עבודה אלוקית שום חיוב להם, וגם לא ירגישו חסרון בהעדרו. ואפילו אותם שעוסקים בעבודה, היא כמצוות אנשים מלומדה. אינם צמאים ושואפים למצוא איזה לחלוחית דעת בעבודתם. ואם אמר יאמר איזה חכם להם, בואו ואלמדכם בינה, להבין ולהורות בדבר אלוקים, תיכף המענה בפיו, כבר יודע אני בנפשי, כי לא אהיה כרשב"י וחבריו... והלוואי שאקיים הכול בפשיטות. אבל עליהם נאמר: אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה. כי הם עוסקים בתורה ובמצוות שאינם מבושלים, ושיני בניהם תקהינה לגמרי, ותמהים להם, מה העבודה הזאת לכם? לכם ולא לו. ואף אתה הקהה את שיניו. וזהו צורת דורנו, שאנו עסוקים בו.

בעל הסולם, סגולת זכירה

אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצווה. אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות בעולם.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ע'

אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. כי בלי ספק, בהיותם עוסקים בפשטיה ובסיפוריה לבדם, היא לובשת בגדי אלמנותה, ושק הושת כסותה, וכל האומות יאמרו לישראל, מה דודך מדוד, מה תורתכם מתורתנו, הלא גם תורתכם סיפורים בהבלי העולם. אין עלבון תורה גדול מזה. ולכן אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ואינם עוסקים בחכמת הקבלה, שהיא נותנת כבוד לתורה, כי הם מאריכים הגלות, וכל הרעות המתרגשות לבוא בעולם.

כתבי האר"י, עץ חיים, חלק א', הקדמת מוהרח"ו זיע"א, י"א-י"ב

גאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת, שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו כלל.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

השי"ת נתן לנו תורה ומצוות, שנצטווינו לעשותן רק על מנת להשפיע נ"ר להקב"ה. ולולא העסק בתורה ובמצוות לשמה, דהיינו, לעשות בהם נ"ר ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אין שום תחבולה שבעולם, מועילה לנו להפוך טבעו.

ומכאן תבין, את גודל החומרה, של העסק בתורה ומצוות לשמה. כי אם גם כוונתו בתורה ומצוות אינה לתועלת הקב"ה, אלא לתועלת עצמו, הרי לא בלבד, שלא יהפך טבע הרצון לקבל שבו, אלא אדרבה, הרצון לקבל שבו, הוא יהיה הרבה יותר, ממה שיש לו מטבע בריאתו.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

אם ח"ו, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצווה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל, כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

...עד שפגשתי את המפורסמים שבהם. המה אנשים שכבר כילו שנותיהם על הלימוד בכתבי האר"י וזוהר. והצליחו, שכל ספרי האר"י שגורים בפיהם עד להפליא. ושם להם כקדושים שהיו בארץ. ושאלתים, אם למדו אצל רב, שהיתה לו השגה בפנימיות הדברים. וענו לי: חס מלהזכיר! אין כאן שום פנימיות, זולת דברים ככתבם מסורים לנו ותו לא, ח"ו! ושאלתים אם הרח"ו ז"ל השיג פנימיות הדברים, וענו לי: ודאי לא השיג יותר ממה שאנו משיגים. ושאלתים על האר"י ז"ל עצמו. וענו לי: ודאי לא ידע פנימיות יותר הימנו כלום. וכל מה שידע, מסר לתלמידו הרח"ו ז"ל, וכן הגיעו אצלנו.

וצחקתי מאוד עליהם, שא"כ, איך נתחברו העניינים בלב האר"י ז"ל בלי שום הבנה ודעת? וענו לי, אשר חיבור העניינים קיבל מפי אליהו ז"ל, והוא ידע הפנימיות באשר שהוא מלאך. וכאן שפכתי חמתי עליהם, כי אָפַס בי כוח הסבלנות לעמוד אצלם.

בעל הסולם, הקדמת פי חכם

המתבאר מדברי תיקוני הזוהר הוא, שישנה שבועה, שלא יתעורר אור החסד והאהבה בעולם, עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות יהיו על הכוונה שלא לקבל פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה, שזה סוד השבועה: השבעתי אתכם בנות ירושלים. באופן, שכל אריכות הגלות והיסורים שאנו סובלים, תלויים ומחכים לנו, עד שנזכה לעסק התורה ומצוות לשמה. ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה והחסד הזה, שסגולתו להמשיך סוד הכתוב: ונחה עליו רוח חו"ב. ואז נזכה לגאולה השלמה.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל"ו

למה זה חייבו המקובלים לכל איש ללמוד חכמת הקבלה? אמנם יש בזה דבר גדול, וראוי לפרסמו. כי יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ה

ומה שניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם רצון וחשק, להידבק בהבורא, מחמת קדושת העניינים, שמדברים משמות הקדושים... וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שעניינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להיכנס להיכל המלך, ולהידבק בו יתברך.

רב"ש, דרגות הסולם, ג' קווים

נמצא בה [בחכמת הקבלה], סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה, ומאורות העליונים מתקרבים.

בעל הסולם, מהות חכמת הקבלה

כתוב בזוהר, שבחיבור הזה יצאו בני ישראל מהגלות, וכן עוד בהרבה מקומות, שאך ורק בהתפשטות חכמת הקבלה ברוב עם, נזכה לגאולה השלמה. וכן אמרו ז"ל, המאור שבה מחזירו למוטב, ודקדקו זה בכוונה גדולה, להורותינו שרק המאור שבתוכיותה, כתפוחי זהב במשכיות כסף, בה צָרוּר זו הסגולה, להחזיר האדם למוטב. שהן היחיד והן האומה, לא ישלימו הכוונה שעליה נבראו, זולת בהשגת פנימיות התורה וסודותיה.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ה'

גם בשעה שחסרו לו הכלים, הנה, בשעה שהאדם עוסק בחכמה הזאת, ומזכיר את השמות של האורות והכלים, שיש להם מבחינת נשמתו שייכות אליו, הנה הם תיכף מאירים עליו, בשיעור מסויים, אלא שהם מאירים לו בלי התלבשות בפנימיות נשמתו, מטעם שחסרים הכלים המוכשרים לקבלתם, כאמור. אמנם ההארה שמקבל פעם אחר פעם, בעת העסק, מושכים עליו חן ממרומים, ומשפיעים בו שפע של קדושה וטהרה, שהמה מקרבים את האדם מאוד, שיגיע לשלמותו.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ה

יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, היינו הרצון לקבל, שיהיה בעל מנת להשפיע.

רב"ש, שלבי הסולם, מה אני בחינם, אף אתם בחינם

האדם צריך לכוון לפני לימוד התורה את הסיבה, שבשבילה הוא לומד עכשיו תורה. כי כל מעשה צריך להיות איזה מטרה, שהיא הסיבה, שעושה עתה המעשה. וזהו כמו שאמרו חז"ל, תפילה בלי כוונה, כגוף בלי נשמה. לכן מטרם שהוא הולך ללמוד תורה, הוא צריך להכין את הכוונה.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

ולפיכך, מתחייב הלומד בטרם הלימוד להתחזק באמונת ה' יתברך ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה לשם מצוות התורה. ובדרך הזה יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמו שכתוב, רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך (משלי ג', ח').

ואז יהיה נכון לבו בטוח, כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה. באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה לאמונה, יש לו תקווה גם כן על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו לזכות על ידה לאמונת ה' יתברך, כבר אין לך מצווה גדולה מזו.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, י"ז

האדם צריך להשתדל לעשות מאמץ גדול, מלפני שהולך ללמוד, בכדי שהלימוד שלו יעשה פירות ותוצאות טובות. כלומר, שהלימוד יביא לו את המאור התורה, שעל ידו תהיה היכולת להחזירו למוטב. שאז, ע"י התורה, הוא נעשה לתלמיד חכם. ומהו תלמיד חכם? אמר אאמו"ר זצ"ל, תלמיד היינו שלומד מחכם. כלומר, שהקב"ה נקרא "חכם". והאדם, הלומד ממנו, הוא נקרא "תלמיד של חכם".

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

מטרת הלימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה. ואם האדם אינו שם לפניו את המטרה, שהוא להגיע להנותן התורה, הוא בחינת "גוי", כלומר שאין לו צורך לאמונה. דהיינו, שיהיה לו צורך לעשות עצות להגיע לבחינת אמונה. לכן הוא נקרא עדיין "גוי" ולא בחינת "ישראל".

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

מטרת הלימוד התורה, הוא בכדי להגיע להרגיש את הנותן התורה.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

מוכרח כל אדם, בשעת העסק בתורה להתייגע בה, ולתת דעתו וליבו, למצוא בה את אור פני מלך חיים, דהיינו השגת ההשגחה הגלויה, שנקראת ''אור הפנים''. וכל אדם מוכשר לזה, כמ''ש: ומְשַחַרַי ימצאוני. וכלום חסר לו לאדם בדבר זה, רק היגיעה בלבדה.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, צ"ז

יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בחכמת הקבלה, ואע"פ שאינם מבינים מה שלומדים, אלא מתוך החשק והרצון החזק להבין מה שלומדים, מעוררים עליהם את האורות המקיפים את נשמתם.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ה

אם הוא מכוון בעת התעסקותו בתורה, שהוא לומד בכדי לקבל את השכר של התורה, הנקרא "מאור", אז מועיל לו לימוד תורה. מה שאין כן, כשהוא מסיח דעת מהמטרה של לימוד התורה, אין התורה מועילה לגמור את המלאכה של עשיית כלי דהשפעה... כלומר, כוח התורה, שהיה צריך להכניע את היצר הרע, הכוח הזה מתבטל. וזה שכתוב, וכל תורה, שאין מלאכה, היינו שלא מכוון, שהתורה יעשה את המלאכה, להפוך את הכלי קבלה שיהיו בעמ"נ להשפיע - סופה בטלה, כלומר, הכוח הזה מתבטל.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

הבורא ב"ה, שברא אותו, ונתן לו ליצה"ר את תוקפו, ברור, שידע גם כן, לברוא את התרופה והתבלין, הנאמנים להתיש כוחו של היצה"ר, ולמחותו כליל. ואם מי שהוא, עסק בתורה, ולא הצליח להעביר היצה"ר ממנו, אין זה, אלא: או שהתרשל, לתת את היגיעה והעמל, המחויב ליתן בעסק התורה, כמ"ש: לא יגעתי ומצאתי, אל תאמין. או יכול להיות, שמילאו את "כמות" היגיעה הנדרשת, אלא שהתרשלו ב-"איכות", כלומר, שלא נתנו דעתם ולבם, במשך זמן העסק בתורה, לזכות להמשיך את המאור שבתורה, המביא האמונה בלב האדם, אלא שעסקו בהיסח הדעת, מאותו העיקר הנדרש מהתורה, שהוא המאור, המביא לידי האמונה, כאמור. ואע"פ שכיוונו לו מתחילה, הסיחו דעתם ממנו, בעת הלימוד.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, י"ח

אחת מהנפלאות של תלמוד רזי התורה היא, שבזמן שאדם לומד את העניינים הנשאים הללו מתוך אהבה ורגש פנימי, אע"פ שאינו יכול לתפוס את העניינים בהבנה שכלית בהירה, מכל מקום הם מרוממים את כל מהותו, וא"כ מבהיקים העניינים עליו את אורם.

הראי"ה קוק, אורות התורה, פרק י', סעיף י'

כשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שעניינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להיכנס להיכל המלך, ולהידבק בו יתברך.

רב"ש, דרגות הסולם, ג' קווים

ובעת שאתה מכוון, בהכנעה וביראה, לעורר למעלה המקיפין והמוחין, אף על פי שאין אתה יודע שום מהות, לא המקיפין והמוחין ולא בשום דבר... אף על פי כן, בידיעתך, אתה מעורר את מציאותם, אך שאינך יודע מהותם, נמשך אליך אור גדול, ואתה עובד את ה' בשמחה ובטוב לבב ממש, מרוב כל הגודל אור המאיר עליך.

ר' יצחק אייזיק יהודה יחיאל ספרין מקומרנה, נתיב הייחוד

כתוב: והגית בו יומם ולילה, ולא כתוב: והבנת בו יומם ולילה. אם תבין - תבין, ואם לאו - שכר הלימוד בידך. והראיה מספר הזוהר, שאף על פי שאינו מבין, הלשון מסוגל לנשמה.

הרמח"ל, קל"ח פתחי חכמה, בהקדמה

האדם, הנולד עם הרצון לקבל, ורוצה לתקן אותו בעמ"נ להשפיע, וכידוע שזהו נגד הטבע, רק עצה אחת ניתן לו, שרק ע"י מאור התורה יכול להפוך אותו, שיהיה בעמ"נ להשפיע... לכן אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה, לאו דווקא בכדי שידעו את הדינים וההלכות, שידעו איך לקיים את המצוות, אלא שיש להם עוד תפקיד נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה, מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו תורה ומלאכה בדרך ה'

והלומד בתורה לדעת כמי שלומד בספר הזכרונות, זה ודאי לא יועיל בלימוד, ולא יגיעהו ממנו תועלת, והלוואי שלא יפסיד. אבל כאשר יבא האדם ללמוד בתורה, צריך שיהיה כוונתו, שהוא לומד העניין ההוא במה שהם דברים אלוהיים, שנעלם ממנו עוצם פנימיותם, ובדבר הזה ייטב הבל התורה היוצא מפיו לפני הקב"ה.

הרמ"ק, דע את אלוקי אביך, נ"ט

שלב א' הוא אהבה שבין אדם לחברו ואח"כ יכולים להגיע לאהבת ה'.

רב"ש, שלבי הסולם, מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא

ודע, שהמצוות שבין אדם לחברו הן קודמות למצוות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו מביאתהו להשפיע למקום.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ט

יש לנו להבין את מהותה של אהבת ה', מתוך מידות האהבה, שהאדם נוהג בהן כלפי חברו, אשר בהכרח גם אהבת ה' מושפעת במידות אלו, כי מתחילה לא הוטבעו באדם אלא לשמו.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות ס"ט

בהשתלם האדם באהבת זולתו ובהשפעה לזולתו בנקודה הסופית, ישתלם יחד עם זה באהבת השי"ת ובהשפעת נחת רוח להשי"ת. ואין הפרש בשניהם, כי כל הנמצא מחוץ לגופו, שהוא מחוץ לעניין תועלת עצמו - דין אחד לו, אם זה להשפיע לחברו, או להשפיע נחת רוח ליוצרו.

בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות

הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצוות בין אדם למקום, הוא שווה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצוות שבין אדם לחברו.

כי כל המצוות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקווה של אהבה עצמית. כלומר, שאין שום הארה ותקווה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חברו לאחת ממש.

בעל הסולם, הערבות, כ"ב

שני חלקים בתורה: אחד, הנוגע בין אדם למקום. והשני, הנוגע בין אדם לחברו. ואני קורא אתכם, על כל פנים, לעסוק ולקבל עליכם מה שבין אדם לחברו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום.

בעל הסולם, מצווה אחת

ואף אם אנו רואים שיש שני חלקים בתורה: האחד, מצוות הנוהגות בין אדם למקום. והשני, מצוות הנוהגות בין אדם לחברו, הנה שניהם דבר אחד הוא. כלומר, המעשיות שבהם והתכלית המבוקש היוצא מהם - אחד הם: לשמה. ואין שום נפקא מינה [הבדל] לנברא, אם הוא עובד בשביל חברו, או שעובד בשביל השי"ת. כי כן נחקק בנברא מלידתו, אשר כל שבא מזולתו, הוא כעין דבר ריק ובלתי מציאותי.

בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות

וזה ששִיער הלל הנשיא, אשר "ואהבת לרעך כמוך" הוא המטרה האחרונה שבמעשיות. כי הוא האופי והצורה היותר ברורה לאדם. ואין לטעות במעשים, שהרי הם מסודרים לעיניו, ויודע שאם מקדים צרכי חברו על צרכי עצמו, הריהו במידת השפעה, ולפיכך אינו מגדיר המטרה: ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. כי באמת הם היינו הך, כי גם את חברו הוא צריך לאהוב בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו. כי כן מתבטא במילה "כמוך". כי את עצמו ודאי שהוא אוהב בכל לבבו נפשו ומאודו, ובהשי"ת יכול לרמות את עצמו. ובחברו הדבר פרוש תמיד לנגד עיניו.

בעל הסולם, אהבת ה' ואהבת הבריות

יש לדעת, כי באהבת חברים יש מעלה, שאין האדם יכול לרמות את עצמו, ולומר שהוא אוהב את החברה, אם הוא באמת לא אוהב אותם. כי כאן ניתן לתת לעצמו ביקורת, אם הוא באמת יש לו אהבת חברים או לא. מה שאין כן באהבת ה', אין אדם יכול לעשות ביקורת על עצמו, אם כוונתו אהבת ה', היינו שרצונו להשפיע לה' או רצונו לקבל בעמ"נ לקבל.

רב"ש, שלבי הסולם, בא אל פרעה - ב'

אותו חלק התורה הנוהג בין אדם לחברו, הוא היותר מסוגל להביא את האדם למטרה הנרצית, משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' היא קבועה ומסוימת ואין לה תובעים והאדם מתרגל אליה בנקל. וכל שעושה מחמת הרגל, כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת, כנודע. משא"כ חלק המצוות שבין אדם לחברו הוא בלתי קבוע ובלתי מסוים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה, וע"כ סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ד

כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חברו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.

ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: למדני כל התורה כולה על רגל אחת. על כן הגדיר לו באהבת חברו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להיגלות, משום ששמורה מטעויות, ומשום שיש לה תובעים.

בעל הסולם, מתן תורה, ט"ו

מי שחושב שמרמה את חברו, אינו אלא שמרמה להשם, משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה, הכול הוא "מלוא כל הארץ כבודו". לכן כשמשקר לחברו, הוא משקר להבורא ית'. וכשמצער לחברו, הוא מצער את הקב"ה. לכן אם האדם רגיל לדבר אמת, זה יביא לו תועלת לגבי הקב"ה.

בעל הסולם, שמעתי, ס"ז, סור מרע

ואם אמנם נמצאים ב' חלקים בתורה: א', מצוות הנוהגות בין אדם למקום ית', ב', מצוות הנוהגות בין אדם לחברו. הנה שניהם לדבר אחד מתכוונים, דהיינו כדי להביא הנברא לידי המטרה הסופית של הדבקות בו ית' כמבואר.

ולא עוד, אלא אפילו הצד המעשי שבשניהם הוא ג"כ בחינה אחת ממש. כי בשעה שעושה מעשהו "לשמה", ולא לשום תערובות של אהבה עצמית, דהיינו בלי שום הפקת תועלת של משהו בעדו עצמו, אז לא ירגיש האדם שום הפרש במעשהו, בין אם הוא עובד לאהבת חברו בין אם הוא עובד לאהבת המקום ית'.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ג

אין תרופה לאנושות בשום פנים שבעולם, זולת אם יקבלו על עצמם מצוות ההשגחה, שהיא השפעה לזולתו, כדי לעשות נחת רוח להשי"ת, בשיעור ב' הכתובים: האחד הוא: ואהבת לרעך כמוך, שהיא תכונת העבודה גופה, דהיינו ששיעור היגיעה להשפעת זולתו לאושרם של החברה צריכה להיות לא פחות מזה השיעור המוטבע באדם לדאוג לצרכי עצמו. ולא עוד, אלא שצריכים להקדים צרכי זולתו על צרכי עצמו. וכתוב השני הוא: ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, שזוהי המטרה המחויבת להמצא לעיני כל בשעת היגיעה לצרכי חברו. שהוראתו, שעושה ומתייגע רק כדי למצוא חן בעיני הבורא ית'.

בעל הסולם, השלום

כשהוא מעורר רחמים על עצמו, נמצא שעוסק אז בחינת קבלה לעצמו. וכל כמה שהוא מרבה בתפילה, לא די שלא מכין כלי דהשוואה, אלא אדרבה, שניצוצי קבלה מתרקמים אצלו.

נמצא שהוא הולך בדרך הפוך, היינו שהוא צריך להכין כלי דהשפעה, אך הוא הכין כלי דקבלה.

לכן כשהוא מתפלל עבור הכלל, נמצא שעל ידי התפילה הזו, הוא עוסק בבחינת השפעה. וכל כמה שהוא מתפלל, בשיעור כזה הוא מרקם כלי דהשפעה, שיכול להתגלות על זה אור דהשפעה, הנקרא "רחום".

ועל ידי זה שמקבלים אור הרחמים, יש יכולת אחר כך להתגלות מידה של "וחנון"... זאת אומרת שעל ידי שהוא כבר קיבל אור הרחמים, הוא מוכשר לקבל את אור האהבה.

רב"ש, דרגות הסולם, ברח דודי

אין לאדם לבקש מה' שיקרב אותו אליו, כי זו חוצפה מצד האדם, כי במה הוא יותר חשוב מאחרים? מה שאין כן כשהוא מתפלל על הכלל, שהיא המלכות, הנקראת כנסת ישראל, הכלל של הנשמות, ששכינתא בעפרא [שהשכינה בעפר], ואז מתפלל שהיא תעלה, היינו שה' יאיר בה את חשכתה, ממילא כל ישראל יעלו בדרגה, וגם האדם המבקש, שהוא גם כן בתוך הכלל.

רב"ש, דרגות הסולם, חורבן דקדושה

אותו עובד ה', שאינו מצטער עם הציבור, אלא מרגיש רק חסרון הפרטי שלו עצמו, לכן בית קיבול השפע שלו גם כן אינו גדול יותר. ועל כן לא יוכל לקבל גילוי אלוקיות הכללי בסוד נחמת ציבור, כי לא הכין כלי לקבל בחינת כללי זה, אלא בחינת פרטית שלו.

מה שאין כן, המצטער עם הציבור, ומרגיש צרות הכלל, כצרה פרטית של עצמו. הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלמות, דהיינו, נחמות כלל ישראל, כי חסרונו חסרון כללי. לכן גם השפע קדושה, היא כללית.

בעל הסולם, פרי חכם - שיחות, כל המצטער עם הציבור

וזה כלל גדול שהאדם בעצמו נקרא נברא, זאת אומרת רק הוא לבדו. וחוץ ממנו הוא כבר בחינת שכינה הקדושה. נמצא בזמן שהוא מתפלל עבור בני דורו, זה נקרא שהוא מתפלל עבור השכינה הקדושה, שהיא בגלותא, ושהיא צריכה כל הישועות. וזה עניין נצחיות. ודווקא באופן כזה יכול להתגלות אור הרחמים.

רב"ש, דרגות הסולם, ברח דודי

" שומע תפילה", מקשים העולם מדוע כתוב תפילה כלשון יחיד, הלא הקדוש ברוך הוא שומע תפילות, כמו שכתוב, כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים.

ויש לפרש, שאין לנו להתפלל אלא תפילה אחת, שהיא להקים את השכינה מעפר, שעל ידי זה יבואו כל הישועות.

רב"ש, דרגות הסולם, שומע תפילה

אמרו חז"ל: כל המצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת הציבור. כי ציבור נקרא השכינה הקדושה. כי ציבור פירושו קיבוץ, היינו כנסת ישראל, שמלכות היא הכלל של כל הנשמות.

בעל הסולם, שמעתי, ל"ה, בעניין החיות דקדושה

הרצון הוא העצם של האדם.

בעל הסולם, שמעתי, קנ"ג, המחשבה היא תולדה מהרצון

מהותנו היא כְּמהות כל הפרטים שבהמציאות, שהיא לא פחות ולא יותר, מהרצון לקבל.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, כ'

עצם מהותה של הנפש היא רצון לקבל. וכל ההבחן הניתן לנו להבחין בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, כ"א

כל עיקר החידוש מבחינת הבריאה שברא ית' יש מאין, אינו חל רק על עניין אחד בלבד, המוגדר תחת השם "רצון לקבל".

בעל הסולם, החרות

כל מיני מהותים הגשמיים שבעולמנו, דהיינו, כל מה שנמצא בתוך החלל הזה, יהיה מה שיהיה, דומם, צומח, חי, עצם רוחני, עצם גשמי, אם באנו להבחין את בחינת היחידית והאנוכית של כל אחד מהם, במה שנבדל מכל האחרים, ואפילו בפרודה היותר קטנה, הרי היא לא יותר מבחינת רצון לקבל.

בעל הסולם, החרות

כל הכלים וכל הגופים, הן מעולמות הרוחניים והן מעולמות הגשמיים, הם נבחנים לבחינת חומר רוחני או גשמי, שטבעו הוא לרצות לקבל.

בעל הסולם, החרות

בעניין הנשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל, והמקובלים המשילוהו לאבן הנחצב מההר. ונשאלת השאלה, איך אפשר לומר, שהיא אותו החומר של ההר, שהוא מעצמותו יתברך.

ויש לפרש, שכוונתם הוא, היינו שהוא בחינת יש מיש. לכן הם דימו לאבן מההר. וההבדל הוא בזה, שזהו חלק הדבר, שחלק אותו להיקרא בשם נשמה, זהו הרצון לקבל, היינו שחלק הזה נקרא בריאה, היינו יש מאין.

רב"ש, דרגות הסולם, חומר של נשמה

בריאה פירושו התחדשות דבר מה שלא היה מקודם, שהוא הנבחן ליש מאין, אמנם איך נצייר זה שיהיה דבר מה שאינו כלול בו ית'? הלוא כל יכול וכוללם יחד! וכן, אין לך נותן מה שאין בו! ובאמור, אשר כלל כל הבריאה שברא ית', אינו אלא בחינת הכלים של הנשמות, שהוא הרצון לקבל, מובן זה היטב, שהרי הכרח הוא שאינו כלול ח"ו מהרצון לקבל, כי ממי יקבל? וא"כ הוא בריאה חדשה ממש, שלא היה אף זכר ממנו מקודם לכן, וע"כ נבחן ליש מאין.

בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, ד'

האגואיזם מונח בטבע כל אדם, כמו בכל בעלי חיים.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

האדם נברא בטבע שירצה אך להנות את עצמו.

רב"ש, דרגות הסולם, אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ

אין אדם יכול לעשות תנועה בלי שום תועלת לעצמו.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

עייר פרא אדם יוולד. כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמה והשפלות, שפירושם הוא עניין ריבוי גדלות אהבה עצמית הנטבע בו, אשר כל תנועותיו סובבים בחוזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ב

כל הווייתו של האדם אינה אלא לקבל לעצמו, ומצד טבע בריאתו אינו מסוגל לעשות אפילו מעשה קטן לטובת זולתו. אלא בשעה שמשפיע לזולתו, הוא מוכרח לצפות שבסופו, ישיג ע"י זה תמורה המשתלמת יפה.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

הצד השווה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאיתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להיבנות על חורבנו של חברו.

בעל הסולם, השלום בעולם

טבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו. וכל שנותן לזולתו, אינו נותן אלא מחמת הכרח. וגם אז, יש בזה משום ניצול זולתו, אלא שהדבר נעשה בעורמה רבה, באופן שחברו לא ירגיש בזה, ויוותר לו מדעתו.

בעל הסולם, השלום בעולם

חוק טבעי הוא לכל בריה, שכל הנמצא מחוץ למסגרת גופו עצמו, הוא אצלו כמו ריקנית ובלתי מציאות לגמרי. וכל תנועה, שאדם עושה לאהבת זולתו, הוא עושה זה בעזרת אור חוזר ואיזה גמול, שסופו לחזור אליו ולשמשו לתועלתו עצמו.

ולפיכך, אין המעשים כגון אלו יוכלו להקרא בשם "אהבת זולתו", משום שנידון על שם סופו. ודומה לשכירות, שאינה נשלמת, אלא לבסוף. ומכל מקום אין מעשה השכירות נחשבת לאהבת זולתו.

אולם לעשות איזה תנועה וטרחה, משום אהבת זולתו לגמרי, דהיינו בלי נצוצי אור חוזר, ושום תקווה של איזה גמול שישוב אליו, זהו מצד הטבע לגמרי מן הנמנעות.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ג

בהמונח אגואיזם איני מתכוון לאגואיזם מקורי, אלא אני מתכוון בעיקר לאגואיזם הצר. כלומר, כי האגואיזם המקורי אינו אלא אהבה עצמית, שהוא כל כוח קיומו החיובי האינדיבידואלי. ומבחינה זו אינו מתנגד גמור להכוח האלטרואיסטי, אף על פי שאינו משמשו.

אמנם מטבע האגואיזם, שבדרך שימושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחברו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר, ומבחינה זו הוא מתנגד והפכי גמור לאהבת זולתו. והוא כוח הנגטיבי, המהרס להחברה.

בעל הסולם, השלום בעולם

אין אנו מוצאים צורך מיוחד נטוע בחפץ האדם, שלא יהיה נמצא בכל מין החי, זולת ההתעוררות לדבקות אלוקית. אשר רק מין האדם מוכן אליה, ולא זולתו. ונמצא שכל עניין ההוויה של מין האדם, הוא משוער רק באותה ההכנה הטבועה בו להשתוקק לעבודתו ית', ובזה נעלה הוא על הבהמה.

בעל הסולם, וזאת ליהודה

עניין ההעדר הקודם להוויית האדם, הוא צורת הבהמה. וז"ש עייר פרא אדם יוולד. אשר זהו מוכרח לכל אדם, שתהיה לו התחלה של בחינת בהמה. והנה הכתוב אומר: אדם ובהמה תושיע ה'. וכמו שמזמין לבהמה כל משאלותיה ההכרחיים לקיומה ולהשלמת ענייניה, כן מזמין לאדם כל משאלותיו ההכרחיים לקיומו ולהשלמת עניינו.

ויש להבין א"כ, איפה הוא יתרון צורת האדם על הבהמה, מצד הכנתם בעצמם? אמנם זה נבחן במשאלות שלהם. כי משאלותיו של אדם שונות בוודאי ממשאלותיה של הבהמה. אשר כן, בשיעור הזה נבדל ג"כ ישועת ה' לאדם מישועת ה' לבהמה.

בעל הסולם, וזאת ליהודה

כל בעלי חיים נסמכים על הטבע לגמרי, ואינם מסוגלים לקדם במשהו את הטבע, ולעזור לעצמם בלעדיה. לא כן האדם, המחונן בכוח מחשבי, שבסגולת הכוח הזה הוא הולך ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדם אותו. דרכו להתחקות אחר מלאכת הטבע, ולעשות את מלאכתו כמותה. הוא אינו מחכה לקבל אפרוחים מידי הטבע, עד שתבוא התרנגולת ותחמם הביצים. הוא עושה לו מכונה, המחממת הביצים ומולידה לו אפרוחים, כמו התרנגולת הטבעית.

בעל הסולם, האומה

ומתוך שהחשוב ביותר בכל המציאות רב הגוונית הזו, היא ההרגש המוקנה למין בעלי חיים, שכל פרט שבו, מרגיש את מציאותו עצמו, ומתוך שהחשוב שבהרגשות הוא הרגש השכלי, המוקנה רק לאדם, שעל ידו הוא מרגיש גם כל מה שבזולתו, ממכאוביו ונחמותיו, אם כן, ודאי שאם נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. ועליו נאמר: כל פעל ה' למענהו.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

רוח הבהמה יורד למטה, כלומר שאינו רואית אלא ממנה והלאה, ואין לה שכל ובינה לראות מהעבר עליו כדי לתקן העתיד. נוסף עליה האדם שרוח האדם עולה למעלה, כלומר להעבר, ומסתכל בהעבר כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו, כן השכל רואה בהעבר עליו ומתקן את דרכיו על מכאן ולהבא.

ולפיכך אין התפתחות למין הבהמה, ועדיין עומדים על אותו המקום שנבראו, משום שאין להם המראה להבין מתוכה איך לתקן הדרכים ולהתפתח לאט לאט, כמו האדם. והאדם הולך ומתפתח יום יום, עד שמעלתו מובטחת ומורגשת, שעוד על הפלנטות העליונים ירכב.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

ועתה בנים שמעו לי, כן החכמה בחוץ תרונה, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם, מי לה' אלי, לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם, כי לא נבראתם לחזור אחר מעשה דגן, ותפוחי אדמה, אתם וחמוריכם באבוס אחד. וכמו שלא יהיה מטרת החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילו, כן לא יהיה מטרת האדם, לשמש את כל גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי. אבל מטרת החמור - לשמש האדם הנעלה הימנו, כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש להשי"ת ולהשלים כוונתו.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ו'

חי: בעלי החי, אנו רואים, שלכל אחד מהם יש להם תכונה בפני עצמו. ואינם משועבדים להסביבה. אלא לכל אחד יש הרגשה ותכונה בפני עצמו. ובטח שהוא יכול לפעול מה שהוא נגד רצון בעל הבית. היינו, שיכול לעבוד בבחינת השפעה. וגם אינו משועבד להסביבה. אלא שיש לו חיים בפני עצמו, מבלי שחיותו יהיה תלוי בחיים של חברו. אבל יותר מישותו עצמו אינו יכול להרגיש. היינו, שאין לו הרגש הזולת, וממילא שאינו יכול לדאוג עבור הזולת.

מדבר: יש בו מעלות:

א. שהוא עושה נגד רצון בעל הבית,

ב. שאינו משותף לכל בני גילו, כמו הצומח. היינו, שאינו תלוי בהסביבה.

ג. שגם מרגיש את הזולת. לכן יכול לדאוג עבורם ולהשלימם, על ידי זה שמרגיש ומצטער עם הציבור, ויכול לשמוח בנחמת הציבור. וכן הוא יכול לקבל מהעבר והעתיד. מה שאם כן הבעל חי, שאינו מרגיש רק את ההווה, וגם רק פרטיות עצמו.

בעל הסולם, שמעתי, קט"ו, עניין דומם, צומח, חי, מדבר

ומותר האדם על בעלי החיים הוא: שהאדם יכול להסתכל למטרה רחוקה. זאת אומרת, להסכים לקבל עתה שיעור ידוע של מכאובים, מתוך בחירתו את העונג, או התועלת שעתידה לבוא אליו לאחר זמן.

בעל הסולם, החרות

ומותר האדם על כל בעלי חיים - אשר המוח שלו מפותח בשיעור כזה, אשר כל המאורעות שבגוף, מצטיירים במוחו, כצילום המורגש לאדם בבחינת שכל והגיון. באופן שכל השכל ומסקנותיו, אינו אלא פרי הנמשך ונגלה ממאורעות הגוף.

בעל הסולם, גוף ונפש

מין החי: בכל בריה ובריה (שבמין החי) בפני עצמה יש הרגש פרטי לעצמו, לקרבת המועיל ולהרחקת המזיק. ויוצא לנו בזה, ערך בעל חי פרטי אחד, משתווה עם ערך כל מיני הצמחים שבהמציאות. כי זה כוח המרגיש בברורי מועיל ומזיק, שישנם לכללות כל מין הצומח, נמצא בבריה פרטית אחת ממין החי נבדל ברשותו לעצמו. והנה כוח המרגיש הזה, הנוהג במין החי, הוא מוגבל מאוד במקום ובזמן, להיות ההרגש אינו פועל בריחוק מקום כחוט השערה מחוץ לגופו, וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו, כלומר, בעבר ובעתיד, אלא באותו רגע שהוא דבוק בה לבד.

מין המדבר: מורכב מכוח המרגיש וכוח השכלי יחד ולפיכך אין כוחו מוגבל בזמן ומקום, לקרבת המועילו ולהרחקת המזיק לו, כמו מין החי, והוא בסיבת המדע שלו, שהוא עניין רוחני, שאינו מוגבל בזמן ומקום, ויכול להשכיל בכל הבריות למקומותיהם בכל המציאות, וכן בעוברות ועתידות משנות דור ודור.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ג'

והכול הוא בשביל האדם.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת תולדות, ב'

ערך איש פרטי אחד ממין המדבר, משתווה עם ערך כללות הכוחות שבמין הצמחים ומין החי, שישנם בכל המציאות בזה הזמן, וכן בכל הדורות שעברו, להיות כוחו מקיף אותם, וכולל בפרטיותו עצמו, לכל כוחותיהם יחד.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ג'

אין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם. משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה, וכל שאר הבריות אין להן חשבון וערך של כלום לעצמן, זולת באותו השיעור שהן מועילות לאדם להביאו לשלמותו. ועל כן הנה עולות ויורדות עמו בלי שום חשבון לעצמן.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ח

ומתוך שהחשוב ביותר בכל המציאות רב הגוונית הזו, היא ההרגש המוקנה למין בעלי חיים, שכל פרט שבו, מרגיש את מציאותו עצמו, ומתוך שהחשוב שבהרגשות הוא הרגש השכלי, המוקנה רק לאדם, שעל ידו הוא מרגיש גם כל מה שבזולתו, ממכאוביו ונחמותיו, אם כן ודאי שאם נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. ועליו נאמר: כל פעל ה' למענהו.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

תכלית הבריאה לא תחול לא על הדוממים והכַּדוּרים הגדולים, כמו הארץ והירח והשמש, ולו יהיו זוהרם ומידתם כמה שיהיו, ולא על מין הצומח, ולא על מין החי, שהרי חסרים מהרגש זולתם, אפילו מבני מינם הדומים להם. ואיך יחול עליהם ההרגש האלוקי והטבתו.

אלא רק מין האדם בלבדו, אחר שכבר יש בהם ההכנה של הרגש זולתו כלפי בני מינם הדומים להם, הנה אחר העבודה בתורה ומצוות, שמהפכים הרצון לקבל שלהם לרצון להשפיע, ובאים בהשוואת הצורה ליוצרם, שאז מקבלים כל המדרגות שהוכנו להם בעולמות העליונים, הנקראות נרנח"י, שבזה נעשו מוכשרים לקבל את התכלית שבמחשבת הבריאה. הרי שתכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא הייתה אלא בשביל האדם.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ל"ט

עייר פרא אדם יוולד. כי כשיוצא ונולד מחיק הבריאה, הוא מצוי בתכלית הזוהמה והשפלות, שפירושם הוא עניין ריבוי גדלות האהבה העצמית הנטבעת בו, אשר כל תנועותיו סובבות בחזקה על קוטבו עצמו, מבלי ניצוצי השפעה לזולתו ולא כלום. באופן, שאז נמצא במרחק הסופי מן השורש ית' וית', דהיינו מן הקצה אל הקצה, בהיות השורש ית' כולו להשפיע בלי שום ניצוצי קבלה כלל וכלל ח"ו, ואותו הנולד נמצא כולו במצב של קבלה לעצמו בלי שום ניצוצי השפעה ולא כלום. וע"כ נבחן מצבו בנקודה התחתונה של השפלות והזוהמה המצויה בעולמנו האנושי.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ב

הגם שהרצון לקבל הוא חוק מחויב בהנברא, כי הוא כל בחינת נברא שבו, והוא הכלי הראוי לקבל המטרה שבמחשבת הבריאה, עכ"ז הוא נעשה עי"ז נפרד לגמרי מהמאציל, כי יש שינוי צורה עד למידת הפכיות בינו לבין המאציל, כי המאציל הוא כולו להשפיע ואין בו מניצוצי קבלה אפילו משהו ח"ו, והוא, כולו לקבל ואין בו מניצוצי השפעה אף משהו. הרי אין לך הפכיות הצורה רחוקה יותר מזה, ונמצא ע"כ בהכרח, כי הפכיות הצורה הזו מפרידה אותו מהמאציל.

בעל הסולם, פתיחה לחכמת הקבלה, י"ג

כללות כל הרע, אינו רק אהבה עצמית, הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא ית', שאין לו רצון לקבל לעצמו, ולא כלום, אלא רק להשפיע.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

אור פני מלך - חיים ודאי. והסתרו הוא מקור כל רע.

הרמח"ל, דעת תבונות, מ'

סיבת כל הריחוק הזה, שאנו רחוקים כל כך מהשי"ת, ומה שאנו עלולים כל כך לעבור על רצונו ית', אין כל זה, אלא משום סיבה אחת, שנעשתה למקור לכל המכאובים והייסורים, שאנו סובלים, ולכל הזדונות והשגגות, שאנו נכשלים ובאים בהם ח"ו.

שיחד עם זה, מובן, שבהסרת הסיבה ההיא, נפטרים תיכף מכל צער ומכל מכאוב, וזוכים תיכף להדבק בו ית', בכל לב נפש ומאוד. ואומר לך, שהסיבה המקורית ההיא, אינה אחרת, אלא מיעוט ההבנה שלנו, בהשגחתו ית' על בריותיו, שאין אנו מבינים אותו יתברך, כראוי.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, מ"ב

כל סיבוכי הדעות שבבני אדם וכל הסתירות הפנימיות, שכל יחיד סובל בדעותיו, באים רק מפני הערפילים המצויים במחשבה על דבר המושג האלוהי.

הראי"ה קוק, אורות, קכ"ד

כללות כל הרע, אינו רק אהבה עצמית, הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא ית', שאין לו רצון לקבל לעצמו, ולא כלום, אלא רק להשפיע.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

והגם שבארנו בה [במידת היחידיות] טעם יפה וגבוה, מאוד נעלה, אשר מידה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה, מתוך שהרגשת היחידיות התיישבה בתוך האגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

בעל הסולם, השלום בעולם

עניין התענוג והעידון, כל עיקרו הוא בשיעור השוואת הצורה ליוצרה. ועניין הייסורים ואי הסבלנות, כל עיקרו הוא בשיעור שינוי הצורה מיוצרה. ולפיכך מאוסה לנו האגואיזם וכואבת אותנו בתכלית, להיותה הפוכת הצורה מהיוצר ית'.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

ובוא וראה, בעת שכל בני העולם, יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון, אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח, בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאיתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו.

אמנם, בזמן שכל אחד, אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות, הייסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופינו, בכל מיני מחלות ומכאובים.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ט

אם ח"ו, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה, הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצווה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד. ואפילו אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו.

ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ט

המתבאר מדברי תיקוני הזוהר הוא, שישנה שבועה, שלא יתעורר אור החסד והאהבה בעולם עד שמעשיהם של ישראל בתורה ומצוות יהיו על הכוונה שלא לקבל פרס, אלא רק להשפיע נחת רוח ליוצר ב"ה, שזה סוד השבועה: השבעתי אתכם בנות ירושלים. באופן, שכל אריכות הגלות והייסורים שאנו סובלים תלויים ומחכים לנו, עד שנזכה לעסק התורה ומצוות לשמה. ואם רק נזכה לזה, תיכף יתעורר אור האהבה והחסד הזה, שסגולתו להמשיך סוד הכתוב: ונחה עליו רוח חו"ב. ואז נזכה לגאולה השלמה.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ל"ו

יש ב' דרכים לגילוי השלמות, או דרך תורה או דרך ייסורין.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

יש ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות: אחת היא "ממשלת השמיים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעִיתו, כדרכו, בכבדות ובאריכת הזמן. ויש "ממשלת הארץ":

כאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים וייסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות. מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

לעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכוחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאוד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו.

בעל הסולם, השלום בעולם

ודע, אשר ב' כוחות משמשים ודוחפים אותנו לעלות ולטפס על שלבי הסולם האמור, עד שנגיע לראשו שבשמיים, שהיא הנקודה התכליתית של השוואת צורתנו ליוצר ית'. וההפרש בין ב' הכוחות הללו הוא, שהאחד דוחף אותנו מאחורינו, והוא שגדרנו אותו בשם "דרך ייסורים" או "דרך ארץ"... וכוח השני דוחף אותנו "מדעתנו", דהיינו מכוח בחירתנו בעצמנו. וכוח הזה מושך אותנו מלפנינו. והוא שגדרנו אותו בשם "דרך התורה והמצוות".

כי ע"י עסק המצוות והעבודה לעשות נ"ר ליוצרנו, נמצא מתפתח בנו במהירות נפלאה אותו החוש של הכרת הרע, כמו שנתבאר במאמר מתן תורה (אות י"ג עש"ה). ואנו מרוויחים בשניים:

א. שאין אנו צריכים לחכות לנסיונות החיים, שידחפו אותנו מאחורינו. שכל שיעור הדחיפה שבהם נמדד רק במידת המכאובים והחורבנות. ואדרבה, מתוך הנועם והעידון, שאנו מרגישים בעת העבדות הטהורה להשי"ת, לעשות נחת רוח אליו, מתפתח בנו יחס רלטיווי להכיר את שפלות הניצוצים הללו של אהבה עצמית, בהיותם מפריעים לנו על דרכנו, לקבל את טעם העידון הזה של השפעה להשי"ת.

באופן, אשר החוש ההדרגתי של הכרת הרע הולך ומתפתח בנו מתוך העתות של עונג ושלווה רבה, דהיינו ע"י קבלת הטוב בעתות העבודה להשי"ת, מתוך הרגשתנו את הנועם והעידון, שמגיע לנו אז מפאת השתוות הצורה ליוצרה.

ב. שאנו מרוויחים זמן. כי הוא פועל "לדעתנו" ויש בידינו להרבות בעסק ולמהר בזמן כפי חפצנו אנו.

בעל הסולם, מהות הדת ומטרתה

כי הן אמת, שהיו יכולים בני אדם להיות זוכים במעשיהם, ומכירים הם האמת, ועוזבים אורחות השקר של העוה"ז, ברצותם להתקרב אל בוראם. וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר, שכל מה שהוא היפך מן הדרך אשר צווה ה', אינו אלא מכלל סוג הרע שרצה הרצון העליון, וברא בהסתר פני טובו. ועל כן ימאסו בתרמית עיניהם זה, ויבחרו באור הגנוז והצפון - אור פני מלך חיים. ואם היו עושים כן, הנה היה ייחודו ית' מתגלה אליהם מצד עצמם, ונמצאו מקרבים להם הישועה, ולא היה צריך הקב"ה להראותו הוא להם בדרך קושי הגלות ואורכו, כי כיוון שנתברר להם האמת מדעתם - די בזה, וכשנתברר - נתברר. כי כיוון שכבר ראו הרע והכירוהו, ועזבוהו ואחזו באמיתת ייחודו - הרי נעשה מה שצריך, כי כל הכוונה היא רק שיתאמת להם עניין זה, כדי שמשם והלאה יתענגו באמת שנתגלה להם, אם כן כשנתגלה - נתגלה.

הרמח"ל, דעת תבונות, מ'

חוק ההתפתחות, השפוך על כל המציאות, המבטיח להחזיר כל רע - לטוב ומועיל, הנה הוא פועל את כל פעולותיו בכוח ממשלת השמיים ממעל, כלומר, מבלי שאלת פיהם של בני האדם יושבי הארץ. לעומת זה, שכל וממשלה נתן השי"ת באדם, והרשהו לקבל את חוק ההתפתחות האמור, תחת רשותו וממשלתו עצמו, ובידו למהר ולזרז את תהליך ההתפתחות לפי חפצו, באופן חפשי, ובלתי תלוי לגמרי בכבלי הזמן.

בעל הסולם, השלום בעולם

ובזה תבין אמרם ז"ל על הפסוק: אני ה' בעיתה אחישנה. ופירשו בסנהדרין צ"ח: לא זכו - בעיתה, זכו - אחישנה. היות שיש ב' דרכים להשגת המטרה הנזכרת:

או ע"י תשומת לב מעצמם, שהוא נקרא דרך תשובה, ואם יזכו לזה, יקוים בהם אחישנה, כלומר, שאין על זה זמן קצוב, אלא מתי שיזכו - יוגמר התיקון, כמובן.

ואם לא יזכו לתשומת לב, יש דרך אחר, שנקרא דרך ייסורין... שמסוגל למרק כל חומר וגשם, עדי שיבין, איך מוציאים ראש מתוך האבוס הבהמי, כדי להגביה על, ולעלות ולטפס על דרגת סולם האושר וההצלחה האנושית, כי ישוב ויתדבק בשורשו וישלים הכוונה.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ז'

הקץ המובטח לבוא לישראל, על פי חוק ההתפתחות ההדרגתית, מכונה "בעיתה", כלומר, הקשור בעבותות הזמן. והקץ הבטוח לישראל, על ידי שיקחו את התפתחות מידותיהם תחת ממשלת ידיהם. מכונה "אחישנה", כלומר בלתי תלוי לגמרי בזמן.

בעל הסולם, השלום בעולם

כל אחד מאיתנו אינו אלא כמין מכונה, הפועלת ויוצרת על ידי כוחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת, שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה, התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה.

באופן, שאין כלל אנוכיות בעולם, כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אתי בעל כורחי ושלא מדעתי.

בעל הסולם, החרות

כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כרחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפוּת על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל. כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב... ואין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן, אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כוח מושך, המושכם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא, והמבריח אותם מסיבות המכאיבות. ובכוח שתיים אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל.

ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החופשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל: אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת - לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה, לפי רצונם וטעמם של החברה, ולא רצוני החופשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בניגוד לרצוני, כי יותר נוח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותיי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונמוסים של אחרים, שהם החברה. אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי?

בעל הסולם, החרות

אדם מצד עצמו, אפילו שאין בסביבתו אנשים אחרים, יש לו מצד עצמו חסרון לאכילה, ושתייה, ושינה, וכדומה. אבל אם יש אנשים בסביבתו, אז יש עניין של בושה, מה שאחרים מחייבים אותו. הוא מוכרח לאכול ולשתות מה שאנשים מבחוץ מחייבים אותו. וכן עניין זה ניכר בעיקר בהלבשה, שאדם בבית הוא הולך מלובש במה שנוח לו. מה שאין כן כשהולך בין אנשים, הוא מוכרח ללכת מלובש כפי שאחרים מבינים. ואין לו בחירה, מטעם שעניין בושה מחייב אותו ללכת לפי טעמם.

רב"ש, שלבי הסולם, מעוז צור ישועתי

תבין דברי חז"ל, על הכתוב: "ובחרת בחיים", ועיין בפירוש רש"י ז"ל, וזה לשונו: אני מורה לכם, שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על החלק היפה. ואומר לו: את זה ברוֹר לך.

ועל זה נאמר: ה' מנת חלקי וכוסי, אתה תומך גורלי, הנחת ידי על הגורל הטוב, לומר: את זה קח לך.

שלכאורה, הדברים תמוהים, כי הכתוב אומר: ובחרת בחיים, שהמשמעות היא, שהאדם בוחר מעצמו. והם אומרים, שמעמידו על החלק היפה. א"כ, כבר אין כאן בחירה? ולא עוד, אלא שאומרים, אשר השי"ת, מניח ידו של אדם, על גורל הטוב. וזה מפליא מאוד, שא"כ, היכן הבחירה שבאדם?

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ד'

אמת הדבר ונכון מאוד, שהשי"ת בעצמו, מניח ידו של אדם על גורל הטוב, דהיינו, על ידי שנותן לו חיי נחת ועונג, בתוך החיים הגשמיים, המלאים ייסורים ומכאובים וריקנים מכל תוכן. שבהכרח נעתק האדם ובורח מהם, בזמן שיראה לו, אפילו כמציץ מן החרכים, איזה מקום שלווה, להימלט שמה, מהחיים האלו, הקשים ממוות. שאין לך הנחת ידו של אדם, מצדו ית', גדולה מזו.

ודבר הבחירה של האדם, היא רק לעניין החיזוק. כי ודאי, עבודה גדולה ויגיעה רבה יש כאן, עד שיזכך גופו, ויוכל לקיים התורה ומצוות כהלכתם, דהיינו, לא להנאת עצמו, אלא כדי להשפיע נחת רוח ליוצרו, שנקרא "לשמה". שרק באופן זה, זוכה לחיי אושר ונועם, המלווים עם קיום התורה.

ובטרם שמגיע לזיכוך הזה, נוהג ודאי בחירה, להתחזק בדרך הטוב, בכל מיני אמצעים ותחבולות. ויעשה כל מה שתמצא ידו, לעשות בכוחו, עד שיגמור את מלאכת הזיכוך. ולא יפול ח"ו תחת משאו באמצע הדרך.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ד'

כל המידות המגונות שנמצא בנו מצד הטבע, ה' הטביע בנו וברא אותנו עם כל השפלות.

רב"ש, אגרת כ"ט

כל שבחו ורוחו [של האדם] תלוי בבחירת הסביבה.

בעל הסולם, החרות

רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

בעל הסולם, החרות

ערך החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר את הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר.

בעל הסולם, החרות

יש חרות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו, שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו, ולקרוא בכל ספר שמזדמן לפניו, שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה, נעשה כפוי להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטוא ולהרשיע, ודאי ענוש ייענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם, אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה ודאי יש בחירה.

בעל הסולם, החרות

המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשֶבח ולשכר... לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח בלי בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לרכוש לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים האלו. וזה שאמר רבי יהושע בן פרחיא: עשה לך רב וקנה לך חבר.

בעל הסולם, החרות

באמור תבין דברי רבי יוסי בן קסמא (אבות פ"ו) שהשיב לאדם שביקש ממנו שיָדור במקומו, וייתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קסמא: אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה. אשר איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? פלא גדול.

בעל הסולם, החרות

הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע" [מהות ראשונית] משלו, מכל מקום, אין הכוחות מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה. בדומה לחיטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החיטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה, שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שִיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, יישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר, אשר רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

ערך הרוממות אינו תלוי ביחיד אלא בסביבה. למשל, אפילו אם האדם מלא מעלות טובות, אם לא יחשבוהו הסביבה ולא יכבדוהו אדם כזה, ימצא תמיד נכה רוח ולא יוכל להתגאות במעלותיו, אעפ"י שאינו מסופק באמיתותם. ולהיפך מזה, אדם שאין לו מעלה כלל, אלא הסביבה יכבדוהו כמו שיש לו מעלות מרובות, האדם הזה יהיה מלא גאות רוח, כי ערך החשיבות והרוממות ניתנה לגמרי לרשות הסביבה.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

יש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קניין חדש. וזה בא לו רק מכוח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרוויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכוח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מִבְּאִם שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.

רב"ש, שלבי הסולם, עניין למעלה מהדעת

אם הוא, אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא, מכוח תכונתו עצמו, אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים.

בעל הסולם, שמעתי, צ"ט, רשע או צדיק לא קאמר

אי אפשר להגביה את עצמו ממעל להעיגול שלו. לכן האדם מוכרח לינוק מתוך הסביבה שלו. ואין לו שום עצה, אלא דרך תורה ויגיעה רבה. לכן אם האדם בוחר לעצמו סביבה טובה, אזי הוא מרוויח זמן ויגיעה. היות שהוא נמשך לפי הסביבה שלו.

בעל הסולם, שמעתי, רכ"ה, להגביה את עצמו

אמרו חז"ל: עשה לך רב וחבר. דהיינו שהאדם יוכל לעשות לו סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו ע"י אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שע"י שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו, באופן שההשפעה לרבו תהפוך לקבלה ולחומר דלק, בשיעור שיביאהו לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שע"ז אמרו במ"ח [ב-48] מעלות שהתורה נקנית בהם, בשימוש חכמים ובדקדוק חברים. כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים, כלומר להשפעת החברים שיפעלו עליו להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בהסביבה, ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה במשהו.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

בשעה שאדם רואה איך הסביבה שלו מקילים ראש בעבודתו ית' ואינם מעריכים רוממותו כראוי, אין האחד יכול להתגבר על הסביבה. וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית', אלא שמקל ראשו בעת עבודתו כמוהם. וכיוון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו ית', מובן מאליו שלא יוכל לעבוד להשפיע נ"ר ליוצרו ולא לתועלת עצמו. כי אין לו חומר דלק ליגיעה. ולא יגעת ומצאת - אל תאמין. ואין לו שום עצה, אלא או לעבוד לתועלת עצמו, או שלא לעבוד כלום, כי השפעת נ"ר ליוצרו לא תשמש לו כמו קבלה ממש.

ובזה תבין הכתוב: ברוב עם הדְרָת מלך. כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים:

א. במידת ההערכה של הסביבה.

ב. במידת גודלה של הסביבה. וע"כ ברוב עם הדְרָת מלך.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

... ולכן הסביר התנא דבר הערבות, בדמיון לשניים, שהיו באים בספינה, והתחיל אחד קודר תחתיו, ולעשות נקב בהספינה. אמר לו חברו: למה אתה קודר? אמר לו: מה אכפת לך? הלא תחתיי אני קודר ולא תחתיך! אמר לו: שוטה, הרי שנינו נאבדים יחד בהספינה!

בעל הסולם, הערבות, י"ח

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת - אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. עבר עבֵרה אחת - אוי לו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, ק"י

ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם. כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שווים, כב' טפות מים. וכל שנוהג בַּכְּלל כולו, נוהג גם בפרט. ואדרבה, הפרטים עושים כל מה שבכּלל כולו. כי לא יתגלה הכלל, אלא לאחר גילוי הפרטים שבו, ולפי מידתם ואיכותם של הפרטים. וודאי, שמעשה הפרט, לפי ערכו, מוריד או מעלה את הכלל כולו.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, ס"ח

כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי.

ואם יארע איזה קלקול בגלגל, אין הקלקול נערך ונבחן כלפי יחידותו של הגלגל עצמו, אלא שנערך לפי תפקידו ושירותו כלפי כללות המכונה.

בעל הסולם, השלום בעולם

ואל תתמה, מה שאני מערבב יחד את שלומו של ציבור אחד, עם שלום העולם כולו, כי באמת כבר באנו לידי מדרגה כזו, שכל העולם נחשבים רק לציבור אחד, ולחברה אחת, כלומר, שכל יחיד בעולם, מתוך שיונק לשד חייו והספקתו מכל בני העולם כולו - נעשה בזה משועבד, לשרת ולדאוג לטובת העולם כולו.

כי הוכחנו לעיל את השיעבוד המוחלט של היחיד להציבור שלו, כדוגמת גלגל קטן במכונה. כי הוא נוטל כל חייו ואושרו מאותו הציבור, ועל כן טובת הציבור וטובתו הפרטית - היינו הך.

בעל הסולם, השלום בעולם

בדורנו זה, כשכל יחיד מסתייע באושר החיים שלו, מכל מדינות העולם, הנה הכרח הוא, שהיחיד נעשה בשיעור הזה משועבד לכל העולם כולו, כמו הגלגל בתוך המכונה.

ולפיכך אין להעלות על הדעת את האפשרות לעשות סדרים טובים ומאושרים בדרכי שלום במדינה אחת, כאשר לא יהיה כן בכל מדינות העולם, וכן להיפך. כי בתקופתנו אנו, כבר מקושרות המדינות בהספקת משאלות החיים, כמו היחידים במשפחתם בתקופות הקדמוניות. ולפיכך אין לדבר ולעסוק עוד, מסדרים צודקים המבטיחים שלום מדינה או אומה אחת, אלא רק משלום העולם כולו. כי טובתו ורעתו של כל יחיד ויחיד בעולם תלוי ומדוד במידת טובת היחידים שבכל העולם כולו.

בעל הסולם, השלום בעולם

הציבור והיחיד היינו הך, ואין כל נזק ליחיד מחמת שיעבודו אל הציבור, כי גם חרות הציבור וחרות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החרות.

הרי שמידות טובות ומידות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור.

כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלמות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים.

אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם. והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא.

בעל הסולם, השלום בעולם

מידת טובו של כל יחיד ויחיד בתוך הציבור שלו, נערכת לא לפי טובת עצמו, אלא לפי מידת שירותו את הציבור בכללו. וכן להיפך, אין אנו מעריכים את מידת הרע של כל יחיד ויחיד - אלא לפי מידת הנזק שמזיק את הציבור בכלל, ולא לפי ערכו עצמו הפרטי.

הדברים הללו ברורים כשמש בצהריים, הן מצד האמת שבהם, והן מצד הטוב שבהם. כי אין בכּלל אלא מה שבפרט, וטובת הכלל היא טובת כל יחיד ויחיד. המזיק לכלל, נוטל חלקו בנזק. והמטיב לכלל, נוטל חלקו בהטבה. כי היחידים הם חלק מהכלל. ואין לכלל ערך כלשהו והוספה כלשהי, יותר מסכום היחידים שבו.

המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל נזק ליחיד מחמת שיעבודו אל הציבור, כי גם חרות הציבור וחרות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החרות.

בעל הסולם, השלום בעולם

הגוף עם אבריו - אחד הם. וכללות הגוף, מחליף מחשבות והרגשים, על כל איבר פרטי שלו. למשל, אם כללות הגוף חושב, שאיבר אחד ממנו, ישמשו ויענג אותו, מייד אותו האבר יודע מחשבתו, וממציא לו התענוג שחושב. וכן אם איזה איבר, חושב ומרגיש שצר לו המקום שהוא נמצא בו, מייד יודע כללות הגוף מחשבתו והרגשתו, ומעבירו למקום הנוח לו.

אמנם אם קרה, ואיזה איבר נחתך מן הגוף, אז הם נעשים לשתי רשויות נפרדות, וכללות הגוף, כבר אינו יודע צרכיו של אותו האיבר הנפרד. והאיבר, אינו יודע עוד מחשבותיו של הגוף, שיוכל לשמש אותו ולהועיל לו.

ואם יבוא הרופא, ויחבר את האיבר לגוף, כמקודם לכן, הנה חוזר האבר לדעת מחשבותיו וצרכיו של כללות הגוף. וכללות הגוף חוזר לדעת צרכיו של האיבר.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל: זכה - צדיק. נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן. נתחייב - רשע. נטל חלקו וחלק חברו בגיהנום. (חגיגה ט"ו, ע"א).

שפירושו, שלוקח הדינין והמחשבות זרות של חברו, שיש לפרש על כל העולם, היינו שמטעם זה נברא עולם כל כך מלא עם הרבה אנשים, שלכל אחד ואחד ואחד יש לו מחשבות משלו ודעות משלו, וכולם נמצאים בעולם אחד. זהו בכוונה, כדי שכל אחד ואחד יהיה כלול מכל המחשבות של חברו, שע"י זה בזמן שהאדם עושה תשובה, יהיה הריווח מזה ההתכללות, היות שהאדם כשרוצה לעשות תשובה, הוא מוכרח להכריע את עצמו, ואת כל העולם כולו לכף זכות, היות שהוא בעצמו נכלל מכל הדעות, והמחשבות זרות, של כל העולם כולו.

בעל הסולם, שמעתי, ל"ג, עניין גורלות

הייתכן, אם מי שהוא חוטא איזה עבֵרה ומכעיס את קונו, ואין לי שום היכרות ושייכות עמו, יִגבה הקב"ה את חובו ממני? ומקרא כתוב: לא יומתו אבות על בנים וגו', וכן איש בחטאו יומת וגו'! ואיך אומרים, אשר אפילו הנוכרי לי לגמרי, שאיני מכיר לא אותו ולא את מקומו, נמצאתי עָרֵב בחטאיו?

והמעט לך זה, קח וראה (במסכת קידושין, דף מ' ע"ב), וזה לשונם: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצווה אחת, אשריו, שהכריע את עצמו ואת העולם לכף זכות. עבר עבֵרה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

והנה עשאוני ר' אלעזר ברבי שמעון עָרֵב גם בשביל העולם כולו. שנמצא לדעתו, אשר כל בני העולם ערבים זה לזה, וכל יחיד במעשיו יגרום זכות או חובה לכל העולם כולו.

בעל הסולם, מתן תורה, י"ז

הכלל והפרט שווים זה לזה, כמו שתי טיפות מים, הן בחיצוניות העולם, דהיינו, מצב הפלנטה בכללם, והן בפנימיותו, כי אפילו באטום (פרודה) המימי היותר קטן, אנו מוצאים שם מערכת שלמה, של שמש ופלנטות הרצים סביבו, ממש כמו בעולם הגדול. ועד"ז האדם, שהוא פנימיות העולם, גם בו תמצא כל התמונות של העולמות העליונים: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. כמו שאמרו המקובלים, שראש הוא אצילות, ועד החזה - בריאה, ומשם עד הטבור - יצירה, ומטבור ולמטה - עשיה.

בעל הסולם, סוד העיבור - לידה

אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בניין חברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם זצ"ל, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להישאר בבחינת בהמה.

רב"ש, שלבי הסולם, מטרת החברה - א'

אנחנו מתאספים כאן, לייסד חברה, שכל אחד מאיתנו נלך ברוח הזה, להשפיע לה'. ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת". ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני, אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל ליכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאיתנו יש לו רק מטרה אחת, שהשכינה תשרה בינינו.

רב"ש, שלבי הסולם, מטרת החברה - א'

לכל אחד מאיתנו יש לו רק מטרה אחת: 'שהשכינה תשרה בינינו'.

רב"ש, שלבי הסולם, מטרת החברה - א'

צריכים לזכור, שכל החברה נתייסדה על בסיס להגיע לאהבת הזולת. ומזה הקרש קפיצה לאהבת ה'.

רב"ש, שלבי הסולם, בעניין אהבת חברים

החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על עניין רוממות ה'.

רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים

יש לנו לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות.

רב"ש, שלבי הסולם, סדר ישיבת התוועדות

אמרו חז"ל: עשה לך רב, וקנה לך חבר. דהיינו, שהאדם יוכל לעשות לו סביבה חדשה, שהסביבה תעזור לו להשיג רוממות רבו. והיינו, ע"י אהבת חברים, המחשיבים את רבו. שע"י שיחת החברים ברוממות רבו, מקבל כל אחד הרגשת רוממותו. באופן, שההשפעה לרבו, תהפך לקבלה, ולחומר דלק. והיינו, בשיעור שיביאהו כן לעסוק בתורה ומצוות לשמה. שעל זה אמרו: במ"ח [ב-48] מעלות, שהתורה נקנית בהם, בשימוש חכמים, ובדקדוק חברים. כי מלבד שמשמש לרבו, צריך גם כן לדקדוק חברים. כלומר, להשפעת החברים, שיפעלו עליו, להשגת רוממותו של רבו. כי השגת הרוממות, תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי, אי אפשר, שיפעל בזה במשהו.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

כל הבסיס, שאנו יכולים לקבל הנאה ותענוג, ושזה מותר לנו להנות, ועוד יותר מזה, שחיוב גדול להנות ממעשה השפעה, יש לנו לעבוד על נקודה אחת, דהיינו להחשיב את הרוחניות. וזה מתבטא בלתת תשומת לב, למי אני פונה, ולמי אני מדבר, ומצוות של מי אני מקיים, ותורה של מי אני לומד. היינו, לראות עצות, איך להחשיב את נותן התורה.

והיות האדם מצד עצמו, מטרם שזכה להשיג איזו הארה מלמעלה, אז הוא צריך לחפש אנשים, הדומים לו פחות או יותר, שגם הם מחפשים להגדיל את חשיבות, להיות מגע כל שהוא עם הבורא, באיזה אופן שתהיה, והיות שיש דעת רבים בזה, אז כל אחד יכול לקבל סיוע מחברו.

רב"ש, שלבי הסולם, סדר ישיבת התוועדות

ולפי שיעורו, שהחברה עם מחשבותיהם בעת ההתוועדות חשבו בגדלות ה', כל אחד לפי שיעורו, גורמו לו חשיבות בגדלות ה', שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטן שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך. כן הוא יכול ללכת כל היום בעולם השמחה והחדווה.

רב"ש, שלבי הסולם, סדר ישיבת התוועדות

בשעה שאדם רואה, איך הסביבה שלו מקלים ראש בעבודתו ית' ואינם מעריכים רוממותו כראוי, אין האחד יכול להתגבר על הסביבה. וגם הוא אינו יכול להשיג רוממותו ית', אלא שמקל ראשו בעת עבודתו כמוהם. וכיוון שאין לו הבסיס של השגת רוממותו ית', מובן מאליו שלא יוכל לעבוד להשפיע נ"ר ליוצרו ולא לתועלת עצמו. כי אין לו חומר דלק ליגיעה. ולא יגעת ומצאת - אל תאמין. ואין לו שום עצה, אלא או לעבוד לתועלת עצמו או שלא לעבוד כלום, כי השפעת נ"ר ליוצרו לא תשמש לו כמו קבלה ממש.

ובזה תבין הכתוב: ברוב עם הדְרָת מלך. כי ערך הרוממות בא מן הסביבה בב' תנאים:

א. במידת ההערכה של הסביבה.

ב. במידת גודלה של הסביבה. וע"כ ברוב עם הדְרָת מלך.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

היה לכם לדעת שהרבה ניצוצי קדושה ישנם בכל אחד מהחבורה, ובאוספכם כל הניצוצי קדושה למקום אחד, בשבת אחים, באהבה וידידות, ודאי יהיה לכם קומה של קדושה חשובה מאד לפי שעה מאור החיים.

בעל הסולם, אגרת י"ג

יש בכל אחד ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה... לכן הסכימו שע"י התחברותם יחד - אז, מכל הניצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.

רב"ש, שלבי הסולם, לעולם ימכור אדם קורות ביתו

זכור אזכיר לכם עוד תוקף הדבר של אהבת חברים, על כל פנים בעת הזאת, אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אַמַת המידה של הצלחתנו הקרובה לנו.

לכן, פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקוים בכם הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך", בפשיטות.

בעל הסולם, אגרת מ"ז

עשו כפי כוחכם, ותשועת ה' כהרף עיין, והעיקר העומד היום לפניכם, הוא אחדות החברים והתאמצו בזה יותר ויותר, כי יש בה לשלם בעד כל החסרונות.

בעל הסולם, אגרת י'

הנני מצווה, שתתחילו בכל מאמצי כוחכם לאהוב איש את חברו, כמו את עצמו, ולהצטער בצרת חברו, ולשמוח בשמחת חברו עד כמה שאפשר. ואקווה שתקיימו בזה דברי ותשאו העניין בשלמותו.

בעל הסולם, אגרת מ"ט

עוד זאת אבקש מאיתכם, להתאמץ ביתר עוז באהבת חברים, להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאיתכם תאוות מושגי הגוף. כי זהו המטיל שנאה. ובין עושי נ"ר ליוצרם לא יצוייר שום שנאה. אדרבה, רחמנות ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים.

בעל הסולם, אגרת י"א

אמנם כן ארגיש את כולכם יחד, אשר התחלף לכם היום למחר, ובמקום עכשיו תאמרו אח"כ. ואין לזה תרופה. זולת להתאמץ להבין הטעות והמעוות הזה, שהנושע מה', אינו נושע, זולת בנצרך לישועה היום. ומי שיכול להמתין למחר, ישיג שכלו לאחר שנותיו ח"ו. וזה התהווה לכם מסיבת התרשלות בבקשתי להתאמץ באהבת חברים, שהסברתי לכם בכל השבעים לשון, שדי בסגולה זו להשלים כל מחסורכם.

בעל הסולם, אגרת י"ג

סידרתי לכם סדרים, שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית ח"ו, ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים.

והבטחתי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים בדבר הזה, ודאי הלכתם מחייל אל חייל בעליות הקודש.

בעל הסולם, אגרת מ"ז

וימצאהו איש, והנה תועה בשדה. וישאלהו האיש לאמור, מה תבקש? ... היינו, במה אני יכול לעזור לך? ויאמר, את אחיי אנוכי מבקש, שעל ידי זה שאני אהיה בצוותא חדא עם אחיי, זאת אומרת, על ידי זה שאני אהיה בקבוצה, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'.

והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו.

רב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים

אין חכם כבעל ניסיון, לכן איעצך, לעורר בקרבך יראה מקרירות האהבה... והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף, גם זה לגריעותא תחשב. בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבוא לכלל שכחה בברכת האהבה. ומחויב מקבל המתנה, להמציא תחבולה בכל יום, להיות בעיניו כחדשות.

בעל הסולם, אגרת ב'

הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ולאחר כך, חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה, מה הוא אומר עליהם? הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה "גם", באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם. ואתם, החברים שבכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם, ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם. ז"ש, למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת אחרי מות, ס"ד-ס"ה

בו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה כלל: עם דבר חידוש משתעשעים. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות.

רב"ש, אגרת מ'

כל מתנה שנותן לחברו, הוא כמו כַּדוּר שעושה חלל באבן. הגם שהכַּדוּר הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכַּדוּר השני, כשפוגע באותו מקום, כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב.

ועל ידי הכַּדוּרים שהוא מרבה לקלוע, אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה ניצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן, ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה, יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך.

רב"ש, אגרת מ'

ואחר שכבר השגתי את הלבוש, תיכף מתחילים לזרוח בי ניצוצי אהבה, והלב מתחיל להתגעגע ולהתאחד בחבריי, ונדמה לי שעיניי רואות את חברי, וכמו כן אוזני שומעות את קולם, פי מדבר אתם, הידיים מחבקות, והרגליים רוקדות באהבה ובשמחה יחד עימם במעגל, ואני יוצא מגבולי הגשמיים ואני שוכח שיש מרחק רב ביני לבין חבריי, והקרקע השטוחה של כמה פרסאות לא תבדיל בינינו, וכאילו חבריי עומדים בתוך לבי ורואים את כל מה שמתרחש שמה, ואני מתחיל להתבייש ממעשי הפעוטים נגד חבריי, ואני פשוט יוצא מכלים הגשמיים, שמתדמה לעיניי שאין שום מציאות בעולם, רק אני וחבריי. ואח"כ גם "האני" מתבטל ונבלע ונכלל בחבריי, עד שאני עומד ומכריז שאין שום מציאות בעולם - רק החברים.

רב"ש, אגרת ח'

צריך לדעת, שאהבה נקנית על ידי מעשים. בזה שנותן לחברו מתנות, אזי כל מתנה ומתנה שנותן לחברו, הוא כמו חץ וכַּדוּר, שעושה חור בלבו של חברו. וגם שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום כל כַּדוּר וכַּדוּר עושה חור. ומהרבה חורים נעשה מקום חלל. ואז נכנסת האהבה של הנותן מתנות במקום חלל הזה. וחמימות האהבה מושכת אליו ניצוצי האהבה של חברו. ואז משתי אהבות מתרקם לבוש אהבה, שהלבוש הזה מכסה את שניהם.

זאת אומרת, שאהבה אחת מסובבת ומקפת את שניהם, וממילא שניהם נעשו אז לאיש אחד, משום שהלבוש ששניהם מתכסים בו, הוא לבוש אחד. לכן שניהם מתבטלים.

רב"ש, דרגות הסולם, כללות האדם

שהחברים מתייחדים לחטיבה אחת, הם מקבלים כוח, שיוכלו להחשיב את מטרת עבודתם. שהוא, בכדי להגיע לשמה.

רב"ש, שלבי הסולם, הצורך לאהבת חברים

אם הוא אין לו כל כוח רצון וחשק לרוחניות, אם הוא נמצא בין אנשים שיש להם חשק ורצון לרוחניות, אם האנשים האלה מוצאים חן בעיניו, הוא גם כן לוקח כוח התגברות והרצונות והשאיפות שלהם, אף על פי שהוא מכוח תכונתו עצמו אין לו אלו הרצונות והתשוקות וכוח התגברות. אלא, לפי החן והחשיבות שמחשיב אלו האנשים, אז הוא מקבל כוחות חדשים.

בעל הסולם, שמעתי, צ"ט, רשע או צדיק לא קאמר

יש סגולה מיוחדת בדיבוק החברים, היות שהדעות והמחשבות עוברים מאחד להשני ע"י הדבקות שבהם. לכן כל אחד נכלל מהכוחות של השני, וע"י זה יש לכל אחד כוח של כל החברה, לכן, הגם שכל אדם הוא אחד, אבל יש לו כל הכוחות של החברה.

רב"ש, שלבי הסולם, הצורך לאהבת חברים

העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו, ואהבת לרעך, והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחברו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל החלקים הקטנים שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכוח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כוח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת. ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'.

רב"ש, שלבי הסולם, לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך

על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדעה אחת, שצריכים להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כוח גדול, לפי גודלה של החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה.

רב"ש, שלבי הסולם, לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך

כתוב: ברוב עם הדְרָת מלך. נמצא, מה שהרבים יותר גדול, הכוח של הרבים יותר פועל, היינו שמייצרים אווירה יותר חזקה של גדלות וחשיבות של הקב"ה. שאז כל אחד ואחד, הגוף שלו מרגיש, שכל המעשים מה שהוא רוצה לעשות עבור קדושה, שהוא להשפיע לה', להון תועפות יחשב לו, שזכה להיכנס בין האנשים, שזוכים לשמש את המלך. ואז, כל מעשה קטן שהוא עושה, הוא מלא שמחה ותענוג, שיש לו עתה במה לשמש את המלך.

רב"ש, שלבי הסולם, סדר ישיבת התוועדות

יש לאדם רצון פנימי לרוחניות מצד עצמו. זאת אומרת, אפילו כשהוא יהיה יחידי, ואין לו שום אנשים מבחוץ, שיתפעל מהם, לקבל מהם איזה רצון, אלא מצד עצמו קבל התעוררות וחושק להיות עובד ה'. אבל הרצון שיש לו מצד עצמו, בטח שהוא לא כל כך גדול, שלא יצטרך להגדיל את הרצון הזה, שיכול לפעול עימו, בכדי להשיג את המטרה הרוחנית. אי לזאת, יש עצה, כמו בגשמיות, היינו להגדיל את הרצון הזה על ידי אנשים שמבחוץ, שהם מחייבים אותו ללכת לפי טעמם ורוחם.

וזהו ע"י זה שהוא מתחבר לאנשים, שהוא רואה שיש גם להם צורך לרוחניות. והרצון שיש לאלו אנשים שמבחוץ, הם מולידים לו גם רצון, שע"י זה הוא מקבל רצון גדול לרוחניות. זאת אומרת, חוץ מהרצון שיש לו מפנימיותו עצמו, הוא מקבל רצון על רוחניות, מה שהם מולידים לו. ואז הוא משיג רצון גדול, שיוכל לבוא להמטרה.

רב"ש, שלבי הסולם, מעוז צור ישועתי

עניין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא עניין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שעניין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי. אלא, שאני צריך לאהוב את החברים.

רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים

כל אחד צריך להשתדל להביא להחברה רוח חיים, ומלוא תקוות, ולהכניס מרץ בהחברה, שכל אחד מהחברה, תהיה לו יכולת לומר לעצמו, עכשיו אני מתחיל דף חדש בעבודה. כלומר, שמטרם שבא להחברה, הוא היה מאוכזב מעניין התקדמות בעבודת ה'. מה שאם כן עכשיו, החברה הכניסו בו רוח חיים מלא תקווה, שהשיג ע"י החברה ביטחון וכוח התגברות, כי מרגיש עכשיו, שיש בידו להגיע לשלמות.

וכל מה שהיה חושב, שעומד לנגדו הר גבוה, וחשב שאין בידו לכבוש אותו, אלא באמת הם הפרעות חזקות, הוא מרגיש עכשיו, שהם ממש אין ואפס. והכול קבל מכוח החברה, מטעם שכל אחד ואחד השתדל להכניס מצב של עידוד וקיום אוויר חדש בהחברה.

רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים

אם יש לו אהבת חברים ובחינת אהבה, החוק הוא, שרוצים לראות דווקא מעלת חברו ולא חסרונו. לכן יוצא, אם הוא רואה איזה חיסרון אצל חברו, סימן הוא, לא שהחיסרון הוא אצל חברו, אלא החסרון הוא אצלו. היינו, שהוא פגם באהבת חברים, לכן הוא רואה החסרונות על חברו.

אי לזאת, הוא צריך עכשיו לראות, לא שחברו יתקן את עצמו, אלא הוא בעצמו, לתיקון הוא צריך.

רב"ש, שלבי הסולם, סדר ישיבת החברה - א'

כל תלמיד מחויב להרים מעלת כל חבר, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, כי רוב בניין חשוב יותר מרוב מניין.

רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים

כל תלמיד מחויב להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יוכל לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו, ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.

רב"ש, שלבי הסולם, בעניין חשיבות החברים

בהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם עניין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכול.

רב"ש, שלבי הסולם, מטרת החברה - ב'

דווקא איש יכול לעזור להשני, בזה שהוא רואה, שהוא נמצא במצב השפלות. וכמו שכתוב: אין אדם מתיר את עצמו מבית אסורים, אלא דווקא חברו יכול לעשות לו מצב רוח מרומם.

דהיינו, שחברו מרים אותו ממצב שבו הוא נמצא, למצב רוח של חיים. ומתחיל להשיג שוב כוח ביטחון של חיים ועושר. ומתחיל, כאילו המטרה שלו נמצאת עכשיו קרובה אליו.

רב"ש, שלבי הסולם, איש את רעהו יעזורו

אלו אנשים שהסכימו ביניהם להתאחד בקבוצה אחד, הבינו, שאין ביניהם כל כך התרחקות הדעות, מבחינה זו, שמבינים את נחיצות של עבודה באהבת הזולת. לכן כל אחד יהיה מסוגל לוותר ויתורים לטובת הזולת. ועל זה יוכלו להתאחד.

רב"ש, שלבי הסולם, עשה לך רב וקנה לך חבר - ב'

בכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חברו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.

רב"ש, שלבי הסולם, מטרת החברה - ב'

אי אפשר לקבל מהחברה השפעה, אם הוא לא דבוק בהחברה, כלומר, שמעריך אותם. ובשיעור הזה הוא יכול לקבל מהם השפעה בלי עבודה, רק מדבקות החברה בלבד.

רב"ש, שלבי הסולם, מהות חומרת איסור לימוד תורה לעכו"ם

התועלת של החברה, שיכולה להביא אווירה אחרת, שיהיה רק עבודה בעמ"נ להשפיע.

רב"ש, שלבי הסולם, עניין חשיבות החברה

בזמן שהאדם צריך לדון את החברים לכף זכות, זהו יגיעה גדולה, ולא כל אחד מוכן לזה. ויש לפעמים מצב יותר גרוע, היינו שיש לפעמים, שאדם רואה, שחברו מזלזל בו. ועוד יותר מזה, כי שמע עוד לשון הרע, כלומר ששמע מחבר אחד, שהוא אמר עליו, שהחבר הזה, הנקרא פלוני, אמר דברים, שלא יפה שחברים ידברו אחד על השני. והוא צריך להכניע את עצמו, ולדון אותו לכף זכות. וזוהי יגיעה גדולה מאוד... לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא" [התעוררות מלמטה], ונותנים לו מלמעלה כוח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים, בלי יוצא מהכלל. וזה נקרא: "קנה לך חבר", שהאדם צריך לתת יגיעה בכדי להשיג אהבת הזולת.

רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים

כל אחד ואחד צריך לעשות תשומת לב, ולחשוב במה הוא יכול לעזור לחברו, לעשות לו מצב רוח מרומם. כי בעניין מצב רוח, כל אחד יכול למצוא בחברו מקום חיסרון, שהוא יכול למלאות אותו.

רב"ש, שלבי הסולם, איש את רעהו יעזורו

מי שחושב שמרמה את חברו, אינו אלא שמרמה להשם ית', משום שחוץ מגופו של האדם נמצא רק השם ית'. כי מעיקר הבריאה, שהאדם נקרא נברא, הוא רק בערך עצמו. שהקב"ה רוצה בכך, שהאדם ירגיש את עצמו למציאות נפרד הימנו ית'. אבל חוץ מזה, הכול הוא: מלוא כל הארץ כבודו. לכן כשמשקר לחברו, הוא משקר להבורא ית', וכשמצער לחברו, הוא מצער את הקב"ה.

בעל הסולם, שמעתי, ס"ז, סור מרע

יש להאדם תכונות, מה שההורים מורישים להילדים, ויש לו תכונות, מה שהוא רכש מהחברה. שזה הוא קניין חדש. וזה בא לו רק מכוח חיבור עם החברה, וע"י הקנאה שיש בו על החברים, בזמן שהוא רואה, שיש להם תכונות יותר יפות, ממה שיש לו, זה נותן לו תנופה, שירכוש מהם את מידותיהם הטובות, שיש להם, ולו אין, והוא מקנא בהם.

נמצא, שהוא מרוויח מהחברה תכונות חדשות, מה שהוא מסגל לעצמו, מכוח מה שהוא רואה, שהם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ממנו, והוא מקנא בהם. זוהי הסיבה שיכול עכשיו להיות יותר גדול, מבאים שלא היה לו חברה, כי קונה ע"י החברה כוחות חדשים.

רב"ש, שלבי הסולם, עניין למעלה מהדעת

אמרו חז"ל, קנאת סופרים תרבה חכמה. היינו, בזמן שכל החברים מסתכלים על החברה, שהם נמצאים ברמה גבוהה, הן מצד המחשבה והן מצד המעשים, אז מצד הטבע הוא, שכל אחד ואחד מוכרח לעלות מדרגתו לדרגה יותר גבוהה, ממה שיש לו מצד תכונת גופו... נמצא עכשיו, שיש לו תכונות חדשות, מה שהחברה הולידה בו.

רב"ש, שלבי הסולם, עניין למעלה מהדעת

אם הוא רואה איך שהחברים עומדים במדרגה גבוהה ממנו, והוא רואה בתוך הדעת, איך הוא נמצא בתכלית השפלות מול החברים, והוא רואה, שכל החברים הם שומרי זמן, שנקבע לשמור סדר ביאתם לבית הכנסת, והם יותר מתעניינים לכל מה שמתרחש בין החברים, לעזור לכל אחד בכל מה שאפשר, וכל דברי עבודה ששומעים מפי מגידי השיעורים, הם תיכף לוקחים את זה לשימוש בפועל במעשה, וכדומה.

בוודאי זה פועל עליו, שיתן לו כוח להתגבר על עצלותו, הן בעת שהוא צריך לקום לפנות בוקר, בזמן שמעוררים אותו, ובעת הלימוד, הגוף שלו מתעניין יותר בהשיעורים, כי אחרת הוא יהיה המפגר בין החברה.

רב"ש, שלבי הסולם, עניין למעלה מהדעת

בזמן שהוא רואה, שהחברים עומדים במעלה יותר גבוהה ממנו, זה גורם להתעלות בכל המובנים.

רב"ש, שלבי הסולם, עניין למעלה מהדעת

צריכים לדעת, כי מיעוט רבים - שניים. זאת אומרת, אם שני חברים יושבים ביחד וחושבים, איך להגדיל את חשיבות של הבורא, כבר יש להם כוח לקבל התחזקות על גדלות ה' בבחינת אתערותא דלתתא [התעוררות מלמטה], שעל המעשה זו, באה אח"כ התעוררות מלמעלה, שהם מתחילים קצת להרגיש את גדלות ה'.

רב"ש, שלבי הסולם, סדר ישיבת התוועדות

בזמן שמתאספים, מאיזה עניין יש לדבר? קודם כל צריכה להיות המטרה גלויה לכולם, שהאסיפה הזו צריכה לתת תוצאה של אהבת חברים, שכל אחד מהחברים יתעורר לאהוב את השני, שזה נקרא "אהבת הזולת". אולם זה תוצאה. אבל כדי שייוולד הבן הנחמד הזה, צריכים לעשות פעולות, שיביאו את האהבה.

רב"ש, שלבי הסולם, מה לדרוש מאסיפת חברים

כשמתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית, היינו שלא יחשוב עתה איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת. רק על ידי זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים לקבל תכונה חדשה שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע להבורא נחת רוח.

נמצא שרק על ידי זה קיבל צורך, שמבין שעניין להשפיע הוא דבר חשוב ונחוץ, וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים.

רב"ש, שלבי הסולם, אהבת חברים

תחילת הדיבורים, שהוא תחילת פתיחת האסיפה, צריכים לדבר בשבח החברה. וכל אחד ואחד צריך להשתדל לתת טעם והסבר למעלת וחשיבות שיש בהם. ולא לדבר בשום דבר חוץ משבח החברה.

ועד שיהיה מגולה שבחה ע"י החברים. אז צריכים לומר, עכשיו גמרנו שלב א' מישיבת החברים ולהתחיל בשלב ב'. היינו, שכל אחד ואחד יגיד לפי דעתו, מהו המעשים, שאנו יכולים לעשות, מעשים, בכדי שכל אחד ואחד יהיה בידו לקנות אהבת חברים. זאת אומרת, מה כל אחד יכול לעשות, שיקנה בלבו, שיאהב את כל אחד ואחד מהחברה. ואחר שגומרים את השלב הב', שהוא הצעות, מה לעשות לטובת החברה, בא שלב ג', שהוא עניין הוצאות לפועל במעשה, מה שהחליטו החברים, מה שיש לעשות.

רב"ש, שלבי הסולם, סדר ישיבת התוועדות

איננו מחדשים דבר. עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של אדם.

ר' מנחם מנדל מקוצק

הזוכה לחביבות יתירה, לדעת שהוא "בן למקום" אין לו שום שינוי משהו בהמציאות הממשי, אלא ידיעה, מה שלא ידע מקודם לכן.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

בעומק ההוויה של החיים המציאותיים, מונחת התשובה, מפני שהיא קדמה לעולם, וטרם שבא החטא, כבר מוכנת התשובה ממנו. על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה. וסוף הכול - לשוב לתיקון.

הראי"ה קוק, אורות התשובה, פרק ו', סעיף ב'

אין דבר יותר טבעי מלהשיג מגע עם בוראו, כי הוא בעל הטבע. ובאמת יש לכל נברא מגע עם בוראו, כמ"ש מלא כל הארץ כבודו, אלא שאינו יודע ומרגיש זאת. והעובדו, הזוכה לקונטאקט [מגע] עימו, אינו נתווסף לו, רק הידיעה לבד. כמו האדם שיש לו אוצר בכיסו, ואינו יודע, ובא אחד והודיע לו מה שיש לו בכיסו, אשר באמת עתה נתעשר. ועכ"ז אין כאן שום חדש לו, ואין ממה להתרגש, כי במציאות הממשי לא נתחדש דבר.

בעל הסולם, כתבי הדור האחרון

הקב"ה באמת שוֹרֶה בלב כל איש מישראל, וזהו מצידו יתברך. ועל כן מה האדם חסר? רק לדעת זאת. והידיעה מתחלפת, והידיעה גומרת.

בעל הסולם, אגרת ל"ב

הכול ערוך מכל מראש, וכל נשמה ונשמה כבר נמצאת בכל אורה וטובה ונצחיותה. רק עבור נהמא דכיסופא [לחם ביזיון], יצאה הנשמה בסוד הצמצומים, עד שמתלבשת בגוף העכור, ורק בסגולתו, היא חוזרת לשורשה לטרם הצמצום. ושכרה בידה, מכל המהלך הנורא שעשתה, שכללות השכר הוא הדבקות האמיתי. כלומר, שהתפטרה מנהמא דכיסופא. כי כלי קבלתה נהפך לכלי השפעה, ושווה צורתה ליוצרה.

בעל הסולם, אגרת כ"ה

בדומה לרב ותלמיד, שכל מגמתו של הרב, הוא, לתת כוח לתלמיד שיהיה כמותו, וללמד לתלמידים אחרים כמותו. כמ"כ יש להשי"ת נחת רוח שבריותיו בוראים ומחדשים דוגמתו. אשר כל כוח החידוש וההתפתחות שלנו, אינו חידוש באמת, אלא מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע - באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותנו.

בעל הסולם, סוד העיבור - לידה

והעניין הוא, כי באמת, תכף בהמחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו ית' גומרת הכול, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותיכף יצאו ונתהוו כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בַּעַדַן, עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל, בגמר התיקון. דהיינו, אחר שהרצון לקבל שבנשמות, כבר קבל כל תיקונו בשלמות, ונתהפך להיות השפעה טהורה, בהשוואת הצורה הגמורה אל המאציל ית'.

והוא מטעם, כי בנצחיותו ית', העבר והעתיד וההווה, משמשים כאחד. והעתיד משמש לו כהוה. ואין עניין מחוסר זמן, נוהג בו ית'. ומטעם זה, לא היה כלל עניין הרצון לקבל המקולקל, בצורה דפרודא [של פירוד], בא"ס ב"ה. אלא להיפך, שאותה השוואת הצורה, העתידה להיגלות בגמר התיקון, הופיעה תיכף בנצחיותו ית'.

ועל סוד הזה אמרו חז"ל (בפרקי דר"א): קודם שנברא העולם, היה הוא ושמו אחד, כי הצורה דפרודא, שברצון לקבל, לא נתגלתה כלל במציאות הנשמות, שיצאו במחשבת הבריאה, אלא הן היו דבוקות בו, בהשוואת הצורה, בסוד "הוא ושמו אחד".

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ג

מובא בזוהר (ויקרא פרשת תזריע דף מ'): בוא וראה, שכל מה שיש בעולם, לא היה, אלא בשביל האדם, והכול מתקיים בשבילו וכו', כמ"ש, וייצר ה' אלוקים את האדם, בשם מלא, כמו שהעמדנו, שהוא שלמות הכול וכולל הכול וכו', וכל מה שלמטה ושלמטה וכו' נכלל באדם. עש"ה. הרי מפורש, שכל העולמות, העליונים והתחתונים, כלולים כולם בהאדם, וכן כל המציאות, הנמצאת בעולמות ההם, אינם, רק בשביל האדם.

בעל הסולם, הקדמה לפתיחה לחכמת הקבלה, א'

חוש הראיה שלנו, שאנו רואים לפנינו, עולם גדול ענקי, וכל מלואו הנהדר, הרי באמת, אין אנו רואים כל זה, אלא רק בפנימיותנו עצמה. כלומר, במוח האחורי שלנו, יש שמה, כעין מכונה פוטוגרפית [מכונת צילום], המציירת לנו שמה, כל הנראה לנו, ולא כלום מחוץ לנו.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, ל"ד

ועל כל זה, עשה ית' לנו, שם במוחנו, כעין ראי מלוטש, המהפך לנו כל דבר הנראה שם, שנראה אותו מחוץ למוחנו, מול פנינו. ואעפ"כ מה שאנו רואים מחוץ לנו, אינו עניין אמיתי, מ"מ כמה יש לנו להודות להשגחתו ית' וית', שעשה במוחנו את הראי המלוטש הזה, לאפשר לנו לראות ולהשיג כל דבר מחוץ אלינו. כי בזה, נתן בנו כוח, להשכיל כל דבר, בדעת ובהשגה ברורה, למדוד כל דבר, מבפנים ומבחוץ וכדומה. ולולא זה, היתה נעדרת לנו מרבית השכלתנו.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, ל"ד

אע"פ שבפועל, אנו רואים הכול ממול פנינו, מ"מ, כל בעל שכל יודע בבירור, שכל הנראה לנו, אינו אלא בפנימיות מוחנו בלבד.

כן הנשמות, אע"פ שכל הדימויים, הן רואות במשפיע, מ"מ, אין להן ספק משהו, שכל אלו הם רק בפנימיותן עצמן, ולא כלום במשפיע.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, ל"ד

אין לנו השגה ותפיסה כלל וכלל בשום חומר, כי כל חמשת החושים שלנו אינם מוכנים לזה, להיות המראה והשמיעה והריח והטעם והמישוש מציעים לשכל העיוני רק צורות בעלמא של מקרי המהות, המצטיירים על ידי שיתוף פעולה עם החושים שלנו.

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק י'

מהות האיש, כשהוא לעצמו בלי החומר, אין לנו תפיסה בו כלל. כי ה' החושים והדמיון שלנו לא יציעו לנו אלא גילוי פעולות של המהות, ולא כלום בעצם המהות. כי למשל:

חוש הראיה - מציע לנו רק צללים מן המהות הנראית, בערך התרשמותם מול האור.

וחוש השמיעה - הוא רק כוח הכאה של איזה מהות באוויר. ואוויר הנדחה מכוחו, מכה על התוף שבאוזנינו. ואנו שומעים, שיש איזה מהות בקרבתנו.

וחוש הריח - הוא רק אוויר יוצא מהמהות ומכה על עצבי הריח שלנו, ואנו מריחים.

וחוש הטעם - הוא רק תולדה מנגיעת איזה מהות בעצבי הטעם שלנו.

הרי שכל ד' החושים האלו אינם מציעים לנו רק גילויים של הפעולות המסובבות מאיזו מהות, ולא כלום מן מהות עצמה.

ואפילו חוש המישוש, שהוא החזק מהחושים, המבדיל בין חם לקר ובין מוצק לרך, הרי כל אלו אינם אלא גילוי פעולות שבתוך המהות, והמה רק מקרים של המהות. כי החם אפשר לקררו, והקר אפשר לחממו, והמוצק אפשר להפוך במלאכת הכימיה לנוזלים, והנוזלים לאווירים, דהיינו רק גזים, שכבר פקע לגמרי ממנו כל הבחן מה' החושים. ועכ"ז עוד המהות קיימת בו, שהרי אתה יכול שוב להפך את האווירים לנוזלים והנוזלים למוצק.

הרי בעליל לעיניך, שה' החושים לא יגלו לנו שום מהות, אלא רק מקרים וגילוי פעולות מן המהות. ונודע, שכל מה שאינו בא אלינו במוחש אינו בא גם בדמיון שלנו. ומה שלא יבוא בדמיון, לא יבוא לעולם במחשבה. ואין לנו דרך איך להשכיל אותו.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, י"ב

אין למחשבה תפיסה כלל במהות. ולא עוד, אלא אפילו מהותנו עצמנו לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע, שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב, וכדומה, מגילוי פעולות מהותי. אבל אם תשאלני: מה מהותי עצמי, שכל אלו הגילוים נמשכים ממנו? - איני יודע מה להשיב לך. הרי שההשגחה מנעה ממנו השגת כל מהות. ואנו משיגים רק גילויים ודימויים של פעולות, המתגלות מהמהותים.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, י"ב

כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסה והשגה כלל וכלל, ממש בשיעור הזה אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו, ואפי' את הגשמיים שאנו מגששים בידינו, באופן אשר כל ההיכרות שלנו עם חברינו וקרובינו שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר, רק "היכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אע"פ שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא. ועוד יותר מזה, כי אפילו בעצמות עצמך גם כן אין לך שום תפיסה והשגה בו, וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך אינו יותר, אלא מהלך של פעולות הנמשכות מעצמותך.

בעל הסולם, מהותה של חכמת הקבלה

אין אנחנו יכולים להשיג שום מציאות כפי שהיא לעצמה, אלא הכול אנו משיגים רק לפי הרגשותינו. והמציאות, איך שהיא לפי עצמה לא מעניינת אותנו כלל. לכן התורה, כשלעצמה, אין אנו משיגים כלל, רק אנו משיגים הרגשות שלנו. וכל ההתפעלות שלנו היא רק לפי הרגשותינו.

בעל הסולם, שמעתי, ס"ו, עניין מתן תורה

איך מבחינים חכמי הקבלה באורות, אשר כל החכמה מלאה מהבחנותיהם?

אכן אין הבחנות אלו אמורים בעצם האורות, זולת בהתפעלות הכלי שהוא הכוח, שהוא מתפעל מסיבת פגישת האור בו.

בעל הסולם, שכל הפועל

אין השתנות באור, אלא כל השינויים הם בכלים, היינו, בחושינו, שהכול נמדד לפי הדמיון שלנו. ומזה תשכיל, אשר באם יסתכלו אנשים רבים על דבר רוחני אחד, אז כל אחד ישיג לפי הדמיון והחושים שלו. ולכן כל אחד רואה צורה אחרת. וכמו כן באדם עצמו ישתנה הצורה לפי מצבי עליות וירידות שלו, כמ"ש לעיל שהאור הוא אור פשוט, וכל השינויים הם רק במקבלים.

בעל הסולם, שמעתי, ג', עניין ההשגה הרוחנית

בערך עצמם, נבחנים כל העולמות לאחדות הפשוט, ואין שינוי באלוקות, שהוא סוד: אני הוי"ה לא שניתי. ובאלוקות לא שייך ספירות ובחינות. ואפילו הכינויים הזכים ביותר, אינם מכנים את האור כשהוא לעצמו, כי הזה בחינת עצמותו שאין בו שום השגה. אלא כל הספירות וההבחנות, המדובר בהם הוא רק ממה שאדם משיג בו.

בעל הסולם, שמעתי, ג', עניין ההשגה הרוחנית

הגילוי הרוחני, הן היציאה מן ההעלם והן איזה תוספות, נמשך ובא בעיקר מכוח הכלים וסגולתם, ואינו תלוי כלום באור העליון. כי זה הכלל: שאין שום שינוי בעצם האורות, מראשית הקו עד תחתית העשיה, וכמו שהוא בראשית הקו, כן אינו מתעבה ואינו משתנה כשהוא נמצא בתחתית העשיה. גם נודע שאור העליון אינו פוסק מלהשפיע לתחתונים אפילו רגע. ולפיכך, כל עניין היעלם, וגילוי ושינויים, וכל שינוי, רק בסגולת הכלים תלויים.

בעל הסולם, ספר אור הבהיר

כל ריבוי השמות הם רק כלפי המקבלים. לכן, השם הראשון שנתגלה בסוד שורש לנבראים, מכונה שם אין סוף ברוך הוא. וגילוי שם זה נשאר בלי שום שינויים. וכל הצמצומים וריבוי השינויים, המה עשויים רק בערך המקבלים. והוא מאיר תמיד בשם הראשון, הנקרא רצונו להיטיב לנבראיו בלי סוף.

בעל הסולם, שמעתי, מאמר ג' עניין ההשגה הרוחנית

ואם נפשך לומר, מה הוא בעצם הספירות והמדרגות כלפי עצמם. אז אנו אומרים שזה לא ניתן להשיג, היות שכל השגתנו הוא רק מבחינת רצונו להיטיב לנבראיו. לכן רק מה שבקשר להשגת האדם יש להשיג, דהיינו מה שהאדם מתפעל מהאור העליון שמתגלה על ידי הספירה להנבראים, אבל לא הספירה כלפי עצמה.

כי עניין ריבוי ספירות הוא רק לפי השגת התחתונים, שתלוי בהכשרתם, ושלכל אחד ואחד יש הכשרה מיוחדת לפי ערך יגיעתו. וחוץ מזה הכול שווה, כי אין שום שינויים ברוחניות. לכן אנו אומרים לגבי הספירות כלפי עצמם, שהם בבחינת: אין מחשבה תופסת בו כלל.

רב"ש, אגרת ט'

אין לנו לדבר, אלא ממקום שהחושים שלנו מתפעלים מהאור המתפשט, שהוא בחינת רצונו להיטיב לנבראיו, ובאה לידי המקבלים בפועל.

וזה דומה כמו שאנו מביטים על השולחן. אז לפי חוש המישוש, אנו מרגישים שזה דבר קשה. וכן מידת אורך ורוחב, והכול לפי ערך חושינו. אבל אין זה מחייב שהשולחן יהיה נראה כן למי שיש לו חושים אחרים, למשל בעיני המלאך, בעת שמסתכל על השולחן, אזי רואה אותו לפי חושיו. לכן אין לנו לקבוע שום צורה בערך המלאך, כי אין אנו יודעין את חושיו. ומכאן, שכמו שאין לנו השגה בהבורא ית', ממילא אין לנו לומר איזה צורה יש להעולמות בערכו, רק אנו משיגים בהעולמות בערך חושינו והרגשתנו.

בעל הסולם, שמעתי, ג', עניין ההשגה הרוחנית

כל אלו הדימויים והשינויים מתחילים רק בהתפעלות הנשמות ובהם הם מסתיימים.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, ל"ג

עולם האצילות כשהוא לעצמו, אין בו ח"ו שום שינוי משהו, בין אם התחתונים מקבלים הימנו שפעו בשפע גדול ובין שאינם מקבלים כלום הימנו. וכל הגדלות רובצת רק על התחתונים בלבד.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, ל"ב

כשאור המלכות יורד ומתפשט על הבריות, אז יראה אליהם, לכל אחד ואחד, כפי המראה והחזיון והדמיון שלהם. דהיינו רק בבחינת המקבלים, ולא כלל בספירת המלכות כלפי עצמה.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, ל"ה

הרצון הוא שורש השכל, ואין השכל שורש הרצון.

בעל הסולם, השלום בעולם

המחשבה הוא משמש הרצון, והרצון הוא העצם של האדם.

בעל הסולם, שמעתי, קנ"ג, המחשבה היא תולדה מהרצון

השכל משועבד ומשמש לרצון.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, כ"א

המחשבה היא תולדה מהרצון. לדבר שיש לו רצון, בזה הוא מהרהר. ולא יהרהר בדבר שאינו לרצונו. היינו לדוגמא, מיום המיתה לא יהרהר אף פעם. אלא להיפך, שהוא תמיד יהרהר בנצחיותו, מטעם שכך הוא רוצה. נמצא, שתמיד מהרהר בדבר שהוא לרצונו.

אבל יש תפקיד מיוחד להמחשבה, שהוא מגדל את הרצון, שהרצון נשתקע במקומו ולא היה לו כוח להתפשט ולפעול פעולתו. אלא משום שחושב ומהרהר בהדבר, שהרצון מבקש מהמחשבה, שייתן להרצון איזה עצות ותחבולות, שיצא הרצון לפועל, אז הרצון מתגדל ומתפשט ופועל את פעולתו בפועל ממש.

היוצא מזה, שהמחשבה הוא משמש הרצון, והרצון הוא העצם של האדם. ויש עצם גדול, ויש עצם קטן. ועצם גדול הוא השולט על העצמים הקטנים. ומי שהוא עצם קטן, ואין לו שום שליטה, העצה היא שיוכל להגדיל את העצם, הוא ע"י התמדת המחשבה על הרצון. שהמחשבה, בשיעור שמהרהר בה, ככה היא מתגדלת. ועל כן, בתורתו יהגה יומם ולילה. שאז, ע"י התמדתה בה, היא מתגדלת לעצם גדול, עד שנעשית לבחינת שליט בכוח.

בעל הסולם, שמעתי, קנ"ג, המחשבה היא תולדה מהרצון

עצם מהותה של הנפש היא רצון לקבל. וכל ההבחן הניתן לנו להבחין בין עצם לעצם, אינו נבחן משום זה, רק ברצונו בלבד. כי הרצון שבכל מהות מוליד לו צרכים. והצרכים מולידים לו מחשבות והשכלות, בשיעור כזה, כדי להשיג את הצרכים ההם, אשר הרצון לקבל מחייב אותם.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, כ"א

הרוחניות אינה תלויה בזמן ומקום, ואין מיתה שם.

כתבי בעל הסולם, מבשרי אחזה אלוקי

האמת הוא, שאין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות - הם למעלה ממקום וזמן.

ספר הזוהר עם פירוש הסולם, פרשת ויצא, ס"ב

אכן תדע, שהתנועה הרוחנית איננה כתנועה המוחשית ממקום למקום, אלא הכוונה היא על התחדשות הצורה, שכל חידוש צורה אנו מכנים בשם תנועה.

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק ט'

ודבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של תנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסוים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסוים. באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום.

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, פרק ט'

אין עבר הווה ועתיד מחולקים באמיתת היש. מה שהיה - הוא שיהיה, ומה שנעשה - הוא שייעשה, ומה שנעשה מכבר ומה שייעשה לעתיד - הולך הוא ונעשה בהווה, תמיד ותכוף.

הראי"ה קוק, אורות הקודש ב', שע"ג

כל תוכן של זמן, אפילו המושג של עבר ועתיד בכלל, הוא רק אחד מדרכי התבונה האנושית. וכלפי גבוה, אין כל זה שייך. על כן אין מציאות לשום דבר של כוח, החסר פועל, מצד המציאות המוחלטת העליונה. שהרי כל מה שבכוח, יוצא הוא אל הפועל בהמשך הזמן. והמשך הזמן אין שייך כלפי מעלה. ממילא אנו יכולים לומר: מה שיהיה הוא כבר הווה.

ומי שמקרב את חפצו ומעמקי חייו אל מרום הדבקות האלוהית העליונה, העומדת ברום עולם, למעלה מסדר זמנים, לפי אותה המידה של עילוייו, נעשים ההבדלים שבין כוח לפועל, וממילא בין עתיד להווה, קלושים, עד שאינם חוצצים כלל.

הראי"ה קוק, אגרות ב', ל"ח

אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופות, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות ומתגלגלות על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש.

בעל הסולם, השלום

הגם שאנו רואים את הגופות שמתחלפות ועוברות מדור לדור, הנה זהו רק מקרה הגופות, אולם הנפשות, שהם עיקר העצמות של הגוף, המה אינם נעדרים במשפט בני חילוף, אלא המה נעתקות ובאות מגוף לגוף, מדור לדור, שאותן הנפשות שהיו בדור המבול, הם נעתקו ובאו בדור הפלגה, ואח"כ בגלות מצרים, ואח"כ ביוצאי מצרים וכו' עד דורנו זה, ועד גמר התיקון.

בעל הסולם, השלום

בהתחשבות מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות, מעת תחילת הבריאה עד לגמר התיקון, כמו דור אחד, שהאריך את חייו כמה אלפי שנה, עד שהתפתח ובא לתיקונו, כמו שצריך להיות ולא חשוב כלל מבחינה זו, שבינתיים החליפו כל אחד ואחד גופותיהם כמה אלפי פעמים, משום שעיקר העצמות מהגוף, שנקראת נפש, לא סבלה כלום מחילופים אלו.

בעל הסולם, השלום

מסיבת חטאו של עצה"ד, פרח נשמת חיים הנצחית, שנפח ה' באפו, לצרכי האדם הראשון לבדו, וקיבלה לצורה חדשה, המכונה זיעה של חיים, כלומר, שנתחלק הכלל לפרטים מרובים מאוד, לטיפין טיפין, שנתחלק בין אדם הראשון וכל תולדותיו, עד עת קץ, באופן, שאין שינוי כלל במעשה השי"ת אלא צורה נוספה יש כאן, אשר זה אור החיים הכללי, שהיה צרורה באפו של אדם הראשון, נתפשט לשלשלת גדולה, המתגלגלת על גלגל שינוי הצורה, בגופות מרובות, ובגוף אחר גוף, עד גמר התיקון המחויב.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, כ"ב

ויאמר ה' אליי: שא רגלך, ולך לך ממולדתך, אל ארץ החמדה, ארץ האבות הקדושים, ואעשך שם לחכם גדול ועצום, ונברכו בך כל גאוני הארץ, כי אותך בחרתי לצדיק וחכם בכל הדור הזה, למען תרפא את שבר האנושי, בישועה של קיימא. ואת החרב הזה תיקח בידך, ותשמור עליה בכל נפשך ומאודך, כי היא האות ביני ובינך, אשר כל הדברים הטובים האלו יתקיימו על ידיך, כי עד עתה עוד לא היה לי איש נאמן כמותך, למסור לו החרב הזאת.

בעל הסולם, נבואתו של בעל הסולם

זה זמן רב אשר מוסר כליותיי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת, ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה, ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו היכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם, כראוי, באופיים וצביונם האמיתי.

בעל הסולם, גילוי טפח וכיסוי טפחיים

ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו. כי היה ביותר קל להשיג מח גדול וקדוש פי שניים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשרשם העליון, שכ"א היפך ובלבל בדברים.

והנה ברצון עליון ית', זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשיי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנוכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בעניין זה, מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות.

בעל הסולם, אגרת ל"ט

ובמלאת הימים האלה, הקשבתי קשב רב לכל הייעודים וההבטחות שנועדתי מאת ה', ולא מצאתי בהם סיפוק ולשון, איך לדבר אל בני העולם ולהביאם לחפץ ה', אשר הודיעני. ולא יכולתי להתאפק לטייל בין בני אדם, הריקים מכל, ודוברים סרה על ה' ועל בריאתו. ואני שבע והלל, הולך ושמח, וכמו מצטחק על האומללים האלה. ונגעו אליי הדברים עד הלב. אז הוסכם בלבי: יהיה מה שיהיה, ואפילו ארד ממדרגתי הרמה, הנני מוכרח לשפוך תפילה חמה לה', ליתן לי השגה ודעת בדברי נבואה וחכמה ולשון, להועיל את בני העולם האומללים, להעלותם לדרגת החכמה והנועם כמותי. והגם שידעתי מאז, שאסור לי להדאיב רוחי, עכ"ז לא התאפקתי ושפכתי שיח ותפילה חמה מאוד.

בעל הסולם, נבואתו של בעל הסולם

ב"ה מצאתי חן בעיני בוראי ית', לגלות לי כל שפלות הדור, וכל מיני תיקונים קלים ונאמנים, להשיב כל נפש לשורשה בתכלית המהירות.

בעל הסולם, אגרת ט'

שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני, מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות. כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא, בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מילה ומילה על אופַנה. כי גם אנוכי נשבעתי לרבי, שלא לגלות, כמו כל התלמידים שקדמוני. אבל שבועה זו, ואיסור זה, אינם חלים, זולת על אותם הדרכים הנמסרים בעל פה, מדור דור, עד הנביאים ומעלה. כי הדרכים האלו, אם היו מתגלים להמון העם, היו מביאים הפסד רב, מטעמים הכמוסים לנו.

אמנם אותו הדרך, אשר אני עוסק בספרי, הוא דרך המותר. ואדרבה, נצטוויתי מפי רבי להרחיבו כמה שאפשר לי. ומכונה אצלינו דרך התלבשות הדברים. ועיין במאמרי רשב"י, שלדרך הזה מכנה נתינת רשות. וזהו שהעניק לי ה' במידה שלמה. אשר מקובל אצלנו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל: ראוי היה שמואל הקטן וכו' אלא שאין דורו זכאי לכך. ועל כן אמרתי, שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסיבת הדור שלי.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

ומי עוד כמוני עצמי יודע, שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואין צריך לומר להבינם על שורשם. ולמה עשה ה' לי ככה? אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון העומד על סף הגאולה השלמה, ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שהוא סוד גילוי נסתרות.

בעל הסולם, שופר של משיח

אני המפרש הראשון על פי שורש וענף, וקודם ונמשך. ולכן אם יבין אדם מתוך פירושי איזה עניין, הוא יכול להיות בטוח, שבכל מקום שימצא אותו העניין בזוהר ובתיקונים, יוכל להסתייע, כמו בפירושים על הנגלה, שאפשר להסתייע ממקום אחד לכל המקומות.

בעל הסולם, תורת הקבלה ומהותה

מתוך שנתמעטה האמונה בכלל, והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט, וספרי הקבלה והזוהר מלאים ממשלים גשמיים, ע"כ נפל הפחד על כל אחד, שלא יצא שכרו בהפסדו, כי ח"ו קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק על כהאר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש, והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, נ"ח

כל הביאורים על ספר הזוהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזוהר. וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזוהר עצמו. ובדורנו זה, זכינו לפירוש הסולם, שהוא ביאור מלא על כל דברי הזוהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזוהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר: ומלאה הארץ דעה את ה'.

בעל הסולם, מאמר לסיום הזוהר

ואני אנא אני בא, לספר בשבחו של כ"ק אאמו"ר ז"ל, אשר שיחותיו ודבריו הקדושים, מאירים בדורנו זה, דור ההסתר והחשכות. ובעניין זה של הסתר וגילוי, שמעתי מפה קדשו, בערב סוכות שנת תש"ג בירושלים, בעת שנכנס לסוכה לראות אם היא עשויה כהלכתה:

...ואם האדם מתקן את בחינת פסולת גורן ויקב, בחינת מלכות מ"ן דנוקבא, שהוא בחינת אלף השביעי, זוכה לאלף העשירי, שהוא בחינת ג"ר. ונשמה כזאת יורדת לעולם באחת מעשר דורות. עד כאן תוכן דבריו הקדושים. מדברי קודש אלו, יכולים להבין את גודל נשמתו של אאמו"ר זצ"ל, ובאיזה מדרגה הוא היה בעת אמירתם. כי כמה פעמים אמר לי שמימיו לא אמר דברי תורה מטרם שהשיג את הדברי תורה מפנימיות המדרגה.

רב"ש, הקדמה לספר פרי חכם - מאמרים

הנה אאמו"ר זצ"ל הבטיח לנו, שעל ידי זה שנלך בדרכו ונקיים את הנהגותיו, נזכה לנצחיותו יתברך, ולהדבק בו יתברך ולהכנס בהיכל המלך.

רב"ש, אגרת כ"ט

אפילו אנחנו זכינו לשמוע את דברי אלוקים חיים, מפי שכינה מדברת מתוך גרונו של אאמו"ר זצ"ל, מכל מקום הבחירה נשאר בידינו. לכן, אפילו שהוא זצ"ל גילה לנו הרבה גילויים, וזה היה רק בכדי להדריך אותנו, בכדי שנוכל ללכת בלי סעד.

רב"ש, אגרת כ"ח

בעל הסולם פעל, שאדם פשוט, שאם הולך בדרכו, יכול לזכות לדבקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק. מה שאין כן לפניו, היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדבקות ה'. ולפני הבעל שם טוב, היה צריכים להיות גדולי עולם. אחרת, לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות.

רב"ש, דרגות הסולם, פעילות גדולי האומה

וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלוקי האר"י ז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן, שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להיכשל בשום הגשמה וטעות, אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, ייפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר העניינים בחכמה הזאת.

בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות, חלק א'

ובאתי בספרי זה, בגילוי יסודות החכמה, שדרכן לכסות, שעד הנה לא עבר בה אדם עוד, דהיינו מהות העשר ספירות לכל משפטיהם, ביָשָר וחוזר, ופנימי ומקיף, וסוד ההכאה, וסוד ההזדככות. אשר המחברים שקדמוני, בכוונה פזרו הדברים הנה והנה, וברמיזות דקות, באופן שידו של אדם אינו ראוי לקבץ אותם. אשר אנוכי, באורו יתברך שהופיע עליי, ובעזרת רבותיי, קבצתי אותם, וגיליתי הדברים די בָּאֵר, ובצביונם הרוחני, למעלה מן המקום ולמעלה מהזמן.

בעל הסולם, הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות, ה'

היות שעומק החכמה, שבספר הזוהר הקדוש, סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית דלה ביותר, מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק, כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו. והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם, לעזור להמעיין, לעלות לגובהם של הדברים. ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו. לכן, מצאתי לנחוץ, להכין את המעיין, וליתן לו דרך ומבוא, בגדרים נאמנים, איך להגות ולהשכיל בהספר.

בעל הסולם, מבוא לספר הזוהר, א'

תנאי חמור יש בעת העסק בחכמה זאת: שלא יגשימו הדברים, בעניינים מדומים וגשמיים, שעוברים בזה על: לא תעשה לך פסל וכל תמונה, ח"ו. כי אז, אדרבה, מקבלים היזק במקום תועלת. ולפיכך, הזהירו ז"ל, שלא ללמוד החכמה, כי אם לאחר ארבעים שנה, או מפי רב, וכדומה, מהזהירות. וכל זה הוא מהטעם האמור.

ולפיכך, הכינותי בעז"ה את הפירושים פנים מאירות ופנים מסבירות על עץ חיים, שעשיתי, כדי להציל המעיינים מכל הגשמה.

בעל הסולם, הקדמה לתלמוד עשר הספירות, קנ"ו

וכאן אבוא בקצרה, כי חפצי בפתיחה כוללת הזו, ליתן לפני המעיין מושג כללי ונאמן, בהקפת רוב החכמה הארוכה הזו, והישרה אמיתיית בסגנון הלימוד, בספר עץ חיים. אשר רוב המעיינים נכשלין מאוד בפירוש הדברים, להיות המובנים הרוחניים שהמה למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, נבטאים ומתבארים בלשון הגשמי, המדומים ונערכים במקומות וזמנים. ועוד נוסף על זה, שאין מסודר בכהאר"י ז"ל שום סדר למתחילים בחכמה זו, ונתחברו הספרים בחיבור אמרותיו הקדושים שהיה אומר לפני תלמידיו יום יום, אשר התלמידים היו מעצמם חכמים גדולים בחכמת האמת. ע"כ אין לך מאמר גדול או קטן בכל הספרים שנתחברו שלא יהיו צריכים לו בקיאות אמיתי בכל החכמה בכללות.

לכן ילאו בהם המעיינים, ובשום אופן לא יתקשרו להם העניינים. ע"כ יצאתי בפתיחה הזו לקשר רוב העניינים ויסודות החכמה במושג קצר, באופן שיהיה מזומן ביד המעיין לכל מאמר ומאמר בכהאר"י ז"ל.

בעל הסולם, פתיחה כוללת לספר פנים מאירות ומסבירות

ר' אברהם אבן עזרא, ראב"ע (...-1164)

ר' אברהם אבן עזרא, ראב"ע, מגדולי חכמי ספרד, חי כל חייו בנדודים. חיבר עשרות מאמרים בנושאים שונים: שירה, דקדוק, פרשנות, אסטרולוגיה ועוד. בין ספריו: "יסוד מורא", "המספר", "העיבור", "שפה ברורה", "הטעמים", "ראשית חכמה".

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי (1644-1570)

ר' אברהם בן מרדכי אזולאי, רב מקובל ממרוקו, נולד בפס. משפחתו גורשה מספרד בשנת .1492 עלה לארץ בשנת 1615 ונפטר בחברון. ר' חיים דוד יוסף אזולאי, החיד"א, שהיה מצאצאיו כתב עליו דברי שבח. ר' אברהם אזולאי חיבר מספר ספרי קבלה וביניהם: "אור החמה", "חסד לאברהם", "זהרי חמה" - קיצור פירוש הזוהר של ר' אברהם גלאנטי, "בעלי ברית אברהם".

הרב אברהם יצחק הכהן קוק,

הראי"ה קוק (1935-1865)

הרב אברהם יצחק הכהן קוק היה מגדולי ישראל במאה השנים האחרונות. עבור רבים סימלה דמותו של הרב קוק את המעבר מן הגלות לארץ ישראל. הוא עצמו היה רבה הראשי של ישיבת בויסק, בשנת 1904 עבר מישיבת וולוז'ין לירושלים ושימש כרב האשכנזי הראשון של ארץ ישראל.

הוא השפיע רבות על אופן החינוך היהודי בארץ כשניסה לאחד את הזרמים השונים, ולחדש את הגישה לחקר ולימוד היהדות. הרב קוק תמך בלימוד חכמת הנסתר והיה מידידיו של הרב יהודה אשלג, בעל הסולם.

עד היום משמשים כתביו כעמוד התווך לחינוך הדתי הלאומי. משנתו מפורטת בהרחבה בספרים רבים וביניהם: "אורות הקודש" א' ב' ג', "אגרות" א' ב' ג', "מאמרי הראי"ה", "אורות", "אורות התורה", "אורות התשובה", "אדר היקר ועקבי הצאן", "ראש דבר", "ערפילי טוהר", "גנזי ראי"ה", "עולת ראי"ה", "מידות הראי"ה", "אוהב ישראל בקדושה", "מוסר הקודש", ציטטות מדברי הרב קוק, מהפנקסים שבכתבי היד, "אוצרות הראי"ה".

הגאון ר' אליהו, הגר"א,

הגאון מווילנה (1797-1720)

הגאון מווילנה, הגר"א, נולד בווילנה וחי בה עד יום פטירתו. הוא היה מגדולי חכמי התורה ובעל ידיעות עצומות גם בהשכלה הכללית ובמדעים. הגאון מווילנה חיבר למעלה משבעים ספרי פרשנות למקרא. פירושיו למקרא הצטיינו בפשטותם ובהירותם. הגר"א התפרסם כגדול המתנגדים לחסידות. הוא ביקש לעלות לארץ ישראל ואף החל את המסע אליה, אך בשל קשיי הדרך חזר לווילנה. קבוצת תלמידיו יישמה את הוראתו והקימה בירושלים ובצפת את עדת הפרושים.

ר' ברוך בן אברהם מקוסוב (...-1782)

ר' ברוך בן אברהם מקוסוב, מקובל מחכמי פולין, מהדור הראשון של החסידות, תלמידם של ר' מנחם מנדל מוויטבסק ושל המגיד ממזריץ'. חיבר שני ספרי קבלה: "עמוד העבודה", ו-"יסוד האמונה" - דרושים על התורה.

הרב ברוך שלום אשלג, הרב"ש (1991-1907)

הרב ברוך שלום אשלג, הרב"ש, הוא בנו בכורו וממשיך דרכו של הרב יהודה אשלג, בעל הסולם. כבר בגיל תשע התחיל ללמוד אצל אביו והצטרף אליו בנסיעותיו לרבי מפורסוב ולרבי מבעלז.

בשנת 1921 עלה לארץ יחד עם אביו ובהיותו בן עשרים הוסמך לרבנות על ידי הבד"צ של העדה החרדית ועל ידי הרב הראשי של ירושלים הרב חיים זוננפלד, הרב יעקב משה חרל"פ, והראי"ה קוק. כך קיבל, על פי דרישת אביו, הסמכה מן הזרם החרדי והציוני גם יחד.

הרב"ש למד קבלה אצל אביו במשך שנים רבות, והחל ללמד על פי בקשת אביו. לאחר פטירתו של בעל הסולם, הפך למנהיג העדה, על פי בקשת התלמידים. הרב"ש הקדיש את חייו להפצת דרכו הייחודית של בעל הסולם ולהרחבת הפירוש וההסבר של שיטתו.

לקראת פטירתו נתן הרב"ש לתלמידו וממשיך דרכו, הרב מיכאל לייטמן, מחברת בה רשם את דברי אביו כפי ששמע אותם. הכתבים פורסמו בספר בשם "שמעתי". כמו כן פורסמו כתביו של הרב"ש בספר "דרגות הסולם", ומכתביו לתלמידיו על דרך העבודה בספר "שלבי הסולם". קבוצת "בני ברוך", שהוקמה על ידי הרב מיכאל לייטמן, לשם המשך הפצת דרכו, קרויה על שמו של הרב ברוך שלום אשלג.

ר' חיים בן יצחק מוולוז'ין (1821-1749)

ר' חיים בן יצחק מוולוז'ין היה מגדולי המקובלים תלמידי הגר"א. ייסד את ישיבת וולוז'ין הגדולה בהוראת הגר"א. ספריו: "נפש החיים" דן במוסר השכל, "רוח חיים" פירוש על פרקי אבות.

ר' חיים דוד יוסף אזולאי, החיד"א (1806-1724)

ר' חיים דוד יוסף אזולאי, החיד"א, נולד בירושלים ונפטר בליוורנו. הוא היה פוסק הלכה ומקובל היסטוריון וביבליוגרף. החיד"א ערך רוב ימיו מסעות, והיה מראשוני הביבליוגרפים העבריים.

החיד"א שימש במשך חמש שנים כרב במצרים, וביקר בין היתר בטורקיה, יוון, איטליה, צרפת, אנגליה וגרמניה. בכל מקום בו ביקר, חקר וחיפש כתבי יד עתיקים מהם העתיק פרטים חשובים, אותם רשם ביומן בשם "מעגל טוב". החיד"א חיבר עשרות ספרים וביניהם: "מחזיק ברכה", "ברכי יוסף", "חיים שאל", "מורה באצבע", "שיורי ברכה", "יוסף אומץ".

ר' חיים ויטאל, מוהרח"ו (1620-1543)

ר' חיים ויטאל, מגדולי המקובלים בצפת, היה תלמידו האישי וממשיך דרכו היחיד של ר' יצחק לוריא, האר"י הקדוש.

ר' חיים ויטאל נולד בצפת ונפטר בדמשק. היה תלמידם של ר' משה אלשיך ושל ר' משה קורדובירו, הרמ"ק. בשנת 1570, עם הגעתו של האר"י הקדוש לצפת הכיר ר' חיים ויטאל בגדלותו ובייחוד שיטתו והפך לתלמידו האישי. במשך שנה וחצי רשם בקפידה את דברי ומנהגי האר"י.

טרם פטירתו, בשנת 1572, הורה האר"י הקדוש לכל תלמידיו שישכחו את מה שלימד אותם פרט לר' חיים ויטאל. הוא ציין בפירוש שרק לר' חיים ויטאל מותר להמשיך וללמד את שיטתו המיוחדת. בשנת 1594 עבר לדמשק וחי שם עד יומו האחרון. כתביו נגנזו ונקברו לידו על פי הוראתו, אולם הוצאו מן הקבר מאוחר יותר ופורסמו על ידי בני משפחתו.

ספרו המפורסם "עץ חיים" מתאר את שיטתו של האר"י הקדוש. בין יתר כתביו יצאו לאור "שמונה שערים להאר"י הקדוש", וביניהם "שער הגלגולים", "שער הכוונות", "שער ההקדמות". בנוסף להם פורסמו כתביו: "ספר אוצרות חיים", "ארבע מאות שקל כסף", "ספר החזיונות".

הרב יהודה אשלג, בעל הסולם (1954-1885)

הרב יהודה אשלג, מכונה "בעל הסולם" על שם הפירוש הנדיר והמקיף שלו לספר הזוהר הקדוש הקרוי "פירוש הסולם". הוא קרא לפירושו בשם זה, כיוון שהוא משמש כסולם שעליו מטפסים לעלייה המלאה כל טוב. בעל הסולם נולד בפולין והתחנך אצל האדמו"ר מקלושין ואצל הרבי מפורסוב. הוא שימש כדיין ראשי בוורשה ועלה לארץ בשנת .1921 שימש כרב הראשי של גבעת שאול ועסק כל ימיו בלימוד, פירוש, חידוש והפצה של חכמת הקבלה.

בעל הסולם פיתח שיטה חדשה ללימוד הקבלה, המאפשרת לכל מי שמעוניין להגיע להשגה רוחנית להשתמש בה. בנוסף לחיבור פירוש "הסולם" לזוהר, פתח בעל הסולם ופירש את כתבי האר"י הקדוש בספרו "תלמוד עשר הספירות".

בשנת 1933 הוציא לאור את הספר "מתן תורה" בו קיבץ מאמרים בנושא הקבלה שפרסם בעיתון. בעל הסולם חיבר סדרה של הקדמות המכינות את התלמיד ללימוד נכון של כתבי הקבלה ומבארות את דרך הלימוד. בין חיבוריו: "מבוא לספר הזוהר", "הקדמה לספר הזוהר", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", "פנים מאירות ומסבירות", "אור הבהיר", "בית שער הכוונות", "פרי חכם - אגרות קודש", "פרי חכם - מאמרים".

ר' יוסף אליעזר רוזנפלד (...-1915)

ר' יוסף אליעזר רוזנפלד, מחכמי פולין, מונה לרב בפריישטטל בשנת .1890 חיבר את הספרים "חוות יאיר" ו"עטרת צבי".

ר' יעקב צמח

ר' יעקב צמח, מקובל, תלמידו של ר' שמואל ויטאל, בנו של הר' חיים ויטאל. ר' יעקב צמח נולד בליסבון ועלה לירושלים דרך דמשק. חיבר מספר ספרים וביניהם: פירוש מפורסם לכתבי האר"י הקדוש "קול ברמה", קיצור על כוונת האר"י בשם "נגיד ומצווה", "עולת התמיד" על כוונת ר' חיים ויטאל, "צמח צדיק".

ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה (1874-1806)

ר' יצחק איזיק יחיאל ספרין מקומרנה, התפרסם כבעל ידיעות רבות בתורת הנסתר והנגלה. חונך בחצרות החוזה מלובלין, ר' נפתלי מרופשיץ, ור' אברהם מרדכי מפינטשוב. הוא חיבר ספרים רבים וביניהם: "מעשה ארג" ו"עצי עדן" על המשניות, "פני זקן" על מסכת שקלים, "אוצר החיים והיכל הברכה", "נוצר חסד", "זוהר חי", ו"נתיב מצוותיך".

ר' יצחק בן צבי אשכנזי (...-1806)

ר' יצחק בן צבי אשכנזי, היה אב בית דין בחודורוב בפולין, ומאוחר יותר דיין בלבוב. ספרו המפורסם "טהרת הקודש" הדן במסכת זבחים, הוכיח על עמקותו בהלכה ובקבלה. הוא חיבר גם ספר נוסף בשם "אור הנר".

ר' יצחק לוריא אשכנזי,

האר"י הקדוש (1572-1534)

האר"י הקדוש פיתח וגילה שיטה חדשה ללימוד הקבלה המכונה "שיטת האר"י".

הוא נולד בירושלים והתייתם מאביו בגיל צעיר. אימו נסעה איתו לאחיה, ר' מרדכי פרנסיס, שחי במצרים. האר"י הקדוש למד תורה וקבלה אצל ר' דוד אבן זמרא, הרדב"ז, ואצל ר' בצלאל אשכנזי. במשך שבע שנים התבודד וחקר את ספר הזוהר.

בשנת 1570 עלה האר"י לעיר המקובלים צפת. גדולי המקובלים, זקנים וצעירים, שהבחינו בגדלותו ובייחודה של שיטתו ביקשו ללמוד אצלו, ולחלקם הוא סירב. במשך שנה וחצי לימד את תלמידיו את עיקרי שיטתו, אולם בטרם פטירתו הורה להם שלא לעסוק בה. רק לתלמידו ר' חיים ויטאל הרשה האר"י ללמד על פי שיטתו, כיוון שרק הוא הבין אותה לאשורה.

האר"י הקדוש לימד את תלמידיו בעל פה ולא הותיר אחריו רשימות, אולם ר' חיים ויטאל, שרשם את דבריו בקפידה, חיבר על פיהם את ספר "עץ החיים" ואת "שמונת השערים להאר"י הקדוש". כתבי היד של הרב חיים ויטאל נגנזו ונקברו לידו, אולם בני משפחתו הוציאו אותם מאוחר יותר ופרסמו את ספריו. האר"י הקדוש חיבר מספר פיוטים, המצויים בסידור, וביניהם: "אזמר בשבחין", "בני היכלא", "אסדר לסעודתא".

ר' ישראל בעל שם טוב, הבעל שם טוב,

הבעש"ט (1760-1698)

הבעל שם טוב, ר' ישראל בן אליעזר בעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, נולד בפולין והתייתם מהוריו בגיל צעיר. בצעירותו נהג להתבודד בהרים וללמוד קבלה. הוא הסתובב ברחבי פולין ואסף אליו יהודים שזיהה אצלם שאיפה מיוחדת להכרת תכלית חייהם. לאחר שלימד אותם איך להגיע להשגה רוחנית, הקים והנהיג בעזרתם את תנועת החסידות.

הבעל שם טוב בלט באישיותו המיוחדת והסוחפת. הוא עיצב דמות חדשה של מנהיג ביהדות, דמותו של הצדיק, הרבי. הבעל שם טוב גם עיצב דגם של חבורה המתלכדת סביב אישיותו של מנהיג כריזמתי המעניק הדרכה אישית לכל אחד מתלמידיו.

החסידות הדגישה את כוונת הלב וההתלהבות יותר מן הלמדנות והשינון. היא שמה דגש על השגתו של האדם את האלוקות בעצמו או בעזרת הצדיק אליו הוא נצמד. דבריו צוטטו בספרים רבים וביניהם "כתר שם טוב", "מאירות עינים", "צוואת ריב"ש".

ר' מנחם מנדל מקוצק (1859-1787)

ר' מנחם מנדל מקוצק, נולד בעיירה גוראי שבפלך לובלין. גדל בבית מתנגדים, אולם כבר בגיל צעיר נמשך לחסידות ולמד אצל ר' שמחה בונים מפשיסחא, הר' יעקב יצחק, היהודי הקדוש מפשיסחא, והחוזה מלובלין.

היה חריף ומקורי מאוד בגישתו והתפרסם באמירותיו המדויקות והחדות כסכין. מתלמידיו דרש יחס אמיתי ורציני לעבודה הרוחנית, תוך השקעת מירב המאמצים במטרת חייהם. בין תלמידיו הידועים היו הר' יצחק מאיר מגור, בעל "חידושי הרי"ם", הר' חנוך הניך מאלכסנדר, הר' זאב וולף מסטריקוב, הר' יחיאל מאיר מגוסטנין.

תלמידיו הרבים המשיכו את דרכו הייחודית בחסידויות שהקימו ברחבי מזרח אירופה. בשנת 1840 התבודד הר' מקוצק וסירב לבוא במגע אפילו עם תלמידיו. ספרים רבים נכתבו עליו ועל חדות לשונו והבחנותיו, וביניהם: "אין שלם מלב שבור", "סנה בוער בקוצק".

ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל (1798-1730)

ר' מנחם נחום טברסקי מצ'רנוביל חונך בישיבת ליטא והושפע מתורת האר"י. היה מתלמידי הבעש"ט, ולאחר פטירתו למד אצל המגיד ממזריץ'. היה אדמו"ר מן הדור הראשון של החסידות. הקים וייסד את שושלת חסידות צ'רנוביל. ספריו: "מאור עינים" על התורה, "ישמח לב" - פשטים בגמרא על דרך הסוד.

ר' משה בן מימון, הרמב"ם (1204-1138)

הרמב"ם היה מגדולי הפוסקים ומחשובי היהדות בימי הביניים, מנהיג ורופא. הוא נולד בקורדובה שבספרד, ועבר לצפון אפריקה. לאחר שחיבר את החוברת "קידוש השם", בין האנוסים, נאלץ לברוח והגיע לארץ ישראל. עקב תנאי החיים הקשים בארץ השתקע במצרים ושימש כרופאו ויועצו של אחד מחשובי השליטים. מעמדו איפשר לו לשמש כנגיד של יהודי מצרים.

בין חיבוריו: "הלכות דעות", "הלכות עבודה זרה", "מורה נבוכים", "פירוש המשניות", "משנה תורה", "ספר המצוות", "תשובות בהלכה", "אגרות הרמב"ם", "פאר הדור" (שו"ת).

ר' משה חיים אפרים מסדילקוב (1800-1748)

ר' משה חיים אפרים, מחבר הספר "דגל מחנה אפרים", היה נכדו של הבעל שם טוב והתפרסם כרבי מסדילקוב. הוא נולד בעיר מז'יבוז' ולמד מסבו הבעש"ט. לאחר פטירת הבעש"ט, למד אצל המגיד ממזריץ' ור' יעקב יוסף מפולנאה. לאחר מכן התיישב בסדילקוב. ספרו "דגל מחנה אפרים", הוא מספרי הייסוד של החסידות והוא מתאר בדייקנות את תורת הבעש"ט.

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל (1747-1707)

ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל, מקובל גדול וידוע מאיטליה. נולד בפאדובה ובלט במיוחד כבר בילדותו כבעל זיכרון נדיר ויכולת לימוד מעמיקה.

כבר בגיל ארבע עשרה ידע בעל פה את כל כתבי האר"י. בגיל שבע עשרה כתב את ספרו הראשון וזכה להתנגדות נמרצת מהר' משה חאגיז. בשנת 1740 פרסם את ספרו הידוע "מסילת ישרים". בשנת 1743 עלה לארץ ישראל ונפטר בעכו עם כל בני ביתו עקב מגפה. חיבר כארבעים ספרים וביניהם: "כללי פתחי חכמה ודעת", "שערי רמח"ל", ו"אדיר במרום".

ר' משה קורדובירו, הרמ"ק (1570-1522)

ר' משה חיים בן יעקב קורדובירו, הרמ"ק, מחכמי ארץ ישראל.

חי רוב ימיו בצפת והיה מתלמידיו של ר' יוסף קארו, ושל הרב המקובל שלמה אלקבץ, מחבר הפיוט "לכה דודי".

כבר בגיל עשרים ושש חיבר את ספרו הראשון "פרדס רימונים" הדן בחכמת הקבלה. עד הגיעו של האר"י הקדוש לצפת, נחשב הרמ"ק לגדול המקובלים בצפת. בין תלמידיו נמנו אליהו די ווידאש, בעל "ראשית חכמה" והר' אברהם גלאנטי, בעל "קול בוכים".

הרמ"ק פרסם עוד מספר ספרים אולם הידוע שבהם הוא "אור יקר" - פירוש רחב ומעמיק לספר הזוהר הקדוש. חלק מן הפירוש הרחב הזה הוצא לאור תחת השם "שעור קומה" - מבוא לפירוש האידרות שבזוהר. מספריו הנוספים: "אור נערב", "ספר הגירושין", "ספר אילימה רבתי", "תפילה למשה", "דע את אלקי אביך".

רבי נחמן מברסלב (1810-1772)

רבי נחמן מברסלב היה נכדו של הבעל שם טוב. בשנת 1798 עלה לארץ ישראל, אולם בשל מלחמות נפוליאון חזר לאוקראינה, התיישב בעיירה אומן, ולימד את תלמידיו חסידות באמצעות אגדות וסיפורים. בין חיבוריו: "שיחות הר"ן", "ליקוטי מוהר"ן", "ליקוטי עדות המשולש".

ר' פנחס אליהו בן מאיר (...-1802)

ר' פנחס אליהו בן מאיר חיבר בעילום שם את "ספר הברית".

בנוסף חיבר גם את "מצוות טובים" הדן בטעמי המצוות, "בית יוצר" שהוא פירוש לספר היצירה, "מטמוני מסתרים" על צירופי אותיות, ופירוש ל"משנת חסידים", ספרו של הר' עמנואל חי ריקי.

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב (...-1831)

ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, בנו של הרב יצחק אייזיק מספרין שבהונגריה, היה תלמידו של החוזה מלובלין, ונחשב לאחד מיורשיו. בין היתר למד גם אצל המגיד מקוזניץ, ר' אלימלך מליז'אנסק, ר' משה לייב מסאסוב, ר' יהושע השיל מאפטא, ור' ברוך ממזבוז'. היה מפורסם בתורת הנגלה והנסתר. וחיבר את הספרים "עטרת צבי" פירוש גדול על הזוהר, "סור מרע ועשה טוב", "בית ישראל", ו"פרי קודש הלולים".

ר' שלום בן משה בוזגלו (...-1780)

ר' שלום בן משה בוזגלו, מקובל מפורסם ממרקש שבמרוקו, מתלמידיו של ר' אברהם בן מרדכי אזולאי. חיבר מספר ספרי קבלה: "כסא מלך" - פירוש על תיקוני הזוהר, "הדרת מלך" - פירוש על הזוהר המחולק לשני פרקים - "הוד מלך" על ספרא דצניעותא, "מקדש מלך", ו"כסא מלך" על התיקונים.

ר' שמחה בונים מפשיסחא (1827-1767)

ר' שמחה בונים מפשיסחא, בנו של ר' יצחק המגיד, נולד בוואדיסלב למד בצעירותו אצל ר' מרדכי בנט. התוודע לחסידות והפך לאחד מראשי הדור השני של החסידות. היה תלמידם של החוזה מלובלין - ר' יעקב יצחק, ושל היהודי הקדוש - ר' יעקב יצחק מפשיסחא.

הוא המשיך את דרכו של היהודי הקדוש, העמיק והרחיב את דרכה של החסידות. תלמידיו הידועים היו: הר' מנחם מנדל מקוצק, ר' יצחק מוורקא, חידושי הרי"ם - הרבי מגור, ר' יחזקאל מקוזמיר, ר' חנוך האניך מאלכסנדר, ר' אברהם מטשכנוב ועוד.

דבריו פורסמו בספרי תלמידיו: "חדוות שמחה", "תורת שמחה", "רמתים צופים", "קול שמחה".

ר' שמעון בן לביא (1588-1488)

ר' שמעון בן לביא, מקובל שנולד בספרד וגורש עם משפחתו בשנת .1492 נדד לפורטוגל ובשנת 1497 עבר לפס שבמרוקו. בשנת 1549 עבר לטריפולי והיה שם רב הקהילה. ר' שמעון בן לביא חיבר פיוטים על הרשב"י ושני ספרים: "כתם פז" ו"יד נאמן".

ר' שמעון בר יוחאי, רשב"י

ר' שמעון בר יוחאי, רשב"י, מחשובי התלמידים של ר' עקיבא, מוזכר בש"ס פעמים רבות כ"רבי שמעון", ומפורסם בתורת הנגלה והנסתר.

גדל ביבנה והוסמך על ידי ר' עקיבא ור' יהודה בן בבא ללמד את חכמת הקבלה לדורות הבאים. לאחר שנכלא ר' עקיבא, והלשינו עליו שהוא מדבר כנגד השלטון, הסתתר, יחד עם ר' אלעזר בנו, במערה בפקיעין במשך שלוש עשרה שנים.

ר' שמעון חיבר את ספר הזוהר הקדוש בהיותו במערה, אולם הורה לתלמידו ר' אבא לכתוב אותו, כיוון שידע כי רק הוא יוכל להסתיר את מה שצריך ולגלות את מה שמותר. כשחיבר את ספר הזוהר הקדוש, ידע שהוא נועד עבור הדורות הבאים, ולכן גנז אותו.

ספר הזוהר נכתב בשפה מיוחדת, שפת המדרש בארמית. בזוהר עצמו מסופר שהארמית היא האחוריים של העברית. הזוהר הקדוש נחשב ליסוד חכמת הקבלה. הוא מתאר שיטה ברורה ומגובשת להשגת רוחניות, ונלמד על ידי כלל קהילות ישראל. פירושו המעמיק של הרב יהודה אשלג, פירוש הסולם, מאפשר ללמוד אותו גם בתקופתנו.

ר' שמעון בר צמח דוראן, רשב"ץ (...-1444)

ר' שמעון בר צמח דוראן, רשב"ץ, היה רופא, פייטן ומקובל. למד אצל ר' ניסים בן ראובן, הר"ן, ואצל ר' יצחק בר ששת, הריב"ש. חי בספרד, אולם בזמן הרדיפות בספרד בשנת 1391 עבר לאלג'יר. חיבר ספרים רבים והתבלט במיוחד בשאלות ותשובות שהתפרסמו בשלושת כרכי ה"תשב"ץ". בין ספריו הנוספים: "מגן אבות", "אור חיים", "לוית חן", "יבין שמועה", "זוהר הרקיע".

ר' שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן (1745-1813)

ר' שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן, ייסד את חסידות חב"ד, למרות התנגדותו של הגר"א. ר' שניאור זלמן מלאדי למד קבלה וחסידות אצל המגיד ממזריץ', והקים את שיטתו בחסידות שנקראת חב"ד (חכמה, בינה, דעת) לאחר פטירתו של המגיד.

במלחמת רוסיה-צרפת בשנת 1812, שכנע את תלמידיו לתמוך ברוסיה ונאלץ לאחר מכן לברוח מנקמת הצרפתים. הוא חיבר את הספרים: "שולחן ערוך הרב" - ספר הלכות מעודכן עבור חסידי חב"ד המשמש אותם עד היום, "סידור תפילה", "ליקוטי תורה", ואת "התניא" המתאר את יסודות שיטתו.

יוהנס רויכלין (1522-1455)

הומניסט ופילולוג (בלשן) גרמני. שימש כיועצו האישי של קיסר גרמניה והיה מקורב לראשי האקדמיה האפלטונית (ג'ובני פיקו דלה מירנדולה ואחרים). רויכלין היה מגדולי המומחים לשפות עתיקות (לטינית, עברית ויוונית) וחקר את תרבותן.

מורי, פיתגורס, אבי הפילוסופיה, כנראה קיבל את תורתו מהיהודים ולא מהיוונים, והוא הראשון שתירגם את המילה "קבלה", שלא הייתה ידועה לבני ימיו, למילה היוונית "פילוסופיה".

יוהנס רויכלין, על האומנות הקבלית

Reuchlin, De arte cabbalistica

הפילוסופיה של פיתגורס נבעה מן הים האין-סופי של הקבלה.

יוהנס רויכלין, על האומנות הקבלית

Reuchlin, De arte cabbalistica

קבלה אינה משאירה אותנו להעביר את חיינו בעפר, אלא מעלה את שכלנו לפסגת הידיעה.

יוהנס רויכלין, על האומנות הקבלית

Reuchlin, De arte cabbalistica

ג'ובני פיקו דלה מירנדולה (1494-1463)

מדען איטלקי מפורסם בתקופת הרנסנס. דעותיו הפילוסופיות משלבות נאו-אפלטוניזם ותורת הקבלה. פיקו דלה מירנדולה למד באוניברסיטאות של בולוניה, של פררה ושל פדובה ושלט בעברית ובערבית. בין השאר חקר את כתבי הקבלה, התנ"ך והקוראן, לאחר שלמד אותם בשפות המקוריות שבהן נכתבו.

אותו פירוש אמיתי של החוק אשר נגלה למשה בהתגלות האלוקית, מכונה בשם "קבלה" (dicta est Cabala), משמע אצל היהודים "לקבל" (receptio).

ג'ובני פיקו דלה מירנדולה, מסקנות

Pico dela Mirandola, Conclusiones

בעצם קיימים שני מדעים: [...] האחד נקרא קומבינטוריקה (ars combinandi), והוא הנו שיעור ההתקדמות במדעים [...] השני מדבר על הכוחות של הדברים העליונים [...] ושניהם נקראים אצל היהודים בשם "קבלה".

ג'ובני פיקו דלה מירנדולה, מסקנות

Pico dela Mirandola, Conclusiones

פאולו ריציוס (~1541-1470)

דוקטור לרפואה ופרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת פביה. שימש כרופאו ויועצו האישי של הקיסר מקסימיליאן הראשון וכן כמחנכו האישי של יורש העצר, פרדיננד הראשון.

הדרך להשגת של כל הסודות האלוקיים והאנושיים מתורת משה מכונה בשם "קבלה".

פאולו ריציוס

Ricius, Introductoria theoremata cabalae

הפירוש המילולי, הפשטות של התנ"ך, שייך לתנאי הזמן והמקום. המשמעות האלגורית והקבלית שייכות לנצחיות, מעל לתנאי הזמן והמקום.

פאולו ריציוס

Ricius, Introductoria theoremata cabalae

תאופרסטוס פרצלסוס (1541-1493)

רופא וחוקר טבע שוויצרי. פרצלסוס היה מיוזמי השימוש בתרופות הכימיות בתחום הרפואה ונחשב לאחד ממייסדי המדע המודרני.

למד קבלה (artem cabbalisticam)! היא תפתח בעבורך הכול!

תאופרסטוס פרצלסוס

Paracelsus, Das Buch Paragranum

קורט שפרנגל (1833-1766)

רופא ובוטניקאי גרמני. הקדיש זמן רב למחקר ההיסטוריה הרפואית והבוטניקה, והתפרסם בייחוד בזכות תרומתו למדע המודרני בעירור ועידוד המחקר המיקרוסקופי של רקמות הצמחים המפותחים.

אדם הראשון הכיר היטב את הקבלה. הוא ידע את חותמם של כל הדברים ולכן נתן לבעלי החיים את שמותיהם המתאימים, המורים מעצמם על טבעם האמיתי.

קורט שפרנגל

Kurt Sprengel, Versuch einer pragmatischen

Geschichte der Arzneikunde

לולוס ריימונדוס (1315-1235)

פילוסוף וסופר. נחשב לחוקר המוביל בתחום הקבלה והאסלאם בתקופתו. פסל את שיטת האלכימיה ועסק בניתוח של תורת הלוגיקה ובפיתוחה. מחקר זה הוביל אותו להמצאת המכונה הלוגית הראשונה.

ההוויה או השפה, שתיהן בעלות אותו משקל בחכמת הקבלה. מאחר שההוויה או השפה הן שורש הרגולציה של הכול, ברור כי חכמתה שולטת בכל יתר המדעים במידה מיוחדת ומכוונת אותם.

לולוס ריימונדוס

Raymundi Lullii Opera

מדעים כמו תאולוגיה, פילוסופיה ומתמטיקה מקבלים את עקרונותיהם ואת שורשיהם ממנה. לכן מדעים (scientiae) אלה נחותים לעומת חכמה (sapientia) זו, ולכן עקרונותיהם וחוקיהם [של המדעים] נחותים מעקרונותיה ומחוקיה [של הקבלה]. ומשום זאת דרכי הטיעון שלהם חסרים הם בלעדיה.

לולוס ריימונדוס

Raymundi Lullii Opera

ג'ורדנו ברונו (1600-1548)

מדען, פילוסוף, פייטן ואסטרונום איטלקי. נאלץ לברוח מאיטליה לצרפת כיוון שנרדף על ידי הכנסייה הקתולית בשל דעותיו. עם חזרתו לאיטליה הואשם בכפירה והועלה על המוקד בשנת 1600.

ברונו הציע שורה של תאוריות בתחום הקוסמולוגיה (תורת מבנה היקום) אשר הקדימו את זמנן: תאוריה בדבר קיומם של כוכבי לכת שאותם לא הכירו אסטרונומים אחרים בזמנו, תאוריה בדבר תנועתה הסיבובית של השמש ותאוריה בדבר קיומם של אין-ספור גופים ביקום הדומים לשמש שלנו. כמו כן הפריך ברונו את התאוריה השגויה של ימי הביניים בדבר הסתירה שבין כדור הארץ לשמים.

הקבלה מפרשת את העיקרון העליון כשם המפורש, וממנו היא מאצילה, בשלב השני, ארבעה עקרונות, וכל אחד מהם בתורו נחלק לשנים-עשר וכל אחד מהם נחלק לשבעים ושניים וכן הלאה, עד אין-סוף ענפים. כפי שקיימים בעולמנו אין-סוף מינים ותתי-מינים, כך ניתן לכל עצם שמו המיוחד: לאלוקות, למלאכים, לשכל הנעלם ולהשגחה השולטת בכל מין.

יוצא מכאן כי ניתן לייחד את המערכת האלוקית כולה למקור אחד ויחיד, כדוגמת האור הפשוט המאיר באופן אחיד לכלל המראות. אלה מפצלות אותו לשלל הצורות, ומתוך צורות אלה ניתן לשחזר את העיקרון האחד הבסיסי.

ג'ורדנו ברונו

Giordano Bruno, Le opere italiane

גוטפריד וילהלם פון לייבניץ (1716-1646)

פילוסוף, מדען, מתמטיקאי, אנציקלופדיסט, דיפלומט ועורך-דין גרמני מפורסם. לייבניץ המציא את המושג "פונקציה", פיתח את החשבון האינפיניטיסימלי, ובייחוד את מושג האינטגרל. הוא המציא את שיטת הספירה הבינארית (אפס ואחד) אשר עליה מתבסס כל תחום האלקטרוניקה והמחשבים בימינו.

כיוון שנעדר מהאנושות המפתח הנכון אל הסוד, התשוקה לידע הנעלם התבזבזה לשטויות ולאמונות טפלות. כך התהוותה סוג של קבלה עממית הרחוקה ביותר מהקבלה האמיתית. ותחת שם שקר - מאגיה נוצרו דמיונות שונים הממלאים ספרים רבים.

גוטפריד וילהלם פון לייבניץ

Leibnitz, Hauptschriften zur Grundlegung der Philosophie

פרידריך שלגל (1829-1772)

סופר גרמני, מבקר תרבות, פילוסוף והוגה דעות. ממייסדי מדע הסנסקריטולוגיה (חקר הסנסקריט העתיקה) והבלשנות ההשוואתית.

היופי האמיתי הוא רק הקבלה.

פרידריך שלגל

Schlegel, 1802

יוהן וולפגנג גתה (1832-1749)

ממייצגי התרבות הגדולים של ההיסטוריה העולמית, סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, הומניסט, מדינאי ומדען. גתה נחשב לאחד הסופרים הדומיננטיים בספרות הגרמנית בין המאות ה-18 וה-19. הוא תרם תגליות רבות בתחומי הביולוגיה, האופטיקה, האקוסטיקה, הגאולוגיה, המטאורולוגיה, תורת הצבעים, הפסיכולגיה והפיזיולוגיה של הראייה.

הגישה הקבלית לתנ"ך היא הפירוש היחיד הנמצא בהתאמה מלאה לעושר האין-סופי המצוי בספר. הן במקוריות, בעצמאות ובעושר הטוטאלי שלו.

גתה

Goethe, Materialien zur Geschichte der Farbenlehre

א

אאמו"ר: אדוני, אבי, מורי ורבי

אדה"ר: אדם הראשון

אוה"ע, אומה"ע: אומות העולם

אח"כ: אחר כך

אח"פ: אוזן, חוטם, פה

א"כ: אם כן

א"ס: אין סוף

אע"פ, אעפ"י: אף על פי

אעפ"כ: אף על פי כן

ב

בא"ד: באותו דיבור

ב"ה: ברוך הוא, בעזרת השם

בחי': בחינת

בעז"ה: בעזרת השם

ג

ג"כ: גם כן

ג"ע: גלגלתא ועיניים

ג"ר: ג' ראשונות (כינוי ל-3 הספירות: כתר, חכמה, בינה)

ד

דצח"ם: דומם, צומח, חי, מדבר

ה

ה': השם

האר"י: רבי יצחק (לוריא) אשכנזי

הגר"א: הגאון רבי אליהו מווילנה

הזה"ק: הזוהר הקדוש

החיד"א: רבי חיים יוסף דוד אזולאי

ה"ס: הוא סוד

הקב"ה: הקדוש ברוך הוא

הראי"ה: הרב אברהם יצחק הכהן קוק

הרח"ו: הרב חיים ויטאל

השי"ת: השם יתברך

ו

וגו': וגומר

וז"ל: וזה לשונו, וזה לשונם

ז

ז"א: זה אמרו

זיע"א: זכותו יגן עלינו אמן

ז''ל: זכרו לברכה, זכרם לברכה

ז"ס: זה סוד

זסו"ה: זה סוד הכתוב

זצ"ל: זכר צדיק לברכה

ז"ש: זה שכתוב

ח

ח"ו: חס ושלום

חו"ב: חכמה ובינה

חז"ל: חכמינו זכרם לברכה

י

יצה"ר: יצר הרע

ית': יתברך

ית' וית': יתברך ויתעלה

ית"ש: יתברך שמו

כ

כ"א: כל אחד

כהאר"י: כתבי האר"י

כמו"ש: כמו שנאמר, כמו שכתוב

כמ"כ: כמו כן

כנ"ל: כנזכר לעיל (למעלה)

כ"ק: כבוד קדושת

מ

מוהרח"ו: מורנו הרב חיים ויטאל

מ"מ: מכל מקום

מ"ן: מי נוקבין

משא"כ: מה שאין כן

נ

נ"ר: נחת רוח

נרנח"י: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה

ע

ע"א: עמוד א'

ע"ב: עמוד ב'

ע"ד: על דרך

עד"ז: על דרך זה

ע"ה: עליו השלום

עוה"ז: העולם הזה

ע"ז: על זה

ע"י: על ידי

עי"ז: על ידי זה

ע"כ: על כן

עכו"ם: עובדי כוכבים ומזלות

עכ"ז: עם כל זה

עכ"פ: על כל פנים

עמ"נ: על מנת

ע"פ, עפ"י: על פי

עצה"ד: עץ הדעת

ע"ש: עיין שם

עש"ה: עיין שם היטב

פ

פרד"ס: פשט, רמז, דרוש, סוד

ר

ר': הרב, רבי

ר"א: ר' אברהם, ר' אלעזר

רב"ש: הרב ברוך שלום הלוי אשלג

רז"ל: רבותינו זכרונם לברכה

רמב"ם: רבי משה בן מיימון

רמח"ל: רבי משה חיים לוצאטו

רמ"ק: רבי משה קורדוברו

רשב"י: רבי שמעון בר יוחאי

רש"י: רבי שלמה יצחקי

ת

תו"מ: תורה ומצוות

תנ"ך: תורה, נביאים, כתובים

תע"ס: תלמוד עשר הספירות

תרי"ג: 613

"קבלה לעם" הוא מוסד חינוכי ללא כוונת רווח. מטרתו לממש את הוראתם של גדולי המקובלים, ולהעביר את הרעיונות והערכים של חכמת הקבלה האותנטית לקהל הרחב. כשני מיליון תלמידים מכל רחבי העולם פוקדים כיום את מסגרות הלימוד השונות של "קבלה לעם".

ערוץ "קבלה לעם" - מתחברים לטוב!

ערוץ 66 ב-Hot וב-yes, פתוח לכל המנויים ללא תשלום

ערוץ "קבלה לעם" מביא לראשונה אל מסך הטלוויזיה את עקרונות ספר הזוהר וחכמת הקבלה. הערוץ כולו מבוסס על הפקות מקור של תוכן איכותי, קשר אינטראקטיבי עם הצופים ותקשורת גם באמצעים מקוונים.

הערוץ משדר מגוון תכניות לכל המשפחה 24 שעות ביממה. תמצאו בו שיעורים והרצאות, קורסים למתחילים ולמתקדמים, תכניות אקטואליה, תרבות, חינוך וזוגיות, ותכניות איכותיות במיוחד לילדים. בערוץ מופקים גם קליפים ייחודיים לשירים שכותבים מדי יום ארקדי דוכין ואמנים נוספים בהשראת הלימוד.

הערוץ מהווה מעין בית לכל מי שמחפש תשובות אמיתיות, ולא מוכן להתפשר. זהו ערוץ של חום, של אהבה, של תוכן איכותי ומאתגר ושל משמעות.

את לוח השידורים המלא תוכלו למצוא באתר "קבלה לעם" בכתובת: www.kab.co.il,

או בטל': 1-700-509-209

מסגרות הלימוד של "קבלה לעם"

לומדים קבלה עם הרב לייטמן בבית "קבלה לעם"

הרצאות לקהל הרחב במגוון נושאים בחכמת הקבלה. נושא חדש בכל הרצאה. הכניסה חופשית!

מתי?

בימי ג' ב-00:19, בבית "קבלה לעם", ז'בוטינסקי 112, פתח תקווה.

ההרצאה מועברת בשידור חי החל מהשעה 30:19 בערוץ "קבלה לעם" - 66, ב-HOT וב- Yes.

מכללת "קבלה לעם" - קמפוס קבלה

מסלולי הלימוד במכללת "קבלה לעם" משלבים לימוד אקדמי עם חוויה רגשית אישית. הלימוד בקמפוס הקבלה מעניק מידע רחב ומקיף על ספר הזוהר וחכמת הקבלה, היכרות עם יסודותיה המרכזיים, ערכיה ואופן לימודה המיוחד.

חומר הלימוד מועבר בגובה העיניים ובשפה פשוטה וברורה לכל אדם. החומר נלמד מהקל אל הכבד, תוך שימוש בכתבי מקור שנכתבו על ידי גדולי המקובלים.

סגל המרצים במכללת "קבלה לעם" מורכב ממורים ומנחים מקצועיים, מתלמידיו הוותיקים של הרב לייטמן, בעלי ניסיון עשיר בהוראה ובפיתוח גישות ייחודיות בהוראת חכמת הקבלה האותנטית.

סניפי המכללה פועלים בכל סניפי בית "קבלה לעם" ברחבי הארץ. ניתן לקבל פרטים על מקום הלימודים הקרוב למקום מגוריך, במזכירות המכללה, בטלפון: 1-700-509-209

פורטל "קבלה לעם" www.kab.co.il

פורטל התוכן הגדול והמקיף בעולם בנושא חכמת הקבלה האותנטית. בין שלל תכני הפורטל תוכלו למצוא:

שידור אינטרנטי של ערוץ "קבלה לעם" - 66, לוח שידורים עדכני, שיעורים אינטראקטיביים און-ליין, תכניות וקליפים, מאמרים בנושא אקטואליה ותרבות בראי הקבלה, ספרייה עשירה, מוזיקה ושירים להורדה, תכנים לילדים ולמשפחה, משחקי מחשב, פורום קבלה אינטראקטיבי, לימודי קבלה למתחילים ולמתקדמים ועוד.

"קבלה לעם" - הוצאה לאור

"קבלה לעם" בית הוצאה לאור המציעה מגוון רחב של ספרים: כתבי מקור של גדולי המקובלים וביניהם האר"י, בעל הסולם והרב"ש. בספרייה תוכלו למצוא גם ספרים ללימוד עצמי מתוך שיעורי הרב לייטמן, ספרי מחקר, ספרים להיכרות עם חכמת הקבלה וספרים לכל המשפחה.

כנסי "כולנו יחד"

"כולנו יחד" הוא מפגש מיוחד במינו, המתקיים אחת לחודש לערך, בערים שונות בארץ. מטרתו להפגיש בין אנשים המתעניינים בחכמת הקבלה מכל רחבי הארץ ולספק להם חוויה של לימוד, חיבור ותרבות.

מפגשי "כולנו יחד", הם מעין דוגמה למערכת היחסים שצריכה לשרור בין בני האדם - מערכת שמושתתת על חיבור ודאגה הדדית בין איש לרעהו, כמו במשפחה קטנה. המשתתפים במפגש, זוכים לטעימה מהמצב הסופי המתוקן שבו כולנו יחד נמצאים באיחוד לבבות ושמחה.

כנסי "כולנו יחד" כוללים שיעור מיוחד של הרב לייטמן, אירועי תרבות ומוזיקה, ארוחה קלה, שירה, ריקודים וסדנאות.

פרטים נוספים בטל': 1-700-509-209