נפל דבר: על פסיקת ההפלות באמריקה

ביום שישי האחרון ביטל בית המשפט העליון של ארה”ב את פסק הדין ההיסטורי שהתיר הפלות, ומעתה כל מדינה תחליט לעצמה אם לאסור או להתיר הפלה בתחומה. כצפוי ההחלטה הציתה אש ופתחה מחדש את הוויכוח הישן על זכות האישה על גופה.

אני עצמי גדלתי לתוך הדילמה המוסרית הזו. כבן לרופאת נשים, שמעתי מגיל צעיר את אימא משתפת את אבא לא פעם בלבטים, והבנתי שהתשובה הרבה יותר מורכבת והרת גורל ממותר-אסור של חוק יבש.

בזמני מלחמה למשל, כמו המלחמה הנוכחית במזרח אירופה, נשים נאנסות על ידי חיילי צבא אויב. האם מותר לחייב אותן לשמור על היריון כפוי כזה? ואישה שמחליטה להפיל מאיזו סיבה שהיא, האם היא מודעת להשלכות ההפלה על גופה ועל חייה בכלל? והשאלה הגדולה היא האם סביב האישה – שהיא זאת שצריכה להחליט בסופו של דבר – יש חֶברה תומכת שתעזור לה?

החקיקה המתירה הפלות מלפני חמישים שנה נועדה לתקן עוול מסוים, אבל מכיוון שהעולם שלנו מקולקל בכל תחום ותחום, אז כשאנחנו נותנים לאישה להחליט על עצמה, על הבריאות שלה, על העתיד שלה וכן הלאה, אנחנו משאירים אותה “לבחור” מתוך אפשרויות שמלכתחילה אין בהן שוויון תנאים ותמיכה.

מדינות שמחוקקות בעד או נגד הפלות עושות זאת משיקולים שלא תמיד כוללים את טובת היילוד והאישה. בשנים שאימא שלי חיה ברוסיה היה צורך בעוד חיילים לשורות אז אסרו על נשים להפיל. ולהיפך, במדינה משופעת מהגרים אין בעיה עם הפחתת המספר היחסי של ילדים.

צריך להתקיים מכלול של תנאים: חינוך, תרבות של אכפתיות והבטחת הכנסה, המשולבים בתתי-תנאים נוספים. כל התנאים האלה יחד צריכים לספק לאישה את היכולת להחליט על הפלה או שמירת היריון בצורה חופשית, רגועה ובטוחה. ההחלטה צריכה להיות כזו שתאפשר לה לאחר מעשה להמשיך בתפקוד בריא בחיים, עם או בלי צאצאים נוספים או בן זוג.

אם אמריקה לא תשקיע בחינוך אזרחיה, המחנות השונים ימשיכו לנהל ויכוחים קשים עד אלימים, בלי להועיל לקידום מושא הוויכוח בדבר. לכן במקום לחוקק חוקים, הממשל האמריקאי צריך לעורר שאלות משמעותיות בחברה ולדון בהן בצורה רחבה עד שיתקרבו הקצוות בחברה. המחנות המתקוטטים צריכים לשוחח ולהבין זה את זה. כאשר אנשים שונים נכללים זה מדעתו של זה הם מסוגלים להתקרב, להרגיע, להחליק את הפינות וליצור חברה מגובשת.

בישראל אנחנו חייבים ליצור חברה סולידרית כזאת שתבטיח שנשים לא יחליטו לעבור הפלה בגלל מצב של חוסר תמיכה ויכולת כלכלית. אם לא מדובר במקרים יוצאי דופן המסכנים את היולדת, עלינו לדאוג שכל אישה תקבל את התנאים הכי נוחים ובטוחים לסיים את ההיריון בצורה טובה – ויהיה לנו עוד תינוק במזל טוב.

מחנכת טובה, אימא, צריכה ללמוד הכול: שפות, פסיכולוגיה, ביולוגיה, סוציולוגיה, דרך ארץ, ומה לא. היא צריכה להיות משכילה מאוד כדי לחנך ילדים להשקפת עולם רחבה, זה לא פשוט. היא בעיקר צריכה ללמד אותם את מבנה העולם החדש – עולם של קשרים טובים, שאין בו השפלות, חרמות, תחרות. עולם שמקבל כל אחד באשר הוא אדם, עולם שמעודד להתייחס בכבוד לטבע, לדומם לצומח ולחי. זה דורש מיומנות גדולה לאין-שיעור מכל מקצוע אחר. זה דורש דוגמה אישית.

וכשאני אומר ישיבה בבית, הכוונה היא לא ישיבה בדירה, בחיק המשפחה הגרעינית בלבד, אלא “בית” הוא החברה האנושית כולה. ובית חם ואוהב תלוי בבני הבית, עד כמה הם מלוכדים ומחוברים ביניהם, והיחסים בין בני הבית תלויים באישה. הגישה הזאת נמצאת ביסודה של כל אישה, ואת הגישה הזאת עליה לפתח יותר, את היחס הבריא למציאות עליה ללמד וללמוד. זאת עבודה פורייה, מלאכה רוחנית שבסופה סיפוק והגשמה מלאים.

נשים יקרות, הייתן בשוק העבודה, עכשיו שוב שהיתן כחודשיים בבית. יש לכן מקום להשוואה. נסו להרגיש איפה הלב שלכן מלא ושלם יותר, ובהתאם לזה תפעלו.