נשים, תודה לאל שאתן כאן

כשאישה מסתכלת בילדים שלה, הלב שלה מתרכך, מתפנה מעצמו ומתמלא בהם: “טוב להם? יש להם כל מה שהם צריכים?”. זה קורה באופן אינסטינקטיבי, זו דוגמה שהוטבעה באישה כדי להמחיש איך בבוא היום היא צריכה לפתוח את הלב ולאמץ אליה במעגלים מתרחבים את עמה ומולדתה, את האנושות בכללה, את הטבע על כל מרכיביו.

נראה שהיום הזה הגיע. כולם מרגישים שנכנסנו לתקופה שכולה התפרצות בוטה, מלאה כוחנות, מלווה בהמון רוח צלצולים ורוע מתנפל. עולם גברי, חסר מגע אישה.

נשים, נסו להתחיל להפעיל את הדוגמה שקיבלתן מהטבע, כי הרבה מאוד מעתידנו תלוי בכן עכשיו. אולי הכול. תשתדלו לאסוף את כל הרכות, הסבלנות, ההתמדה והדאגה המוכרות לכן מהבית, ולהפנות אותן כלפי החברה, כאילו כולה מורכבת מהילדים שלכן.

תכניסו קצת סדר בינינו. שבמקום לצעוק, להתנהג בחוצפה, בשתלטנות, בבריונות, נלמד לדבר זה עם זה. תורידו אותנו מהתחרות הדורסנית, תכוונו אותנו לשתף פעולה, להסתכל זה על זה בעין יפה, לדאוג אחד לשני כמו אחים במשפחה.

אני מאחל לכן יום האישה שמח, שתתמלאו בבריאות ורוח, שיהיה לכן הרבה כוח לחבק את כולם. ותודה שאתן איתנו כאן.

מחנכת טובה, אימא, צריכה ללמוד הכול: שפות, פסיכולוגיה, ביולוגיה, סוציולוגיה, דרך ארץ, ומה לא. היא צריכה להיות משכילה מאוד כדי לחנך ילדים להשקפת עולם רחבה, זה לא פשוט. היא בעיקר צריכה ללמד אותם את מבנה העולם החדש – עולם של קשרים טובים, שאין בו השפלות, חרמות, תחרות. עולם שמקבל כל אחד באשר הוא אדם, עולם שמעודד להתייחס בכבוד לטבע, לדומם לצומח ולחי. זה דורש מיומנות גדולה לאין-שיעור מכל מקצוע אחר. זה דורש דוגמה אישית.

וכשאני אומר ישיבה בבית, הכוונה היא לא ישיבה בדירה, בחיק המשפחה הגרעינית בלבד, אלא “בית” הוא החברה האנושית כולה. ובית חם ואוהב תלוי בבני הבית, עד כמה הם מלוכדים ומחוברים ביניהם, והיחסים בין בני הבית תלויים באישה. הגישה הזאת נמצאת ביסודה של כל אישה, ואת הגישה הזאת עליה לפתח יותר, את היחס הבריא למציאות עליה ללמד וללמוד. זאת עבודה פורייה, מלאכה רוחנית שבסופה סיפוק והגשמה מלאים.

נשים יקרות, הייתן בשוק העבודה, עכשיו שוב שהיתן כחודשיים בבית. יש לכן מקום להשוואה. נסו להרגיש איפה הלב שלכן מלא ושלם יותר, ובהתאם לזה תפעלו.