משימתו של האדם היא להשיג את המדרגה העליונה ביותר בהתקדמותו אל הבורא. זוהי מטרת הבריאה. בסולם המדרגות שקיים בינינו לבין הבורא נבנו 125 מדרגות שנקראות גם רצונות. כל רצון מהווה מדרגה שלימה נפרדת והוא שונה בכל מדרגה ומדרגה.
כשאנחנו נמשכים או מתאווים לאיזה דבר, מיד אנחנו מתמלאים בהנאה, גם בלי מעשה של יחוד וזיווג. כך באהבה גשמית וכך באהבה לבורא. אבל הבורא, כדי שהאדם לא יבוא על סיפוקו מתענוג של השתוקקות, גורם לו להרגיש שמצבו שפל, שחסר לו יחוד. בזה הבורא מציל את האדם, אחרת היה זה מסוגל ליהנות רק מהשתוקקות. ואילו הרגשת השפלות, הנוספת להשתוקקות לבורא, מחייבת אותו לעלות לזיווג הרוחני וליהנות מהיחוד עם הבורא.
יכולות התחושה שלנו גסות מאוד. אנחנו לא מרגישים אפילו מה שקורה בתוך הגוף שלנו, את ההתנגשויות בין המולקולות, את לידתם של תאים חדשים. לכן,כדי שנתחיל להרגיש משהו, צריכים להתרחש בנו הרבה שינויים.
ברגע שמופיע באדם ניצוץ של רוחניות, דחף כלשהו שעדיין נסתר ממנו, הוא חדל למצוא סיפוק בחייו-ומתחיל לחפש משהו שמעבר לכסף, לכבוד, למין, לאוכל, לשליטה ולידע, ואינו יודע היכן נמצא הדבר שהוא משתוקק אליו באמת. זו הפעם הראשונה שהוא מרגיש שישנו דבר שלא נמצא בסביבה שלו בעולם הזה. זהו הניצוץ שמתפתח מאוחר יותר לרצון ברור בקשר עם הבורא, לדבקות בו.
כאשר אני קורא עיתונים ושומע רדיו, אני רואה שאומות העולם מתייחסות אלי בצורה שונה, כי אני שייך לעם היהודי. היחס שלהן טעון רגשות אנטישמיים, שגרמו לי לחוש עויינות כלפי ופחד, בכל מקום שהייתי בו בחוץ לארץ. יתרה מכך, גם בארץ יושבים סביבי וסביב לעם שלי עמים שרצונם להשמיד אותנו, או לפחות להכניע אותנו.