ערבות החברים

מאמר הערבות הוא המפתח לשער של העולם הרוחני. וכך אכן הוא מתחיל ואומר: וזהו דבר הערבות אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה, כי לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצוה של אהבת הזולת בשיעור הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו.

לזכיה באור העליון יש תנאי מקדים: כל אחד חייב להגיע למצב הפנימי שנקרא "ערבות", שהוא הכנת הכלי. אדם שלא יהיה בתוכו התנאי הזה, לא יתלבש בו האור העליון והוא ישאר בחושך הרוחני שבו הוא נמצא כיום. ואם כך, המשימה היחידה שלנו היא להשיג את התכונה הזאת, את הכוח הזה, שנקרא "ערבות".

בני אדם אינם מבינים מי הם. הם לא משיגים את החלק הפנימי שבאדם, ורק מרגישים את עצמם כגופים שנמצאים בעולם הזה, ורק בו. אבל זה לא נכון לגבי המקובלים, שההשגה שלהם בעולם הרוחני גלויה להם, להבדיל מבני אדם רגילים, מכל מי שיש בו נקודה שבלב, מכל מי ששייך לאומות העולם או לעם ישראל. ולכן כאשר המקובלים מדברים עלינו, הם מתייחסים למה שעומד מאחורי כל אחד, למה שכל אחד מבצע בעולם הרוחני. כי לכל אחד יש חלק בעולם הרוחני, ורק הגופים שלנו מסתירים לנו את התמונה הזאת. לכן צריך להשתדל להתנזר מתמונות של העולם הזה ולראות כל אחד את התפקיד שלו, את התהליך שלו במונחים רוחניים.

כד. "ולפיכך מתוך ההכרח האמור, ניתנה התורה ביחוד לאומה הישראלית גזע אברהם יצחק ויעקב בלבדה", מפני שבהם יש הכנה לערבות. וגם מתוך זה שעברו את מצרים. כלומר, הן מצד הטוב והן מצד הרע יש להם הכנה להיכנס לתנאי של "איש אחד בלב אחד", "כי לא היה מקום אפילו להעלות על הדעת ששום זר ישתתף עמה".

"אמנם בגלל זה, נתקנה ונעשתה האומה הישראלית כמין מעבר, שעל ידיהם יזרמו ניצוצי ההזדככות לכל המין האנושי שבעולם כולו. בעל הסולם חוזר ומדגיש, שהערבות היא כלפי כל העולם ושישראל עצמם צריכים להיות ערבים זה לזה רק לצורך התיקון הכללי של העולם, שיבוא ויהיה כלי דבוק בבורא".