לאנשים נדמה שהם יודעים מהי רוחניות, אף כי אין להם שום קשר עם העולם הרוחני ולא מושג כלשהו לגביו. נדמה להם שניתן להשיג את העולם הרוחני בעזרת מוזיקה, מדע, או בעזרת שיטות מיסטיות-פסיכולוגיות עממיות. את העולם הרוחני ניתן להשיג אך ורק בעזרת לימוד של חוכמת הקבלה כשיטה ברורה ומוגדרת.
בחקירת החוק הכללי של הבריאה, משתמשים במילים כמו "אלוקים", "בורא", "מאציל", כשמות טכניים של כוחות, אורות או מדרגות. "מאציל" ו"בורא" הם מושגים בעלי הגדרה דומה; למשל, כל מדרגה עליונה, ביחס למדרגה התחתונה ממנה, נקראת "בורא" מפני שהעליונה יוצרת את התחתונה, שולטת בה, ומפתחת אותה. "בורא" זה הוא גם כל מה שקיים, חוץ מהנשמה הנקראת "נברא".
אנשים בעולם שלנו אינם מאושרים, אף על פי שכולם היו רוצים בכך. כדי להיות מאושר האדם צריך לדעת מה עליו לעשות כדי שיהיה לו טוב; הוא צריך לדעת איך להתנהג בעולם הזה, שהרי עצם קיומו משפיע על העולם בצורה זו או אחרת. לכן, עליו לרכוש את הידע כיצד משפיעים מעשיו בעולם.
אדם שבלבו אין נקודה שרוצה לקבל הנאה רוחנית, הנאה שלא ניתן לקבל בעולם הזה, מקבל הנאה דרך חמשת החושים שלו מתופעות שונות מסביבו. הוא ממלא את הכלי הגשמי שלו בעזרת חמשת החושים-ונהנה. אבל אם כבר ניתנה לאדם "הנקודה שבלב", ה"נבט" של הנשמה, הרצון להתמלא מאור הבורא, כי אז אפשר למלא אותה באור הזה בלבד. ניתן לקבל את האור רק מתוך הידמוּת לתכונות הבורא, המכונה בקבלה "השתוות הצורה".
נשמת האדם אינה מסוגלת להתקיים ללא ידיעת הבורא. כל עוד לא זכתה להשיג את האיחוד הנכסף עם בוראה היא סובלת, כפי שנאמר "נפש בלא דעת, לא טוב". המטרה היא להתאחד ולהתמזג עם הכוח העליון. נשמת האדם צריכה לחזור אל שורשה, לאחר שיצאה ממנו כמו ענף היוצא משורשו. וכעת באמצעות יגיעותיה היא משיגה פי תר"כ (260) יותר ממה שהיה לה בטרם התנתקה ממנו.
חוכמת הקבלה דנה רק באדם שמתחילות להופיע בו רשימות של העולם הרוחני, באדם שכבר מתחיל להרגיש את הנקודה שבלב. אדם זה מתחיל להשתוקק למשהו בלתי מוגדר, למשהו לא מהעולם שלנו. הוא מתחיל להשתוקק אל מטרת הבריאה-אל גילוי הבורא, בעודו חי בעולם הזה.
כדי לזרז את תהליך התיקון ולהפוך להיות ראויים להתגלות הבורא, צריך שבקשתנו לגילוי הבורא תהיה לצורך תיקון הכלים. בקבלה לומדים שהרצון לקבל הגדול ביותר, שנקרא "מלכות דאין סוף", מצמצם את עצמו, מעכב את עצמו מלקבל. הרגשת "הנותן" מעניקה לרצון לקבל כוחות התגברות חזקים.
כל תחושת סבל באדם, מקטנה ועד גדולה, היא תחושת היעדר של האור, תחושת היעדר הבורא בתוך הנקודה שבלב, בתוך הנשמה. אדם אינו יכול לבקש קשר עם הבורא לפני שמרגיש את התלות שלו בו, את החשיבות של הקשר הזה עבורו. לצורך כך, הבורא שולח לו את היסורים.