מהאטום ועד האדם, ממדינה בודדת ועד האנושות כולה, ממולקולה אחת ועד ליקום כולו-כל פרט בעולמנו, התכונות שלו, תוכנית הקיום שלו, מנגנון השליטה עליו, כל אלה מקורם, על פי הקבלה, בעולם עליון יותר, בעולם רוחני. הכל מתחיל משם, ורק אחר כך משתלשל ויורד לעולם הזה, ומתממש בפעולות של הגופים בעולמנו.
האנשים בעולם הזה כולם אנשים רגילים. אבל לתושב ארם נהריים ושמו "אברם" התגלה הבורא, וההתגלות הזאת עשתה אותו אדם מיוחד. הוא נעשה "יהודי", מלשון יחוד, לאמור יחוד עם בורא. "אברהם" הוא אדם שקיבל באמצע חייו ניצוץ רוחני ובו הרגיש את הבורא; פרט לזה לא היה בו דבר מיוחד. בכל השאר הוא היה איש רגיל כמו כל אדם אחר.
המושגים "יהודי" ו"גוי" אינם מתייחסים לבן עם כזה או אחר אלא מביעים שני מצבים רוחניים באדם אחד: "יהודי", מלשון "יחוד", קשר עם הבורא, המהות הפנימית שבנשמת האדם, ו"גוי", המהות החיצונית שבה. חופש הבחירה שלנו הוא להעדיף ולפתח את החלק הפנימי שנקרא "יהודי" ולהתגבר על החלק החיצוני שנקרא "גוי". מצבה של ישראל תלוי במישרין ביחס בין שני החלקים האלה שבנשמת כל אחד מאיתנו.
כל המקובלים וכן "ספר הזוהר", ניבאו שהחל בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לאחר אלפיים שנות גלות, יתחיל עם ישראל לשוב לארץ ישראל, ומסוף המאה ה-20 העיסוק בקבלה יהיה נחלת הכלל, כדי שבמהרה רוב העם יתעלה עד לדרגה הנקראת "ארץ ישראל" הרוחנית.