"[...] הרי לעיניך, שכל ישראל ערבים זה לזה, הן מצד הקיום והן מצד השלילה, כי מצד הקיום, דהיינו אם מקיימים הערבות עד שכל אחד דואג וממלא כל מחסורי חבריו, הנה נמצאים משום זה שיכולים לקיים התורה והמצוות בשלימות דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו [...] והן מצד השלילה, דהיינו אם חלק מהאומה, אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה להשאר שקועים בזוהמתם ובשפלותם מבלי למצוא שום מוצא כדי לצאת מעמידתם המזוהמת [...]".
(בעל הסולם, מאמר "הערבות" אות י"ז)
אנחנו רואים עד כמה קשה היה לעשות הסכם ערבות בימי בני ישראל, שאז היתה גם קבוצת מקובלים חזקה וביצועית, אז איך אפשר לדבר היום על ערבות בעם ישראל כולו או בכל העולם? נראה לנו שלא ניתן להגיע להסכם כזה, שהוא פרי דימיון פרוע, פנטזיות שלא ברור מי דרש לממש אותן, ומי כתב עליהן. וכל זאת מפני שחושבים שחייבים לבצע משהו. אבל צריך רק להסכים שהערבות תתרחש בנו, ואז היא תתרחש.
כיצד מסבירים לאדם ברחוב, מהי חוכמת הקבלה? ההסבר הוא פשוט. במהלך חייו, הולך האדם ומגלה, שלמעשה, כל הכסף, המזון, הנשק, וכל שאר הדברים הקיימים בעולם, לא מסוגלים להעניק לו או לסובבים אותו, אושר, שלווה, ביטחון, או בריאות. אין צורך להראות לאדם, כמה הוא סובל, משום שהוא יודע זאת, אך מפני שהוא מצוי בחוסר פתרון, הוא מעדיף לעצום את עיניו.
ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל, זרע אברהם יצחק ויעקב, לפנימיות העולם, וע' אומות, נחשבים לחיצוניות העולם. וכן בישראל עצמם יש פנימיות, שהם עובדי השי"ת השלמים, וכן יש חיצוניות, שאינם מתמסרים לעבודת השי"ת. וכן באומות העולם עצמם, יש פנימיות, שהם חסידי אומות העולם, ויש חיצוניות שהם הגסים והמזיקים שבהם וכדומה.
...כי העובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בענין שלימות ההשגה, באופן שנתן ואנחנו עוד לא קבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית בלי עצמאות כלכלית. ועוד הרבה יותר מזה, כי אין גאולת הגוף בלי גאולת הנפש...
הנאמר על ידי ר' עקיבא, שתיקון האגואיזם עד לדרגת "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בקבלה, והוא דורש הסבר. המלה "כלל" מורה על סכום של פרטים, שביחד מרכיבים את הכלל הזה. פירוש הדבר הוא, ששאר 612 (תרי"ב) התיקונים שהאדם חייב לבצע באגואיזם שלו הם בסך הכל תיקונים פרטיים, המרכיבים כולם יחד את התיקון האחד הזה, "ואהבת לרעך כמוך", ומותנים בו.
א. מאמר חז"ל זה אומר לנו בארוני. כי מלת "כלל" יורה על סכום של פרטים שמשיתופם יחד הועמד אותו הכלל. נמצא כשהוא אומר על המצוה של "ואהבת לרעך כמוך" שהוא כלל גדול בתורה, הנה עלינו להבין ששאר תרי"ב המצוות שבתורה עם כל המקראות שבתוכה אינן לא פחות ולא יותר מאשר סכום הפרטים המוכנסים ומותנים במצוה האחת הזאת של "ואהבת לרעך כמוך" שאין אלו אלא דברים מתמיהים, כי זה יצדק במצוות שבין אדם לחבירו, אולם איך יכולה אותה מצוה אחת להכיל ולכלכל בתוכה את כל המצוות שבין אדם למקום, שהן עקרי התורה ורוב מנין ובנין שלה.
וזהו דבר הערבות אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה, כי לא ניתנה להם התורה בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל אם מסכים הוא לקבל עליו את המצוה של אהבת הזולת בשיעור הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו (כפי המתבאר באות ב' וג' עש"ה מלה במלה). דהיינו שכל אחד מישראל יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה למלאות כל צרכיו לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו, ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד ואמרו נעשה ונשמע, הרי שכל אחד מישראל נעשה ערב שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר רק אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת...
דברים שאמר המחבר בכנס "חוכמת הקבלה של בעל הסולם"
שנערך מטעם אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואוניברסיטת בר אילן
ביום 26.12.2004 באוניברסיטת בן גוריון בנגב