בקרב הציבור הרחב קיימת נטייה לקשר בין קבלה למסורת הדתית, ואף לדת. במרבית המקרים, נובע הדבר מקושי במציאת הרציונל החבוי במנהגים והאיסורים למיניהם, עליהם הדת מצווה, קושי המתורגם במישרין או בעקיפין להתנגדות כלפי הדת. מכאן נובע הצורך החשוב, בביצוע הבחנה מדוקדקת בין הקבלה והדת...
הקבלה כלל לא מתייחסת לשגרת החיים שלנו בעולם הזה ומתוך כך גם לא לכל קיום גשמי של חוקים או מנהגים כלשהם. חוכמת הקבלה מלמדת אותנו איך לגלות את מה שנמצא מחוץ לגבולות העולם הזה, איך לתקשר עם הכוחות הרוחניים ולהיות מסוגלים להשפיע על מהות האירועים וההתרחשויות בעולמנו...
בששת אלפי שנות הקיום של העולם שלנו, יורדות נשמות לפי סדר מסויים ומתלבשות אל תוך הגופים הפיסיים בעולם שלנו, עולם שהוא דרגת הבריאה הנחותה ביותר ביקום. ישנו סדר ברור ומדויק של ירידת הנשמות: מהנשמות הזכות ביותר, הפחות אגואיסטיות, ועד לנשמות העבות, האגואיסטיות ביותר...
היסוסה של היהדות לתת היתר פומבי ללימודי קבלה, נעוץ בטבע מנוגד של חוכמת הקבלה והדת: הדת היוותה פיתרון גלותי, והתבססה על שאיפה "להצליח" בעולם הזה ובעולם הבא, ואילו חוכמת הקבלה מלמדת רכישת טבע אחר לחלוטיןטבע ה"השפעה", הנתינה למען הבורא...
שום דבר בעולם לא נברא לשוא: הכל נברא כדי להשיג את מטרת הבריאה. כל תמונת העולם בצורתו האמיתית שלמה, ומלאה ואין בה דבר מיותר: לא פעולה, לא דומם צומח חי ומדבר ולא מחשבה...