כל החומר של הבריאה, של המציאות, זה רצון לקבל - רצון ליהנות. והרצון הזה נברא מלמעלה, על ידי רצון הבורא להנות. החומר הזה - הרצון לקבל, שנקרא כלי, נברא על ידי האור. גם בעולמות הרוחניים, וגם בעולם שלנו, אין שום דבר חוץ מרצון ליהנות. בעולמות רוחניים, הרצון הזה מקבל כל מיני צורות, וכך גם בעולם שלנו: הרצון ליהנות מקבל צורות של מחשבה, של רצון, של כוח, של דברים שאנחנו מרגישים אותם פחות או שמרגישים יותר.
מהבורא (בחינת שורש) יוצא אור. האור הזה בורא כלי, וממלא אותו. מתוך כך שממלא אותו, הכלי מקבל תכונות של האור, ורוצה להחזיר. הכלי הזה נקרא כלי חכמה (בחינה א'), והכלי שרוצה להחזיר נקרא כלי בינה (בחינה ב'). אחר כך, בינה חושבת: "אז מה אני יכולה להחזיר? רק דבר אחד: תענוג אפשר להחזיר. אז אם אני אקבל קצת, כדי שהוא יהנה, אז בכך אני אוכל להשפיע לו." והכלי הזה נקרא זעיר אנפין (בחינה ג'). ואחר כך הוא כולו רוצה לקבל, על מנת לקבל, וזוהי בחינת מלכות, בחינה ד'.
למדנו שמלכות הולכת ומתקנת את עצמה.
את אותה המלכות דאין סוף, אנחנו מחלקים לשלושה חלקים: בחלק הראשון זה ארבע בחינות דאור ישר, שהיו קודם, שמהבורא יצא אור, ובנה: בחינת שורש, א', ב', ג', ד'. רק שעכשיו, אנחנו מכנים אותם: כתר, חכמה, בינה, ז"א, מלכות. חמישה חלקים. אח"כ מתחילה להיות מלכות עצמה. ועכשיו היא חושבת: איך היא יכולה לעבוד כך, שקבלת האור לא תביא לה בושה, אלא היא תהיה על מנת להשפיע. לכן היא עובדת עם המסך.
מלכות דאין סוף קיבלה את כל חמשת האורות בתוכה. היא קיבלה אותה במאה אחוז, כלומר, את כל החמישה אורות, שהיא קיבלה בתוכה, זה נקרא שהיא קיבלה אותם כ-ד' דהתלבשות וד' דעביות.
מה זאת אומרת? ד' דהתלבשות - כך נקרא האור שנמצא בה. וד' דעביות - כך נקרא הכלי, הרצון, שהיא קיבלה בתוכה. בכל כלי וכלי ישנם שני הפרמטרים האלה, שתי הבחנות: 1) רצון, שעל ידו מקבלים תענוג, 2) התענוג עצמו שמופיע.
עכשיו אנחנו נתחיל ללמוד משהו מאוד מיוחד.
אנחנו למדנו על ד' בחינות דאור ישר. נזכיר שוב - מהבורא יוצא אור, ובונה את בחינה א'. בחינה א', שנקראת חכמה, התמלאה עם האור, ולכן, אחר כך היא לא רוצה לקבל את האור, ואז היא נקראת בינה. בינה לא רוצה לקבל את האור כי היא הרגישה את תכונת האור, שהוא משפיע, ואז היא רוצה להיות כמוהו. מה עושה בינה? היא אומרת: "אני אקבל קצת, כך שזה יהיה, כהשפעה לבעל הבית, ובזה אני אהיה דומה לו." וזה נקרא, בחינת ז"א, בחינה ג'. ואחר כך, מלכות מקבלת את הכול.
פרצוף גלגלתא הוא פרצוף כתר, פרצוף ע"ב הוא פרצוף חכמה, פרצוף ס"ג הוא פרצוף בינה. כפי שלמדנו, את הכלים של סוף דגלגלתא אי אפשר למלא באורות. ובינה, היא זו שאחראית לזה, והיא סובלת מזה.
אנחנו מחלקים את הפרצוף לכמה חלקים: לראש, לתוך ולסוף. התוך והסוף ביחד – זה גוף. בראש יש חמישה חלקים. בתוך ובסוף יחד, בגוף, יש חמישה חלקים. ואפשר גם לחלק את התוך לחמישה, ואת הסוף לחמישה. ישנם הרבה צורות של התחלקות הגוף והראש.
יש כמה דברים ברוחניות שכשלומדים את הרוחניות, אך עדיין לא נמצאים בהרגשתה אז קשה לנו מאוד להבין אותם, ולפעמים זה אפילו בלתי אפשרי. בכלל, לגבי מה שאנחנו לומדים בחיים שלנו: אם אנחנו לומדים על דברים שנמצאים לפנינו, אז יש לנו משהו להיאחז בו, ישנה אפשרות לתאר לעצמנו, לדמיין, להשוות עם כל מיני דברים.
שאלה: איך אני אדע שאני נמצא ברוחניות?