פרשת שמיני

א) בְּרָן יחד כוכבי בוקר וַיָריעו כל בני אלקים. אשריהם ישראל שהקב"ה נתן להם התורה הקדושה, שהיא שִׁמחת הכל, שמחת הקב"ה, ומקום טיול שלו. שכתוב, ואהיה שעשועים יום יום. וכל התורה היא שם אחד קדוש של הקב"ה. ובהתורה נברא העולם. שכתוב, ואהיה אצלו אָמוֹן, אל תקרא אָמוֹן, אלא אוּמן, שהיתה כלי אומנות שלו לבריאת העולם.

יא) יברכך ה' מציון וּרְאה בטוּב ירושלים. מציון, שהוא יסוד המלכות, יוצאות ברכות לכל. כמ"ש, כי משם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם. כיון שציון, יסוד המלכות, נתמלא עם ברכות, אז מתברכת ירושלים, המלכות, ונמצאים בה רחמים, וכשמתברכת ירושלים, מתברך כל העם.

יד) פעם היה מתפלל, נכרך ונתקפל נחש אחד סביב רגליו של חמורו, נבהל החמור וגעה שתי פעמים. אחר שגמר תפלתו, אמר, ודאי צִער הוא לבהמתי, ונענשה מחמת שביום זה הקדמתי ושפתותיי היו דובבות בתורה, והחמור העביר אותי במקום ששורה טנופת. וע"כ עתה מצערים אותה. קם וראה את הנחש קשור ברגלו של החמור, אמר, נחש נחש, לך והכרך קשריך במדרון החור שלך, בתוך כך ניתק הנחש מרגל החמור, ונפל חתיכות חתיכות.

כו) ויהי ביום השמיני. כי שבעת ימים ימלא את ידכם.

נו) ויקח אהרן את אלישבע. ויקח אהרן, כעין של מעלה. ראויה היתה בת שבע, המלכות, לדוד, מיום שנברא העולם. ראויה היתה אלישבע, המלכות, לאהרן, מיום שנברא העולם.

סא) נדב ואביהוא שתויי יין היו. ויין ישמח לבב אנוש. אם הכהן צריך לשמוח ולהמצא בהארת הפנים יותר מהכל, למה אסור לו יין, הרי בו נמצאת שמחה, והארת פנים נמצאת בו?

עו) ויברא אלקים את התנינים הגדולים. כל מקום הדין נקרא אלקים. ומקום העליון, בינה, מקום שהדינים יוצאים ממנו, אלקים. ואע"פ שהבינה היא רחמים, ממנה יוצאים דינים ובה הם תלוים. ע"כ נקראת אלקים.

פ) סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים. מקרא זה למדנו ויפה הוא. אבל כנסת ישראל אומרת זה בגלות. סמכוני, מי שנפל צריכים לסמכו. כמ"ש, סומך ה' לכל הנופלים. ומשום זה, כנסת ישראל, המלכות, שנפלה, שכתוב, נפלה לא תוסיף קום, צריכים לסמוך אותה. וע"כ היא אמרה, סמכוני. אמרה לישראל בניה, שהם בגלות עמה.

פג) אשר חֵלב זבחימו יאכלו ישתו יֵיְן נסיכם. אשרי הם ישראל שהם קדושים, והקב"ה רוצה לקדשם. ישראל הקדושים, כל חיי עולם שיורשים, הכל תלוי בעולם הבא, בינה, משום שהוא חיים של הכל, למעלה ולמטה, והוא המקום שיין המשומר שורה שם, בקו שמאל שלה, ומשם, מן הבינה, יוצאים חיים וקדושה לכל.

פח) מלך במשפט יעמיד ארץ, ואיש תרומות יהרסנה. מלך, זהו הקב"ה. במשפט, זהו יעקב, שהוא כלל האבות, קו האמצעי, הכולל חסד וגבורה, אברהם ויצחק. כי בקו אמצעי יעמיד ומקיים הארץ, מלכות. ואיש תרומות, תרומת כתוב בלא ו', שהוא קו האמצעי, הנקרא משפט.

צא) שמן, ימין, הוא לכהנים. ויין, שמאל, הוא ללוים. לא משום שהם צריכים לשתות יין, אלא שנמשך להצד שלהם מיין המשומר, שפע החכמה שבקו שמאל דבינה, לחבר הכל יחד ולשמח כל העולמות, שימצא בהם ימין ושמאל כלולים לגמרי זה בזה, שתמצא בהם חביבות הכל, ואהבה של בני האמונה. כי מהתכללות ימין ושמאל זב"ז נשלמות כל המדרגות.

צג) ויאמר ה' אל משה, עלה אלי ההרה וֶהְיֶה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. והתורה, זו תורה שבכתב, שהוא ז"א. והמצוה, זו תורה שבעל פה, המלכות. להֹרֹתם, כתוב חסר ו'.

צה) הָגוֹ סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, הָגוֹ רשע לפני מלך ויִכון בחסד כסאו. בשעה שמתרבים רשעים בעולם, מתתקן הכסא של המלך הקדוש, שהוא המלכות, בדין, ונשאב בדין, ולהבותיו שורפות העולם. ובשעה שיעברו הרשעים מן העולם, אז, ויכון בחסד כסאו ולא בדין.

צח) וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם, זאת החיה אשר תאכלו. כתוב כאן אהרן, משום שהוא עומד תמיד להבדיל בין הטמא ובין הטהור. כי אהרן חסד, והארת חכמה חיה.

קיב) ועל זה כתוב, ונטְמתם בם. בלי א', להורות שלא נמצא רפואה אל התיעוב שבו, ואינו יוצא מטומאתו לעולם. אוי להם ואוי לנפשיהם, שלא יתדבקו בצרור החיים לעולם, כי נטמאו. אוי לגופם.

קיח) דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם. כך הם ראשי הישיבה, אינם צריכים שחיטה, בשעת מיתתם, כשאר בני אדם שנשחטים בחרבו של מלאך המות, אלא שנאמר בהם, ויגוע ויאסף אל עמיו.