פרשת קורח

א) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים. כמה עליונים הם דברי תורה, כמה יקרים הם, נחמדים הם למעלה, נחמדים הם לכל. משום שהם שם הקדוש.

ט) קְרִאֵי כתוב, חסר י'. המלכות שבארץ כעין המלכות שברקיע, כלומר, המלכות שלמטה היא כעין המלכות של מעלה. כל אלו ספירות העליונות, שהשם הקדוש נאחז בהן, כולם מזומנים ממקום שנקרא קודש, או"א עילאין. וכמ"ש, מקראֵי קודש. וזה בשעה שמועד שרוי בעולם, בחגים ומועדים.

יב) בוקר וְיוֹדַע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו. למה בוקר? ולמה קדוש ולא טהור? כלומר, ואת הקדוש והקריב אליו, היה לו לומר, ואת הטהור. אלא הם, עדת קורח, מצד טהור הם באים, כי הלויים הם טהור ולא קדוש.

יד) משה ואהרון מסרו עצמם למיתה, שכתוב, ויפלו על פניהם, ויאמרו אל אלקי הרוּחׂת. רוּחׂת כתוב חסר ו', משום אילן המוות, מלכות. ובכל מקום, נפילת אפיים הוא לצד הזה. וע"כ כתוב, אל אלקי. אל, כמ"ש, ואל זועם בכל יום, המלכות.

כ) ויאמר משה אל אהרון קח את המַחתָה. חֲמַת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יְכַפְרֶנָה. כמה יש לבני אדם להישמר מעוונותיהם ולשמור מעשיהם. כי בכמה פעמים נידון העולם, ובכל יום עולים המעשים במאזניים, ומשגיחים עליהם מלמעלה, ונכתבים לפניו. וכשמעשים של האדם אינם כשרים לפני המלך, עולה כעס, והדין נתעורר. כמ"ש, חמת מלך מלאכי מוות. וע"כ בכל יום צריך האדם להיזהר מעוונותיו.

כג) אל תכריתו את שבט משפחות הַקְהָתִי מתוך הלויים. כי הם הגזע והשורש של הלויים. וזאת עשו להם וחָיו ולא ימותו. שהכהן צריך לתקן להם, שאע"פ שהם קרֵבים אל הקודש, לא יבואו אלא בתיקון של הכהן, שהוא יודע הסימן שיגיע אליו עד שם, ולא יותר.

כח) רְאֵה חיים עם אישה אשר אהבת כל ימי חיי הֶבְלֶךָ. צריך האדם לכלול חיים מעץ החיים, ז"א, במקום זה, במלכות, הנקראת אישה. זה בלא זה, ז"א בלא מלכות, אינו הולך. וצריך האדם לכלול מידת יום בלילה. מידת ז"א, שנקרא יום, במלכות, שנקראת לילה.

לה) כשרצה הקב"ה לברוא את העולם, עלה ברצון לפניו, וברא אותו בתורה. ובה נשתכלל. כמ"ש, בהכינו שמים שם אני. וכתוב, ואהיה אצלו אָמוֹן. אל תקרי אָמוֹן אלא אומן, שהייתה אצלו האומן של העולם.

מד) המצווה שלאחר זה, הוא לדון בערכי בית ובחכמה. ביתו של אדם זו אשתו. אם היא אישה של טוב ורע, ורוצֶה להמיר אישה רעה בטובה, יפדה אותה מאותו הרע, ויתן בעדה הערך שלה. אבל אישה של עץ החיים, המלכות, נאמר בה, לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז.

מו) מצווה לאחר זו, לדון בְּמַחֲרִים רכושו לכהן. כמ"ש, כל חֵרֶם בישראל לךָ יהיה. וכמ"ש, כל פֶּטֶר רֶחֶם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה. רחם בהפיכת האותיות הוא רמ"ח, כחשבון רמ"ח אברים של האדם. עליהם נאמר, ברוגז רַחֵם תזכור. אחר שהאדם כועס ומחרים אותה בהמה אליו, הרי אל אחר, נחש, שורה עליה, שנאמר בו, ארור אתה מכל הבהמה. והוא לשמאלו של אדם.

מח) המצווה שלאחר זו, היא להפריש תרומה גדולה, שניים ממאה. תרומה זו שצריכים להפריש שניים ממאה, רמז, מי שרוצה לטעום ממנה, אם הוא זר, יומת. ואל זר, הוא ס"מ. שהקב"ה אמר, ויקחו לי תרומה, שניים ממאה, לייחדו ב' פעמים ביום, שניים ממאה, במ"ט אותיות של שמע ובשכמל"ו של ערבית ובמ"ט אותיות של שמע ובשכמל"ו של שחרית. חסרים כאן שניים למאה שלמות, והם שכינה עליונה, בינה, ושכינה תחתונה, מלכות. כי בשתיהן צריכים לייחדם אל הקב"ה, שהוא אַמה של שתיהן, מידה של שתיהן. ועימהן הוא מאה באַמה. אַמה אותיות מאה, ובהפיכת האותיות אותיות הוא האם, הרומז על בינה.

נא) המצווה שלאחר זו, היא להפריש מעשר ללוי, והיא השכינה. מצד הימין, חסד, ניתנה תרומה גדולה לכהן, שהוא חסד. מצד השמאל, גבורה, ניתנה תרומת מעשר ללוי, שהיא השכינה מצד השמאל.

נה) שלושה עשרונים הם ג"פ י' י' י', שיש בהויה במילוי ס"ג. והם המצווה שלאחר זו, להפריש תודה. שהתודה היא עשרים עשרונים, ומתחלקים עשרה עשרונים לחמץ, ועשרה למצה. ומעשרה של מצה עושים ל' מצות, ומעשרה של חמץ עושים י' חלות. וזה הוא סולת חלות מצות בלולות בשמן, מן י' עשרונים, שהם י' אותיות דהויה במילוי ס"ג, שהן יוד הי ואו הי, עושים ל' מצות, שהם י' י' י', שיש בהויה דס"ג שבגי' ל'. שהוא שלושה עשרונים, שם הויה במילוי ס"ג, פעם לימין, חסד, ופעם בשמאל, גבורה, ופעם באמצע, רחמים מכל צד, הן לימין והן לשמאל. כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל.

נז) על פי ה' יַחֲנוּ ועל פי ה' יסָעוּ את משמרת ה' שמרו. יש כאן ג' שמות הויה, כנגד ג' יודין, שכל י' יש לה ד' פנים, ד' אותיות הויה. שהם י"ב גבולים, שבהם כל השלמות, שהם ד' אותיות הויה חו"ג תו"מ, שבכל אחד ג' יודין, ג' קווים, והם י"ב.