פרשת ויקהל, חלק א'

א) בעמלק כתוב, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל, אשר שׂם לו בדרך בעלותו ממצרים. מה הטעם, שבכל המלחמות שעשו שאר העמים עם ישראל, לא היה קשה לפני הקב"ה, כמלחמה זו שעשה עמלק עימהם? אלא ודאי המלחמה של עמלק הייתה בכל הצדדים למעלה ולמטה, כי בזמן ההוא התחזק נחש הרע למעלה ולמטה בעוה"ז.

יד) רבי אלעזר ורבי יוסי היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה, מטרם שנחלק הלילה. בתוך כך קרא התרנגול. כלומר, שהגיע חצות לילה. ברכו הברכה, אשר נתן לשֶׂכווי בינהלהבחין בין יום ובין לילה. בכה רבי אלעזר ואמר, עד עתה הקב"ה הזדעזע 390 רקיעים והיכה בהם, והוריד שתי דמעות לתוך ים הגדול, ונזכר בבניו מתוך בכייה.

כו) בתוך כך שעסקו רבי אלעזר ורבי יוסי בתורה, האיר היום. קמו והלכו לפני רבי שמעון. כיוון שראה אותם, אמר רבי שמעון, אלעזר בני, אתה והחברים הסתירו עצמכם ג' ימים אלו, שלא תצאו לחוץ, משום שמלאך המוות נמצא בעיר, ויש לו רשות לחבל, וכיוון שניתנה רשות למשחית, יכול להשחית כל מי שנראה לפניו.

מג) מי עלה שמיים ויירד, מי אסף רוח בחופְנָיו, מי צרר מים בשִׂמלה, מי הקים כל אפסֵי ארץ, מה שמו ומה שם בנו כי תדע. הכול בהקב"ה, שהוא הכול. מה שמו ומה שם בנו כי תדע, זהו הקב"ה. מה שמו, הוי"ה. ומה שם בנו, ישראל. כמ"ש, בני בכורי ישראל. מי עלה שמיים, זה משה, כמ"ש, ואל משה אמר, עלה אל ה'.

נב) קחו מאיתכם תרומה לה', כל נדיב ליבו יביאֶהָ את תרומת ה' זהב וכסף ונחושת. קחו מאיתכם תרומה. היתקנו כולכם להעלות עליכם, ולשאת עליכם, את כבוד הכיסא הקדוש, המלכות, להעלות למעלה, לז"א.

עד) ויאמר ה' לדג, ויָקא את יונה אל היבשה. בשעה שברא הקב"ה העולם במעשה בראשית, ביום החמישי ברא דגי הים, אז ציווה ואמר, שיהיה עתיד דג אחד לבלוע את יונה, ויהיה במעיו ג' ימים וג' לילות, ואח"כ יקיא אותו לחוץ.

פא) כאן יש לנו סֶמֶך בלבד, כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, על מעשה בני האדם בעוה"ז. יונה שירד לאונייה, זהו הנשמה של האדם, שיורדת לעוה"ז, להיות בגופו של אדם. נקראת יונה, משום שאחר שהשתתפה בגוף, אז היא יונה בעוה"ז, שהיא מרוּמה מהגוף שמאנה אותה, כמ"ש, ולא תונוּ איש את עמיתו. ואז הולך האדם בעוה"ז כאונייה בים הגדול החושבת להישבר. כמ"ש, והאונייה חישבהלהישבר.

ק) וייכתב ספר זיכרון. יש ספר למעלה, חכמה, ויש ספר למטה, מלכות. זיכרון הוא אות הברית הקדוש, יסוד, שלוקח ומקבץ אליו כל החיים שלמעלה, כל המוחין העליונים. ספר זיכרון הם ב' מדרגות שהן אחת. וזה שם הוי"ה: שם, הוא אחד, המלכות. הוי"ה, הוא אחד, ז"א. והכול מילה אחת הוא. כך ספר זיכרון מילה אחת הוא, אבל כולל ב' מדרגות שהן מלכות ויסוד.

קו) תרומה, היא כמו בהפרשת התרומה לכוהן, שניים ממאה חלקים. כל אלו מדרגות הקדושות, שהם באמונה, שהקב"ה מתגלה בהם, הן עשר מדרגות, עשרה מאמרות, ע"ס. ואלו העשר עולות למאה, כי כל ספירה כוללת ע"ס.

קז) בכל יום קורא כרוז, לכל בני העולם, בכם תלוי דבר זה, שכתוב, קחו מאיתכם תרומה לה'. ואם תאמרו, שהדבר קשה מכם, כתוב, כל נדיב לבו יביאֶהָ.

קכא) ויאמר לי, עבדיאתה,ישראל אשר בך אתפאר. המדובר הוא כאן בתפילה, שהאדם צריך להתפלל לפני הקב"ה, שהיא עבודה אחת גדולה ומכובדת מעבודות אדונו. יש עבודת הקב"ה העומדת במעשה הגוף, כלומר, המצוות התלויות במעשה. ויש עבודת הקב"ה, עבודה פנימית יותר, שהיא עיקר הכול, כלומר, מצוות התלויות בדיבור וברצון הלב.

קנח) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. עניין זה נמסר לחכמים העליונים, כי שבת עניין עליון הוא.

קעד) כיוון שנכנס השבת ומדורה ההיא הסתתרה בתהום הגדול, אז כל האִשוֹת דאש קשה הסתתרו ונכנעו, כי המדורה, רוח סערה, היא שורש כל הדינים הקשים. ואפילו האש של גיהינום, והרשעים שבגיהינום, יש להם מנוחה, והכול שלמעלה ושלמטה יש להם מנוחה. כשיוצא השבת, וישראל מברכים על האש, אז יוצאות כל האשות שהסתתרו, כל אחת ואחת למקומה. וכדי שלא לעורר אש אחרת מאלו שהסתתרו, כתוב, לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.

קפג) נקודה התחתונה הזו, מלכות, כשעולה ונראית, כשמקבלת חכמה, הנקראת ראייה, ומתקשטת במוחין העליונים, אז כל חדווה נמצאת למעלה ולמטה, והעולמות כולם הם בשמחה. ובלילה הזה של שבת, מתפשטת הנקודה הזו באורותיה, ופורשת כנפיה על העולם, וכל השליטים האחרים עוברים, ושמירה נמצאת על העולם.

קצח) כיוון שרוח הזה שורה על העולם, כל רוחות הרעות וכל מקטרגים הרעים מסתלקים מן העולם, ואין אנו צריכים להתפלל על השמירה, משום שישראל הם שמורים ברוח ההוא, וסוכת שלום, המלכות, פורשׂת כנפיה עליהם, והם נשמרים מכל.

רז) תפילת השבת של עם הקדוש. ג' תפילות נמצאים ביום הזה כנגד ג' שבתות, בינה ז"א ומלכות, השולטים ביחד. וכולם אחד. וכיוון שבאו העם הקדוש לבית הכנסת, אסור לעסוק אפילו בצורכי בית הכנסת אלא בדברי תשבחות, תפילה ותורה.

ריז) סוד ספר התורה ביום הזה. כמ"ש, ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש, ושֹוֹם שֶכל ויבינו במקרא. שהסוד של הפסק הטעמים והמסורת וכל אלו הדיוקים, וסודות עליונים, הכול נמסר למשה מסיני. אם התורה נמסרה למשה בכל אלו הדיוקים, למה ספר תורה, שהוא בכל הקדושות האלו, חסר מכל אלו התיקונים והסודות שנמסרו למשה בתורה?