בין הבורא לבין העולם שלנו קיימים חמישה עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה ועשיה. מתחת לעולם העשיה נמצא המחסום, ולמטה ממנו העולם שלנו. מטרתנו, בעודנו בעולם הזה, היא להשיג את דרגת הנשמה שבעולם אין-סוף, כלומר להשיג בתוך נשמתנו, המלובשת בגוף של העולם הזה, את היחוד המלא עם הבורא...
הענקת שם לאדם, נעשית בקבלה בהתאם לרצון לקבל של אותו אדם. כך למשל, אם לאדם יש רצון להשיג את הבורא, להרגיש אותו, להידבק בו, ייקרא שמו "ישראל", גם אם עודו בתחילת הדרך, ואינו רואה את הבורא או יודע לאן פניו מועדות. אבל החשוב מכל הוא הרצון. כאשר האדם מממש את רצון הבורא, הוא נקרא "מקובל" או "בעל השגה", על שהשיג מדרגה רוחנית מסויימת...
אין די בכך שאתה אוהב את הבורא, ומשתוקק לדבקות בו. אתה חייב גם לשנוא את הרע שבך, את הטבע שלך, את הרצון בהנאה עצמית, אשר ממנו אין האדם מסוגל להיחלץ בעצמו...
איך לחוש את הרצון? כדי שאדע מה אני רוצה, עלי לטעום תחילה, ואז נותר בי טעם כלשהו. היה תענוג, ואיננו עוד, ואני משתוקק אליו. כך חייב להיות הכלי האמיתי, שבו נכח פעם האור: הכלי טעם כבר את התענוג שנותן האור במלוא עוצמתו, ואחר כך הסתלק האור, והכלי משתוקק מחדש להרגיש את טעם האור...
לימוד רזי העולם הרוחני מוביל אותנו לבניית קשר ויחס פנימי לעולם הרוחני, שבאים לידי ביטוי אף בשינוי היחס החיצוני שלנו בחיי יום יום. בסופם של חיינו בעולם הזה, עלינו להיות כפופים לחוקים רוחניים. זהו רצון הבורא. ככל שנשכיל, ונצליח לצאת מה"אני" שלנו, כך יגברו סיכויינו להרגיש רוחניות, ולהיפטר מהשפעת הגוף הגשמי שלנו, שהוא שורש כל בעיותינו...
כדי להרגיש את העולם הרוחני, אנו חייבים לרכוש תכונות רוחניות. באיזו דרך ניתן לרכוש אותן? אנשים שמשיגים את העולם הרוחני, נוכחו לדעת לדבריהם, כי הטבע של העולם שלנו הוא אגואיזם מוחלט. זה אומר, שהכל במציאות שלנו (דומם, צומח, בעלי חיים ואדם), מבוסס על תכונה אגואיסטית...
תיקון הוא ניצול הרצון לקבל שלי, בדרך אחרת. במצב זה אני משוחרר ממרותו של הרצון לקבל, וכביכול מביט בו מהצד. כך למשל, אני יכול להסתכל על הרצון לקבל, כעל רצון להשפיע. ואז אסכים לקחת מתנה מידיך, אם אדע שאתה תפיק הנאה, מכך שאקבל אותה. בקבלי את מתנתך, אני הופך מזה שלוקח, לזה שנותן לך תענוג...
החברה שבה אנו חיים, מתמכרת כמעט לגמרי, לרדיפה תמידית אחר תענוגות גופניים, לרבות כסף, כבוד ומשפחה. אין זו רוחניות, ובמצב זה לא ניתן לחטוא, אך באותה עת, אין ביכולתנו לעשות "מעשה טוב" ברוחניות...
תמורת כל מאמץ שאדם משקיע לשם השגת רוחניות, אפילו המאמץ הקטן ביותר, הוא רוצה שכר. ואכן, אנו בנויים מאגואיזם בלבד, ולא ייתכן שנפעל אחרת. לנוכח כל פעולה שלנו, עומדת תמיד מטרה מסויימת, שאם לא כן, האגואיזם לא יתיר לנו לעשות אפילו צעד...
הבורא משפיע עלינו דרך אובייקטים שונים, הנמצאים בעולמנו, והאדם חייב להבין, שכל אשר קורה לו, אינו אלא פניית הבורא אליו. אם יגיב האדם על השפעה זו בצורה נכונה, תלך ותתחזק בו ההבנה וההרגשה, לגבי דרישתו של הבורא ממנו, עד כדי כך שיתחיל להרגיש את הבורא...
המציאות מורכבת מבורא, שהוא רצון להשפיע, רצון לתת תענוג, ומנברא, שהוא הרצון לקבל וליהנות. מלבד שני מרכיבי מציאות אלה, אין מרכיב אחר. כשהרצון ליהנות מתוקן על ידי מסך רוחני, הפועל כנגד האגואיזם שבו, הוא קרוי "פרצוף", שהוא אובייקט רוחני. ..
האם הגוף שלנו נשאר אחרי גמר התיקון? על הגוף הביולוגי שלנו, לא נאמר דבר בשום מקום. הוא אינו שייך לתחום התיקון. שום דבר לא משתנה בו, חוץ מתהליך ההזדקנות. התיקון נחוץ רק לרצון לקבל וליהנות. גופנו הוא בשר, הזקוק לשינה, לתענוגים גופניים, לאוכל ולמנוחה, ואין לו ולא כלום, עם התיקונים הפנימיים הרוחניים. משום כך, אין הוא עובר שום שינוים, בזמן שהנשמה משתנה...
גם בדורות הקודמים נשאלה השאלה, אך בדור הנוכחי היא נשאלת ביתר תוקף. הנשמות החוזרות לעולמנו הן בשלות יותר, מוכנות יותר. אם בעבר היתה ההתפתחות של החברה, המדע, התרבות, חשובה יותר, הרי בזמננו, האנושות מאוכזבת מהכל, ופחות מדובר על כך, שקידום טכנולוגי יכול להעניק לנו הרגשת שקט נפשי, והרגשת ביטחון בגשמיות...