פרשת וַיֵּרָא

א) כתוב, הניצנים נראו בארץ, כאשר ברא הקב"ה את העולם נתן בהארץ כל הכוח הראוי לה, אבל לא הוציאה פירות בהעולם עד שנברא האדם. כיוון שנברא האדם הכל נראה בהעולם, שהארץ גילתה פירותיה וכוחותיה שנפקדו בה, ואז נאמר, הניצנים נראו בארץ.

לב) כשחלה רבי אליעזר הגדול ונטה למות, אותו היום היה ערב שבת, והושיב לימינו את הורקנוס בנו והיה מגלה אליו עמוקות ונסתרות, והורקנוס לא היה מקבל ממנו בתחילה בדעה מלאה כי חשב שדעתו אינה מיושבת עליו.

מה) הרשות ורצון של המלך, השכינה, נראה בשלושׁה גוונים: לבן, אדום, ירוק. והם ג' גוונים שבעין: גוון אחד - מראה הנראה לעין מרחוק, והעין אינה יכולה לעמוד בבירור במה שרואה משום שהוא מרחוק, עד שהעין מקבל ראייה מועטת ע"י קמיצה שלה.

צג) אחר שאברהם נימול, היה יושב וכואב, והקב"ה שלח אליו ג' מלאכים בגלוי להקדים לו שלום. איך היו בגלוי, וכי מי יכול לראות מלאכים, כי כתוב, עושה מלאכיו רוחות?

קמא) והנה בן לשרה אשתך. לא כתוב והנה בן לך. כדי שלא יחשוב שמִן הגר יהיה כבתחילה. בן יכבד אב ועבד אדוניו, בן יכבד אב, זה יצחק לאברהם.

קנט) כאשר נתבשר אברהם בלידת יצחק, פתח האוהל, המלכות, הייתה אומרת לו, כמ"ש, ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה. ויאמר, ולא כתוב מי היה האומר, הוא פתח האוהל, ויאמר סתם, הוא השכינה. ושרה שומעת מדרגת פתח האוהל, שהייתה מדברת עם אברהם מה שלא שמעה מקודם לכן, שכתוב, ושרה שומעת את דברי פתח האוהל, שהיה מבשר ואומר, שוב אשוב אליך.

קסו) כיוון שנתבשר אברהם ביצחק, כתוב, ויקומו משם האנשים וישקיפו. כמה מנהיג הקב"ה את כל הבריות במידת טובו וכל שכן לאותם ההולכים בדרכיו. שאפילו בזמן שמבקש לדון העולם, הוא מסבב למי שאוהבו שיזכה באיזה דבר מטרם שיבוא אותו הדין לעולם.

קעז) ומשום זה שעשה לוויה זכה, וה' אמר, המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, כי לא יעשה ה' אלקים דבר. אשריהם צדיקי העולם שהקב"ה רצה בהם, וכל מה שהוא עשה בשמיים ועתיד לעשות בעולם, עושה ע"י הצדיקים, ואינו מעלים מהם כלום.

רא) למי אמר הקב"ה עָשו כָלָה? למלאכים? שדיבר עם אברהם, ומצווה להמלאכים? ואומר, אלא שאמר לאברהם עשו כלה, כי אלו המקומות ברשותו היו עומדים.

רה) ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. מהו הטעם של ברכה זו כאן? להשמיענו, שגם בשעה שהקב"ה יושב בדין על העולם, אינו משתנה, כי יושב בדין על זה וברחמים על זה והכל ברגע אחד ובשעה אחת. כי לסדום היה בדין, ולאברהם היה באותה שעה ברחמים, וברכו.

ריח) ויגש אברהם ויאמר האף. מי ראה אב רחמן כמו אברהם. בנח כתוב, ויאמר אלקים לנח, קץ כל בשר בא לפני. ושתק ולא אמר כלום ולא ביקש רחמים. אבל אברהם, בשעה שאמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה, מיד כתוב, ויגש אברהם ויאמר, האף תספה צדיק עם רשע.

ריא) אמר הקב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה, כי עלה לפני מה שהם עושים לכל העולם. כי כל העולם מונעים את רגליהם מלכנס בסדום ועמורה, שכתוב, פרץ נחל מֵעִם גָר הנשכחים. פרץ נחל מעִם גר, פירושו, פירצה היה פורץ הנחל שהוא סדום, לאלו בני העולם שנכנסו שם. שכולם, אם ראו למי שהיה נותן לאכול ולשתות לאדם אחר, השליכו אותו בעומק הנהר, וכן השליכו את האדם שקיבל ממנו האכילה ושתיה.

רכד) ויבואו שני המלאכים סדומה. כתוב, וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם. כי מאחר שהשכינה נפרשה מאברהם, ואברהם שב למקומו, אז ויבואו שני המלאכים סדומה בערב, כי מלאך אחד נסתלק עם השכינה ונשארו שניים אלו.

רפט) כתוב, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה. למה שתי פעמים בה, בה? אלא הקב"ה חילק את כל העמים והארצות לממונים שליחים. וארץ ישראל, אין מלאך שולט בה ולא ממונה אחר, אלא הקב"ה לבדו. ומשום זה הביא את העם שאין אחר שולט עליו חוץ מהקב"ה, אל הארץ, שאין אחר שולט עליה חוץ מהקב"ה.

רנ) וה' המטיר על סדום ועל עמורה. הנה יום ה' בא אכזרי. הנה יום ה' זה בית דין של מטה, הדינים הנמשכים מהמלכות בעת שהיא בהארת השמאל, נקודת השורוק, מטרם שנכלל ע"י קו אמצעי, ומכנה גזרת דין. בא, פירושו בא תמיד לכל התחלת הזיווג. הבאה אלי, משום שאיני עושה דין עד שנכנס ומקבל רשות.

רלט) ואלה הגויים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. מסתכל הייתי באותו העולם הנצחי, ואין העולם עומד, אלא על אלו הצדיקים המושלים על רצון ליבם.

שכט) מתוך רצון המלך, נפרד מצד ימין פסולת אחת של צורת חקיקה ומתדבקת בתוך פסולת הזהב שמצד שמאל, ובתוך הטומאה הייתה דירתו ונעשה לצורה אחת של האילן.

קו ימין, חסדים מכוסים, שאין בו הארת חכמה, ובמקומו בבינה הוא בחינת ג"ר. משום שאינה מקבלת חכמה להיותה, כי חפץ חסד הוא.

שמב) ויסע משם אברהם ארצה הנגב. כל מסעותיו היו לצד דרום, חסד, יותר מלצד אחר. כי בחכמה עשה זה כדי להתדבק בדרום, חסד.

שעו) כתוב, ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר... וערפו שם את העגלה בנחל. והדין הוא לערוף אותה בגרזן.

שסז) ויראני את יהושע הכהן הגדול עומד לפני מלאך ה', זהו יהושע בן יהוצדק. מלאך ה', זהו מקום שנקרא צרור, שנשמת הצדיק קשורה בו. וכל נשמות הצדיקים נמצאים שמה וזהו מלאך ה'.

שפא) ביום ראש השנה ויום הכיפורים שהדין בעולם והשטן עומד לקטרג, שישראל צריכים אז להתעורר בשופר ולעורר קול הכלול ממים אש ורוח, חג"ת, שנעשו בו אחד, ולהשמיע אותו הקול מתוך השופר.

תכד) ויעש ה' לשרה. כיוון שאמר וה' פקד את שרה, למה ויעש ה' לשרה? פרי מעשיו של הקב"ה הוא מאותו הנהר, הנמשך ויוצא מעדן, ז"א. והוא נשמות הצדיקים, כלומר, שהעשייה שלו הוא נשמות הצדיקים. והוא המזל, שכל ברכות הטובות וגשמי ברכה נוזלים ממנו ומשם יוצאים.

תסג) ותרא שרה את בן הגר. מיום שנולד יצחק, וישמעאל היה בביתו של אברהם, לא נזכר ישמעאל בשמו, כי במקום ששורה זהב לא נזכר לפניו פסולת. ומשום זה כתוב, את בן הגר המצרית, ולא כתוב, ישמעאל בן הגר, איש שאינו כדאי להזכיר שמו לפני יצחק.

תלא) שתך כגפן פורייה. שכל זמן שהאישה היא בירכתי הבית ואינה יוצאת לחוץ, היא צנועה וראויה להוליד בנים כשרים. מה גפן אינה ניטעת רק במינה, ולא במין אחר, כך אישה כשרה לא תעשה נטיעות, דהיינו בנים, מאדם אחר. מה גפן אין בו הרכבה מאילן אחר, אף אישה כשרה כך, אפילו זיווג לבד לא קיבלה מאחר.

תעו) וזכרתי את בריתי יעקוב. למה יעקב עם ו'? ו', מדרגת החכמה במקום שיעקב שורה בו, ת"ת דאצילות, קו אמצעי. והמילוי ו' שביעקב יורה על החכמה שבפרצוף. ות"ת ויסוד כאחד הם וו. ע"כ כתוב יעקוב עם ו', לרמז על חיבורו עם היסוד, שהוא שלמותו.

תצה) ביום השלישי... וירא את המקום מרחוק. כתוב, כי ביצחק יקרא לך זרע, משום שיעקב יצא ממנו. כי יצחק קו שמאל, שקיומו רק ע"י קו אמצעי, יעקב. והוא נקרא ביום השלישי. כי אברהם יצחק יעקב, חג"ת, ג' ימים, ויעקב ת"ת, יום השלישי. וע"כ נסתכל ביעקב שהוא קיומו של יצחק.

תפד) ויהי אחר... ויאמר הנני. אתה הוא מלכי אלקים. זה הוא שלימות כל המדרגות כאחד, קשורות זו בזו, כי יש בכתוב הזה חג"ת ומלכות, שהם כללות כל המדרגות. כי אתה, חסד, כמ"ש, אתה כהן לעולם. אלקים, גבורה. ת"ת. מלכי, מלכות.

תקו) ויקרא אליו מלאך ה', אברהם אברהם. אברהם האחרון אינו כאברהם הראשון, כי האחרון אחר העקידה הוא שלם, שכבר נכלל ביצחק. ואברהם הראשון אינו שלם, משום שעוד לא היה נכלל ביצחק. כעין זה שמואל שמואל, שיורה, שהאחרון שלם והראשון אינו שלם, כי האחרון כבר היה נביא והראשון עוד לא היה נביא.

תקט) בכל צרתם של ישראל כשנזדמנו להם הצרות, כתוב עליהם, לא באלף וקוראים לו בו', משום שהקב"ה עימהם בצרה. לא עם א', שפירושו שאינו מצטער, הוא במקום יותר עליון. ואע"פ שאין במקום ההוא כעס וצרה, שנאמר, עוז וחדווה במקומו, עכ"ז מגיע שם למענה צרות ישראל.