א) ויחי יעקב בארץ מצרים. ליבו של יעקב ראה בנבואה במצרים, שבניו יהיו בכל הגלויות שעד עתה, ועד הקץ וזמן ביאת המשיח.
כה) ויקרבו ימי ישראל למות. רָאה צרה הזו של הגלות, שתִקרֶה לבניו, וקרבה לנפשו, ותקצר נפשו למות. והוא לא נשאר חי, כשירד ממדרגותיו בשביל חטאיהם של ישראל, ולא ירד ישראל, ז"א, עימהם בגלות, כמו השכינה שירדה עימהם בגלות.
כו) ויקרא לבנו ליוסף. חקר יעקב את בניו ואמר להם, צרות רבות ורעות גדולות אני רואה שעתיד לבוא לבניכם. וצריכים למצוא רחמים עליונים.
לו) ויהי אחר הדברים האלה, ויאמר ליוסף, הנה אביך חולה. לא בא הכתוב להשמיענו מה שעשה יוסף, אלא מה שיהיה בסוף הגלות, שכל אלו יהיו לסוף המניין שנמנה, לסוף ששת אלפים שנה.
לט) והיה יום אחד, הוא ייוודע לה', לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב, יהיה אור. שני מקרים רעים יבואו ליעקב:
מה) ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך. המגיד ליעקב, שעתיד לומר טוב על ישראל. בעת שישובו אל הקב"ה בכל צרתם, כשיגיע הקץ של המשיח, ויגָאלו מכל הצרות שבאו עליהם. ויאמר אל המידה, יעקב, ת"ת. בניך באים אליך ויגאלו הטובים, ישראל.
נ) ויתחזק ישראל וישב על המיטה. כמ"ש, בעת ההיא יעמוד מיכאל, והייתה עת צרה. זהו גבורת יד של מיכאל הגדול, שיעמוד לישראל בעת הגאולה, שיהיה אז עת צרה, כמ"ש, אשר לא נהייתה מהיות גוי עד עת ההוא. ועל עת ההוא כתוב כאן, ויתחזק ישראל.
נט) והשמות הנקראים יד, כלומר, יד הויה, יד הגדולה, יד החזקה, הם מקור האור לכל. ולא נזכר יד אלא בשם הויה, שהוא רחמים, כמ"ש, הן לא קצרה יד הויה.
סד) ויאמר יעקב אֶל יוסף, אל שדי נראה אליי בלוז בארץ כנען. לוז, זה ירושלים העליונה, בינה, המשרה השכינה בינינו.
ע) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוָרו. אדם, המבטיח טוב לאדם כמוהו, ואם לא יקיים מה שאמר, הרי פניו מתביישים.
עג) ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים, זהו ישראל למטה בגלות, והם בניו של הקב"ה, הנולדים בין העמים. הכתוב סובב על ישראל, שהם בגלות העמים, כי ארץ מצרים כולל לכל הגלויות.
פא) קול ברמה נשמע, רחל מבכּה על בניה. כה אמר ה', מִנעי קולך מבֵּכי, כי יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם. הלוא היה לו לומר, וישובו בנים לגבולם?
פח) וירא ישראל את בני יוסף ויאמר, מי אלה. מי ילד לי את אלה? ישראל למטה ראה שיבואו בני ישראל לפניו, בעת שיבואו מעֵילם ומשִׁנְער ומחֲמָת ומאיי הים, ויתקבצו כולם, ויהיו עם רב.
צא) ויאמר יוסף אל אביו, בניי הם אשר נתן לי אלקים בזה. יאמר ישראל למטה, המכונים יוסף, כאשר ישראל העליון עליהם מלמעלה, בניי הם, שנתן לי הקב"ה את התורה, שנקראת זה, וע"כ כתוב בזה, שהוא כמה הם, ישראל, וחוקיהם אמיתיים בחוקי התורה שניתנה להם.
ק) ועיני ישראל כבדו מזוקֶן. זהו ישראל למטה. ומשום זה אין אתה מוצא כלשון הזה בכל התורה. כי כשישראל יהיו בגלות, כל ימי החורבן הזה, נזדקנו, לא יכלו לראות פני השכינה, עד שיבוא רוח אחר בהם.
קה) ועמֵךְ כולם צדיקים, לעולם יירשו אָרץ. אשריהם ישראל מכל העמים עכו"ם, שהקב"ה קרא להם צדיקים, להוריש להם ירושת עולם בעוה"ב, ולהתענג בעולם ההוא, כמ"ש, אז תתענַג על ה'.
קכ) מיום שיצא רבי שמעון מן המערה, לא נתכסה שום דבר מהחברים. והיו מסתכלים בסודות העליונים ונתגלו בהם, כאלו ניתנו באותה שעה בהר סיני.
קכט) כתוב, והם ייקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן, ואת תולעת השני, ואת השש. ואילו כסף לא כתוב. והרי בנדבת המשכן כתוב זהב וכסף. וג"כ נחושת לא כתוב. אע"פ שכסף ונחושת היו בחשבון נדבת המשכן, וכאן בבגדי כהן גדול אינם נזכרים.
קלד) ויקרבו ימי ישראל למות. אוֹי לעולם, אשר בני אדם, אינם רואים, ואינם שומעים, ואינם יודעים, שבכל יום ויום נשמע קול הכרוז במאתיים וחמישים עולמות.
קמד) רבי יצחק היה יושב יום אחד בפתחו של רבי יהודה והיה עצוב, יצא רבי יהודה ומצאו בפתחו, שהיה יושב ועצוב, אמר לו, מה יום מיומיים.
קנז) כמה זמן נותר לחיות עוד בעוה"ז? אין רשות להודיע את זה, ואין מודיעים זה לאדם. אבל בשמחה הגדולה היה רבי שמעון ביום פטירתו, ושמחה גדולה בכל העולמות, מחמת רוב הסודות שגילה אז.
קעז) אֵם הבנים שמֵחה הללויה. אֵם, בינה. שני בנים להקב"ה, בינה: זכר ונקבה. הזכר נתן ליעקב, כמ"ש, בני בכורי ישראל, וכתוב, ישראל אשר בך אתפאר. הבת נתן לאברהם, כמ"ש, וה' ברך את אברהם בכל. בת הייתה לאברהם ובכל שמה.
קפא) בני אימי ניחַרו בי. בני אימי, כמ"ש, השליך משמים אֶרץ, נוקבא. כי כשרצה הקב"ה להחריב את ביתו התחתון, ביהמ"ק, ולהגלות את ישראל בין העמים, הסיר מלפניו ארץ, הנוקבא, והתרחק ממנה, כמ"ש, ותֵתַצַב אחותו מרחוק.
קפז) לא הגלה הקב"ה את ישראל, אלא בזמן שלא היה נמצא ביניהם אמונה, שהיא השכינה. כי פגמו בריתם ונסתלקה מהם השכינה. כי כשנמנע מהם האמונה, גם למעלה נפרדה השכינה מז"א.
קצא) וכולם פותחים ואומרים, אוֹי לרשע רע, כי גמול ידיו ייעשה לו. גמול ידיו, הוא לכלול את מי שמזנה בידיו, להוציא ולהשחית זרעו לבטלה.
קצו) מה בין ישראל לעכו"ם? ישראל, כשנמצא אדם מת, הוא מטמא לכל גוף והבית נטמא. וגוף של עכו"ם אינו מטמא לאחר, וגופו אינו טמא כשהוא מת.
רי) כמה חשובים מעשי המלך הקדוש, כי במעשים שעושים למטה, קושרים אותם בדברים העליונים למעלה, בשורשם, כי כל דבר למטה בעוה"ז יש לו שורש למעלה בעולמות העליונים.
רלב) אני חבצלת השרון שושנת העמקים. כמה חביבה כנסת ישראל לפני הקב"ה, שהקב"ה משבח לה והיא משבחת להקב"ה תמיד, כמ"ש בשיר השירים.
רמה) ויחי יעקב בארץ מצרים. בחייו כתוב יעקב, ובמיתתו כתוב ישראל, כמ"ש, ויקרבו ימי ישראל למות. הלוא השם ישראל חשוב יותר מהשם יעקב? צריך לומר כאן ישראל, כי לא כתוב, ויקרב יום ישראל למות, אלא ימי.
רנא) ויקרא לבנו ליוסף. למה קרא רק ליוסף, והאם שאר השבטים אינם בניו? אלא יוסף היה בנו יותר מכולם.