פרשת תרומה, חלק ב'

תעו) במילה חטא יש ב' אותיות ח' ט', וע"כ לא היו כתובים באבני שוהם ובאבני מילואים, כי משבטי ישראל נמנעו ב' אותיות אלו, כדי שלא יהיה נרשם בהם ח"ט, כלומר חטא.

תפא) כל הצבעים טובים, אם רואים אותם בחלום. חוץ מתכלת, משום שהיא כיסא, המלכות, לדון עליו דיני נשמות. מדרגת המלכות, האם אינה לבנה, שמקבלת מיסוד, לבן, חסד? אלא בשעה שעומדת לדון דיני נפשות, מפני עוונות התחתונים, אז היא בצבע תכלת.

תפה) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. כמה מאושרים ישראל, שהקב"ה רצה בהם, וקרב אותם אליו מכל העמים, ובזכות ישראל הוא נותן מזונו ושובע לכל העולם, ואם לא ישראל, לא היה הקב"ה נותן מזונות לעולם.

תצט) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך. האם טרם שאדם אוכל לשובע וימלא בטנו, לא יברך להקב"ה? ואיך כתוב, ואכלת ושבעת, ואח"כ, וברכת? אלא אפילו לא יאכל אדם רק כזית, ורצונו עליו, ושם האוכל ההוא לעיקר מאכלו הוא נקרא שובע, שכתוב, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

תקג) ועשית שולחן. שולחן עומד בפנים במשכן, וברכה עליונה שורה עליו, וממנו יוצא המזון לכל העולם. ושולחן זה אינו צריך שיהיה ריק אפילו רגע אחד, אלא שיהיה עליו מזון, כי הברכה אינה נמצאת על מקום ריק.

תקלו) רבי יוסי ורבי חייא היו הולכים בדרך, והיה בעל חמורים אחד מחַמר אחריהם. אמר רבי יוסי לרבי חייא, יש לנו לעסוק ולהשתדל בדברי תורה, כי הקב"ה הולך לפנינו, וע"כ הוא הזמן לעשות לו תיקונים, שיהיה עימנו בדרך הזה. מחמר, דרכו לדקור עם עץ את החמורים, שימהרו ללכת.

תקמה) פתח מוליך החמורים ואמר. ואני תפילתי לך ה' עת רצון אלקים ברוב חסדך, ענֵני באמת יִשעֶך. מתי נקרא עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים, כי אז הציבור מסדרים ומתקנים התיקון של עת. אז הוא עת רצון ויש לבקש בקשות, שכתוב, אלקים ברוב חסדך ענני באמת ישעך

תקנג) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר. החכמה תעוז לחכם, זהו משה, כשעלה להר סיני לקבל התורה, הזדעזעו כל הרקיעים וכל מחנות מלאכים העליונים. אמרו לפניו, ריבון העולם, והרי כל טוב וכל שמחה שלנו אינו אלא בתורה, ואתה רוצה להורידה לארץ. נקהלו על משה לשרפו באש. התחזק משה.

תקנה) עשרה שליטים הם עשרה מיני חכמה שיש בתורה, ע"ס, בעשרה שמות חקוקים, עשרה שמות המרמזים על ע"ס, ונכללו בשם אחד של כ"ב (22) אותיות חקוקות, של ברכת כוהנים, סודות של עוה"ב.

תקסא) ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. אם בארץ ישראל מברכים, בחוץ לארץ מאין לנו שצריכים לברך? האם משמע שבחוץ לארץ לא צריכים לברך? אלא הקב"ה, כשברא העולם חילק העולם, מקום היישוב לצד אחד, ומקום החָרב לצד האחר.

תקסט) כוס של ברכה אינו אלא בשלושה שאכלו כאחד, כי מג' אבות הוא מתברך, שהמלכות, כוס של ברכה, מתברכת מחג"ת דז"א, שנקראים אבות.

תקעב) שולחנו של אדם צריך שלא יהיה ריק, שאין הברכה נמצא על שולחן ריק, אלא במקום שלם. כמ"ש, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. אחר שכבר שלם בחכמה, נותנים לו חכמה. וכן, נותן חכמה לחכמים. ע"ז השולחן של לחם הפנים, שאינו נמצא ריק, שכתוב, ונתת על השולחן לחם פנים לפניי תמיד.

תקצד) ועשו ארון עצי שיטים. ספר תורה הוא עמוד האמצעי, ז"א. הארון שלו הוא השכינה. מבית ומחוץ תצַפנו, זהו הקב"ה בשכינתו, שמכסה אותו מבחוץ ומבפנים.

תקצו) באלו סודות של המשכן כתוב, וראֵה ועשֵה בתבניתם. וכתוב, והקימות את המשכן כמשפטו. אמר הקב"ה למשה, כל הצורות וכל התיקונים של המשכן, כל אחד ואחד כראוי לו, והראה לו את המלאך מט"ט, שמשמש כוהן גדול בפנים.

תקצט) מכאן יש סודות סתומים של המשכן, מפי רבי שמעון. משכן העליון, בינה, נבנה על י"ב מרגליות איברים העליונים, ג' קווים ומלכות המקבלת אותם, וכל אחד מאלו הארבעה כלול מג' קווים והם י"ב. וכלולים, ימין ושמאל, ושמאל וימין.

תרז) אח"כ נבנות האותיות, אשר הא' שהייתה תחילה בצד ימין, הולידה והוציאה בשמאל אות ש', הכלולה מג' הצדדים, ימין ושמאל ואמצע, שע"כ יש בה ג' ווים, והשתתפה באות א', ונעשה הצירוף אש.

תרכג) כתוב, שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד. וכתוב, שמע ישראל, היום הזה נהיית לעם. וכתוב, שמע ישראל, אתה עובר היום את הירדן. כל אלו שמע, שמע שאמר משה, למה הם? כי שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, לייחוד, אבל האחרים למה?

תרלא) אתה הוראתָ לדעת, כי ה' הוא האלקים. כשיצאו ישראל ממצרים, לא היו יודעים אמונת הקב"ה, משום שכולם היו עובדים בגלות עבודה זרה, ושכחו כל שורשי האמונה, שהיו להם מתחילה, שירשו י"ב השבטים מאביהם יעקב.

תרלה) אשרי הם כל אלו העוסקים בתורה, כי כשהקב"ה ברא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמ"ש, ואהיה אצלו אָמון, אל תקרא אמון, אלא אומן, שהתורה היא אומנות העולם.

תרמג) הקב"ה אומר לה ומשביע אותה, כשתרד לעוה"ז, תעסוק בתורה לדעת אותו ולדעת האמונה. שכל מי שהיה בעוה"ז, ולא השתדל לדעת אותו, טוב שלא ייברא. משום זה נראית לפני המלך ע"י הממונה, לדעת אותו בעוה"ז, ולהשתדל בהקב"ה באמונה.

תרנא) תפילת ערבית חובה, משום שק"ש של ערבית הוא חוב, שהקב"ה מתייחד עם המלכות בלילה, כמו שמתייחד ביום. ומידת הלילה, המלכות, נכללת ביום, ז"א. ומידת היום נכללת בלילה, ונעשה ייחוד אחד.

תרנט) מתוך שנכללו ימין ושמאל בשם הקדוש בדרך כלל, בשמע ישראל ובשכמל"ו, צריכים אח"כ להוציא אותם בדרך פרט, בפסוקים ואהבת, והיה אם שמוע. אבל לא בדרך הייחוד, כי הייחוד הוא בפסוק ראשון בשמע ישראל, שיהיה ה' אחד בתפילין של ראש, ושמו אחד בתפילין של יד, ויהיה הכול אחד.

תרסד) ואת המשכן תעשה עשר יריעות. כאן הייחוד, כי עשר יריעות הן כנגד ע"ס. כי תיקון המשכן הוא מכמה מדרגות, שכתוב בו, והיה המשכן אחד, להראות שכל האיברים של גוף המשכן, כולם הם של גוף אחד.

תרסח) אהבת הקב"ה, שאדם אוהבו, אינו מתעורר אלא מלב, משום שהלב הוא מקום ההתעוררות, לעורר אליו אהבה. א"כ, למה כתוב, בכל לבבך, ואח"כ, בכל נפשך, שמשמע ששני אופנים הם באהבה, אחד בלב ואחד בנפש?

תרפ) כשהאדם רואה את הצדיקים או הכשרים שבדור, ופוגש בהם, ודאי הם פני השכינה. ונקראים פני השכינה, משום שהשכינה מסתתרת בתוכם. השכינה בהם בסתר, והם בגלוי. משום שהקרבים אל השכינה נקראים פנים שלה.

תרפא) קח נא ברכתי אשר הובאת לך. כשראה יעקב את המקטרג ס"מ באותו הלילה, שנאבק עימו במעבר יבוק, ראה אותו בצורה של עשיו, ולא הכירו עד שעלה השחר. כיוון שעלה השחר והסתכל בו, ראה אותו בפנים נסתרים ומגולים, הסתכל בצורה שלו, שהייתה כצורתו של עשיו.

תרפו) שיר המעלות לשלמה. אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו. אם ה' לא ישמור עיר, שוא שקַד שומר. האם שלמה אמר שבח הזה כשבנה ביהמ"ק? אינו כן, אלא דוד המלך אמר לו, בשביל שלמה המלך בנו, כשבא נתן הנביא אליו, ואמר לו על שלמה, שהוא יבנה ביהמ"ק.

תרצב) ברוב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחיתת רזון. ברוב עם הדרת מלך, ישראל, שכתוב בהם, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך, והם עם, העולים לכמה אלפים וכמה רבבות. וכשהם מרובים בחשבון, הוא כבוד הקב"ה, כי עליונים ותחתונים משבחים שמו של המלך העליון, ומשבחים אותו בזכות עם הקדוש הזה.

תרצט) ואת המשכן תעשה עשר יריעות. המספר עשר משום שתיקון המשכן, המלכות, בעשרה. עשר ולא עשרה, כתוב עשר, חסר ה', ע"ס בלי השכינה, שהשכינה מקיפה עליהם מלמעלה. כי אינה באה בחשבון העשר, כמ"ש, עומד על שני עשר בקר, כיוון שכתוב עשר, אין השכינה בחשבון שני עשר, שהרי היא עומדת עליהם מלמעלה, שכתוב, והים עליהם מלמעלה.

תשד) שבעה רקיעים מתפשטים וגנוזים בגניזה עליונה, בז"ס דז"א, חג"ת נהי"מ, שהחכמה מכוסה וגנוזה בהם, באור החסדים, המאיר בהם מבינה. ורקיע אחד העומד עליהם מלמעלה, שהיא תבונה.

תשט) בכולם שביעי יותר חשוב, שהוא חסד. חוץ מרקיע השמיני, בינה, שמנהיג כל שבעה הרקיעים, ועומד על כולם. כתוב, סולוּ לרוכב בערבוֹת. ערבות זה רקיע השביעי, ספירה ראשונה דז"א, חסד, הכוללת כל הספירות דז"א שמתחתיה.

תשכו) כי נר מצווה ותורה אור, ודרך חיים תוכחות מוסר. כי נר מצווה, כל מי שמשתדל בעוה"ז במצוות התורה, נערך לו בכל מצווה נר אחד, להאיר לו בעולם ההוא. ותורה אור, מי שעוסק בתורה זוכה לאור העליון שממנו נדלק הנר.

תשלח) אור הראשון הזה נכלל בר"ז (207) עולמות, גנוזים תחת אור, ומתפשט בכולם. תחת כיסא עליון הנסתר, בינה, שורים אלו ר"ז העולמות מצד ימין. ר"ז מצד ימין, ק"ג (103) מצד שמאל, שביחד ש"י (410). ואלו הם שהקב"ה מתקן תמיד בשביל הצדיקים, ומאלו מתפשטים כמה אוצרות חמדה.

תשמ) אור הראשון הזה, זרע אותו הקב"ה בגן עדן שלו, במלכות, ועשה אותו שורות שורות, שחילק אותו לפי הקווים, על ידו של צדיק, הגנן של הגן, שלקח אור הזה וזרע אותו זרע אמת, ועשה אותו שורות שורות בגן, במלכות, והוליד והצמיח ועשה פירות, ומהם ניזון העולם. כמ"ש, אור זרוּע לצדיק.

תשמו) על האור, המדליק ומאיר לנר הזה, המלכות, כתוב באהרון, בהעלותך את הנרות, משום שהוא בא מצד אור ההוא, שכתוב בו, יהי אור ויהי אור. כתוב, יהי אור, למה צריך לכתוב, ויהי אור?

תשס) והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין. הק' שרגלה התלבשה בקליפות, ורגליה יורדות מוות, התחילה להוליד במעיה של חוה, בכוח ותמיכה של אדם, לאח"כ שכבר קיבלה זוהמה מן קוף הזה.

תשסט) פתח ילד ההוא בברכת המזון ואמר, כתוב אחד אומר, ואכלת לפני ה' אלקיך. וכתוב אחד אומר, ושמחת לפני ה' אלקיך. מקראות אלו היו מתקיימים כשישראל היו שורים בארץ הקדושה ונראים לפני הקב"ה בביהמ"ק, עתה איך הם מתקיימים?

תשפח) ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים. הקרשים שבכאן הם השרפים. אלו השרפים, המכונים קרשים, עומדים בתיקון הכלה, השכינה, ומסבבים סביב החופה, שהיא המכסה שממעל הקרשים, שתשרה בחופה רוח עליון, ז"א. כעין זה כלה למטה, צריכים לתקן חופה לכיסוי בתיקון לכלה האחרת, השכינה, הבאה לשרות בשמחה על כלה התחתונה.

תתו) זהו מצוות הקב"ה למשה. ועשית את הקרשים למשכן עצי שיטים עומדים. וכתוב, שרפים עומדים ממעל לו. כי מעשה המשכן בקרשים האלו, היה כעין אלו השרפים, אלו עומדים ואלו עומדים.

תתח) מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר. מה בין מזמור לדוד ובין לדוד מזמור? מזמור לדוד, מורה ששרתה עליו השכינה, ואח"כ אמר שירה. ולדוד מזמור, מורה שתחילה אמר השירה, ואח"כ שרתה עליו השכינה.

תתי) ה' רועי. ה' רועה שלי, כרועה הזה שמנהיג צאנו במקום שיש דשאים ועשבים, שלא יחסר שם משהו. אף כאן, הקב"ה הוא רועה שלי, לזון אותי בכל מה שאני צריך. ה' רועי, לכן קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף.

תתיח) כעין זה קשים זיווגים לפני הקב"ה כקריעת ים סוף. כמו קריעת ים סוף, הורג את אלו בצד זה ומקיים את אלו בצד זה, אף כאן בזיווגים, כתוב, מוציא אסירים בכושָרות, שהוא אותיות, בכי ושירוֹת, כי זה מת ויש בכי, ונותן אשתו לזה, ויש שירות.

תתלא) רבי אלעזר ורבי אבא היו יושבים לילה אחד. כשהחשיך הלילה נכנסו לתוך גן שעל הים של טבריה. בתוך כך ראו ב' כוכבים שנוסעים זה מכאן וזה מכאן, ונפגשו זה בזה ונסתרו.

תתסא) איה אלוה עושׂיי, נותן זמירות בלילה. כתוב עושיי עם ש' קמוצה, לשון רבים, עושִׂי, עם ש' חרוקה היה צריך לכתוב, שהוא לשון יחיד, מי המה עושיי, שהוא לשון רבים? השם אלוה הוא שם כולל, המראה על הוא, ז"א, ובית דינו, המלכות, זהו שם שלם הכולל זכר ונוקבא, אותיות אל וה.

תתפא) הללויה אודה ה' בכל לבב. הללויה, זה שבח העולה על כל אלו שירות ותשבחות שאמר דוד, בעשר מיני תשבחות שאמר, משום שכולל השם י"ה והשבח הללו ביחד. והוא כלל של השם הקדוש העליון הוי"ה, כי השם י"ה הוא כלל של השם הוי"ה.

תתפה) כל הנשמה תהלל יה. כל הנשמות באות מגוף הקדוש, המלכות, שהיא גוף לז"א, ושורות בבני אדם. מאיזה מקום הוא, מאיזה בחינה? ממקום שנקרא יד, המלכות.

תתפח) אמר רבי שמעון, משה לא מת. הרי כתוב, וימת שם משה, וכן בכל מקום קורא בצדיקים מיתה, מהו מיתה? מצידנו נקרא כן, אבל מצד העליונים, להיפך, שהתווסף לו חיים. מי שהוא בשלמות, שהאמונה הקדושה תלויה בו, אין מיתה תלויה בו ואינו מת. כמו שהיה ביעקב, שהיה בו אמונה שלמה, וע"כ לומדים שיעקב לא מת.

תתצד) ג' דברים צריך האדם לעשות לבנו: מילה, פדיון, להשיאו אישה. והכול עשה הקב"ה לישראל. מילה, שכתוב, ושוב מוֹל את בני ישראל שנית. וכתוב, ובן שמונת ימים יימול לכם כל זכר. פדיון, שכתוב, ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים.

תתצח) בימים הראשונים, טרם שבא יעקב, היה האדם בשלווה בביתו, בלי שום מחלות. כשהגיע זמנו למות, מת בלי מחלה. כיוון שבא יעקב, ביקש לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, אם טוב לפניך, ייפול בן אדם במחלה ב' או ג' ימים, ואח"כ ייאסף לעמו, ויוכל לצוות אל ביתו ולשוב מעוונותיו.

תתצט) אחר שמת, לא היה אדם בעולם, שהיה לו מחלה ולא מת מהמחלה, עד שבא חזקיהו, שכתוב, בימים ההם חלה חזקיהו למות. וכתוב, ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה'. אמר להקב"ה, אם טוב לפניך שאנשים יירפאו ממחלתם, ויודו שמך ויכירו, וישובו אח"כ בתשובה שלמה, ובני העולם יהיו נמצאים זכאים לפניך.

תתקד) אשריך ארץ שמלכך בן חורים ושרייך בעת יאכלו. משה, בשעה שהוציא את ישראל ממצרים ועשה אותם בני חורים. ושרייך בעת יאכלו, שכתוב, ואכלתם אותו בחיפזון פסח הוא לה'.

תתקיא) החכמה הוא כלל הכול. חסד עליון שבז"א, קו ימין, יוצא מחכמה. גבורה, דין חזק, יוצאת מבינה. יעקב, משלים לב' הצדדים, מכריע בין חו"ג ומייחד אותם ומשלים אותם. והאבות, אברהם ויצחק, חו"ג דז"א, כלל הכול. ויעקב כלל האבות, כולל שניהם.

תתקטז) מי מדד בשעלו מים. מים בינה, חסד. כולם במשקל אחד עולה. כי החסד נמשך מבינה. ושמיים בזרת תיכֵּן. שמיים ת"ת, שכתוב, תפארת ישראל. ע"כ כתוב בו, תיכן, שמתוכן בסדר לתפארת ויופי. וכל בשָליש עפר הארץ. זהו גבורה, קו שמאל, שמטרם שנכלל בימין, אינו מאיר, והוא כעפר הארץ.

תתקכב) כתוב, ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם. וכתוב, ועשית שניים כרובים זהב. מט"ט וסנדלפון הנקראים נערים. כתוב, יושב הכרובים. וכתוב, וירכב על כרוב ויעף, האם רק כרוב אחד?

תתקכג) אוי לעולם כשכרוב אחד מחזיר פניו מחברו. זה מורה שאין זיווג למעלה בין ימין ושמאל. שהרי כתוב, ופניהם איש אל אחיו, בשעה שיש שלום בעולם. משמע שאם אין פניהם איש אל אחיו, אין שלום בעולם.