פרשת נח

א) אשריהם ישראל שעוסקים בתורה, ויודעים דרכי התורה, שבשבילה יזכו לעולם הבא.
ב) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, משום שהם שומרים את הברית, שהעולם מתקיים עליו, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. ששומרים ברית מילה בקדושה שלא לטמא אותו בשכבת זרע לבטלה ובעריות. ולפיכך, ישראל ששומרים הברית, כי קבלו אותו עליהם, יש להם חלק לעולם הבא.

יח) טוב איש, חונן ומלוה. יכלכל דבריו במשפט. טוב איש, זה הקב"ה, הנקרא טוב. כמ"ש, טוב ה' לכל. ה' איש מלחמה, והוא חונן ומלוה אל כל, שהוא יסוד. כי הויה, ז"א, משפיע ומלוה שפע המוחין להיסוד, בשביל המקום, שאין לו משלו, הנוקבא. כי המקום, הנוקבא, ניזון מן היסוד.
יכלכל דבריו במשפט. כי דבר ההוא, שהיא הנוקבא, אינו ניזון אלא במשפט, שהם המוחין דהארת החכמה. כמ"ש, צדק ומשפט מכון כסאך. הרי שהצדק, שהיא הנוקבא, ניזונת מהמשפט.
וזאת ההלואה, אמא משאילה בגדיה לבתה, כי הנוקבא אין לה כלום מעצמה לקבל המוחין, אלא ששואלת אותם מאמא. והיא מקבלתם ע"י ז"א. כמ"ש, טוב איש, הקב"ה, חונן ומלוה השפע להיסוד בשביל הנוקבא, שבזה יכלכל דבריו, שהיא הנוקבא, במשפט, במוחין הגדולים, הנקראים משפט.

כב) שתה מים מהבור שלך ונוזלים מתוך בארך. בור, מקום ריקן שאינו נובע מים. ובאר, מים הנובעים. אלא הכל מקום אחד הוא, שרומזים על הנוקבא. המקום, שעניים נאחזים בו. כשאינה מחוברת עם ז"א בעלה, והיא עניה, נקראת בור, שאין לו משלו, אלא מה שמכניסים בו. ומי הוא? הוא אות ד'. והנוקבא בפרודא מז"א נקראת ד'.

כח) ותשחת הארץ לפני האלקים. למה כתוב לפני האלקים, שהוא מובן מאליו? אלא כיון שעשו את חטאיהם בגלוי לעיני כל, כתוב אז, לפני האלקים.
כט) ולהיפך, מתחלה היה לפני האלקים, שלא חטאו בגלוי. כי לפני האלקים עשו מעשיהם, ולא לפני בני אדם. ולבסוף עשו מעשיהם בגלוי. ובב' אופנים אומר הכתוב שחטאו, בסתר ובגלוי.

לה) אלו הוציא אדם תולדות מג"ע, לא היו כָלים לדורי דורות, ולא היה נחשך אור הלבנה, אור המלכות, לעולם. וכולם היו חיים לעולם. ואפילו מלאכים העליונים, לא היו יכולים לעמוד בפניהם, באור וזיו וחכמה, כמ"ש, בצלם. אבל כיון שגרם החטא, ויצא מג"ע, ועשה תולדות מחוץ לג"ע, לא נתקיימו בעולם, כי לא היו כראוי.

לט) למה נשחתה הארץ? וכי הארץ בת עונשין היא? משום כי השחית כל בשר את דרכו. בשעה שבני אדם הם צדיקים, ושומרים מצות התורה, אז הארץ מתחזקת וכל חדוה נמצאת בה, משום שהשכינה שורה על הארץ. ואז העליונים והתחתונים כולם הם בחדוה.

מו) עשה ה' אשר זמם, בצע אמרתו, אשר צוה מימי קדם.
מז) בצע אמרתו, קרע לבוש היקר שלו, אשר צוה מימי קדם. מאלו ימי קדם העליונים, מהספירות דפרצוף עתיק, הנקראות ימי קדם. וביום שנחרב בית המקדש, קרע אותה, באשר בגד יקר זה הוא הכבוד שלו ותיקון שלו. המלכות נקראת כבוד ה' והיא תיקונו, כי הוא מתתקן על ידה בהמוחין דהארת החכמה. וקרע אותה. שנסתלקו ממנה ט"ר ונשאר בה חלק העשירית ממנה.

נה) ארבעים יום וארבעים לילה. ארבעים יום להלקות בהם רשעי עולם, כמ"ש, ארבעים יכנו לא יוסיף, כנגד ארבע רוחות העולם, חו"ב תו"מ, לכל אחד עשרה, שהם ארבעים. משום שהאדם נברא מארבע רוחות העולם. ועל זה כתוב, ומחיתי את כל היקום. וצריכים ארבעים להלקות ולמחות העולם.

סא) ויולד נח שלשה בנים. משל לבן אדם, שהכניס לנוקבתו פרי הבטן בפעם אחת, ויצאו ב' או ג' בנים, שאחד נבדל מחברו בדרכיו ובמעשיו: אחד הוא צדיק, ואחד הוא רשע, ואחד הוא בינוני. אף כאן גם כן: ג' קשרי הרוח הולכים ומעופפים ונכללים בשלשה עולמות, שהם בריאה יצירה עשיה.

סט) בגיהנום יש מדורים על מדורים. שניים שלישיים עד שבע. ואשריהם הצדיקים, המשמרים את עצמם מחטאי הרשעים, ואינם הולכים בדרכיהם, ואינם נטמאים בהם. וכל מי שנטמא, כשנפטר והלך לעולם האמת, הוא יורד לגיהנום, ויורד עד המדור התחתון.

עה) הודיעני ה' קצי. אמר דוד לפני הקב"ה, שני קצים הם, אחד לימין ואחד לשמאל, והם שני דרכים לבני אדם, ללכת בהם לעולם האמת. יש קץ לימין, ויש קץ לשמאל, לחשך, אבן אופל וצלמות. ולכל תכלית הוא חוקר. קץ, שהוא לשמאל, הוא החוקר, שהוא מחשיך פניהם של הבריות. סיום האצילות נקרא קץ. ויש בו ימין, המאיר ממטה למעלה, קדוש. ונקרא קץ הימין. ויש בו שמאל, ששם נאחז הס"א, להמשיך האור ממעלה למטה. והוא בחינת מלאך המות.

פד) צהלי קולך, בת גלים. הקשיבי לישה, עניה ענתות. זה נאמר על כנסת ישראל, המלכות. צהלי קולך בת גלים, בת אברהם אבינו, כמ"ש, אבא יסד בת. והוא חסד, שעלה להיות חכמה. וכשיש לה מוחין דאבא, נקראת בת גלים. גל נעול, שהמלכות נקראת גל, בעת שיש לה מוחין דאבא.
כי גלים הם האורות המתקבצים, בסוד ג' הנקודות חולם שורק חירק, והולכים ונכנסים לתוך המלכות וממלאים אותה, כמ"ש, שלחיך פרדס רמונים. שלחיך, האורות, המתקבצים ונמשכים להמלכות. כמו נהרות ונחלים. צהלי קולך בת גלים, נאמר על המלכות, שתשמח ותרנן בקולה בעת שהיא בת גלים. שיש לה המוחין הגדולים, הנקראים גלים, שהם מוחין דאבא.

צד) בעוד שהיו הולכים, ראו שהיה בא לנגדם יהודי אחד. שאלו לו, מי הוא. אמר להם, שליח מצוה אני, כי הגיע זמן החג, וצריכים אנחנו לולב, ואני הולך לקצץ אותם לשם מצוה. הלכו יחד.

קיח) קץ כל בשר זה, שהוא הס"א, נהנה מהקרבנות שהיו ישראל מקריבין על המזבח, או לא? כולם היו מקבלים סיפוקם ביחד, הן למעלה והן למטה.

קכב) הרימותי ידי למעלה בתפילה. כי בא לגלות סדר אצילות ג"ר דא"א, הנקראים כתר, מוחא דאוירא, ומוחא סתימאה, ואיך עולים לרישא דלא אתיידע, א"ס, שהוא ענין גבוה ונסתר מאד. ע"כ התפלל, שגילוי הסודות הללו יהיה לרצון לפני השי"ת.

קלד) ואני הנני מביא את המבול מים. מה הטעם, שאומר הכתוב, הנני, אחר שכבר אמר ואני? בכל מקום שכתוב, אני, נעשה גוף לנשמה, כלומר, אני, היא הנוקבא, גוף לז"א, הנבחן כנשמה שלה. שמקבלת ממה שלמעלה מז"א. ומשום זה מרומזת המלה, אני, באות הברית, עם ו', שהוא יסוד דז"א, כמ"ש, אני הנה בריתי אתך. משום שמקבלת מברית דז"א. אני יורה: העומדת להתגלות המזומנת להשגה. אני יורה: אני כסא למה שלמעלה. אני יורה: אני העושה נקמה לדורי דורות. ואני, שכתוב כאן עם ו', יורה שכלול דכר ונוקבא ביחד, כי הו' של ואני, יורה על הדכר, שהוא ז"א.

קמח) ואני הנני מביא מבול. המה מי מריבה, אשר רבו בני ישראל. וכי במקום אחר לא רבו בני ישראל את ה'? מה נשתנה כאן, שאומר, המה מי מריבה, שמשמע, ולא אחרים? אלו היו מי מריבה, שנתנו כח וגבורה לבעל הדין להתחזק. משום שיש:
- מים מתוקים ויש מים מרורים, הקדושה והלעומת, דקו ימין.
- מים צלולים ויש מים עכורים, הקדושה והלעומת דקו שמאל.
- יש מי שלום ויש מי מריבה, הקדושה והלעומת דקו האמצעי.
ואומר על מי מריבה, אשר רבו בני ישראל את ה', להורות שהוא הלעומת של קו אמצעי. כי המשיכו עליהם את מי שלא היו צריכים להמשיך, את הלעומת, הנקרא מי מריבה, ונטמאו בו. וז"ש, ויקדש בם.

קנג) והקימותי את בריתי אתך. מכאן נשמע, שקיום הברית שלמעלה הוא כקיום הברית של מטה. ברית, יסוד. קיום הברית, זווג זו"ן. והקמותי את בריתי, עומד על זווג זו"ן. אתך, ע"י התחברותך בהתיבה. כי נח ותיבה הם יסוד ומלכות שלמטה, ובהם תלוי זווג יסוד ומלכות של מעלה, שהם זו"ן.

קנז) בימי אליהו, ישראל כולם עזבו את הקב"ה, ועזבו את הברית קדש שלהם. כשבא אליהו, וראה, שבני ישראל עזבו את הברית קדש, והברית הוסר מהם, בא לתקן הדבר אל מקומו, לתקן היסוד, שיהיה ראוי לזווג עם המלכות, שזה נבחן לרפואת המזבח, שהיא המלכות.

קסד) ויאמר ה' לנח, בא אתה וכל ביתך. בכל הכתובים נאמר כאן אלקים, ובמקרא זה כתוב השם הוי"ה, שהוא שם העליון של רחמים. אלא, שאינו דרך ארץ, שהאשה תזמין לה אורח, אלא רק ברשות בעלה.

קסח) לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה. לדוד מזמור, יורה שאמר שירה, ואח"כ שרה עליו רוח הקודש. אם כתוב, מזמור לדוד, יורה, ששרה עליו תחלה רוח הקודש, ואח"כ אמר השירה.

קעד) באותה שעה שהרשעים נאבדים מהעולם, הקב"ה מסתכל בהעולם, ואינו רואה מי שיגין עליהם. ואם תאמר, הנה נח, שהיה לו להגין על דורו בזמן המבול, ולהוציא תולדות אל העולם, למה לא הגין עליהם? ע"כ כתוב, כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. בדור הזה הוא בדיוק, ללמד שבדור אחר לא היה צדיק, וע"כ לא הספיק זכותו להגין על דור המבול.

קצד) אם יסתר איש במסתרים, ואני לא אראנו נאם ה'. כמה הם בני אדם אטומי לב וסתומי עין, שאינם מסתכלים ואינם יודעים את כבוד רבונם, שכתוב בו, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. איך מבקשים בני אדם להסתר מחטאם, ואומרים, מי רואנו ומי יודענו? וכתוב, והיה במחשך מעשיהם, אנה יסתתרו מלפניו.

רד) רומה על השמים אלקים. ווי להם להרשעים, שהם חוטאים ומכעיסים את רבונם בכל יום, ובחטאיהם דוחים את השכינה מהארץ, וגורמים שתסתלק מהעולם. והשכינה נקראת אלקים, ועליה כתוב, רומה על השמים אלקים.

ריא) וימח את כל היקום. הכתוב בא לרבות כל אלו השליטים ששולטים וממונים על הארץ, המלאכים, שהם ממונים על עמי הארץ. שגם הם נמחו. וזהו, את כל היקום אשר על פני האדמה. כי כאשר הקב"ה עושה דין בבני העולם, מעביר בתחילה להממונים השולטים עליהם, ואח"כ לבני העולם היושבים תחת כנפי חסותם. שכתוב, יפקוד ה' על צבא מרום במרום. ואח"כ, על מלכי האדמה על האדמה.

ריג) ערום, ראה רעה, ונסתר. מקרא זה נאמר על נח, שנכנס אל התיבה ונסתר בה. ונכנס אל התיבה בעת שהמים דחקו אותו. ומטרם שנכנס בהתיבה, ראה את מלאך המות, הולך ביניהם ומקיף אותם. כיון שראה אותו, נכנס להתיבה ונסתר בה. וכמ"ש, ערום ראה רעה ונסתר. ראה רעה, זה מלאך המות. ונסתר מפניו. וכמ"ש, מפני מי המבול. מפני מלאך המות, שראה במי המבול.

רכח) ויבן נח מזבח לה' ויקח. ויבן נח מזבח, זהו המזבח שהקריב עליו אדם הראשון. נח, מפני מה הקריב עולה, הרי עולה אינו בא אלא בשביל לכפר על הרהורי הלב, ונח, במה חטא? אלא נח הרהר ואמר, הנה הקב"ה גזר דין על העולם שיחרב, אולי בשכר שהציל אותי, יצאה בזה כל זכותי, ולא נשאר לי עוד זכות בעולם. מיד, ויבן נח מזבח לה'.

רלג) וירח ה' את ריח הניחוח וכתיב אשה ריח ניחוח. כתוב, וירח ה', וכתוב, אשה ריח ניחוח. המלה, אשה, פירושה, אשר עשן ואש מחוברים כאחד, שהרי אין עשן בלי אש, כמ"ש, והר סיני עשן כלו, מפני אשר ירד עליו ה' באש.

רמח) ברכת ה' היא תעשיר. ברכת ה' היא השכינה, שהיא נתפקדה על ברכות העולם וממנה יוצאות הברכות לכל.

רנב) ומוראכם וחתכם יהיה. מכאן ולהלאה יהיה לכם צורות בני אדם, שמהן יראים חיות השדה. שהרי מקודם לכן, מעת החטא דעצה"ד, לא היו להם צורות בני אדם. מתחילה כתוב, בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב, בדמות אלקים עשה אותו. וע"כ יראו מהם חיות השדה. כיון שחטאו, נשתנו צורותיהם מאותה צורה העליונה, ונהפכו הם לירא מפני חיות השדה.

רסא) ויאמר אלקים לנח, את קשתי נתתי בענן. נתתי מורה, שנתן מקודם לכן. כי קשת היא אבן שתיה. ואבן שתיה נתקנה עוד מטרם שנברא העולם, שהרי עליה הושתת העולם. וע"כ אומר הכתוב, נתתי, שהוא לשון עבר, שמכבר נתן זאת.
כתוב, וממעל לרקיע. מה כתוב למעלה מזה, ואשמע את קול כנפיהם. אלו הן ארבע חיות הגדולות העליונות הקדושות, שאותו הרקיע מתתקן עליהן. וכנפיהן מתחברות לכסות גופיהן. הרקיע, הסיום דצ"ב, הנקרא פרסא. הרקיע הזה מתתקן על ד' חיות הגדולות, שהם חו"ג תו"מ.

רעג) והאבן הזאת, אשר שמתי מצבה, יהיה בית אלקים. האבן היא אבן שתיה, שמשם נשתל העולם, ועליה נבנה בית המקדש.

רצג) כיון שכתוב, ויהיו בני נח, למה כתוב, היוצאים מן התיבה. וכי היו לו בנים אחרים שלא יצאו מן התבה?

שב) שלשה אלה בני נח. הם הקיום של כל העולם. קיום פירושו מוחין של הנוקבא, הנקראת עולם. הם הקיום של סוד העליון, המוחין שבבינה. ומאלה נפצה כל הארץ, שכל הנשמות של בני אדם באים מהם. כי הם הסוד של ג' צבעים העליונים שבבינה, ג' קוים. כי ג' קוים הללו נתקנו מתחילה בבינה העליונה, ואח"כ קבלם ז"א, והשפיע אותם לנוקבא. והנוקבא הולידה אותם, שהם שם חם ויפת, שמהם נתפשטו כל באי העולם. כלומר, שכל המוחין שבעולם מהם באים.

שז) ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. חולקים בזה חכמים. אחד אמר, שהגפן מגן עדן נגרשה ונטע אותה באדמה. ואחד אמר, שהגפן בארץ היה, ועקר אותה ממקומה, ושתלה במקום אחר. וע"כ כתוב ויטע. ובאותו יום עשתה פירות, והניצה ציץ וענבים, והיה סחט אותה, ושתה מהיין ונשכר.
אחד אומר, שהוא עץ הדעת, שחטא בו אדה"ר. וסבר שעצה"ד גפן היתה. וכשחטא בה אדה"ר, נגרשה עמו יחד מג"ע. ונח תקן את הגפן הגרושה הזו, וחזר ונטעה מחוץ לג"ע, ושתה מיינה ונשכר. ודומה חטאו לחטא אדה"ר.

שיב) כי פשעי אני אדע. כמה יש להם לבני אדם להשמר מפני הקב"ה מעונותיהם. כי לאחר שחטא האדם, נרשם עונו למעלה. ואינו נמחק, רק בתוקפה של תשובה גדולה.

שכ) הוא היה גבור ציד. הוא היה איש גבור, ולבושים של אדם הראשון היה לובש, והיה יודע לצוד בהם ציד של הבריות. כי כל הבריות נכנעו אליו בסבת הלבושים הללו, הלבושים דכתנות עור, שכתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. והם מוחין עליונים. ולנמרוד היה בחינת חיצוניות של אלו הלבושים דאדה"ר. ובכחם כבש והכניע את כל העולם תחתיו.

שכג) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. והבית בהבנותו אבן שלמה מסע. והבית בהבנותו, שמשמע שנבנה מאליו, וכי שלמה וכל האומנים שהיו שם לא בנו אותו?

שמו) מקימי העיר והמגדל היו מדברים בלשון הקדש, שמלאכי השרת מכירים אותו. ולא היו מדברים בלשון אחר. משום זה כתוב, ועתה לא יבצר מהם. ואם היו מדברים בלשון אחר, שמלאכים העליונים אינם מכירים אותו, היתה נמנעה מחשבתם שחשבו לעשות. משום שמעשה שדים אינו אלא לרגע אחד, רק למראה בני אדם ולא יותר.

שסא) כה אמר ה' אלקים, שער החצר הפנימית. בכתוב הזה יש סוד. כמ"ש, יהיה סגור ששת ימי המעשה. למה יהיה סגור?

שסח) ויאמר ה', הן עם אחד. משום שהם כולם כאחד ביחוד, יעשו ויצליחו במעשיהם. לפיכך, יפוצו המדרגות כל אחת לעברה. ומשום זה יפוצו גם כל אלו העמים של מטה, שהם ענפים של אותן המדרגות. כתוב, ויפץ ה' אותם משם, שהקב"ה עשה הדין בשרשיהם העליונים, שהענפים נגררים אחריהם.