פרשת בלק

1. ויַרְא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאֱמוֹרי. ראה בהסתכלות החכמה, וראה בעיני החכמה. ראה בהסתכלות החכמה, כמ"ש, ויַשְקֵף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון. בעד החלון, הוא כמ"ש, בעד החלון נשקפה ותייבב אֵם סיסרא. אלא ודאי חלון החכמה שבקצה שוּלי הכוכבים, הוא החלון של אם סיסרא ואבימלך, והם חלונות החכמה...

7. אמר ה׳, מבָּשָן אשיב, אשיב ממצולות ים. יש לנו לשים הלב לאמונת הקב״ה, שכל דבריו דברי אמת ואמונה רבה. וכיוון שאמר דבר, נעשה כולו. וזה האדם צר הלב, אם אמר שלכמה שנים, ולכמה זמן יושלם זה, הוא כך. הקב״ה, לפי ממשלתו, שכל העולמות מלאים כבודו, כש"כ שהוא כך...

16. כמה יש לבן אדם לשמור דרכיו בעוה"ז, וללכת בדרך אמת. משום שכל מעשיו של אדם כתובים לפני המלך ורשומים לפניו, וכולם במניין. ושומרי שערים עומדים ומעידים, עומדים ומבקשים דינים ישרים. והדיין עומד לקבל העדות. ואלו הטוענים טענות לזכוֹת את עצמם, דובבים, ואינם יודעים אם ילכו מימין, אם יַשְׂמְאִילו בשמאל...

19. יהושוע בן יהוצָדָק צדיק גמור היה. איש שהיה נכנס לִפְנַי ולִפְנים, והעלו אותו לישיבה של הרקיע. והתאספו כל בני הישיבה שם לעיין בדינו. וכך דרכיה של אותה ישיבה של הרקיע, כשמכניסים רוחו של אדם לדין, יוצא כרוז ומכריז, היכנסו כל בני הישיבה לחדר נסתר. וב"ד מתאסף...

26. ויראני את יהושוע הכוהן הגדול עומד לפני מלאך ה', והשטן עומד על ימינוֹ לשִׂטנוֹ. השטן, אותו הממונה על הנפשות בגיהינום, שתשוקתו לקחת אותו לגיהינום, ועומד תמיד ואומר, תן
תן, תנו רשעים לגיהינום. לשטנו, להזכיר עוונותיו...

29. רבי יצחק ורבי יהודה היו הולכים בדרך, הגיעו לאותו מקום של כפר סכנין, שהיה שם רב המנונא סָבָא, והתארחו אצל אשתו, שהיה לה בן אחד קטן. וכל יום היה בבית הספר, באותו יום עלה מבית הספר ובא לביתו. ראה אלו החכמים...

133. וישלח מלאכים אל בלעם. בפסוק זה יש כ״ח (28) מילים, כנגד כ״ח מדרגות של מכשפים וקוסמים עם ציפור. מי שרוצה לדבר עם בלעם ולהתחבר עימו, למה שלח לו מיד, מטרם שבא אליו, דברים מפורשים? שאמר, הנה עם יצא ממצרים, ועתה לְכה נא אָרָה לי את העם הזה. היה לו בתחילה להתחבר עימו, ולפייס אותו ולשחד אותו, ואח״כ יודיע לו דבריו...

138. כתוב, ה׳ בצאתך משֵׂעיר בצַעְדְך משְׂדה אֱדום, ארץ רעשה. בשעה שרצה הקב״ה לתת התורה לישראל, הלך והזמין את בני עשיו, ולא קיבלו אותה. כמ"ש, ה׳ מסיני בא וזָרח משֵׂעיר לָמוֹ, שלא רצו לקבל אותה. הלך לבני ישמעאל ולא רצו לקבל אותה, כמ"ש, הופיע מהַר פָּארָן. כיוון שלא רצו, חזר אל ישראל...

153. ה׳ בצאתך משֵׂעיר בצַעְדך משדה אֱדום, ארץ רעשה. בשעה שהקב״ה שב משעיר, שלא קיבלו התורה, ארץ רעשה. משום, שרצתה לחזור לתוהו ובוהו, כי כך התנה הקב״ה עם העולם, אם יקבלו ישראל את התורה טוב, ואם לא, אחזיר את העולם לתוהו ובוהו...

156.פתח רבי אלעזר ואמר, ה׳ אלקיי אתה, אֲרומִמך אודה שמך כי עשית פלא, עֵצות מרָחוק אמונָה אוֹמֶן. פסוק זה הוא סוד האמונה. הוי״ה הוא סוד עליון והוא התחלה של הנקודה העליונה הסתומה שאינה ידועה, או״א עילאין, חכמה, שבהם אין י' יוצאת מאויר. והם סתומים מחכמה, בלתי נודעים...

161. בלעם הרשע, מי הרג אותו, ואיך נהרג? פינחס ואנשיו הרגו אותו, כמ"ש, הרגו על חַלְלֵיהם. בעיר של מִדְיין היה בלעם עושה בחכמת כשפיו, שפרחו באוויר הוא ומלכי מדיין. ואם לא הַציץ הקדוש ותפילת פינחס, שהפילו אותם לארץ על חלליהם, לא יכלו להם. כמ״ש, ואת מלכי מדיין הרגו על חלליהם. וכתוב, ואת בלעם בן בְּעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב...

165. אותו רשע בלעם היה משבח עצמו בכל, ועכ״ז גנב גנבת הדעת והתעלה במליצת דבריו, דברים קטנים היה עושה גדולים. מה שאמר היה על אלו מדרגות של דברי הטומאה.

ואמת אמר, אבל הרשע ההוא היה אומר ומשבח עצמו בדרך סתום ומתעלה בדבריו, עד שכל מי שהיה שומע היה חושב, שהוא עלה על כל נביאי העולם, שכתוב, שומע אִמְרֵי אל ויודע
דעת עליון. מי הוא איש בעולם, שהיה שומע דברים אלו, ולא חשב שאין בעולם נביא נאמן כמוהו?..

181. בשעה ההיא עשה בו כמה מיני מיתות, ולא מת, עד שלקח חרב שהיה חקוק עליו נחש מצד זה ונחש מצד זה. אמר לו פינחס, בשלוֹ תהרוג אותו, ובשלו ימות. אז הרג אותו ויכול לו. כי כך דרכיו של הצד ההוא, מי שהולך אחריו, בו ימות, ובו תצא נשמתו ובו תכלול נשמתו. וכך מת בלעם...

186. כתוב, תפילה לעני כי יעטוף. שלושה הם שכתוב בהם תפילה: אחד הוא משה, אחד הוא דוד, ואחד הוא עני, שנכלל בהם והתחבר בהם. והרי כתוב, תפילה לחבקוק הנביא, א"כ האם ארבעה הם? אלא חבקוק, לא משום תפילה הוא אמר, ואע״פ שכתוב בו תפילה, שבח והודאה הם להקב״ה, על שהֶחיה אותו, ועשה עימו ניסים וגבורות. כי בנו של שונמית היה, שהחיה אותו אלישע...

193. דוד המלך שם עצמו בד׳ דרכים. שם עצמו עם העניים. שם עצמו עם החסידים. שם עצמו עם העבדים. שם עצמו עם אלו המוסרים עצמם ונפשם על קידוש השם. שם עצמו עם העניים, כמ"ש, כי עני ואביון אני. שם עצמו עם החסידים, כמ"ש, שמרה נפשי כי חסיד אני. כי אדם צריך שלא ישים עצמו רשע. א"כ, האם לא יתוודה על חטאיו לעולם, שהרי בזה שם עצמו רשע? אלא כשיתוודה על חטאיו, אז הוא חסיד, כי בא לקבל תשובה, ומוציא עצמו מצד הרע, שהיה בטינוף שלו עד עתה, ועתה התדבק בימין העליון, חסד, הפשוט לקבל אותו. וכיוון שהתדבק בחסד, נקרא חסיד...

212. גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה, אשר שׁ ָתָה אפרוחיה את מזבחותיך ה'. האם דוד המלך על ציפור פשוטה גשמית, היה אומר דבר זה?..

224. אם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן. כנ"י אמרה כך לפני המלך העליון. כנ"י, זוהי עצֶרת, אסיפה, כמ"ש, מאסֵף לכל המחנות. כי מאספת אליה כל המחנות העליונים, שהיא המלכות, שמקבלת מט"ר...

245. כה אמר ה׳, שִׁמרו משפט ועשו צדקה, כי קרובה ישועתי לבוא. כמה אהובים ישראל לפני הקב״ה, אע״פ שחטאו לפניו, וחוטאים לפניו בכל עת ועת, הוא עושה לישראל את הזדונות כשגגות...

252. לְכָה נא אָרָה לי את העם הזה, כי עצום הוא ממני. עד אותה שעה, איפה עשו ישראל עימהם מלחמה וניצחו אותם, באיזה מקום פגעו בחרב של ישראל, והיו מתגברים כגיבורים, להראות הגבורה שלהם, עד שידע שישראל עצום הוא ממנו? וא״כ, מהו, כי עצום הוא ממני? אלא אותו רשע, חכם היה, וראה למרחוק, ראה שדוד המלך שבא מרוּת המואביה, גיבור ואמיץ כארי, ויעשה מלחמות קשות וינצח את מואב, וישים אותו תחת רגליו. ע״כ אמר, עצום הוא, לשון יחיד, אותו שירש אותה הגבורה, מלך אחד שלהם שייצא ממנו, מרות המואביה, להשמיד את מואב...

268. כתוב, ואתה אל תירא עבדי יעקב, ואל תֵחַת ישראל, כי איתך אני. אתה, הוא ארון הברית, המלכות, המדרגה ההולכת בגלות עם בניה, העם הקדוש. משה, בשעה שביקש רחמים על ישראל, כתוב, ואם ככה אַת עושֶׂה לי הורגֵני נא הרוֹג...

276. דוד המלך אמר, כי הנה הרשעים ידרכון קשת, כוננו חִיצם על יֶתר. ואע״פ שביארנו, שפסוק זה נאמר על שֶׁבְנָא ויוֹאָח השרים של חזקיה, אבל פסוק זה נאמר ג"כ על ס"מ וסיעתו, שכל מעשיו ועצותיו הם על ישראל.

בלק ובלעם אחזו אותו הדבר ממש של ס"מ וסיעתו. ועשו איסוף רע. אמרו, עמלק, הוא אותיות עַם לָק, עם שלקה אותם כנחש המכה בזנב שלו. אמרו, הרי אנו יותר ממנו. כי בלק, הוא אותיות בא לָק, שבא מי שלקה אותם כרצונו, ובלעם הוא אותיות בַּל עַם, אין עם, ואין רועה. השם שלנו, גורם לכלות ולעקור אותם מהעולם...

283. וילכו זקני מואב וזקני מדיין וקסמים בידם, ויבואו אל בלעם וידברו אליו. ויאמר אליהם, לינו פה הלילה והֲשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר ה'. בהם כתוב, וידברו אליו. דיבור, שהוא לשון קשה, משום שהיה פְּגוּם האוזן. ובו כתוב, ויאמר אליהם. אמירה, לשון רכה, כדרך העולם. לינו פה הלילה, משום שהלילה הוא זמן של הס"א, ושל המכשפים, הזמן שנמצאים ושולטים בו צדדים הרעים, ומתפשטים בעולם. כאשר ידבר ה׳ אליי, שיבוח היה משבח עצמו, בשם ה'...

287. ויבוא אלקים אל בלעם, ויאמר, מי האנשים האלה עימָך. המדרגה שלו שהייתה מצד שמאל, הייתה צריכה לשאול, שלא הייתה יודעת. ואע״פ שהחברים העירו בזה, באופן אחר, שהם אמרו, שהקב״ה עשה לו ניסיון בדבריו, כי שלושה היו, שניסה אותם אלקים, אחד חזקיהו ואחד יחזקאל, ואחד בלעם...

293. רבי פינחס היה הולך לראות בתו אשת רבי שמעון שהייתה חולה, והיו הולכים עימו החברים, והוא היה רוכב על חמורו. בעוד שהיה הולך בדרך, פגשו בו ב׳ ערבים. שאל אותם, אם בשדה זה התעורר פעם קול מימי העולם...

300. שירוּ לה׳ שיר חדש. הוא שיר זכר. מהו השינוי שכאן כתוב שיר, שהוא זכר? ומשה אמר שירה, שהיא נקבה. כמ"ש, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. אלא במשה היה ארון לבד, כי המלכות, הנקראת זא"ת ונקראת ארון, יצאה מהגלות היא והמוניה, השכינה וישראל. ולא יותר. ומשום זה כתוב, את השירה הזאת, שהיא נקבה. כי נאמרה על השכינה, שהיא נקבה. אבל כאן, הארון, המלכות, והגנוז בתוכו, ז״א, יצא. ובגלל הגנוז בתוכו, ז״א, שהוא זכר, נאמר שיר חדש, שהוא זכר...

304. אם פרות אלו, שאינן רגילות בניסים, אלא רק בשעה ההיא, היו אומרות שירה זו בגעיות שלהן, הצעקות של החמור של הזקן החסיד, רבי פינחס בן יאיר, שהוא רגיל בניסים, על אחת כמה וכמה שאומר שירה. חברים, אם תאמרו שהחמור אין דרכו בכך מיום שנברא העולם, שיאמר שירה. צאו וראו האתון של בלעם הרשע, שניצחה את ריבונה מכל וכל. החמור של רבי פינחס בן יאיר על אחת כמה וכמה. ועוד, האתון של בלעם כשדיברה, היה מלאך עליון עליה מלמעלה, שהפחיד אותה. אבל החמור של רבי פינחס בן יאיר, אין מי שמפחיד אותו...

310. כתוב, מַעיין גנים באר מים חיים, ונוזלים מן לבנון. האם אין מעיין אלא מהגנים, והרי כמה מעיינות טובים ומכובדים יש בעולם? אלא אין כל ההנאות שוות. יש מעיין היוצא במדבר במקום יבש, יש בו הנאה למי שיושב ושותה...

313. כי תָצוּר אל עיר ימים רבים להילחם עליה לתוֹפשה, לא תשחית את עֵצהּ לנְדוֹח עליו גרזן, כי ממנו תאכֵל. כמה טובים הם אורחות ושבילים של התורה, כי בכל דבר יש כמה עצות וכמה טובות לבני אדם, כמה מרגליות המאירות לכל צד. ואין דבר בתורה, שאין בו כמה נרות המאירים לכל צד. אשרי חלקו מי שמשתדל בתורה תמיד...

321. ויישא את עיניו ויַרְא את הנשים ואת הילדים, ויאמר, מי אלה לָך. ויאמר, הילדים אשר חנן אלקים את עבדךָ. אותו רשע נתן עיניו להסתכל בנשים, ובגללו התקין יעקב את תיקוניו. יעקב נתן בתחילה את השפחות, אחריהן בניהם, שהם חשובים יותר. ואחריהם לאה. ובניה אחריה. אח״כ יוסף ואחריו רחל. והוא עצמו עבר לפניהם...

336. עמי, זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב. עמי, כמה הקב״ה הוא אב רחמן על בניו, אע״פ שחטאו אליו, כל דבריו הם באהבה להם, כאב אל בנו. חָטא הבן לאביו, מכה אותו, וכל כמה שמכה אותו אינו חוזר מדרכו. גוער בו בדברים, ואינו מקבל ממנו. אמר אביו, איני רוצה לעשות לבני כמו שעשיתי עד הנה, אם אכה אותו יהיה כואב בראשו, וכאבוֹ עליי. אהיה גוער בו, הרי צורתו משתנה. מה אעשה? אלא אלך ואתחנן לו, ואומר לו דברים רכים, כדי שלא ייעצב...

339. כתוב, כי מראש צוּרים אֶרְאנו ומִגְבָעות אשׁוּרֶנו. הציור והצורה של אביו נרשמים בו ממש. ומאותו זמן שהיה במעי אימו, מצידה, התפשט והושיט פסיעה יותר לחוץ. כי מראש צורים אראנו, זהו צורה וציור של אביו ממש. כיוון שהיה במעי אימו, אשורנו, אושיט פסיעה לחוץ. ו׳ כעין זה...

344. כל הייחוד השלם הוא בשמות, ה׳ אלקינו ה'. כי הסוד שלו הוא מראש צורים, אבא עילאה, ומתייחד בראש ובגזע ובשביל. הוי"ה, זהו הראש העליון, אוויר העולה, ראש צורים, אבא, אוירא דכיא. אלקינו, זה הגזע, שכתוב, מגזע ישי, בינה, שהיא ומגבעות. הוי"ה, זהו השביל התחתון, ז״א, ו׳, שעליה כתוב, אשׁוּרנו, פסיעה לחוץ. וע"ז התייחד בו. משום שהתפשט בו׳ השביל, פסיעה לחוץ...

350. אמר דוד המלך, ה׳ בוקר תשמע קולי, בוקר אערוך לך ואצַפֶּה. בוקר, זהו בוקר של אברהם, חסד, שמתעורר בעולם. כמ"ש, וישכם אברהם בבוקר. כי כשבא הבוקר, אז אותו בוקר, חסד, מתעורר בעולם, והוא עת רצון לכל, ולעשות חסד לכל העולם לצדיקים ולרשעים, ואז עת תפילה היא להתפלל לפני המלך הקדוש...

357. בעוד שהיו הולכים, הגיעה יונה אחת אל רבי אלעזר, חנתה, וצפצפה לפניו. אמר רבי אלעזר, יונה כשרה, נאמנה את תמיד בשליחותך, לכי ואמרי לרבי יוסי, חמי, שחברים באים אליו, ואני עימהם. ונס יקרה לו לג׳ ימים ולא ייפול עליו פחד, כי בשמחה אנו הולכים אליו. השיב פעם אחרת ואמר, איני שמח הרבה. כי רע בעיניי הרבה על רימון מלא אחד, שניתן תחתיו, שמת במקומו. ושמו יוסי. הלכה אותה היונה מפניו. והחברים הלכו...

369. ה׳ ממית ומחייה, מוריד שְׁאול ויָעַל. פסוק זה יש להסתכל בו. האם הוי"ה ממית? הרי השם הזה הוי"ה, סם חיים הוא לכל, ודבר זה, מוות, אינו שורה בו, ובכל מקום השם הזה נותן חיים לכל העולם, מהו, הוי"ה ממית, שבני אדם חושבים, שהוא ממית כל בני אדם? אלא הוי"ה ממית ודאי. איך הוא ממית? לא משום שהוא מסתלק מהאדם, הוא מת, כי בעוד שהוא על האדם, אינם יכולים כל מקטרגי עולם להזיק לו, אלא בשעה שמסתלק ממנו, מיד כל מקטרגי העולם יכולים לו, והאדם מת. אינו כן...

372. יַסוֹר יִיסְרַני יה, ולמוות לא נתנני. דוד המלך אמר, יסור ייסרני יה, על כל מה שעשה בעוה"ז, ואמר על הביטחון שהיה לו בעולם ההוא, ולמוות לא נתנני. כי על כל מה שעבר עליו בעוה"ז, שרדפו אותו, והיה בורח בארץ נוכריה, בארץ מואב, ובארץ פלשתים, ומכולם הציל אותו הקב״ה, ולא עזב אותו למות, ואמר, ולמוות לא נתנני, על הביטחון שבעולם ההוא הנצחי...

374. פתח הילד ואמר, אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה'. המילה, אבינו, הטעם עליה למעלה, זַרְקָא, שניגונו מאריך המילה ומושך אותה. אהה חסידים הקדושים, כמה מֶשך הצער יש בקריאת אבינו. אין צער, ואין כאב של רוח ונפש, אלא כשקוראים כך, אבינו, בכאב מהלב. מת במדבר. האם אחרים לא מתו במדבר?..

383. כתוב, פָּתוֹח תִפתח את ידך לאחִיך לענִייֶך ולאביונך. שלא יעזוב אדם העני שלו, וייתן לעני אחר. הרי רבי יוסי, חָמְךָ בבית חוליו, נלך ונגמול עימו חסד. ואחר שנחזור, ניכנס לזה פעם שנייה. והרי כל זמן שנלך ונחזור בדרך זה, נראה תחיית המתים...

387. דבר זה של הפלשתי לא מתיישב, וצריך לעיין בו. פלשתי זה היה קרוב לייחוסו של דוד, ובנה של עורפה היה. וזהו שכתוב, ממערכות פלשתים, אל תקרא ממערכות, אלא ממערות פלשתים, שעשה לאימו כמו מערה זו. וכיוון שכתוב, ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו. הסתכל בו דוד בעין רע. ובכל מקום שדוד היה מסתכל בעין רע, כל מיני צרעת היו נמשכים מעיניו של דוד. וכך היה ביואב. כיוון שהסתכל בו דוד בעין רע, כתוב, ואל ייכרת מבית יואב זב ומצורע...

397. כתוב, אל תִלחם את לֶחם רַע עין. זהו בלעם, שהיה רע עין, ובירך את ישראל. ואל תִתְאָו למטעמותיו, זהו בלק, שהקב״ה לא רצה אלו העולות שהעלה לפניו.

400. כתוב , ויבוא אלקים אל בלעם לילה. אלקים הוא אותו ממונה עליהם, והיה בא כנגדו. כעין זה, ויבוא אלקים אל לבן הארמי. אלקים הוא הממונה שלהם. כי אלקים הוא שם משותף אפילו לבני אדם...

413. ותֵרֶא האתון את מלאך ה׳. למה האתון ראתה, ובלעם, שהיה כל כך חכם, לא ראה? משום שאסור שאותו רשע יסתכל במראה קדוש, שיוכל לראות מלאך ה'. א״כ, הרי כתוב בו, נופל וגלוי עיניים? כי כשהיה צריך להסתכל, היה נופל וראה. ועתה אצל המלאך, לא היה צריך להסתכל, וע״כ לא ראה...

416. באו לפני רבי שמעון. אמר להם, מה אנוֹש כי תזכרנו. פסוק זה ממוני העולם אמרו אותו, בשעה שעלה ברצונו של הקב״ה לברוא האדם. אז, קרא לכיתות כיתות של מלאכי השרת והושיב אותם לפניו. אמר להם, אני רוצה לברוא אדם. אמרו לפניו, ואדם בִּיקָר בל ילין. הושיט הקב״ה אצבע שלו ושרף אותם...

427. ותֵרֶא האתון את מלאך ה׳ ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו.בדרך, בדרך שהיה שקוע בתוכו, דרך הכשפים והקסמים. וחרבו שלופה בידו. אם יצא כנגד האתון, למה צריך חרב? ואם יצא כנגד בלעם, למה ראתה אתונו והוא לא ראה אותו? אלא הזדמן לכל, בין לאתון ובין לבלעם...

452 . ויהי בבוקר וייקח בלק את בלעם. בלק היה חכם בכשפים יותר מבלעם, חוץ ממה שלא היה יודע לכוון השעה לקלל, כמו בלעם. משום זה כתוב, וייקח בלק את בלעם ויעלהו בָּמוֹת בָּעַל. הוא היה מתקן אותו ואוחז בו, לכל...

493. לא נמצא בעולם חכם להרע כמו בלעם הרשע. כי בתחילה היה נמצא במצרים. ועל ידו קשרו המצרים קשר על ישראל, שלא ייצאו מעבדותם לעולם. וזהו שאמר, מה אוכל להרע להם, כי אני עשיתי שלא ייצאו מעבודת המצרים לעולם. אבל, כמ"ש, אֵל מוציאו ממצרים. וכנגדו לא יוכלו החכמים והמכשפים שבעולם...

501. כתוב, אֶרְאנו ולא עתה, אֲשׁוּרנו ולא קרוב, דָרַך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומָחץ פאתי מואב. כי דברים אלו, מֵהם שהתקיימו באותו הזמן, ומהם לאחר זמן, בזמן של מלך המשיח. עתיד הקב״ה לבנות את ירושלים, ולהראות כוכב אחד קבוע, הנוצץ בע׳ (70) כוכבים רצים, ובע' רוחות, שמאירים ממנו באמצע הרקיע. ויהיו מצטווים ומונהגים ממנו ע׳ כוכבים אחרים, ויהיה מאיר ולוהט ע׳ ימים...